אייטוס
 | |
| מראה העיר מהרכס הקרוב אליה | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | בורגס |
| חבל ארץ | מורדות הרי הבלקן |
| ראש העיר | יבגני סטויאנוב וראבצ'ב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-5 לפנה"ס |
| שטח | 79.033 קמ"ר |
| גובה | 95 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 24,379 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 43°42′N 24°29′E / 43.700°N 24.483°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://aytos.bg | |
אָייטוֹס (בבולגרית: Айтос) היא עיר במזרח בולגריה, הממוקמת 30 קילומטרים מחוף הים השחור, בשטח מחוז בורגס. אייטוס ממוקמת 321 קילומטרים מזרחית לבירת בולגריה סופיה ו-28 קילומטרים מבירת המחוז בורגס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב נוסד במקום על ידי שבטים תראקים בתקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-5 לפנה"ס עידן הממלכה התראקית הוקמה עיר שנקרא אָאֶטוֹס (ביוונית Αετος שמשמעה נשר). בתקופתו של טרבל, חאן האימפריה הבולגרית הראשונה נכבשה העיר וסופחה לאימפריה. בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה נבנתה במקום מצודה ושרידיהם של 3 צריחים ממצודה זו מצויים בפאתי העיר המודרנית. ב-1378 נכבשה העיר על ידי צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. באמצע המאה ה-16 היגרו או הועברו למקום תושבים ממוצא ארמני וכן מאזור נחיצ'יבאן.
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) ביצר מפקד הכוחות הרוסים הגנרל איוואן דיביץ' את העיר והפך אותה לעמדת מפתח. לאחר חתימת הסכם אדריאנופול נטשו רבים מתושבי אייטוס את בתיהם והגרו לאזור בסרביה. במחצית המאה ה-19, עידן התחייה הלאומית הבולגרית מילאה העיר תפקיד בהתקוממות נגד השלטון העות'מאני, כאשר וסיל לבסקי הקים במקום ועדה מהפכנית שחבריה הצטרפו בהמשך למיליציית המתנדבים הבולגרית האופלצ'נצי. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכללה אייטוס מתוקף סיכומי קונגרס ברלין, בשטח המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. ב-1885 הכריז אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה על איחודו של המחוז עם הנסיכות הבולגרית והעיר עברה לחזקת הבולגרים[1].
דמוגרפיה וכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון בשיעור של אחוז אחד לשנה בממוצע וזאת בשל שיעור תמותה גבוה מילודה והגירה שלילית, בעיקר הגירת עבודה. 50.2 אחוזים מהאוכלוסייה הם גברים ו-49.8 אחוזים הן נשים. העיר ממוקמת על קו הרכבת בין סופיה לבורגס ובסמוך אליה מספר כבישים מהירים לוארנה, פרובאדיה וסופיה. כלכלת העיר סבלה מהמשבר הכלכלי שפקד את שוקי אירופה בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21. כ-25 אחוזים מהעסקים הפרטיים נסגרו והשאר צמצמו במידה ניכרת את פעילותם. החקלאות ותעשיות המזון המתבססות עליה הצליחו לשרוד את המשבר, בעיקר בשל הסתמכותן על שוק הצריכה המקומי. בשטח הרשות המקומית מגדלים צאן ובקר לתעשיות החלב והבשר. באזור מגדלים טבק, ענבים לתעשיית היין, תפוחי עץ, חמניות ודובדבנים[2].
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באייטוס אקלים ממוזג עם השפעות ממתנות מכיוון הים השחור. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.2oc וערכי הקיצון הממוצעים, נעים מ-1oc בינואר ועד 23oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 538 מילימטרים.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
באייטוס התקיימה קהילה יהודית קטנה. ב-1900 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בנסיכות הבולגרית[3]. השכונה היהודית מוקמה בחלקה הצפוני של העיר ובמקום נבנה בית כנסת וכן היה בית עלמין יהודי שמוקם בפאתיה הדרום מזרחיים של העיר. במקום מצויות עדיין שרידי מצבות של נפטרים יהודים. במרכז השכונה היהודית הייתה באר מים ועליה כיתוב "באר היהודים". בראשית מרץ 1943 ערך הקומיסריון לענייני יהודים בראשות אלכסנדר בלב רשימות של כל יהודי בולגריה לקראת גירושם למחנות ההשמדה. ברשימת מכסת הגירוש הראשון שיועד ל-10 במרץ וכללה 6,365 יהודים מ"בולגריה הישנה", לא נכללו יהודים מהעיר אייטוס[4]. ידוע שהתגוררו יהודים בעיר גם בתקופת מלחמת העולם השנייה, הייתה פעילות ציונית וכפי שאירע בכל הקהילות היהודיות בבולגריה, נשלחו הגברים בגילאי 20–40 לעבודות כפייה[5]. מרבית יהודי העיר עלו לישראל בגל העלייה בין השנים 1947 ל-1949. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובאייטוס נמנו 7 יהודים[6]. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אייטוס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תקציר ההיסטוריה של העיר אייטוס, באתר bulgaria.domino (באנגלית).
- ^ כלכלת העיר אייטוס-סקירה, באתר bulgaria.domino (באנגלית).
- ^ קשלס, חיים, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ קשלס, חיים, תעודות ומסמכים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
- ^ עיינו הערך נסים סלומון.
- ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
| רשויות מקומיות וערי מחוז בורגס שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
