צבי נדב
 | |
| לידה |
דצמבר 1891 עין זיתים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1959 (בגיל 67) ישראל  |
| מקום קבורה | בית הקברות כפר גלעדי |
| תאריך עלייה | 1906 |
| השתייכות |
השומר גדוד העבודה הקיבוץ |
| תקופת הפעילות | 1909–1929 (כ־20 שנה) |
| פעולות ומבצעים | |
|
מאורעות תרפ"א מאורעות תרפ"ט | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ממייסדי הקלוב הארצישראלי לתעופה | |
| הנצחה | |
| על שמו שדירה ביער הצבא הסובייטי | |
צבי נדב (נולד בשם צבי הלפרין, לתקופה שינה את שמו בשל רדיפות הטורקים לאיתן ברגמן; דצמבר 1891 – 7 במרץ 1959) היה איש העלייה השנייה, חבר השומר, חבר מרכזי בגדוד העבודה וממנהיגי ראשית התעופה העברית בארץ ישראל.
חייו ומפעליו
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבי נדב נולד לשמואל הלפרין ולמרים נדב במושבה הקטנה עין זיתים שבגליל העליון. אביו ואמו הגיעו לארץ ישראל כחברי התנועה הציונית "אגודת האלף" אשר התארגנה במזרח אירופה. לאחר תקופה קצרה בארץ שבו ההורים לרוסיה, שם הצטרף צבי הצעיר לתנועת "פועלי ציון". הוא חזר ארצה ב-1906 ועבד כפועל חקלאי באום ג'וני שהפכה לדגניה אשר בעמק הירדן. עם הקמת ארגון השומר התגייס נדב לשורותיו. תפקידיו בארגון הביאו אותו אל אתרים רבים ברחבי הארץ. ב-1911 היה לצידו של השומר יחזקאל ניסנוב כאשר זה נפצע אנושות, בדרכם ממרחביה ליבנאל.
לנדב הייתה באותם ימים משנה סדורה לגבי תפקידו החלוצי של ארגון השומר, לא רק בהגנה ובלוחמה, אלא גם בחיי היום יום. נדב היה מהשומרים ששאפו להקמת מושב שומרים שיתופי בקווי הגבול של הארץ, באזור הסְפַר: ”הרחק מן היישוב הכבוש ומן העיר; בין ההרים ובקרבת מקום של שכנים אמיצי לב, למען נוכל לאמן גם את הדור הגדל עמנו לחיי הגנה על הסוס ובנשק, שיהיה אף הוא בריא בגופו ורוחו ואמיץ לב”,[1] ולשם כך פנו חברי השומר, ונדב בתוכם, לחברת יק"א שתקצה להם מקרקעותיה בגליל העליון.
ב-1917, לאחר חשיפתה של רשת ניל"י, נאסר יחד עם רבים מחבריו והוגלה מן הארץ. על מנת להימלט מחקירה בקושטא העמיד פני משוגע והוצב לעבודות סלילת רכבת באזור סריקמיש שם התחוללו קרבות בין צבאות רוסיה וטורקיה. זמן לא רב לאחר הגעתו לעבודות הכפייה נמלט להרי הקווקז ובסיוע תושבים מקומיים ארמנים וצ'רקסים הגיע עד טביליסי (שם פעלו נציגי מפלגת פועלי ציון בהשגת אישורי כניסה לארץ) ובהמשך הגיע לאודסה. ביומנו, שפורסם ביולי 2023, סיפר נדב על החשיפה לזוועות של רצח העם הארמני ולהתעללות של הטורקים בפליטים הארמנים[2].
באודסה חבר לצעירים סוציאליסטים מתנועת פועלי ציון ובזכות ניסיונו הצבאי אימן אותם בנשק בעת מלחמת האזרחים ברוסיה, לאחר תפיסת העיר על ידי הצבא הלבן נמלט ממנה ושב לארץ ישראל דרך בולגריה בספטמבר 1919.[3] כמו רבים מחבריו לארגון השומר הצטרף לגדוד העבודה בראשיתו, כאשר הוקם בקיץ תר"ף 1920. רבה הייתה השפעתו ותרומתו בעת הקמת יישובי גדוד העבודה בעמק יזרעאל, עין חרוד ותל יוסף בשנים תרפ"א–תרפ"ב (1921–1922). נדב פיקד על הגנת היישוב היהודי ב-1920 במאורעות הדמים בירושלים, וב-1921 במאורעות תרפ"א, בפתח תקווה וביפו. לאחר מכן עבר להתגורר בכפר גלעדי. בשנת 1922 הוא יצא עם חיים שטורמן ויהודה אלמוג לסיור נרחב של בדיקת היתכנות התיישבות בקרקעות הברון רוטשילד בחורן.[4] ב-1924 נשלח בהוראת יצחק בן-צבי יחד עם יוסף ברסלבסקי ומרדכי יגאל לתור את עבר הירדן. השלושה נעצרו ושוחררו רק לאחר התערבות פרדריק קיש, מנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים.[5]
הוא היה חבר בארגון החשאי של אנשי השומר: "הקיבוץ", ובעטיה של חברות זו נעצר ב-1923 בחשד למעורבות בשוד מכונית של חלפנים יהודים שנשאה אלפי מטבעות זהב מביירות לירושלים. השוד נערך על ידי אנשי השומר לצורך רכישת נשק. נדב וחבריו שוחררו לאחר חקירתם. במאורעות תרפ"ט (1929) השתתף בהגנה על עמדות בחיפה, גשר ונהריים.
ב-1930 נסע נדב לפריז ללמוד מכונאות, חשמל ואווירונאוטיקה. במהלך לימודיו התקבל לקלוב לתעופה לסטודנטים והחל לעסוק בדאייה. באביב 1932 שב ארצה. ביוזמתו של נדב ובגיבויו של ישראל שוחט, הוקם ב-1932 "ועד יוזם לוועדון תעופתי", וב-1933 השתתף נדב בייסוד מועדון התעופה "הגמל המעופף" בתל אביב. בדצמבר 1935, בתמיכתה של הסוכנות היהודית ותחת אפה של ממשלת המנדט הבריטי, הוקם "הקלוב הארצישראלי לתעופה", שנדב הופקד בו על הקניית הטכנולוגיה ושוחט שימש יושב ראש. לימים הפך גוף זה לקלוב התעופה לישראל.
בשנות הארבעים עבד נדב כמהנדס בסוכנות היהודית, ולאחר הקמת מדינת ישראל במשרד המסחר והתעשייה. נדב היה גם חבר ב"ליגה לידידות ישראל - ברית המועצות". בשנות החמישים כתב את זיכרונותיו והוציאם לאור בשני ספרים.
צבי נדב נישא בנישואין ראשונים לפנינה גלזר ולזוג נולדה בת (איילה). בנישואין שניים נישא לרחל גבעוני ולזוג נולדו בן (אליהו) ובת (מאיה). צבי נדב נפטר ב-1959 והובא למנוחות בחלקת אנשי "השומר" בבית הקברות בכפר גלעדי.[6][7][8][9] אשתו רחל (1900–1998) נקברה אף היא באותו בית קברות.
ספריו וכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי נדב, מימי שמירה והגנה, מערכות, תל אביב 1954.[10]
- צבי נדב, כך התחלנו: מראשית חיי העבודה, השמירה והקבוצה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשי"ז 1957.
- צבי נדב, על דמיירה, ספר השומר, הוצאת דביר, 1957, עמודים 83–88
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1960, במלאת שנה למותו, ניטעה על שמו שדירה ביער הצבא הסובייטי.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה קפלנסקי (עורך), קובץ השומר, תעודות, זכרונות ודברי הערכה, הוצאת ארכיון העבודה, תל אביב תרצ"ז (1937).
- ברכה חבס ואליעזר שוחט (עורכים), העלייה השנייה, עם עובד, תל אביב תש"ז (1947).
- בן-ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, א-ג, מערכות, תל אביב תשט"ו (1956).
- יצחק בן-צבי (עורך עם אחרים), ספר השומר, דביר, תל אביב תשי"ז (1957).
- גרשון גרא, השומר, משרד הביטחון, תל אביב 1985.
- יעקב גולדשטיין, בדרך אל היעד, "בר-גיורא" ו"השומר" 1907 -1935, משרד הביטחון, תל אביב תשנ"ד (1994).
- ישראל ברטל, זאב צחור ויהושע קניאל (עורכים), העלייה השנייה, א-ג, (מחקרים, מקורות, אישים), יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשנ"ח (1998).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "צבי נדב (הלפרין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3547
- מתולדות חייו של צבי נדב, קול העם, 8 במרץ 1959
רות בקי קולודני, צבי נדב השאיר אחריו קטעי יומן על תקופת שהותו במזרח־טורקיה, באתר הארץ, 18 ביולי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צבי נדב, בתוך: קובץ השומר, עמ' 436
- ^ רות בקי קולודני, ריח ההרים והדרור, באתר הארץ, 18 ביולי 2023
- ^ רות בקי-קולודני, "קרבות מתנהלים בכל החזיתות ופתאום להתאהב?", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
- ^ צבי אילן, החלוץ בסוריה וההתיישבות בחורן 1928-1936, פעמים, 14, תשמ"ג 1982, עמ' 45.
- ^ רות בקי קולודני, הרפתקאותיה של משלחת סודית בעבר הירדן, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2015
- ^ צבי נדב למנוחות, דבר, 8 במרץ 1959
- ^ צבי נדב הובא למנוחות בכפר גלעדי, קול העם, 9 במרץ 1959
- ^ נפטר צבי נדב, על המשמר, 8 במרץ 1959
- ^ צבי נדב ז"ל, חרות, 8 במרץ 1959
- ^ אנדה עמיר-פינקרפלד, יגאל וצבי נדב מספרים, דבר, 2 במרץ 1956
- ^ שדירה ע"ש צבי נדב נחנכה בטכס ביער הצבא הסובייטי, קול העם, 14 בפברואר 1960
