תאורת גז
תאורת גז היא הפקה של אור מלאכותי מבעירה של דלק גזי כמו מימן, מתאן, אתן, אצטילן, בוטאן, פרופאן, פחמן חד-חמצני או גז טבעי.
לפני שהחשמל היה נפוץ וכלכלי דיו לשימוש רחב, הגז היה אמצעי התאורה הפופולרי ביותר ברחובות. בתקופה זו הוארו רחובות ערים מודרניות בפנסי רחוב הפועלים על גז. פנסי הגז הראשונים הצריכו מדליק פנסים שהיה עובר ברחובות העיר לעת ערב ומדליק כל פנס בנפרד. במערכות תאורה מאוחרות יותר הוכנסו מציתים שהופעלו אוטומטית כאשר החלה זרימת גז בפנס. מערכות הפנסים המוקדמות ביותר מסוג זה הותקנו ככל הנראה בקורדובה שבספרד, בשנת 1000 לספירה לערך. הפיכת תאורת הגז למערכת רחבה מיוחסת לממציא הסקוטי ויליאם מֶרְדוֹךְ, בשנות ה-90 של המאה ה-18[1]. מערכות פנסי רחוב בעלי מראה מודרני יותר, אשר פעלו על דלק קרוסין הותקנו בעיר לבוב, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת 1853.
בתקופה המודרנית תאורת הגז משמשת למחנאות, או ליצירה של אפקט נוסטלגי.
