אלה הם חיי
סוגה | דרמת נעורים |
---|---|
יוצרים | ויני הולצמן |
שחקנים |
קלייר דיינס בסי ארמסטרונג ג'ארד לטו וילסון קרוז דבון גמרסול איי ג'יי לנגר דבון אודסה ליסה וילהוט טום אירוין |
פרסים | פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר – סדרות דרמה, TCA Award for Outstanding Achievement in Drama |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 1 |
מספר פרקים | 19 |
הפקה | |
הפצה | Disney–ABC Domestic Television, הולו, דיסני+ |
מוזיקה | ויליאם גארט וולדן |
אורך פרק | 45 דק' |
שידור | |
רשת שידור | ABC |
תקופת שידור מקורית | 25 באוגוסט 1994 – 26 בינואר 1995 |
קישורים חיצוניים | |
אתר רשמי | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
אלה הם חיי (באנגלית: My So-Called Life) הייתה סדרת נעורים אמריקאית, ששודרה ברשת הטלוויזיה ABC למשך עונה אחת ב-1994–1995. השחקנית הראשית, קלייר דיינס, שהייתה בת 15 כשכיכבה בסדרה, זכתה על תפקידה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה, והייתה מועמדת לפרס אמי.
הסדרה מתארת את הדילמות וההתרחשויות בחייה של אנג'לה צ'ייס, נערה בת 15, בהתמודדויותיה בבית הספר התיכון, בקרב המשפחה, החברים ויחסיה עם בנים. היא עוסקת במגוון נושאים שאפיינו את דילמות גיל ההתבגרות באמצע שנות ה-90, כפי שהכותבים ראו אותן - אלימות בבית הספר, שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער, מיניות, הומופוביה ועוד.
הסדרה הוקרנה למשך עונה אחת (19 פרקים), וזכתה לביקורות חיוביות בקרב המבקרים, אך לא חודשה לעונה נוספת, לאחר שקיבלה אחוזי צפייה נמוכים יחסית בארצות הברית. לאורך השנים היא שודרה בשידורים חוזרים רבים ב-MTV וכן בערוצים מקומיים ברחבי העולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של אלה הם חיי (באנגלית)
- "אלה הם חיי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "אלה הם חיי", באתר AllMovie (באנגלית)
- "אלה הם חיי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "אלה הם חיי", באתר Metacritic (באנגלית)
- "אלה הם חיי", באתר דיסני+ סדרות (באנגלית)
- "אלה הם חיי", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
- "אלה הם חיי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- רותה קופפר, הסדרה "אלה הם חיי" חוזרת למרקע, באתר הארץ, 20 באפריל 2011
- קרן בר לב, כוכבי "אלו הם חיי": איפה הם היום?, באתר מאקו, 7 באוקטובר 2012
- חן חדד, גם ב-2018, "אלו הם חיי" היא פיסת טלוויזיה על־זמנית, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018