אדואר דאלאדיה – הבדלי גרסאות

אדואר דאלאדיה
Édouard Daladier
	אדואר דאלאדיה, 1924
לידה	18 ביוני 1884; קרפנטרה (מחוז ווקלוז), צרפת
פטירה	10 באוקטובר 1970 (בגיל 86); פריז, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Grave of Édouard Daladier
מפלגה	המפלגה הרדיקלית
בן או בת זוג	Madeleine Laffont
	31 בינואר 1933 – 26 באוקטובר 1933; (269 ימים)
	→ ז'וזף פול-בונקור אלבר סארו ←
	30 בינואר 1934 – 9 בפברואר 1934; (11 ימים)
	→ קמי שוטאן גסטון דומרג ←
	10 באפריל 1938 – 21 במרץ 1940; (שנתיים)
	→ לאון בלום פול ריינו ←
פרסים והוקרה
	אביר בלגיון הכבוד (28 בדצמבר 1928); צלב המלחמה 1914–1918 ;
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:47, 3 במרץ 2018

אדואר דאלאדיה (בצרפתית: Édouard Daladier; ‏18 ביוני 1884 - 10 באוקטובר 1970) היה פוליטיקאי צרפתי וראש ממשלת צרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה.

נעוריו

אדואר דאלאדיה נולד בשנת 1884 בקרפנטרה שבמחוז ווקלוז, צרפת. בזירה הפוליטית זכה לכינוי "הפר של ווקלוז" על שום חזותו: צווארו העבה, כתפיו הרחבות ומבטו הנחוש. לימים יכנהו נוויל צ'מברליין בלעג "הפר עם קרני החילזון" (בצרפתית: "le taureau avec des cornes d'escargot").

עד תקופת מלחמת העולם השנייה

כניסה לפוליטיקה ושירות במלחמת העולם הראשונה

ב-1911 נבחר דאלאדיה לראש עיריית קרפנטרה. בשנת 1914, עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לחם בשורות צבא צרפת. את המלחמה החל כמגויס חדש, בדרגה המקבילה לטוראי, ועם סיומה בשנת 1918 כבר היה מפקד פלוגה בדרגת לוטננט, ומעוטר באות לגיון הכבוד ובארבעה צל"שים.

לאחר שנכשל בכך בשנת 1914, הצליח דאלאדיה להיבחר לפרלמנט כנציג ווקלוז מטעם המפלגה הרדיקלית בשנת 1919 (דאלאדיה ימשיך להיבחר ולייצג מחוז זה עד שנת 1940).

תפקידי שר ראשונים והנהגה מפלגתית

דאלאדיה שימש כשר במגוון תפקידים בממשלות הקואליציה השונות בין 1924 ל-1928, ובשנים אלה היווה גורם מרכזי בפילוג המפלגה הרדיקלית ממפלגת הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים (SFIO) ב-1926 ובקואליציית "קרטל השמאל" הראשונה ("Cartel des gauches"). מ-1927 ועד 1930 כיהן כנשיא המפלגה הרדיקלית, ושוב מ-1936 ועד 1938. עקב פרישת ה-SFIO מהקואליציה והתפלגות הרדיקלים העצמאיים מן המפלגה הרדיקלית, נפלה קואליציית השמאל, הרדיקלים העצמאיים חברו למפלגת הברית הרפובליקאית דמוקרטית הימנית-מרכזית, ובנובמבר 1928 הפך רמון פואנקרה לראש הממשלה.

קדנציות ראשונה ושנייה כראש הממשלה

דאלאדיה הפך לפוליטיקאי מוביל במפלגה הרדיקלית. הוא כיהן כראש הממשלה לראשונה ב-1933, מה-31 בינואר ועד ה-26 באוקטובר, ושוב ב-1934 למספר ימים (מה-30 בינואר עד ה-9 בפברואר) עקב פרשת סטביסקי (הנפקת איגרות חוב מזויפות בה הוכתמה ממשלת שוטאן, אשר הובילה למהומות רחוב של הימין בפריז, להתפטרות ראש הממשלה קמי שוטאן ולנפילת קואליציית "קרטל השמאל" השנייה).

שר המלחמה וההגנה הלאומית

מה-26 באוקטובר 1933 ועד ה-30 בינואר 1934 שימש כשר המלחמה בממשלת סארו הראשונה ובממשלת שוטאן השנייה. ב-1936 החל לכהן כשר ההגנה הלאומית בקואליציית החזית העממית של ראש הממשלה לאון בלום, והמשיך להחזיק בתפקיד זה בממשלות שוטאן השלישית והרביעית ובממשלת בלום השנייה, עד אפריל 1938 (למעשה, דאלדיה ימשיך להחזיק בתפקיד עד מאי 1940, גם כשישמש כראש הממשלה בפעם השלישית וגם אחר כך, כשיחל לשרת בממשלת ריינו).

מוריס גמלאן, אשר זכה לתמיכתו של דאלאדיה לאורך השנים ולסיוע בקידומו בצבא, שימש כמפקד צבא צרפת לאורך כל התקופה דלעיל (הוא מונה לתפקיד בשנת 1931 וזכה לסמכויות נוספות בשנת 1935).

על סף מלחמת העולם השנייה ובמהלכה

קדנציה שלישית כראש הממשלה

ועידת מינכן

ב-10 באפריל 1938 החל דאלאדיה בכהונתו השלישית והאחרונה כראש ממשלת צרפת. בתקופה זו החל המשא ומתן שקדם לועידת מינכן, במהלכה צרפת חזרה בה מהתחייבותה להגן על צ'כוסלובקיה מפני גרמניה הנאצית. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין דחק בדאלאדיה לנהל משא ומתן, שכן אחרת, להבנתו, יפתח היטלר תוך זמן קצר במלחמה נגד צ'כוסלובקיה. בניגוד לצ'מברליין, דאלאדיה היה משוכנע כי בכל מקרה יפתח היטלר במלחמה, כשמטרתו היא כיבוש אירופה כולה. בפגישה שנערכה בסוף אפריל 1938, אמר דאלאדיה לבריטים כי מטרתו האמיתית של היטלר היא להשיג ”שליטה ביבשת, שבהשוואה אליה שאיפותיו של נפוליאון היו חלושות”. כמו כן אמר כי

היום, זה תורה של צ'כוסלובקיה. מחר, יהיה זה תורן של פולין ורומניה. כשגרמניה תשיג את הנפט והחיטה שהיא צריכה, היא תפנה נגד המערב. ללא ספק עלינו להכפיל את מאמצינו להימנע ממלחמה. אבל זה לא יושג אלא אם כן בריטניה הגדולה וצרפת תעמודנה יחד, תתערבנה בפראג בעד ויתורים חדשים, אך בה בעת תכרזנה שהן תבטחנה את עצמאותה של צ'כוסלובקיה. אם, במקום זאת, כוחות המערב ייכנעו שוב, הם רק יזרזו את המלחמה ממנה הם מבקשים להימנע^[1].

למרות זאת, אולי משום הגישות הפסימיסטיות והתבוסתניות של הצבא ושל חברי ממשלתו אשר ריפו את ידיו, כמו גם הטראומה ממרחץ הדמים בצרפת במלחמת העולם הראשונה לו היה עד באופן אישי, הניח דאלאדיה לצ'מברליין לפעול כראות עיניו. בשובו לפריז, דאלאדיה, שציפה להמון עוין, התקבל בתשואות. אז העיר לעוזרו אלקסי לז'ה: ”הו, השוטים!” ("!Ah, les cons")^[2].

מאמצי חימוש מחדש

באוקטובר 1938 פתח דאלאדיה בשיחות חשאיות עם ארצות הברית, כדי למצוא דרך לעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים, על מנת לאפשר לצרפת לרכוש מטוסים מתוצרת ארצות הברית וכך לפצות על חוסרי ייצור בתעשיית המטוסים הצרפתית^[3]. באוקטובר 1938 הֵעִיר דאלאדיה ”אם היו לי שלושה או ארבעה אלף מטוסים, מינכן לעולם לא הייתה מתרחשת”, והוא היה טרוד ביותר במאמציו לקנות מטוסי קרב אמריקאיים, אותם ראה כדרך היחידה לחזק את חיל האוויר הצרפתי^[4]. בעיה מרכזית בשיחות צרפת-ארצות הברית הייתה האופן שבו תשלם צרפת בעבור המטוסים האמריקאיים, וכאמור לעיל - כיצד תעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים^[5]. נוסף על כך, ב-1932 שמטה צרפת את חובותיה לארצות הברית מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ועל פי חוק ג'ונסון מ-1934^[6], לצרפת אסור היה עקב כך לשווק איגרות חוב ממשלתיות בארצות הברית (כלומר נאסר עליה ללוות כסף בארצות הברית)^[7]. בפברואר 1939 הציעה צרפת, שהייתה אז אימפריה קולוניאלית, למסור את חזקותיה בקריביים ובאוקיינוס השקט, בתוספת תשלום יחיד בסך 10 מיליארד פרנק, בתמורה לזכות בלתי מוגבלת לקנות, באשראי, מטוסים אמריקאיים^[8]. לאחר משא ומתן קשה ומענה, גובש הסדר באביב של 1939, לפיו יוּתר לצרפת להגיש הזמנות עצומות לתעשיית המטוסים האמריקאית. אף על פי שמרבית המטוסים שהוזמנו לא הגיעו לצרפת עד 1940, ארצות הברית אפשרה להטות את ההזמנות של צרפת אל בריטניה^[9].

כניסת צרפת למלחמת העולם השנייה

ערכים מורחבים – המלחמה המדומה, מלחמת החורף

ב-30 בנובמבר 1939 פלשה ברית המועצות גם לפינלנד, מהלך שהתחיל את מלחמת החורף. דעת הקהל העולמית, בפרט בצרפת ובבריטניה, נטתה לצד פינלנד, אך גם במקרה זה לא נקטו בעלות הברית, בפרט צרפת ובריטניה (אז עדיין עם צ'מברליין כראש הממשלה) בפעולה צבאית. בינואר 1940, כחודשיים מתחילת המלחמה, משנוכחה כי המלחמה קשה משהעריכה, החלה ברית המועצות לאותת על רצונה בשלום. איתותים אלה הפחיתו אף יותר את נכונותן של בעלות הברית לסייע לפינלנד.

ב-29 בינואר 1940, בנאום רדיו אשר כונה "מטרת הנאצי היא עבדות"^[10] אותו נשא דאלאדיה אל העם הצרפתי, לא הותיר דאלאדיה ספקות בנוגע לדעתו על הגרמנים. בנאום זה אמר:

בעבורנו, נדרש לעשות יותר מאשר רק לנצח במלחמה. עלינו לנצח בה, אך אנו חייבים לזכות גם בניצחון גדול בהרבה מאשר זה המושג בנשק. בעולם זה של אדונים ועבדים, שאותם משוגעים אשר שולטים בברלין מבקשים לעצב, עלינו גם לשמור על החירות ועל כבוד האדם.

בפברואר 1940 הציעו בעלות הברית (ובהן צרפת) סיוע צבאי ממשי לפינלנד, בדמות מאה אלף חיילים שיגיעו דרך נורווגיה ויתמכו בפינלנד משטח שוודיה. הצעה זו נדחתה על ידי שוודיה ונורווגיה, הן עקב חששן מהעברת המלחמה אל שטחיהן, והן משום שהיה ברור לכל הצדדים כי מטרתן האמיתית של בעלות הברית אינה לסייע לפינלנד נגד ברית המועצות, אלא לפעול נגד גרמניה הנאצית משטח שוודיה, ולמנוע משוודיה להמשיך ולייצא מחצבים לגרמניה. בנוסף, שוודיה ראתה בכך הפרה של מדיניות הנייטרליות שלה (שוודיה ניהלה יחסי מסחר גם עם בעלות הברית וגם עם מדינות הציר, אך סירבה לאפשר מעבר כוחות דרך שטחה).

ב-21 במרץ 1940, באמתלת כשלונו לסייע לפינלנד במלחמת החורף, התפטר דאלאדיה מראשות הממשלה.

שר בממשלת ריינו

ערך מורחב – המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה

שר ההגנה הלאומית והמלחמה
במרץ 1940, לאחר שהתפטר דאלאדיה מראשות הממשלה, הפך פול ריינו לראש הממשלה. דאלאדיה המשיך להחזיק בתפקידו כשר ההגנה הלאומית והמלחמה גם בממשלת ריינו, והמשיך לגבות את מוריס גמלאן, מפקד צבא צרפת. עקב כשלונותיו של גמלאן רצה ראש הממשלה ריינו בהחלפתו, אך דאלאדיה, שסלד מריינו ותמך שנים רבות בגמלאן, החליט להשאירו בתפקידו.

ב-10 במאי 1940 הסתיימה תקופת "המלחמה המדומה" עם פלישת גרמניה הנאצית לצרפת ולארצות השפלה. כוחות השריון הגרמניים הצליחו להבקיע את קו ההגנה של צרפת באזור יער הארדנים, וב-13 במאי חצו את נהר המז באזור העיירה סדאן.

שר החוץ
ב-18 במאי התחלפו דאלאדיה וריינו במשרדיהם - דאלאדיה הפך לשר החוץ, וריינו (שנותר ראש הממשלה) קיבל את משרד ההגנה הלאומית והמלחמה. מעמדה זו חש ריינו חופשי לממש את רצונו ולהדיח את גמלאן, אשר הוחלף במקסים וייגאן ב-19 במאי 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לצרפת.

התפטרות
ב-5 ביוני הפסיק דאלאדיה לשמש כשר החוץ, וגם משרד החוץ עבר לשליטת ראש הממשלה ריינו (בנוסף למשרד ההגנה הלאומית והמלחמה).

בריחה מצרפת ומאסר

תחת הרושם לפיו תמשיך הממשלה לפעול מצפון אפריקה, ברחו דאלאדיה וחברי ממשלה אחרים למרוקו, שהייתה אז מדינת חסות צרפתית (על בסיס הסכם פס). בניגוד לתוכניתו, דאלאדיה נעצר, הוחזר לצרפת והועמד למשפט ראווה בידי ממשלת וישי באשמת בגידה. המשפט נערך בשנת 1942 בעיר ריום שבמרכז צרפת, ונודע כ"משפט ריום". יחד עם דאלאדיה נשפטו פוליטיקאים צרפתים בכירים אחרים. לאחר המשפט נכלא דאלאדיה בפור דו פורטאלה (Fort du Portalet), מצודה הממוקמת בפירנאים של צרפת, והוחזק שם כאסיר מ-1940 ועד אפריל 1943, אז נמסר לגרמנים וגורש למחנה הריכוז בוכנוואלד שבגרמניה. במאי 1943 הועבר דאלאדיה יחד עם אישים צרפתים אחרים לטירת איטר (Itter Castle) אשר בצפון טירול, אוסטריה, בה נותר עד סוף המלחמה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר נפילת צרפת של וישי בשנת 1944, משלה בצרפת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית בראשות שארל דה גול. שתיים ממשימותיה העיקריות היו שיקום צרפת מנזקי המלחמה, ויצירת מסגרת חוקתית חדשה ויעילה מזו של הרפובליקה השלישית לניהול המדינה. דאלאדיה, אשר יצא לחופשי מכלאו באוסטריה ושב לצרפת, חזר לחיים הפוליטיים.

חבר האספה המכוננת הלאומית

באוקטובר 1945 כשל דאלאדיה בניסיונו להיבחר לאספה המכוננת הלאומית, שנבחרה כדי לכתוב חוקה לרפובליקה הרביעית. החוקה שכתבה אספה זו נדחתה במשאל עם ב-5 במאי 1946. לפיכך נערכו בחירות לאספה מכוננת לאומית נוספת, בהן הצליח דאלאדיה להיבחר, וב-2 ביוני 1946 הפך לחבר האספה המכוננת הלאומית (השנייה לאחר המלחמה). החוקה שכתבה אספה זו אושרה במשאל עם ב-13 באוקטובר, והחלה את תקופת הרפובליקה הצרפתית הרביעית (אשר תבוא אל סופה 12 שנה אחר כך, בשנת 1958).

חבר האספה הלאומית, ראש עיריית אביניון ופרישה

חבר האספה הלאומית
בנובמבר 1946 נבחר דאלאדיה לאספה הלאומית (הבית התחתון של הרשות המחוקקת בהתאם לחוקת הרפובליקה הרביעית). דאלאדיה חזר ונבחר כחבר האספה הלאומית בשנים 1951 ו-1956. בתפקיד זה היה יריבו של דה גול ותמך בממשלת פייר מנדס פראנס (פעלה בשנים 1954 עד 1955) ובניסיונו של מנדס לשקם את המפלגה הרדיקלית. ב-1957 שימש דאלאדיה כיושב ראש כינוס השמאל הרפובליקאי (Rassemblement des gauches républicaines). ביוני 1958 הצביע נגד מועמדותו של שארל דה גול, אשר התמודד על ראשות הממשלה מתוך כוונה מוצהרת לשנות את החוקה, ולשם כך דרש לקבל סמכויות שלטוניות מלאות לרבות שימוש בצווים לשעת חירום. דה גול נבחר, קיבל את מבוקשו והשתמש בסמכויות שניתנו לו כדי ליצור את החוקה על בסיסה קמה הרפובליקה הצרפתית החמישית.

ראש עיריית אביניון
ב-1953, במקביל לחברותו בפרלמנט, נבחר דאלאדיה לראש עיריית אביניון (תפקיד בו שימש עד 1958).

פרישה מהחיים הפוליטיים
בנובמבר 1958, לאחר שהגיע שלישי בסיבוב הראשון של הבחירות לאספה הלאומית, הסיר את מועמדותו לקראת הסיבוב השני, וכן פרש מראשות עיריית אביניון.

מותו

דאלאדיה הלך לעולמו בפריז ב-10 באוקטובר 1970, ונטמן בבית העלמין פר לשז (חלקה 72).

ראו גם

הרפובליקה הצרפתית השלישית

קישורים חיצוניים

ערן סבאג, ‏"חיים של אחרים" על אדואר דאלאדיה, באתר iCast‏, 10 באוקטובר 2010

הערות שוליים

^ ויליאם שיירר, "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", בהוצאת "דה קאפו פרס", 1969, עמ' 339–340 (Shirer, William, The Collapse Of The Third Republic: An Inquiry into the Fall of France in 1940, 1969, Da Capo Press.
^ ז'אן-פול סארטר, דרכי החירות (Les Chemins de la liberté)
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234–235. חיבור זה של קיילור מהווה את פרק 8 (עמ' 204–244) בספר "תבוסת צרפת ב-1940: הערכות מחדש", בעריכת ג'ואל בלַט ובהוצאת "ספרי ברגהם", אשר נדפס בפרובידנס, 1998 (Keylor, William, "France and the Illusion of American Support, 1919-1940" pages 204–244 from The French Defeat of 1940 Reassessments edited by Joel Blatt, Berghahn Books: Providence 1998).
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 235–236
^ Johnson Act בוויקיפדיה האנגלית
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 237
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 238
^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 233–244
^ "מטרת הנאצי היא עבדות" בוויקיטקסט האנגלי

[1] ויליאם שיירר, "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", בהוצאת "דה קאפו פרס", 1969, עמ' 339–340 (Shirer, William, The Collapse Of The Third Republic: An Inquiry into the Fall of France in 1940, 1969, Da Capo Press.

[2] ז'אן-פול סארטר, דרכי החירות (Les Chemins de la liberté)

[3] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234–235. חיבור זה של קיילור מהווה את פרק 8 (עמ' 204–244) בספר "תבוסת צרפת ב-1940: הערכות מחדש", בעריכת ג'ואל בלַט ובהוצאת "ספרי ברגהם", אשר נדפס בפרובידנס, 1998 (Keylor, William, "France and the Illusion of American Support, 1919-1940" pages 204–244 from The French Defeat of 1940 Reassessments edited by Joel Blatt, Berghahn Books: Providence 1998).

[4] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234

[5] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 235–236

[6] Johnson Act בוויקיפדיה האנגלית

[7] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 237

[8] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 238

[9] ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 233–244

[10] "מטרת הנאצי היא עבדות" בוויקיטקסט האנגלי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 54: / שורה 54: @@
 }}
-'''אדואר דאלאדיה''' (ב[[צרפתית]]: Édouard Daladier; {{כ}}[[18 ביוני]] [[1884]] - [[10 באוקטובר]] [[1970]]) היה [[פוליטיקאי]] [[צרפתי]] ו[[ראש ממשלת צרפת]] בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]].
+'''אדואר דאלאדיה''' (ב[[צרפתית]]: '''Édouard Daladier'''; {{כ}}[[18 ביוני]] [[1884]] - [[10 באוקטובר]] [[1970]]) היה [[פוליטיקאי]] [[צרפתי]] ו[[ראש ממשלת צרפת]] בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]].
 ==נעוריו==
 אדואר דאלאדיה נולד בשנת [[1884]] ב[[קרפנטרה (צרפת)|קרפנטרה]] שבמחוז [[ווקלוז]], [[צרפת]].
 בזירה הפוליטית זכה לכינוי "ה[[בקר הבית|פר]] של ווקלוז" על שום חזותו: צווארו העבה, כתפיו הרחבות ומבטו הנחוש. לימים יכנהו [[נוויל צ'מברליין]] בלעג "הפר עם קרני ה[[חלזונות|חילזון]]" (ב[[צרפתית]]: "le taureau avec des cornes d'escargot").
@@ שורה 84: / שורה 84: @@
 ==על סף מלחמת העולם השנייה ובמהלכה==
 ===קדנציה שלישית כראש הממשלה===
 ====ועידת מינכן====
 [[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-H13007, Münchener Abkommen, Abreise von Daladier.jpg|ממוזער|שמאל|אדואר דאלאדיה (במרכז) עם [[יואכים פון ריבנטרופ]] ב[[ועידת מינכן]], 1938]]
@@ שורה 103: / שורה 102: @@
 ====כניסת צרפת למלחמת העולם השנייה====
-{{ערך מורחב|המלחמה המדומה}}
+{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[המלחמה המדומה]], [[מלחמת החורף]]}}
-חתימת '''[[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]''' (ב-[[23 באוגוסט]] [[1939]]) עוררה זעקה ציבורית בצרפת, עליה הגיב דאלאדיה בהוצאת [[המפלגה הקומוניסטית הצרפתית]] מחוץ לחוק, על בסיס סירובה לגנות את פעולותיו של [[יוסיף סטלין|סטלין]]. כשבוע אחר כך, ב-[[1 בספטמבר]], החלה '''[[המערכה בפולין]]''' עם פלישת ברית המועצות וגרמניה הנאצית לשטחה. דאלאדיה, שלא רצה לצאת למלחמה, הכריז על כניסת צרפת למלחמה ב-[[3 בספטמבר]] 1939, אלא שזו לא כללה צעדים התקפיים של ממש, וכך נוצרה '''[[המלחמה המדומה]]'''. ב-[[6 באוקטובר]] באותה שנה, פנה היטלר לצרפת ולבריטניה בהצעת [[שלום]], ובממשלת צרפת היו לא מעטים שנכונו לקבל הצעה זו. למרות זאת, בשידור ארצי למחרת, הכריז דאלאדיה {{ציטוטון|התחמשנו בכלי נשק נגד תוקפנות. לא נניח אותם עד שנקבל ערבויות לשלום וביטחון של ממש, ביטחון שאיננו מאוים מדי שישה חודשים{{הערה|ויליאם שיירר, "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", עמ' 529.}}.}}
-{{ערך מורחב|מלחמת החורף}}
 [[קובץ:Ilmapommituksen tuhoa.jpg|ממוזער|נזקי מתקפה אווירית [[ברית המועצות|סובייטית]] על [[הלסינקי]] ביומה הראשון של מלחמת החורף]]
 ב-[[30 בנובמבר]] 1939 פלשה ברית המועצות גם ל[[פינלנד]], מהלך שהתחיל את '''[[מלחמת החורף]]'''. דעת הקהל העולמית, בפרט בצרפת ובבריטניה, נטתה לצד פינלנד, אך גם במקרה זה לא נקטו [[בעלות הברית]], בפרט צרפת ובריטניה (אז עדיין עם [[נוויל צ'מברליין|צ'מברליין]] כראש הממשלה) בפעולה צבאית. בינואר 1940, כחודשיים מתחילת המלחמה, משנוכחה כי המלחמה קשה משהעריכה, החלה ברית המועצות לאותת על רצונה בשלום. איתותים אלה הפחיתו אף יותר את נכונותן של בעלות הברית לסייע לפינלנד.