מלחמת מעמדות
מלחמת מעמדות הוא מונח המתייחס לחיכוכים המתלווים ליחסים חברתיים וכלכליים בין חברי קבוצות או מעמדות חברתיים שונים, למתחים הנסתרים או לניגודים הקיימים בחברה.
השימוש במונח נעשה לרוב על ידי קומוניסטים, סוציאליסטים ואנרכיסטים, אשר מגדירים מעמד לפי הקשר שלו לאמצעי הייצור - כגון מפעלים, קרקעות ומכונות. מנקודת מבט זו, השליטה החברתית בייצור ובמקומות העבודה היא תחרות בין המעמדות השונים, וחלוקת המשאבים הללו כרוכה בקונפליקט ובהסבת נזק.
לעיתים רבות מלחמת המעמדות מובילה למאבקים אלימים. מלחמת מעמדות יכולה להתקיים בגלוי, כמו השבתה של עסק שמטרתה למוטט ארגוני עובדים, או שהיא יכולה להתקיים באופן נסתר, כגון האטה לא רשמית בייצור במחאה על שכר נמוך או על תנאי עבודה לא הוגנים.
שימוש במונח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר, במונח "מלחמת מעמדות" השתמשו בעיקר הסוציאליסטים, המגדירים מעמד על פי יחסו לאמצעי הייצור - כגון מפעלים, קרקע ומכונות. מנקודת מבט זו, השליטה על הייצור והעבודה היא תחרות בין המעמדות, וחלוקת המשאבים המגיעים מאותם אמצעים מובילה בהכרח לסכסוך ולפגיעה, העלולים להסלים לעימותים מסיביים, ובמקרים מסוימים, להוביל אפילו לתבוסה כוללת של אחד מהמעמדות המתחרים. עם זאת, בתקופה המודרנית המונח מוצא לעצמו הגדרה חדשה בתוך המרחב הקפיטליסטי בארצות הברית ומדינות מערביים אחרים.
האנרכיסט מיכאיל בקונין טען כי המאבק המעמדי של הפועלים, האיכרים והעניים טומן בחובו את הפוטנציאל למהפכה חברתית שתפיל את האליטות השלטוניות, ותיצור סוציאליזם ליברטריאני. בעוד שזהו רק הפוטנציאל של המאבק, הוא טען כי מאבק אינו תמיד הגורם היחיד או המכריע בחברה, אבל הוא מרכזי. לעומת זאת, מרקסיסטים טוענים כי מלחמת מעמדות תמיד ממלאת את התפקיד המכריע והמרכזי בהיסטוריה של המעמדות ההיררכיים, כגון קפיטליזם ופיאודליזם. המרקסיסטים מתייחסים לביטויים הגלויים שלה כאל מאבק שהפתרון לטובת מעמד הפועלים נתפס על ידם כבלתי נמנע תחת הקפיטליזם הפלוטוקרטי.
מהעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר החברות מחולקות חברתית על בסיס מעמד, עושר, או שליטה על הייצור החברתי והפצתו, מבנים מעמדיים צומחים, ולכן הם בעצם מתפתחים עם הציוויליזציה עצמה. תהליך זה מתועד היטב מאז אירופה הקלאסית (במקרים כמו ספרטקוס) ומאז ההתקוממויות העממיות השונות באירופה של ימי הביניים המאוחרים ובמקומות נוספים.
אחד הניתוחים המוקדמים של סכסוכים מסוג זה הוא מאמרו של הפילוסוף והעיתונאי הגרמני פרידריך אנגלס, "מלחמת האיכרים בגרמניה". אחד הניתוחים המוקדמים של התפתחות המעמד כהתפתחות של קונפליקטים בין המעמדות הצומחים הוא מאמרו של פיטר קרופוטקין "סיוע הדדי" (באנגלית: Mutual Aid: A Factor of Evolution). בעבודה זו, קרופוטקין מתאר את ההיפטרות מטובין לאחר המוות בחברות כמו הציידים-לקטים, וכיצד הירושה מחוללת מחלוקות וסכסוכים מעמדיים.
ארצות הברית במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביל מוירס, עיתונאי אמריקאי ששירת כדובר הבית הלבן בממשל לינדון ג'ונסון נשא נאום ב"מרכז ברנאן לצדק" בשנת 2013 בהתייחסו למאבק הנוכחי בין הדמוקרטיה לפלוטוקרטיה בארצות הברית שכותרתו "מלחמת המעמדות האמריקנית הגדולה". כריס הדג'ס כתב טור עבור האתר "Truthdig" תחת הכותרת "בואו נתחיל את מלחמת המעמדות הזאת", שהיה פרפרזה על שירה של פינק "בואו נתחיל את המסיבה הזאת".
ההיסטוריון סטיב פרייזר, מחבר הספר "עידן ההתמכרות: החיים והמוות של ההתנגדות האמריקאית לעושר ריכוזי וכוח", טוען כי הסכסוך המעמדי הוא בלתי נמנע אם התנאים הפוליטיים והכלכליים הנוכחיים יימשכו, וציין כי:
"לאנשים נמאס יותר ויותר... הקולות שלהם לא מקבלים מענה. אני חושב שזה לא יכול להימשך זמן רב עד שיופיעו יותר ויותר התפרצויות של מה שנקרא פעם מאבק המעמדות, מלחמת המעמדות."
חברות קפיטליסטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדוגמה האופיינית לסכסוך מעמדי היא קונפליקט מעמדי בתוך הקפיטליזם. קונפליקט מעמדי זה מתרחש בעיקר בין הבורגנות לבין הפרולטריון, בנוגע לדיון על שעות עבודה, שווי השכר, חלוקת הרווחים, עלות מוצרי צריכה, תרבות עבודה, שליטה בפרלמנט, ביורוקרטיה ואי שוויון כלכלי. יישומן של תוכניות ממשלתיות כגון תוכניות הבראה למקרה אסון, אשר עשויות להיראות מטעמים הומניטריים גרידא, עלולות למעשה להיות סוג של מאבק מעמדי. בארצות הברית, מאבק מעמדות מתואר לעיתים קרובות בסכסוכי עבודה או בסכסוכי ניהול. עוד בשנת 1933, נציג ארגון הטייסים של חיל האוויר הבריטי ("ALPA") אדוארד המילטון, השתמש במונח "מלחמת מעמדות" כדי לתאר את התנגדותה של הנהלת התעופה בדיוני הוועד הארצי באוקטובר של אותה שנה. מלבד צורות "יומיומיות" אלו של סכסוכים מעמדיים, בתקופות משבר או מהפכה סכסוכים נוטלים אופי אלים וכוללים דיכוי, תקיפה, הגבלת חירויות אזרחיות, ואפילו אלימות רצחנית וחיסולים.
תומאס ג'פרסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שהיה מהאבות המייסדים וכיהן כנשיא ארצות הברית במשך 8 שנים, ג'פרסון נפטר כשברשותו חובות רבים. בנוגע למלחמת המעמדות, כך ציין במכתב לחבר הקונגרס מווירג'יניה, אדוורד קרינגטון:
"אני משוכנע שהחברות הללו (כמו האינדיאנים), החיות ללא ממשלה, נהנות במידה רבה יותר של אושר מאשר אלה החיים תחת ממשלות אירופאיות. מבין החברות האלו, דעת הקהל נמצאת במקום החוק, והיא מרסנת את המוסר בעוצמה חזקה כמו שחוקים הצליחו לעשות בעבר. מבין החברות האירופאיות, תחת השלטון הם חילקו את אומותיהם לשני מעמדות, זאבים וכבשים. אני לא מגזים. זו תמונה אמיתית של אירופה. לכן, הוקיר את רוח העם שלנו, ושמור על תשומת הלב שלהם. אל תהיה חמור מדי בנוגע לטעויותיהם, אלא תגיב אליהם בהארה ובנאורות. אם ברגע שהם יהיו קשובים לענייני הציבור, אתה ואני, הקונגרס, שופטים ומושלים, יהפכו כולם לזאבים. נראה שזה החוק הכללי של הטבע שלנו, למרות חריגים בודדים; הניסיון מצהיר שהאדם הוא החיה היחידה שטורפת את זניה שלה, שכן איני יכול לייחס לממשלות אירופה מושגים יותר עדינים, ואת טרף העשירים את העניים."
וורן באפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשקיע והמיליארדר והפילנתרופ וורן באפט, אחד מעשרת האנשים העשירים ביותר בעולם, מעריך כי המעמד שלו - "המעמד העשיר" - מנהל מלחמה מעמדית בין שאר חלקי החברה. בשנת 2005 אמר באפט בריאיון ל-CNN: "זו מלחמת מעמדות, והמעמד שלי מנצח, אבל לא כך צריך להיות." בריאיון לעיתון הניו יורק טיימס בנובמבר 2006, באפט קבע כי "ישנה מלחמת מעמדות, והמעמד העשיר, המעמד שלי, הוא זה שעושה מלחמה, ואנחנו מנצחים בה".
מאוחר יותר תרם באפט יותר ממחצית הונו למטרות צדקה באמצעות תוכנית שפותחה על ידו ועל ידי איל התוכנה ביל גייטס. בשנת 2011 קרא באפט למחוקקים בממשלה "תפסיקו לפנק את העשירים".
נועם חומסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבלשן והוגה הדעות היהודי-אמריקאי נועם חומסקי כתב כך על מלחמת המעמדות בארצות הברית:
"ובכן, מלחמת מעמדות מתנהלת תמיד. ארצות הברית, במידה יוצאת דופן, היא חברה עסקית, יותר ממדינות אחרות. המעמדות העסקיים מאוד מודעים למעמדיות שלהם - הם כל הזמן נלחמים במלחמת מעמדות מרה כדי לשפר את כוחם ולמגר את ההתנגדות אליהם. היתרונות העצומים וזכויות היתר שניתנו לעשירים ביותר הם הרבה מעבר לאלה שניתנים בחברות אחרות בהשוואה, והם חלק ממלחמת המעמדות המתמשכת. צריך רק להסתכל על שכר המנכ"לים..."
מקס ובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקס ובר (1864-1920) מסכים עם רעיונותיו הבסיסיים של קרל מרקס, וגם לדעתו הכלכלה גורמת לקונפליקט מעמדי. אך בניגוד למרקס, הוא טוען שהסכסוך המעמדי יכול לנבוע גם מאלמנטים אחרים, כמו יוקרה וכוח. ובר טוען כי המעמדות נובעים ממיקומי "רכוש" שונים. מיקומים שונים אלו יכולים להשפיע במידה רבה על מעמדו של אדם ועל החינוך שהוא יקבל, וכן על האנשים שהוא יתחבר איתם.
לדעתו, יוקרה היא ערך מיוחס שלרוב לא ניתן לשנותו. הוא מוסיף כי היוקרה מושפעת מסטטוס קבוצתי שונה, ויוקרה זו מבוססת על המעמד החברתי של ההורים. ובר קובע כי בעקבות כך חילוקי הדעות הובילו להיווצרות מפלגות פוליטיות.
ובר חולק על מרקס בנושא היווצרותם של המעמדות. בעוד שמרקס סבור כי קבוצות הן דומות בשל מעמדן הכלכלי, ובר טוען כי המעמדות נוצרו במידה רבה בגלל מעמד חברתי. ובר אינו מאמין שהקהילות נוצרות על ידי מעמד כלכלי, אלא על ידי יוקרה חברתית זהה. הוא מכירים בכך שיש קשר בין מעמד חברתי, יוקרה חברתית ומעמדות.
חברות סוציאליסטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוויות מרקסיסטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעיון מלחמת המעמדות הוצע לראשונה על ידי הפילוסופים קרל מרקס ופרידריך אנגלס בחיבורם "המניפסט הקומוניסטי". להערכתם, תתרחש בחברה מלחמה בין המעמדות הכלכליים ובמהלכה יתפסו הפועלים את השלטון ויבטלו את ההבדלים בין המעמדות. בעקבות כך, יתוקן המצב החברתי המעוות וייבנה עולם חדש שיהיה מבוסס על שוויון וצדק חברתי.
במניפסט טוען קרל מרקס כי המעמד נוצר כאשר חבריו משיגים תודעה מעמדית וסולידריות. תהליך זה מתרחש בעיקר כאשר חברי אותו מעמד מתחילים להיות מודעים לניצולם בידי מעמד אחר. או אז המעמדות יבינו את האינטרסים המשותפים שלהם ואת זהותם המשותפת. לדברי מרקס, המעמדות ינקטו צעדים נגד אלה המנצלים את המעמדות הנמוכים.
מה שמרקס מציין הוא שחברי כל אחד משני המעמדות העיקריים הם בעלי אינטרסים משותפים. אינטרסים מעמדיים או קולקטיביים אלה מנוגדים לאלה של המעמד האחר בכללותו. זה בתורו מוביל לסכסוך בין אנשים בודדים ממעמדות שונים.
הניתוח המרקסיסטי-חברתי מזהה שתי קבוצות חברתיות עיקריות:
- העבודה (הפרולטריון או העובדים) כוללת את כל מי שמתפרנס ממכירת כוח העבודה שלו ומשולם שכר עבודה או משכורת עבור ימי עבודתו. אין להם ברירה אלא לעבוד עבור ההון, שכן בדרך כלל אין להם דרך עצמאית לשרוד לבדם.
- ההון (הבורגני או הקפיטליסטי) כולל את כל מי שמקבל את הכנסתו לא מעבודה, אלא מהערך העודף שהם "לוקחים" מהעובדים שיוצרים את העושר. ההכנסה של הקפיטליסטים, אם כן, מבוססת על ניצולם של העובדים (הפרולטריון).
ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגוון הוגים טרוצקיסטים ואנרכיסטים טוענים כי קונפליקט מעמדי היה קיים בברית המועצות. טיעוניהם מתארים את המעמד כשכבה ביורוקרטית שנוצרה על ידי המפלגה הפוליטית השולטת (המכונה נומנקלטורה בברית המועצות, ולעיתים מכונה "מעמד חדש") - השולט ומנחה את אמצעי הייצור. המעמד השליט הזה נתפס כאופוזיציה לשאר החברה, הנחשבת בדרך כלל לפרולטריון. סוג זה של מערכת מופנה על ידם כסוציאליזם של המדינה, קפיטליזם ממלכתי, קולקטיביזם ביורוקרטי או אגודות-מעמדות חדשות.
המרקסיזם היה כוח אידאולוגי כל כך בולט באותה תקופה, שעוד במאה ה-19 קמה בברית המועצות קבוצה מרקסיסטית המכונה "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית". מפלגה זו נחלקה במהרה לשני פלגים עיקריים; הבולשביקים, ובראשם ולדימיר לנין, והמנשביקים, ובראשם יוליוס מארטוב.
עם זאת, רבים מהמרקסיסטים טוענים כי בניגוד למשטר קפיטליסטי, האליטה הסובייטית לא החזיקה באמצעי הייצור, או יצרה ערך עודף לעושרם האישי, שכן הרווח שנוצר מהכלכלה חולק באופן השואף לשוויוניות בתוך החברה הסובייטית. אפילו טרוצקיסט כארנסט מנדל, מתח ביקורת על המושג של מעמד שלטון חדש, והגדירו כאוקסימורון. הוא טען: "ההנחה שבה הביורוקרטיה היא מעמד שלטוני חדש, מובילה למסקנה כי בפעם הראשונה בהיסטוריה אנו מתמודדים עם "המעמד השולט" שאינו היה קיים או מוגדר כמעמד כלל לפני שהוא שלט בפועל."
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ralf Dahrendorf, Stanford University Press, 1959, trade paperback, 336 pages, ISBN 0-8047-0561-5 (also available in hardback as ISBN 0-8047-0560-7 and ISBN 1-131-15573-4).
- Jeff Faux, John Wiley and Sons. 2006. ISBN 978-0-471-69761-9
- University Press of America. ISBN 0-7618-3331-5
- The International Encyclopedia of Revolution and Protest: 1500 to the Present, ed. by Immanuel Ness, Malden, MA [etc.]: Wiley & Sons, 2009.
- Louis Adamic, Dynamite: The story of class violence in America, Revised Edition (1934)
- Leo Zeilig (Editor), Class Struggle and Resistance in Africa, New Clarion Press, 2002.
- Gerson Antell/Walter Harris, "Economics For Everybody", Amsco School Publications, 2007
- Mathew Maavak, "Class Warfare, Anarchy and the Future Society", Journal of Futures Studies, December 2012, 17(2): 15-36
- The Black Bloc Papers: An Anthology of Primary Texts From The North American Anarchist Black Bloc 1988-2005, by Xavier Massot & David Van Deusen of the Green Mountain Anarchist Collective (NEFAC-VT), Breaking Glass Press, 2010.
- A Communiqué on Tactics and Organization to the Black Bloc, from within the Black Bloc, by The Green Mountain Anarchist Collective (NEFAC-VT) & Columbus Anti-Racist Action, Black Clover Press, 2001.
- Neither Washington Nor Stowe: Common Sense For The Working Vermonter, by David Van Deusen and the Green Mountain Anarchist Collective (NEFAC-VT), Catamount Tavern Press, 2004.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כריס הדג'ס, בואו נתחיל את מלחמת המעמדות הזאת, באתר "Truthdig"
- מלחמת המעמדות, באתר מט"ח
- מלחמת מעמדות בלקסיקון כלכלה וסטטיסטיקה, באתר מעות
- חיים ארלוזורוב, מלחמת המעמדות במציאות הארץ-ישראלית, באתר פרויקט בן יהודה
- סילביה פדריצ'י, מכשפות ומלחמת המעמדות, פיגומים, 2020
