לדלג לתוכן

סלבית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירה באמצעות תרגום הדף "Salbit"
(אין הבדלים)

גרסה מ־16:52, 4 ביוני 2024

סלבית היה כפר ערבי פלסטיני 12 ק"מ דרומית מזרחית לרמלה וכ – 4 ק"מ מצפון ללטרון . [1] הכפר נכבש במבצע דני בלילה שבין ה-16 ל-16 ביולי 1948 על ידי גדוד 43 מחטיבת קרייתי. קיבוץ שעלבים הוקם על אדמות הכפר בשנת 1951.

היסטוריה

בכפר וסביבתו נערכו מספר רב של חפירות ארכאולוגיות ונחשפו ממצאים החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה העות'מאנית בארץ ישראל. ההתיישבות האנושית במקום נמשכה פחות ויותר ברציפות, מאז תקופת הברונזה ועד הריסת הכפר ב-1948. במקום בו עמד הכפר שרד ריכוז גדול של מחצבות, מתקנים חצובים, בורות מים וקברים עתיקים[2][3]. בשולי הכפר קיים אתר ארכאולוגי נוסף, "חרבת מרמיתא", בו נחשפה מפחמה (כבשן לייצור פחמי עץ)[4]


בשנת 1883 זיהה ה- PEF 's Survey of Western Palestine את סלביט עם שעלבין ( בעברית מקראית : Šʽlbyn/*Šʽlbyt), [5] [6] [7] שהיה ממוקם 5 קילומטרים (3.1 מיל) ) צפונית מערבית לאיילון המקראית ( יאלו של ימינו).

הכתובת השומרונית "ה' ימלוך לעולם ועד"( מוזיאון השומרוני הטוב )

ב-1949 חפרו במקום ארכיאולוגים שרידי בית כנסת שומרוני שתוארך לסוף המאה ה-4 או לתחילת המאה ה-5. [8] בגודל 15.4 על 8 מטרים, רצפת הפסיפס שלו מכילה כתובת יוונית אחת ושתיים בשומרונית ( שפה וכתב ). [8] במרכז הפסיפס נמצא הר הנחשב כתיאור של הר גריזים, האתר הקדוש ביותר לשומרון . [8] בצורת מלבני, בית הכנסת היה מיושר לאורך פחות או יותר לכיוון הר גריזים. [9] [10]

בתקופה העות'מאנית

בשנת 1838 צוין כסלביט, כפר מוסלמי באזור אבן הומאר במחוז אר-רמלה . [11]

בשנת 1883, ה- PEF 's Survey of Western Palestine (SWP) תיאר את סלביט : "יסודות ומערות. ההריסות נרחבות. בניין מרובע עומד באמצע. יש מאגר הרוס מרופד במלט, וקירות של הריסות." [12]

על פי ההערכות, הכפר יושב מחדש בסוף המאה ה-19. [13]

המנדט הבריטי

במפקד 1922 של ארץ ישראל, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה סלביט 296 תושבים, כולם מוסלמים, [14] גדלה במפקד של 1931, כאשר היא נספרה יחד עם בית שאנה, ל-406, עדיין כולם מוסלמים, ב. בסך הכל 71 בתים. [15]

הבתים בסלביט היו עשויים אדובה ואבן וקובצו סביב מרכז הכפר שבו היו המסגדים, הסוק ובית הספר היסודי. בבית הספר, שנבנה ב-1947, היו 47 תלמידים. תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות ומגידול בעלי חיים. מי השתייה של הכפר הגיעו מבאר מקומית.

בנתונים הסטטיסטיים של 1945, האוכלוסייה הייתה 510, כולם מוסלמים, בעוד ששטח הקרקע הכולל היה 6,111 דונם, על פי סקר קרקעות ואוכלוסייה רשמי. מתוכם, סך של 4,066 דונם קרקע שימשו לדגנים, 16 דונם היו מטעים או קרקע שלחין [16] ואילו 31 דונם סווגו כשטחים ציבוריים בנויים. [17]

  • Salbit 1942 1:20,000
    סלבית 1942 1:20,000
  • Salbit 1945 Scale 1:250,000
    סלבית 1945 קנה מידה 1:250,000
  • Depopulated villages in the Ramle Subdistrict
    כפרים שנעזבו בנפת רמלה

במלחמת העצמאות

במהלך מלחמת ערב-ישראל ב-1948 וגירוש הפלסטינים מלוד ומרמלה ב-1948, חלק מהמגורשים בכוח הועברו באוטובוסים ללטרון בקו החזית ומשם נצטוו ללכת צפונה לסלביט. [18] צעדת המוות של לוד, כפי שהיא נודעה גם בשם, הביאה מאות משפחות פליטים לסלביט שם תפסו מחסה במטע תאנים וקיבלו מים ומנוחה ללילה לפני שמשאיות מהלגיון הערבי החלו להניע חלק מהלגיון הערבי. משפחות למחנה פליטים פלסטיני ברמאללה . [18]

סלביט עצמה פורקה לאחר תקיפה צבאית של כוחות ישראליים ב-15–16 ביולי 1948. לאחר התרוקנותה, השתמשו בה כוחות ישראליים בראשות יגאל אלון כבסיס ממנו יצאו להתקפה על הגבעה האסטרטגית של לטרון ב-18 ביולי, שסוללה על ידי כוחות הלגיון הערבי שהצליחו להחזיק במקום ללא גרימת נפגעים כלשהם לכוחות הישראליים. [19] מבני הכפר של סלביט נהרסו לאחר מכן כליל, ולפי וואליד חאלידי, כל מה שנשאר מהכפר כיום הוא "כמה צמחי קקטוס ושיחים". [1] המספר המשוער של פליטים פלסטינים מסלביט נכון לשנת 1998 היה 3,633. [1]

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ 1 2 3 "Salbit". Palestine Remembered. נבדק ב-2009-04-28. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "PR" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  2. ^ בנימין סטורצ'ן, ‏אשתאול, סקר צומת שער הגיא–צומת הרטוב, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122, לשנת 2010
  3. ^ בנימין סטורצ'ן, ‏נחל ירמות, סקר מצומת הרטוב לצומת האלה, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 124, לשנת 2012
  4. ^ יעקב ביליג, ‏ח' מרמיתא, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 123, לשנת 2011
  5. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, pp. 53-54
  6. ^ Cooke, 1918, p. 185
  7. ^ Marom, Roy (2023). "Early-Ottoman Palestinian Toponymy: A Linguistic Analysis of the (Micro-)Toponyms in Haseki Sultan's Endowment Deed (1552)". Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins (באנגלית). 139 (2).
  8. ^ 1 2 3 Stemburger and Tuschling, 2000, p. 228
  9. ^ Pringle, 1998, p. 114
  10. ^ Dauphin, 1998, p. 842
  11. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, Appendix 2, p. 120
  12. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 157
  13. ^ Grossman, D. (1986). "Oscillations in the Rural Settlement of Samaria and Judaea in the Ottoman Period". in Shomron studies. Dar, S., Safrai, S., (eds). Tel Aviv: Hakibbutz Hameuchad Publishing House. p. 376
  14. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Jerusalem, p. 15
  15. ^ Mills, 1932, p. 43
  16. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 117.
  17. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 167
  18. ^ 1 2 Sandy Tolan (20 ביולי 2008). "Palestinian Nakba in al-Ramla". Palestine Media Center (Original from Al Jazeera English). נבדק ב-2009-04-28. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Tal, 2004, p. 324.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סלבית&oldid=38785918"