עסאיב אהל אל-חק

עַסַ֫אִיב אַהְל אֶל-חַק (בערבית: عصائب أهل الحق, בתעתיק מדויק: עצאא'ב אהל אלחק; מכונה גם רשת אל-ח'זעלי) הוא ארגון פוליטי מיליציוני עיראקי-שיעי הפועל בעיראק. ב-2018 התמזג הארגון אל תוך ארגון הגיוס העממי (אל-חשד א-שעבי). ככל הנראה, הצטרפות הארגון אל הגיוס העממי נבעה מרצונם של הארגונים השיעיים בעיראק לקיים פתווה של עלי סיסתאני הקוראת לשיעים להתאחד ולהדוף את כוחות המדינה האסלאמית כדי להגן על עיראק ועל עריה.^[1] הן לפני המיזוג עם הגיוס העממי והן לפניו כארגון עצמאי, קיבל הארגון את רוב מימונו מממשלת איראן ולכן היה כפוף לאינטרסים האיראניים^[2] (אשר לעיתים קרובות היו גם האינטרסים השיעים העיראקיים הכלליים) בעיראק. רבים במערב רואים בארגון זה ארגון טרור עקב פעולותיו הרבות נגד אזרחים עיראקים, אך הארגון ותומכיו רואים את הארגון בעיקר כלוחם נגד תוקפנות מצד קבוצות סוניות וכמגן על הרוב השיעי בעיראק.^[3] כיום, הארגון פועל רבות גם במישור הפוליטי.

הארגון מחולק על פי חטיבות גאוגרפיות. עיקר הכוח מרוכז בארבע החטיבות הגדולות של הארגון: חטיבת "האימאם עלי", חטיבת "האימאם אל-עסכרי", חטיבת "האימאם האדי" וחטיבת "האימאם חאזם".

היסטוריה

קייס אל-ח'זעלי, מנהיג הארגון

תחילת דרכו של הארגון הייתה בהתפצלות של מספר פעילים מארגון צבא המהדי בשנת 2006.^[4] עם זאת, היות שהסיבה העיקרית לפיצול הייתה חוסר ההסכמה של מנהיג הארגון הראשון, קייס אל-ח'זעלי (שהיה מפקד חטיבה בצבא המהדי לפני פרישתו), עם הסכמי הפסקת האש של מוקתדא א-סדר (שעמד בראש "צבא המהדי") עם הכוחות האמריקאיים, יש הטוענים כי למעשה, הארגון החל לתכנן את פרישתו מהארגון כבר בשנת 2004.^[5] כארגון עצמאי, פעל הארגון רבות נגד כוחות ארצות הברית בעיראק וביצע כמה וכמה תקיפות נגד מטרות צבאיות אמריקאיות בעיראק. כמו כן, הארגון לחם לצד ארגונים שיעיים אחרים במהלך מלחמת האזרחים הסורית. בשנים שלאחר 2004, נראה כי הארגון החל לקבל תמיכה כלכלית רחבה יותר מהממשל האיראני.^[6]

לאחר הצטרפות הקבוצה אל הגיוס העממי ולאחר פרישת החסות של הכוחות המזוינים העיראקיים על הגיוס העממי, הפך בעצם ארגון עסאיב אהל אל-חק כפוף לראש הכוחות המזויניים העיראקיים הלא הוא ראש ממשלת עיראק (באותה עת, חיידר אל-עבאדי). עם זאת, הוא לאו דווקא מתפקד בפועל כחלק אינטגרלי של כוחות הביטחון העיראקיים. כך, לובש הארגון בעצם זוג כובעים, אחד ככוח צבאי השייך לזרוע הצבאית שלו וכביכול כפוף לראש ממשלת עיראק, ואחד כמפלגה פוליטית, שמיוצגת בפרלמנט העיראקי ופועלת להעברת חוקים כחלק מ"הגוש הסַדְרי".^[7] על אף שמספר הפעילים הקבוע בארגון איננו ידוע, ידוע כי מספר הפעילים השתנה דרמטית בתקופות שונות מאז הקמת הארגון. לדוגמה, כשנה לאחר פרישת הארגון מארגון האם, צבא המהדי, מנה הארגון כ-3,000 פעילים. עם זאת, מספר הפעילים צנח בשנים שלאחר מכן לפחות מ-1,000 עקב רצון של פעילים רבים לשמור על סולידריות עם צבא המהדי ועלה פעם נוספת ללמעלה מ-10,000 בעת לחימת הארגון אל מול ארגון המדינה האסלאמית.

כיום היא מהווה חלק של ההתנגדות האסלאמית בעיראק.

תפישות העולם של הארגון

עלי סיסתאני, הסמכות הדתית השיעית הבכירה בעיראק

עד לתחילת הנסיגה האמריקאית מעיראק בשנת 2011, ראה הארגון את עצמו בראש ובראשונה כמיליציה חמושה שמטרתה העיקרית היא גירוש הכוחות האמריקאיים מאדמת עיראק, שכן הם נתפשו בעיני עיראקים רבים ככוח כובש מערבי ולא רצוי.^[8] עם זאת, הארגון לחם "על אש קטנה" עם השנים נגד ארגונים סוניים כמו אל-קאעדה. לאחר התעצמותה של פעילות המדינה האסלאמית בעיראק, הפכה המדינה האסלאמית לאויבת העיקרית של הארגון. זאת, כיוון שפגיעה באוכלוסייה השיעית הייתה אחת המטרות העיקריות של המדינה האסלאמית ועסאיב אהל אל-חק שם לעצמו כמטרה עיקרית להגן על האזרחים השיעים בעיראק ולהדוף את המדינה האסלאמית.^[3] למרות עברו המיליציוני המובהק, דווקא לאחר תחילת הנסיגה של הכוחות האמריקאיים מעיראק, החל הארגון למתג עצמו מחדש כמעין מפלגה לגיטימית שאף מיוצגת מאז בפרלמנט. בשנת 2021 היה לארגון מספר משמעותי של מושבים בפרלמנט העיראקי (15).

אף על פי שתחילה קיבל הארגון על עצמו את עלי סיסתאני כמרג'ע תקליד (הדמות הדתית-רוחנית הבכירה) שלו ואת מוקתדא א-סדר כמנהיג הפוליטי שלו, כיום מונחה הארגון על פי התפישה הפוליטית האיראנית של שלטון חכם ההלכה ("ולאית-י פקיה").

למרות זיהויו של הארגון בעולם המערבי כארגון טרור, הארגון כולל בתוכו עוד רבדים רבים. לדוגמה, הארגון מקיים תהלוכות דתיות ומנהיגיו משמשים כמצפן רוחני ופוליטי לעיראקים רבים. בנוסף, הארגון פועל בפרלמנט העיראקי בשלל מישורים אזרחיים הנוגעים לזכויותיהם ולרצונותיהם של השיעים בעיראק.

מורכבות מערכת היחסים עם הממשל העיראקי

חיילי צבא עיראק בפעילות מבצעית

על אף העובדה שרבים רואים בארגון עושה דברו של הממשל האיראני וביטוי לדריסת רגל זרה בעיראק, הארגון מקיים מערכת יחסים מורכבת עם הממשל העיראקי. מורכבות זו, התבטאה בין היתר בשיתוף פעולה צבאי בין הארגון ובין הממשל העיראקי נגד ארגון המדינה האסלאמית. הארגון פעל במקרים רבים בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון העיראקיים אך עם זאת, אינו מהווה חלק אינטגרלי ממערכת הביטחון העיראקית, אף על פי שלהלכה בלבד הוכפף הארגון (יחד עם כל כוחות אל-חשד א-שעבי) למרות כוחות הביטחון העיראקיים ולראש ממשלת עיראק. בעבר, כשהשתתף הארגון בקרבות נגד צבא ארצות הברית וכוחותיו והיו – לפחות באופן רשמי – בצד הנגדי לכוחות הצבא העיראקי, מטרות הארגון היו בעיקר פגיעה בצבא ארצות הברית ולאו דווקא פגיעה בכוחות העיראקיים.^[5] החל מראשית הנסיגה האמריקאית מעיראק, בשנת 2011, לעסאיב אהל אל-חק יש נציגים בפרלמנט העיראקי.^[9] כך, הארגון אינו מקיים שיח ושיג עם הממשל העיראקי אלא מהווה חלק אינטגרלי ממנו. בתחילת שנת 2017, לדוגמה, היו לארגון 14 מושבים בפרלמנט העיראקי (מתוך 329 מושבים בסך הכול) והייתה לו השפעה – אף אם מוגבלת – על החלטות הממשלה.^[7]

פעילות אלימה של הארגון

עד היום קיבל הארגון אחריות על למעלה מ-6,000 תקיפות אלימות נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, רובן ככולן בשטח עיראק ורובן נגד כוחות ארצות הברית והקואליציה המערבית הפועלים בשטחי עיראק.^[7] למעשה, ההתקפות על יעדים אלה הן מקור הלגיטימציה העיקרי של הארגון, שכן הוא מנסה להצטייר כמגן עיראק מפני הכוחות הזרים. כחלק משיוכו הבלתי פורמלי לזרוע החוץ הארוכה של הממשל האיראני,^[2] הארגון משתתף גם במערכות מחוץ לעיראק, לדוגמה, לחימה לצד חזבאללה נגד צה"ל במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.^[10] למעשה, יש הטוענים כי חזבאללה ועסאיב אהל אל-חק למדו זה מזה וכוחותיהם ערכו אימונים משותפים במספר מקרים בעבר.^[11] מאז כניסתה של המדינה האסלאמית לעיראק בשנת 2014, נלחם הארגון כתף אל כתף עם הכוחות המזוינים העיראקיים נגד הארגון הסוני.

מקורות מימון

תחילה, רוב רובו של מימון הארגון הגיע מממשלת איראן. צירי הסיוע העיקריים היו על-ידי מימון ישיר (המגיע בדרך כלל דרך כוח קודס) או על-ידי אימון יחידות לוחמות של הארגון בידי כוח קודס.^[12] בשל התמיכה שמקבל הארגון ממשמרות המהפכה האיראניים, הוא החל בעשור האחרון להתיישר על פי הקו האיראני גם בעניין זה ולקבל את כאזם אל-חאירי (אנ'), איש-דת שיעי עיראקי היושב באיראן, כמרג'ע תקליד שלו ובמידת מה גם את השיטה הפוליטית-דתית הנהוגה באיראן (וילאית-י פקיה).^[13] לצד זאת, פועל הארגון, יחד עם ארגונים שיעיים אחרים בעיראק, בכמה מישורים שונים על מנת לדאוג לשלל האינטרסים האיראניים השונים במדינה.^[13]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עסאיב אהל אל-חק בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של עסאיב אהל אל-חק

הערות שוליים

^ Duman Bilgay (2015) A New Controversial Actor In Post-ISIS Iraq: Al-Hashd Al-Shaabi (The Popular Mobilization Forces), ORSAM report No. 198 (Ankara, May 2015), p. 5
^ ¹ ² Wyer, S. (2012). The Resurgence of Asa'ib Ahl Al-Haq. Institute for the Study of War. P. 26
^ ¹ ² Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq. P. 4
^ Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq p. 1 Dehghanpisheh, B. (2014). Iran’s men in Baghdad. Reuters Special Report. P. 6
^ ¹ ² M. Knights. (2021). Prifile: Asaib Ahl al-Haq. The Washington Post. Visited on 10.09.21. retrieved from: https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/profile-asaib-ahl-al-haq-0
^ Cochrane, M. (2008). Asaib Ahl al-Haq and the Khazali Special Groups Network. Institute for the study of War, (38). P. 10
^ ¹ ² ³ Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq . P. 3
^ Harari, M. (2010). Status Update: Shi'a Militias in Iraq. Institute for the Study of War, 10. P. 5
^ Wyer, S. (2012). The Resurgence of Asa'ib Ahl Al-Haq. Institute for the Study of War. P. 11
^ Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq p. 2
^ Cochrane, M. (2008). Asaib Ahl al-Haq and the Khazali Special Groups Network. Institute for the study of War, (38). P. 2
^ Harari, M. (2010). Status Update: Shi'a Militias in Iraq. Institute for the Study of War, 10. P. 1
^ ¹ ² A. J. Tamimi. (2014). Who are Asaib Ahl al-Haq Islamists?. The Ayman Jawed al-Tamimi Blog. Visited on 07.08.21. Retrieved from: http://www.aymennjawad.org/14510/iraq-who-are-asaib-ahl-al-haq-islamists

[1] Duman Bilgay (2015) A New Controversial Actor In Post-ISIS Iraq: Al-Hashd Al-Shaabi (The Popular Mobilization Forces), ORSAM report No. 198 (Ankara, May 2015), p. 5

[WYER-2] ¹ ² Wyer, S. (2012). The Resurgence of Asa'ib Ahl Al-Haq. Institute for the Study of War. P. 26

[סטנפורד_עמ'_4-3] ¹ ² Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq. P. 4

[4] Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq p. 1 Dehghanpisheh, B. (2014). Iran’s men in Baghdad. Reuters Special Report. P. 6

[MK-5] ¹ ² M. Knights. (2021). Prifile: Asaib Ahl al-Haq. The Washington Post. Visited on 10.09.21. retrieved from: https://www.washingtoninstitute.org/policy-analysis/profile-asaib-ahl-al-haq-0

[6] Cochrane, M. (2008). Asaib Ahl al-Haq and the Khazali Special Groups Network. Institute for the study of War, (38). P. 10

[סטנפורד_עמ'_3-7] ¹ ² ³ Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq . P. 3

[8] Harari, M. (2010). Status Update: Shi'a Militias in Iraq. Institute for the Study of War, 10. P. 5

[9] Wyer, S. (2012). The Resurgence of Asa'ib Ahl Al-Haq. Institute for the Study of War. P. 11

[10] Mapping Militant Organizations. “Asa’ib Ahl al-Haq.” Stanford University. Last modified July 2018. Visited on 09.08.21. https://cisac.fsi.stanford.edu/mappingmilitants/profiles/asaib-ahl-al-haq p. 2

[11] Cochrane, M. (2008). Asaib Ahl al-Haq and the Khazali Special Groups Network. Institute for the study of War, (38). P. 2

[12] Harari, M. (2010). Status Update: Shi'a Militias in Iraq. Institute for the Study of War, 10. P. 1

[AJT-13] ¹ ² A. J. Tamimi. (2014). Who are Asaib Ahl al-Haq Islamists?. The Ayman Jawed al-Tamimi Blog. Visited on 07.08.21. Retrieved from: http://www.aymennjawad.org/14510/iraq-who-are-asaib-ahl-al-haq-islamists

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]