ניקולאס מדורו

ניקולאס מדורו
Nicolás Maduro Moros

צילום משנת 2022
לידה	23 בנובמבר 1962 (בן 61) קראקס, ונצואלה
שם מלא	ניקולאס מדורו מורוס
מדינה
מפלגה	המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה
בת זוג	סיליה פלורס
www.nicolasmaduro.org.ve
נשיא ונצואלה ה־74 19 במרץ 2013 – מכהן (11 שנים) → הוגו צ'אווס
פרסים והוקרה
האדם המושחת של השנה (2016) העיטור הלאומי חוסה מרטי מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין עיטור לנין עיטור המשחרר של ונצואלה מסדר אוגוסטו ססאר סנדינו צווארון מסדר קונדור האנדים
חתימה

ניקולאס מדורו מורוס (בספרדית: Nicolás Maduro Moros; נולד ב-23 בנובמבר 1962) הוא פוליטיקאי ונצואלי, נשיא ונצואלה החל משנת 2013. מדורו ניצח בבחירות לנשיאות ונצואלה (אפריל 2013) שנערכו בעקבות מותו של הוגו צ'אווס ב-5 במרץ 2013. מדורו כיהן קודם כשר החוץ של צ'אווס בין השנים 2006–2012, אז התמנה לסגנו ולממלא מקומו. לאחר מותו של צ'אווס הפך מדורו לנשיא בפועל במשך כחמישה שבועות עד לבחירות. עם הזמן קיבל שלטונו סממנים של רודנות. החל משנת 2018 עשרות מדינות בעולם חדלו להכיר בו כשליט ונצואלה, בעקבות האשמות על ניצחון לא חוקי בבחירות.

חייו האישיים

מדורו נולד בקראקס וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון ב-Liceo Ávalos במערב קראקס במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, אולם הוא נעדר כל השכלה גבוהה או לימודי המשך. פעם בריאיון עיתונאי מסר שהיו לו אבות יהודים ספרדים שהתנצרו בדת הרומית-קתולית. מדורו נשוי לסיליה פלורס, עורכת דין ב-Movimiento V República (התנועה לרפובליקה החמישית), אשר החליפה את בעלה כיושבת ראש בית הנבחרים של ונצואלה באוגוסט 2006, כאשר הוא מונה לשר החוץ. פלורס הייתה לאישה הראשונה שכיהנה כיושבת ראש האספה הלאומית (2006 - 2011).

לדברי הקטור מוחיקה, ששימש כשגריר ונצואלה בצרפת, מדורו הוא בעל שורשים יהודים ספרדיים שאבותיו היגרו לוונצואלה במאה ה-17 מהולנד שבה חיו לאחר גירוש ספרד.

קריירה פוליטית

ראשית הקריירה

מדורו החל את הקריירה הפוליטית שלו בעת שעבד כנהג אוטובוס, כשהפך לנושא ונותן לא רשמי מטעם איגוד העובדים של מערכת התחבורה הציבורית בקראקס במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, בתקופה שהאיגודים היו בלתי חוקיים. מדורו נחשב לאחד ממייסדי התנועה לרפובליקה החמישית, אך שני הישגיו הפוליטיים הגדולים ביותר היו שחרורו של צ'אווס מהכלא ב-1994, לאחר הפיכת הנפל שהוביל ב-1992 - רעייתו, סיליה פלורס, היא שהובילה למעשה את ההגנה על צ'אווס - ותפקודו כאחד מהמתאמים הפוליטיים האזוריים במהלך הבחירות הנשיאותיות של 1998.

באספה הלאומית ובקבינט

מדורו נבחר ב-1998 מטעם התנועה לרפובליקה החמישית למה שהיה אז הבית התחתון (שנה לאחר מכן אוחדו שני בתי הנבחרים), ל-Asamblea Nacional Constituyente (אספת הבוחרים הלאומית) ב-1999 ול-Asamblea Nacional (האספה הלאומית) ב-2000 וב-2005 כשהוא מייצג את מחוז הבירה (מחוז פדרלי המקביל לבירה קראקס). המחוקקים בחרו בו ליו"ר האספה, תפקיד בו החזיק בין 2005 ל-9 באוגוסט 2006, כאשר מונה לשר החוץ.

ב-15 בדצמבר 2011 דיווח ה-El Universal (עיתון מקומי של קראקס) כי צ'אווס רצה לקדם את מועמדותו של מדורו לתפקיד מושל מדינת קרבובו מטעם ה-Partido Socialista Unido de Venezuela (המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה), משרה שהוחזקה באותה התקופה על ידי Mesa de la Unidad Democrática (השולחן לאיחוד דמוקרטי) האופוזיציונית לצ'אווס.

סגן נשיא ונצואלה

ב-10 באוקטובר 2012, שלושה ימים לאחר שזכה צ'אווס בבחירות לנשיאות ונצואלה, מינה אותו נשיא ונצואלה לתפקיד סגן הנשיא. מדורו נכנס לתפקידו ב-13 באוקטובר 2012, כאשר הוא שומר, במקביל, על משרתו כשר החוץ.

מחליפו של צ'אווס

ב-8 בדצמבר 2012, במהלך נאום טלוויזיוני, הודיע צ'אווס כי הוא יחזור לקובה לניתוח חירום, עקב הישנות של מחלת הסרטן בה הוא חולה. צ'אווס אמר כי אם מצבו יחמיר ותיערכנה בחירות חדשות לנשיאות ונצואלה, הוונצואלים צריכים לבחור במדורו כיורשו. זוהי הפעם הראשונה שצ'אווס מינה יורש אפשרי לתנועתו, כמו גם הפעם הראשונה שהוא הכיר בפומבי באפשרות של מותו. תמיכתו של צ'אווס במדורו פגעה בדיוסדאדו קאבלו, איש צבא ופקיד רשמי רב עוצמה במפלגה הסוציאליסטית ובעל קשרים לכוחות המזוינים, שנחשב מועמדו של צ'אווס לרשת אותו. קאבלו התחייב מיידית לנאמנות, הן לצ'אווס, הן למדורו. במרץ 2013 צ'אווס הלך לעולמו וניקולאס מדורו הפך לנשיא ונצואלה עד לכינון בחירות חדשות.

בבחירות שהתקיימו בחודש יולי 2024, שלטונו של מדורו הודיע שהוא ניצח בבחירות עם 51% מהקולות. האופוזיציה, לעומת זאת, טענה שהיו זיופים בבחירות, ושמי שניצח הוא אדמונדו גונסאלס עם כ-70%, כפי שהראו המדגמים. בדומה לבחירות הקודמות, ניצחונו זכה להכרה בידי מדינות דוגמת רוסיה, סין וקובה ולא זכה להכרה בידי ארצות הברית ומדינות מערביות נוספות.

המחאות נגדו

ב-2014 הנהיג יו"ר האופוזיציה לאופולדו לופס הפגנות מחאה נגד מדורו ונגד השלטון הסוציאליסטי. במחאות נהרגו כ-40 איש. במהלך ההפגנות נעצר לופס ונשפט ל-14 שנות מאסר. מדורו הואשם במעצרו של לופס ברודנות וכך שלופס הוא אסיר פוליטי.

בבחירות לפרלמנט ב-2015 הפסיד מדורו לאופוזיציה. בתגובה מדורו מינה שופטים בבית משפט העליון מקרב נאמניו ובכך הוא שיתק את הפרלמנט שהיה נגדו. הרשויות הנאמנות לו מנעו מהאופוזיציה לקיים משאל עם על שלטונו של מדורו על אף שאספו מספיק חתימות הנדרש בחוק.

באפריל 2017 חודשו שוב המחאות נגדו בטענה שמדורו הוא דיקטטור והורס את הדמוקרטיה של ונצואלה. במחאות נהרגו לפחות 120 בני אדם. בעקבות התנהלות של מדורו הטילה ארצות הברית סנקציות כלכליות על מדורו ועל פוליטיקאים שתומכים בו.

לאחר הפסדו לפרלמנט הקים מדורו בתחילת אוגוסט 2017 גוף ממשלתי חדש בשם "האספה המחוקקת החדשה" עם 545 מושבים, גוף שמחזיק בסמכויות בלתי מוגבלות. האופוזיציה החרימה את הבחירות מה שגרם שכל המחוקקים שנבחרו הם מנאמניו של מדורו. ההחלטה הראשונה של בית המחוקקים הייתה להדיח את התובעת הכללית לואיסה אורטגה ממפלגתו שלו שהאשימה את מדורו בהפרת זכויות אדם וברציחתם של המפגינים במחאה שהחלה באפריל. במקומה של אורגטה מינה בית המחוקקים את נציב תלונות הציבור טארק סאאב מנאמניו של מדורו.

בשנת 2018 ניצח מדורו בבחירות, אולם הפרלמנט, שהיה בשליטת האופוזיציה, קבע כי מדורו ניצח באופן לא חוקי. מועמד האופוזיציה המוביל, חואן גואידו, הכריז על עצמו כנשיא זמני עד לקיום בחירות חדשות ותקניות, הכרזות שנהדפו על ידי מדורו. בעקבות התפתחויות אלו, עשרות מדינות ברחבי העולם חדלו להכיר בשלטונו של מדורו והצהירו שמכירות בגואידו כשליט החוקי של ונצואלה.

בשנת 2020 האשים אותו משרד המשפטים האמריקאי ש"הפך את ונצואלה לארגון פשיעה בשירותי סוחרי סמים וארגוני טרור" והגיש נגדו ונגד מקורביו מספר כתבי אישום, בין היתר בהקשר של סחר בינלאומי בסמים. במקביל הציבה ממשלת ארצות הברית פרס של 15 מיליון דולר על ראשו.

באפריל 2023 הנשיא מדורו השיק תוכנית טלוויזיה בהנחייתו בערוץ הציבורי, שנה לפני שבמדינה היו אמורות להיערך בחירות לנשיאות.

בבחירות 2024 הוכרז כמנצח, אך באופוזיציה נטען כי הבחירות זויפו.

ניסיון ההתנקשות

ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות בניקולאס מדורו

באוגוסט 2018 ניצל מניסיון התנקשות בעת שנשא נאום. באירוע נפצעו שבעה חיילים.

מדיניות חוץ

ניקולאס מדורו עומד מאחורי מספר עמדות רדיקליות בתחום מדיניות החוץ של ונצואלה, כולל תמיכה של המדינה בלוב תחת שלטונו של מועמר קדאפי, אולם הוא גם היה אחראי על חלק מההחלטות הפרגמטיות והפייסניות ביותר, כולל פשרות שהובילו לתפנית ביחסים עם קולומביה. בניגוד לקודמו בתפקיד, מדורו הביע נכונות לחדש ולנהל יחסים עם מדינת ישראל (עמדה שנקשרה לטענות מקורביו להיותו ממוצא יהודי-ספרדי).

נאומים

מדורו דיבר אודות "אהבה ושירות למען המולדת". אמירות אלה מיוחסות לאמונתו בסאתיה סאי באבא.

בראשית 2012 הכריז מדורו בנאום ציבורי כי הפוליטיקאים מהאופוזיציה הם "מתרוממים". הדברים חוללו סערה. מדורו התנצל בפני הקהילה ההומוסקסואלית ואמר כי השמיע את הדברים בלהט הוויכוח אודות מעשיה של האופוזיציה.

ראו גם

• הבחירות לנשיאות ונצואלה 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאס מדורו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ניקולאס מדורו (בספרדית)

• ניקולאס מדורו, ברשת החברתית פייסבוק
• ניקולאס מדורו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ניקולאס מדורו, ביישום טלגרם
• ניקולאס מדורו, ברשת החברתית אינסטגרם
• ניקולאס מדורו, ברשת החברתית טיקטוק
• ניקולאס מדורו, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ניקולאס מדורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רויטרס, יום אחרי צ'אבס: נהג האוטובוס שינהיג את ונצואלה, באתר ynet, 1 בינואר 2013
• שלמה פפירבלט, קרקס בקראקס - ליצן בנעליים גדולות מדי, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013
• פולי טובמן, המשבר ההומניטרי בוונצואלה – מה בדיוק הסיפור?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 ביולי 2017