אבדון

אבדון נלחם בכריסטיאן, איור מהספר מסעות ההלך מאת ג'ון באניין

אֲבַדּוֹן הוא, במסורות מסוימות, השד השולט במדור הגיהנום השביעי. שמו שאוב מהמילה העברית אבדון.

המילה אבדון מופיעה במקרא, בספרים תהילים, משלי ואיוב, במשמעותה זהה לזו בת ימינו. בספר חזון יוחנן (פרק ט', פסוקים ז'–י"א) אבדון מכונה "המשחית" ו"מלך הארבה" על ידי יוחנן עצמו:

"וְשִׁרְיֹנִים לָהֶם כְּשִׁרְיֹנֵי בַרְזֶל וְקוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַרְכְּבוֹת סוּסִים רַבִּים עֲרוּכִים לַמִּלְחָמָה׃ וּזְנָבוֹת לָהֶם כְּזַנְבוֹת עַקְרַבִּים וְעֳקָצִים בְּזַנְבוֹתָם וְהָשְׁלְטוּ לְעַנּוֹת אֶת־בְּנֵי הָאָדָם חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים׃ וּמַלְאַךְ הַתְּהוֹם הוּא מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וּשְׁמוֹ אֲבַדּוֹן בְּעִבְרִית וְאַפּוֹלְיוֹן בִּיוָנִית׃.

— חזון יוחנן, פרק ט'

במזמור שנמצא באחת ממגילות ים המלח, אשר נחשפו בשנת 1947, מסופר על "שאול האבדון" ועל "שטף הבליעל אשר הציף את אבדון". ממסמכיו העתיקים של פילון האלכסנדרוני, פילוסוף יהודי שחי באלכסנדריה בין השנים 20 לפנה"ס–50 לספירה, אבדון מצוין כמקום – שאול או גיהנום – ולא כשד או מלאך. נראה כי היה זה יוחנן הקדוש אשר שייך לשד מסוים את השם אבדון. בכתב מן המאה ה-3 הקרוי "מעשי תומאס", אבדון הוא שמו של שד, או השטן עצמו. בין היתר, אבדון זוהה כמלאך המוות וההרס, שד המצולות, והעומד בראש היררכית השדים במקביל לשד סמאל התלמודי.

בכישוף ובאלכימיה, אבדון הוא המלאך המשחית של חזון אחרית הימים. בספרו של המלומד הבריטי מסוף המאה ה-18 פרנסיס בארט,‏ The Magus ("הקוסם"), מתואר אבדון בציור צבעוני כאחד מן השדים הרשעים. במיתוס הימיביניימי, אבדון שימש כמילה נרדפת לגיהנום או לשליטו, ובספר חזון יוחנן, כאמור, הוא תואר כמלאך התהום הנוצרי. כמו כן, נראה כי אבדון הוא השד המקביל לאל היווני אפוליון, המתואר בברית החדשה כמובילם של שדי הארבה אשר יפרצו אל פני האדמה באחרית הימים.

בתורות העל-טבעיות, אבדון מקושר אל צבעי האדום, החום והירוק, לעונת החורף וחודש ינואר בפרט, לשבת, לאינטואיציה, להקרבת קורבן ואתגר, לאבן האודם ולחרב. סמלו בקלפי הטארוט הוא קלף ה"שיפוט".^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבדון בוויקישיתוף

• אבדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)