אב
אָב א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אב |
הגייה* | av |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ב־י/ה |
דרך תצורה | משקל קָל |
נטיות | ר׳ אָבוֹת; אַב־ גם אֲבִי־, ר׳ אֲבוֹת־ |
- לשון המקרא הורה ממין זכר.
- אני בנו השני של אבי.
- ”וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ“ (בראשית יז, פסוק ה)
- ”וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה, יָלְדָה אֶת-יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת-חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ, וְאֶת-יְקוּתִיאֵל, אֲבִי זָנוֹחַ; וְאֵלֶּה, בְּנֵי בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לָקַח, מָרֶד. “ (דברי הימים א׳ ד, פסוק יב)
- ”בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ“ (משלי י, פסוק א)
- זֶכֶר אָבִי עָטוּף בִנְיָר לָבָן / כִפרוּסוֹת ליוֹם עֲבוֹדָה"" (אבי, מאת יהודה עמיחי)
- בהשאלה: סמכות גבוהה בהקשר מסוים. או המחליף את תפקיד האב במוסד.
- אב בית הדין היכה בפטישו.
גזרון
עריכה- המילה קיימת בצורות דומות בשפות שמיות נוספות - אוגריתית: 𐎀𐎁 (אַב),[1][2] עברית עתיקה, פיניקית, פונית וארמית: 𐤀𐤁 (אב),[2] אמורית (משוחזר): ʾabum,[2] אבלאית: a-bù (עם וריאציות),[2] ארמית וסורית: ܐܲܒܵܐ (אַבָּא), אכדית: abu,[2] ערבית דרומית עתיקה "אבו",[2] ערבית "אב",[2] דרום-ערבית: 𐩱𐩨 (אָבּ), געז: አብ (אֵבּ), אמהרית: አባት (אָבָּת), תיגרינית: ኣቦ (אָבּוֹ). החוקרים משערים שהצורה בפרוטו-שמית היתה: ʔabw. מהמילה הארמית גזורה גם המילה היוונית: abbā) ἀββα) בהוראה זהה.
- מילים דומות קיימות גם בשפות לא-שמיות, כגון מצרית עתיקה: ꜣbwt (אָבֻּת). וכן בכמה שפות כושיות, כגון סומלית: aabo, עפרית: abbá, וכן בהאוסה: uba, מה שהביא להשערה שהמילה היתה קיימת כבר בפרוטו-אפרו-אסייתית בצורה: ʔab.
צירופים
עריכה- קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי
- אב בחכמה
- אב בית
- אב בית דין
- אב בעיה
- אב בתורה
- אב הטומאה
- אב הנחה
- אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
- אבי אבות הטומאה
- אבי אבות הכילות
- אב העורקים/אבי העורקים
- אב הרחמן
- אב הרחמים
- אב זקן
- אב חורג
- אב טיפוס
- אבי מורי
- אבות המזון
- אב מלאכה
- אב נזק
- אבינו שבשמים
- אב קדמון
- אב רחום
- באבי אביו
- בית אב
- בית אבות
- מעשה אבות סימן לבנים
- נאסף אל אבותיו
- פולחן אבות (אובות)
- פרקי אבות
- שכב עם אבותיו
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אזרית: ata
- איטלקית: papà
- אינדונזית: ayah
- אנגלית: father
- גרמנית: Vater
- הולנדית: vader
- טורקית: baba
- יפנית: 父
- יידיש: פוטער
- סינית: 父亲
- ספרדית: Padre
- ערבית: أب, والد
- פורטוגלית: pai
- צרפתית: papa
- רומנית: tată
- רוסית: отец
פינית isä
הונגרית apa
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכהאָב ב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אב |
הגייה* | av |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |
חודשים עבריים |
---|
תשרי • חשוון / רחשוון • כסלו |
- החודש האחד־עשר בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש החמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי תמוז, ולפני אלול. בחודש אב 30 יום.
- ”אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק ד, משנה ח).
- ”כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים“ (בבלי, מסכת שבת – דף קיא, עמוד א).
- ”רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין“ (בבלי, מסכת תענית – דף לא, עמוד א).
- ”מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָּם / גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם“ (מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- "בְּאִיָּר הַכֹּל צָמַח, וּ/בְסִיוָן הִבְכִּיר / בְּתַמּוּז וְאָב שָׂמַחְנוּ / אַחַר קָצִיר." (שנים עשר ירחים , מאת נעמי שמר)
גזרון
עריכה- עפ"י לוח גזר הצירוף: 'ירחו זמר' ששימש בהוראת 'זמירת הגפנים' היה שמו הקדום של חודש אב מן הממסד הבבלי. בשומרית, ואכדית עתיקה 𒉈 בהגיית abum - אש,להט. וגם בהוראת תנור נייד מכיל גחלים-'לוחשות', בתרבות הבבלית אַבֻּ abu הוא שמה של אלוהות בבלית שהיה גם לחודש החמישי במניין החודשים הבבלי, אבֻּ נחשב גם ל'חודש האבוּקה' ובנוסף התהדר בייחוסו כ-'אב כל צֶמח' בנם של אנליל ונינחֿורסג.
- יש הסוברים כי שם החודש נגזר מן המילה אֵיבָה (מהשורש א־י־ב), משום שהוא מתאפיין בחום כבד ה"מתאכזר" אל בני־האדם, וגם משום שבתרבות אכד 'יום-אִיבּוּ' ibbû נחשב ליום הזעם הבבלי שהיה מצוין ב-19 לחודש אב . יוסיפוס מציין שבאחד באב נפטר אהרון הכהן בחודש שהעברים יכנוהו 'סאבא' [1].
- ערבית: آب (אַָאבּ) – אוגוסט.
צירופים
עריכהתרגום
עריכה- ערבית: آب (הגייה: אַָאבּ)
הערות שוליים
עריכה- ↑ קדמוניות-היהודים ח"ד, ד',ז'
אָב ג
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אב |
הגייה* | av |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ב־י/ה |
דרך תצורה | |
נטיות |
- מאווה, דבר רצוי או נחשק.
- "אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח עַל תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי אָוֶן." (לד)
- "ואמר הפיטן: ותאמר (אסתר) אבי וחפצי יבא המלך והמן, אל המשתה לו מזומן" (זמירות למגילה, ר' ישראל נג'ארה)
גזרון
עריכה- מן הפועל אבה.
תרגום
עריכהראו גם
עריכהאֵב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אב |
הגייה* | ev |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ב־ב |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | ר׳ אִבִּים; אֵב־, ר׳ אִבֵּי־ |
- לשון המקרא ניצן, צמח רענן.
- ”עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ“ (איוב ח, פסוק יב)
- ”אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים“ (שיר השירים ו, פסוק יא)
- ”תאנים שצמקו באיביהן - מטמאות טומאת אוכלין“ (בבלי, מסכת חולין – דף קכז, עמוד ב)
- "שמה בין אבי הנחל בשעה אחת נשכחת" (הרדופים ליד החוף, מאת נתן יונתן)
גזרון
עריכה- משורש מקראי א־ב־ב. מופיע במקרא פעמיים, רק בצורות נטויות. לגבי ניקוד צורת היחיד, אליעזר בן-יהודה טען שהניקוד "אֵב" אינו מוכרח, ויתכן שצורת היחיד היא "אַב" כיוון שגם צורה זו נחרקת בנטיות.[1]
- מקביל לאוגריתית 𐎛𐎁 (אִב – פרי, ניצן, פרח, אבן חן),[2] סורית: ܐܸܒܵܐ (אֵבָּא – פרי),[2] ארמית יהודית: אנבא (פרי, תוצרת),[2] אכדית: inbu (פרי),[2] ערבית: أبُّ (אַבֻּ) - צמחי מרעה בביצה או באחו.[3] קרוב גם לאמהרית: ʾäbäba) አበባ) – פרח. וראו גם אֵבֶה. מופיע כרכיב בתוך שם פרטי אבלאי EN-bù-DN.[2]
- יש המקשרים גם לארמית ו; אמנם ככל הנראה הוא משורש א־נ־ב, כמוכח מהארמית היהודית: ”אִנְבָּא“ (דניאל ד, פסוק ט). מאכדית: inbu (פרי).[4] יתכן שקרוב ל"עֵנָב".[דרוש מקור]
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ↑ אב"י, מילון העברית הישנה והחדשה, "אֵב".
- ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, translation: Wilfred G.E. Watson, A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, Third Revised Edition, part one: ả/ỉ/ủ – k, Brill, 2015, p. 6
- ↑ יואל אליצור, מקום בפרשה, 2014, עמ' 186.
- ↑ יואל אליצור, שם.