לדלג לתוכן

אמיל לודוויג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־12:26, 7 בפברואר 2023 מאת KotzBot (שיחה | תרומות) (עדכון תבנית:דף שער בספרייה הלאומית בקישורים חיצוניים (תג))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
אמיל לודוויג
Emil Ludwig
לידה 25 בינואר 1881
ורוצלב, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בספטמבר 1948 (בגיל 67)
אסקונה, שווייץ שווייץשווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Emil Cohn עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיל לודוויג (לפעמים נכתב עמיל, בגרמנית: Emil Ludwig;‏ 25 בינואר 1881 – 17 בספטמבר 1948) היה סופר יהודי-גרמני, שהתפרסם בביוגרפיות שכתב.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל לודוויג (במקור נקרא אמיל כהן (Emil Cohn) נולד בברסלאו שבגרמניה (כיום בפולין). לודוויג למד משפטים אבל בחר בקריירה של כתיבה. בתחילה כתב מחזות ונובלות אבל עבד גם כעיתונאי. ב-1906 עבר לשווייץ אבל בזמן מלחמת העולם הראשונה עבד ככתב זר עבור העיתון ברלינר טאגבלאט (Berliner Tageblatt) בווינה ואיסטנבול. ב-1932 קיבל אזרחות שווייצרית וב-1940 היגר לארצות הברית.

בסוף מלחמת העולם השנייה הוא נסע לגרמניה כעיתונאי והודות לו נמצאו ארונותיהם של גתה ושילר שנעלמו מוויימאר ב-1943/44. הוא חזר לשווייץ לאחר המלחמה ונפטר ב-1948 במושה (Moscia) ליד אסקונה.

בשנות ה-20 הוא קיבל פרסום בינלאומי בשל הביוגרפיות הפופולריות שלו ששילבו עובדות היסטוריות וסיפורת עם ניתוח פסיכולוגי. אחרי שהביוגרפיה של גתה יצאה לאור ב-1920 הוא כתב כמה ביוגרפיות דומות, כולל אחת על ביסמרק (1922–1924) ואחרת על ישו (1928). משום שהביוגרפיות שלו היו פופולריות מחוץ לגרמניה ותורגמו לשפות רבות היה לודוויג אחד מהמהגרים בני המזל שהייתה להם הכנסה בזמן שהתגורר בארצות הברית.

לודוויג ראיין את בניטו מוסוליני וב-1 בדצמבר 1929 את מוסטפא כמאל אטאטורק. הריאיון שלו עם מייסדה ומקימה של הרפובליקה של טורקיה התפרסם ב-"Wiener Freie Presse" במרץ 1930 ועסק בנושאי דת ומוזיקה. הוא ראיין גם את יוסיף סטלין במוסקבה ב-13 בדצמבר 1931. קטע מריאיון זה כלול בספרו של סטלין "לנין". לודוויג מתאר את הריאיון הזה בביוגרפיה שלו על סטלין. מה שהושמט במקור על ידי סטלין עצמו פורסם בתרגום לאנגלית של הריאיון על ידי גרובר פר (Grover Furr), פרופסור מאוניברסיטת מונקלר.

הריאיון המורחב עם טומאש מסריק, מייסדה ונשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה, הופיע ב-1936.

ספריו נשרפו ב-1933 על ידי הנאצים. אחד מספריו הידועים היה ספרו "רצח בדאבוס" על ההתנקשות בחייו של וילהלם גוסטלוף מייסד התנועה הנאצית בשווייץ על ידי דוד פרנקפורטר. לודוויג העריץ את פרנקפורטר וראה בו דוד המכה את גוליית. גבלס החשיב את ספרו זה כמסוכן במיוחד והזכיר אותו ביומנו ב-6 בנובמבר 1936.

חיבוריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נפוליון, תרגם מגרמנית י' לופבן, ברלין; תל אביב: א"י שטיבל, 1930.
  • לינקולן, תרגם מ' בוגדנובסקי, תל אביב: חברה, 1930.
  • יולי 1914, תרגם ד' שטוק, ירושלים ; תל אביב: מצפה, 1930.
  • רוזוולט, עברית: פנחס לנדר תל אביב : צ' לינמן, 1941.
  • קלאופטרה : קורות מלכה אחת, עברית: אביגדור המאירי, תל אביב: מסדה, 1954.
  • שלושה גאונים : מיקל אנג'לו, רמבראנדט, בטהובן, עברית: נ' רבן, תל אביב: בצלאל, 1956.
  • גולים מפורסמים בהיסטוריה בעריכת אמיל לודוויג, תל אביב: מ' מזרחי, 1962.

ביידיש

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יולי 1914, פון דייטש - ז' קאלמאנאוויטש. ריגע : ביכער פאר אלעמען, 1929.
  • ישו הנוצרי (דער מענטשנזון), איבערגעזעצט פון דייטש מארק פאגעלמאן. ווארשע : גאלדפארב, 1930.

בגרמנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Ein Untergang. Drama in 5 Akten; Berlin 1904
  • Napoleon (Drama); 1906
  • Tristan und Isolde. Dramatische Rhapsodie; Berlin 1909
  • Der Papst und die Abenteurer oder Die glücklichen Gärten; Berlin 1910
  • Bismarck. Ein psychologischer Versuch; Berlin 1911
  • Manfred und Helena. Roman; 1911
  • Wagner oder Die Entzauberten; Berlin 1912
  • Die Reise nach Afrika; Berlin 1913
  • Richard Dehmel; Berlin 1913
  • Der Künstler. Essays; Berlin 1914
  • Friedrich Kronprinz von Preußen. Historisches Schauspiel in zehn Bildern; Berlin 1914
  • Die Fahrten der Goeben und der Breslau; Berlin 1916
  • Diana. Roman; Berlin 1918
  • An die Laterne! Bilder aus der Revolution; Berlin 1919
  • Goethe, in zwei Teilen; Stuttgart 1920
  • Meeresstille und glückliche Fahrt. Roman; Berlin 1921
  • Vom unbekannten Goethe. Eine neue Anthologie; Herausgegeben von Emil Ludwig; Berlin 1922
  • Bismarck; 1921–1926
  • Am Mittelmeer; 1923
  • Rembrandts Schicksal; 1923
  • Shakespeare über unsere Zeit. Eine Anthologie auf das letzte Jahrzehnt; 1923
  • Napoleon (Roman); 1924
  • Genie und Charakter. 20 männliche Bildnisse; 1924 (über Friedrich II., Stein, Bismarck, Stanley, Peters, Rhodes, Lenin, Wilson, Rathenau, Lionardo, Shakespeare, Rembrandt, Voltaire, Byron, Lassalle, Goethe und Schiller, Dehmel und Bang)
  • Wilhelm der Zweite; 1925
  • Meeresstille. Roman eines deutschen Prinzen; 1925
  • Kunst und Schicksal. Vier Bildnisse; 1927 (über Rembrandt, Beethoven, Weber und Balzac)
  • Der Menschensohn. Geschichte eines Propheten; 1928
  • Tom und Sylvester. Ein Quartett; 1928. Neuauflage 1933 als Tom und Sylvester – Tessiner Novelle.
  • Juli 14. Den Söhnen zur Warnung; 1929
  • Michelangelo; 1930
  • Lincoln; 1930
  • Geschenke des Lebens. Ein Rückblick; 1931
  • Stalin, Unterredung mit dem deutschen Schriftsteller Emil Ludwig; 1931
  • Schliemann. Geschichte eines Goldsuchers; 1932. Verändert 1952 als Schliemann. Die Geschichte der Entdeckung des alten Troja.
  • Mussolinis Gespräche mit Emil Ludwig; 1932
  • Goethe – Kämpfer und Führer; Festrede der Goethe-Feier im Deutschen Volkstheater, Wien, 20. März 1932
  • Führer Europas. Nach der Natur gezeichnet; 1934 (Portraits von Nansen, Masaryk, Briand, Rathenau, Motta, Lloyd George, Venizelos, Mussolini und Stalin)
  • Hindenburg und – Die Sage von der deutschen Republik; Amsterdam: Querido Verlag, 1935
  • Der Nil. Lebenslauf eines Stromes, 2 Teile; Amsterdam: Querido Verlag, 1935–1937
  • Mord in Davos; Amsterdam: Querido Verlag, 1936. Erweitert u.a . um ein Interview mit David Frankfurter als zweite Auflage 1945 als David und Goliath: Geschichte e. politischen Mordes in Zürich erschienen und posthum erneut 1986 Emil Ludwig, Peter O. Chotjewitz, Der Mord in Davos: Texte zum Attentatsfall David Frankfurter, Wilhelm Gustloff, als eine um Beiträge von Chothjewitz und Kreuzer erweiterte Ausgabe, Hrsg. Helmut Kreuzer, März Verlag, Herbstein 1986 ISBN 3-88880-065-X
  • Cleopatra. Geschichte einer Königin; 1937
  • Die neue heilige Allianz. Über Gründe und Abwehr des drohenden Krieges; 1938
  • Roosevelt. Studie über Glück und Macht; 1938
  • Quartett. Ein unzeitgemäßer Roman; 1938
  • The Germans. Double History of a Nation; 1941
  • Bolivar. The Life of an Idealist; 1942
  • Stalin; 1945
  • Der entzauberte Freud; 1946

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • In Memoriam Emil Ludwig. Moscia, Tessin/Schweiz 1950 und Milano : A. Mondadori 1950, DNB Handbibliothek Sammlung Exil-Literatur
    • enthält u.a.: Heinrich Eduard Jacob, Ludwig, der Künstler
  • Gieri Cavelty: „J’accuse“ der Schweizer Geschichte. Der Autor Emil Ludwig und sein leidenschaftlicher Essay „Der Mord in Davos“; in: Die Südostschweiz (Chur) vom 7. Mai 2005.
  • Christoph Gradmann: Historische Belletristik. Populäre Biographien in der Weimarer Republik Frankfurt a. M. 1993.
  • Johanna W. Roden: Emil Ludwigs’s Political Writing during his U. S. Exile 1940–45 In: „Jahrbuch für internationale Germanistik“ (Reihe A, Kongressberichte Bd. 10). Bern 1981.
  • Sebastian Ullrich: Emil Ludwig, Geschichtspolitiker In: „Tages-Anzeiger“ (Zürich) vom 14. Mai 2005.
  • Sebastian Ullrich: Ernst Kantorowicz und Emil Ludwig. Zwei Kritiker der Weimarer Geschichtswissenschaft und die „Krisis des Historismus“; in: Sozial-Geschichte 21, Nr. 2 (2006), S. 7–33. Verlag Peter Lang, 2006.
  • Volker Weidermann: Das Buch der verbrannten Bücher. Köln: Verlag Kiepenheuer & Witsch, 2008; ISBN 978-3-462-03962-7. Zu Ludwig Seite 181–184.
  • Mommsen, Wilhelm: „Legitime“ und „illegitime“ Geschichtsschreibung: eine Auseinandersetzung mit Emil Ludwig. München 1930.
  • Hans Delbrück: E. Ludwig, Wilhelm II. Besprochen von Geh. Regierungsrat Univ.-Prof. Dr. Hans Delbrück; in: Historische Belletristik: Ein kritischer Literaturbericht, Band 133 Heft 3 (1926), S. 37–43.
  • Otto Westphal: Feinde Bismarcks. Geistige Grundlagen der deutschen Opposition 1848–1918; München 1930.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל לודוויג בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמיל_לודוויג&oldid=35658026"