אל תשאל, אל תספר
אל תשאל, אל תספר (באנגלית: Don't ask, don't tell, בראשי תיבות: DADT) הוא המינוח המקובל למדיניות הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהייתה מעוגנת בחוק של הממשל הפדרלי בין השנים 1993 ל-2011, ונועדה למנוע חשיפת נטייה מינית של חיילים על ידי הצבא. על פי מדיניות זו, נאסר על כל אדם הומו או בי לדבר במהלך שירותו בכוחות הביטחון על מערכות יחסים הומוסקסואליות שהוא מנהל, לרבות נישואים או הורות. מנגד, כל עוד מסתיר החייל את נטיותיו המיניות, אין מפקדיו רשאים לשאול ולחקור אותו בנושא. המדיניות קבעה כי אם נודע שחייל הוא הומו או שחיילת היא לסבית, יש להדיחם באופן מיידי מהצבא, ללא אפשרות לערעור.
מדיניות זו אומצה בשנת 1993 על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון כפשרה בינו לבין הקונגרס האמריקאי. במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-1992 הבטיח קלינטון כי כל אדם יוכל לשרת בצבא, תהא נטייתו המינית אשר תהא; אך משנבחר לנשיא התברר כי חברי קונגרס רבים מתנגדים לכך בחריפות, וכך גם פוליטיקאים בולטים כג'ון מקיין ואף קציני צבא בכירים ובראשם יושב ראש המטות המשולבים קולין פאוול (ששינה את דעתו בנושא בסוף שנת 2009).[1]
המדיניות עוררה ביקורת ציבורית רחבה ונחשבה לנושא מרכזי בדיון הציבורי ובמסעי הבחירות בארצות הברית: ארגוני שדלנות רבים קמו במטרה להביא לביטולה ונערכו הפגנות מחאה כגון הצעדה לשוויון לאומי. ידוענים אמריקאים רבים, דוגמת הקומיקאית קאת'י גריפין והזמרת ליידי גאגא, יצאו בפומבי נגד המדיניות והובילו צעדות מחאה, כנסים ונאומים. במהלך השנים הוגשו מספר עתירות משפטיות נגד המדיניות, ובאחת הפסיקות אף נקבע כי אכיפת מדיניות זו היא מעשה הנוגד את חוקת ארצות הברית. על פי הערכת המרכז לזכויות ההומואים בארצות הברית, שירתו כ-66 אלף הומואים, לסביות וביסקסואלים בכוחות המזוינים של ארצות הברית בשנת 2010, שהם כ-2% מכלל המשרתים: 13 אלף בשירות פעיל ו-53 אלף במשמר הלאומי ובעתודות הצבא.[2] מאז כינון המדיניות הודחו יותר מ-13 אלף חיילים וחיילות מהצבא על רקע נטייתם המינית.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שהושבע לתפקידו בינואר 2009, התחייב להביא לביטול המדיניות בתקופת כהונתו, ובדצמבר 2010 היא בוטלה לאחר ששני בתי הקונגרס הצביעו בעדה, והנשיא אובמה חתם על החוק לביטולה. ב-21 ביולי 2011 ביטל אובמה סופית את המדיניות, והביטול נכנס לתוקף ב-20 בספטמבר 2011.
רקע והיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחס הצבא להומואים ולסביות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעשה סדום היה עילה להדחה מהצבא האמריקאי מאז מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783); לויטננט (סגן) פרידריך גוטהולד אנסלין היה החייל הראשון שהודח מצבא ארצות הברית (שהיה אז הצבא הקונטיננטלי) בגין מעשה סדום, בשנת 1778.[3] הפוליטיקה בנוגע ללהט"ב השתנתה במהלך המאה ה-20, והנושא נותר שנוי במחלוקת ציבורית בקרב החברה האמריקאית; הוא נדון פעמים רבות בקונגרס, היה לנושא ליבה בקמפיינים פוליטיים ואקטיביסטיים, וכן נדון בהרחבה גם בכלי התקשורת, בנאומים נשיאותיים ובסקרי דעת קהל. מדיניות רשמית בנושא החלה רק בשנת 1916, ערב כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, עם תקנת "שחרור כחול" (Blue discharge), שסיווגה הומואים ולסביות כלא-מתאימים לשירות, הביאה להדחתם מהצבא ולשלילת זכויותיהם כחיילים משוחררים. מאוחר יותר, במהלך ההכנות לכניסת הצבא למלחמת העולם השנייה, הוסיף הצבא למערכת סינון המועמדים לגיוס גם קריטריונים פסיכיאטריים. באותה תקופה סיווגה הפסיכיאטריה הומוסקסואליות כפסיכופתולוגיה – מכלול של התנהגויות וחוויות פסיכולוגיות שעשויות להצביע על הפרעה נפשית – וגישה זו חדרה גם לפרקטיקה הצבאית.
הפעם הראשונה שבה נעשתה הבחנה ברורה בין "הומוסקסואלים" ל"אנשים רגילים" בפקודות הצבא הייתה בשנת 1942, במסגרת שינוי תקנות מערך הגיוס הצבאי.[3] חמש שנים לאחר מכן בוטלה תקנת "שחרור כחול"; במקומה סוּוגו הומואים ולסביות כ"לא-מתאימים" או "לא-רצויים" לשירות צבאי, והטיפול בהם כלל שתי אפשרויות: חייל או חיילת שהתגלו כהומו, אך לא הוכח שביצעו מעשים הומוסקסואליים בפועל בעת שירותם הצבאי, סווגו כ"לא רצויים" לשירות; חיילים שהיו עדויות שאכן ביצעו מעשים הומוסקסואליים בפועל, שוחררו מהצבא בקלון (dishonorably discharged).
ירידה באכיפת התקנות האוסרות על גיוס הומואים ולסביות החלה בשנות ה-40 של המאה ה-20 ובאה לידי ביטוי באופן בולט במהלך מלחמת וייטנאם, כשאז, בעקבות הצורך בכוח אדם, גויסו הומואים ולסביות רבים, גם אלו שהצהירו בגלוי על נטייתם בהליך המיון המוקדם בלשכות הגיוס.
כינון מדיניות "אל תשאל, אל תספר"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"חוק השיפוט הצבאי הפדרלי של ארצות הברית" (The Uniform Code of Military Justice) עבר בקונגרס בשנת 1950 בחתימתו של הנשיא הארי טרומן, ובו נוסדו, בין היתר, המדיניות וההליכים להדחת הומואים ולסביות משירות צבאי.[4]
בשנות ה-70 של המאה ה-20 בחרו ארגוני להט"ב (אנ') בארצות הברית בקידום מדיניות הצבא כלפי הומואים ולסביות לאחת ממטרותיהן העיקריות. בשנת 1982, בין היתר כתגובה לתנועה, פרסמה מחלקת ההגנה האמריקאית מסמך מדיניות שקבע באופן חד-משמעי כי הומואים אינם מתאימים לשירות צבאי.[3] המדיניות עלתה לדיון ציבורי נרחב במהלך שנות ה-80 וה-90, והפכה לסוגיה פוליטית משמעותית במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 1992, כאשר הזכירו המועמד המוביל ביל קלינטון ופוליטיקאים אחרים את הרצח הברוטלי של אלן שינדלר ג'וניור, חייל הצי האמריקני שהוכה ורוטש למוות בשל נטיותיו המיניות באירוע שהוגדר פשע שנאה. מדיניות "אל תשאל, אל תספר" הוצגה ב-29 בינואר 1993 לקונגרס על ידי ביל קלינטון,[5] כניסיון פשרה, לאחר שהבטיח בקמפיין שלו לאפשר לכל אזרחי ארצות הברית לשרת בצבא בלי קשר לנטיותיהם המיניות.[6]
באותו הזמן, עקב צו ההגנה 1332.14 של רונלד רייגן, הייתה מדיניות הצבא ש"הומוסקסואליות אינה מתאימה לשירות צבאי" ואדם שהודה כי הוא הומו או נודע כי קיים יחסים הומוסקסואליים הודח מיידית משורות הצבא.[6][7][4] המדיניות אסרה על כל אדם ש"מפגין נטייה או כוונה לבצע מעשים הומוסקסואליים" לשרת בכוחות הביטחון האמריקאיים, בטענה שפעילות כזו "תסכן בצורה בלתי סבירה את הסטנדרטים הגבוהים של המוסר, הסדר הטוב, המשמעת והלכידות החברתית, שהם הבסיס של היכולת הצבאית".
לאחר זכייתו של קלינטון בבחירות מיהר הקונגרס האמריקאי להפוך את מדיניות הצבא לחוק פדרלי, ובכך טרפד את מאמציו של קלינטון לביטולה. קלינטון הגיש לקונגרס הצעת חוק לביטול המדיניות הקיימת, המפלה לרעה חיילים הומואים ולסביות, אך זו נדרשה לבחינה מדוקדקת של המטות המשולבים, חברי הקונגרס וראשי משטרת ארצות הברית. "אל תשאל, אל תספר" התקבלה באופן רשמי בשנת 1993 כמדיניות של פשרה בנושא.[3] החוק הפדרלי שעיגן את המדיניות נקרא H.R.2401, והוא הוצג ב-14 ביוני 1993, ואושר ב-30 בנובמבר של אותה שנה.[8]
משמעות המדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
"כשהייתי בצבא קיבלתי מדליה על שהרגתי שני גברים; והודחתי מהצבא משום שאהבתי אחד."
הצעת הפשרה נועדה לאפשר להומואים וללסביות לשרת בצבא במגבלות מסוימות. קודם לכן היה איסור גורף ומוחלט על שירותם בצבא האמריקאי, ומותר היה לצבא לחקור בעניין ביסודיות, תוך השפלה, על מנת "למנוע מהומוסקסואלים להסתנן לשורות הצבא". החיילים נדרשו להצהיר בעת גיוסם שאינם הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים או ביסקסואלים, והסתרת הנושא הייתה עילה לגירושם מהצבא. לכן מבטא המונח "אל תשאל, אל תספר" (Don't ask, don't tell) דווקא את הכוונה למנוע אפליה זו בכך שאסר על הצבא "לחקור ולבדוק" בנושא. אולם, למעשה, לא שינה החוק את היחס ההומופובי והאפליה ההטרוסקסיסטית השתנתה מבחינה סמנטית אך לא מהותית.
עם הזמן התגלתה אכיפת המדיניות כבעייתית. לדוגמה, חיילת ששירתה בחיל האוויר האמריקאי הודחה לאחר ששוטר מדרום דקוטה חשף בפני מפקדיה את נטייתה המינית. החיילת הודחה על אף שהיא עצמה לא עברה על כללי המדיניות, שכן לא הצהירה בעת גיוסה כי היא לסבית, ולא סיפרה על נטייתה המינית לעמיתיה או למפקדיה.[9] "הוצאות מהארון" של חיילים ומפקדים שנעשו על רקע יריבויות אישיות הביאו להדחתם של רבים.
כל עוד הונהגה המדיניות, נדרשו חיילים להט"בים לשמור סוד כלפי הממונים עליהם וכלפי עמיתיהם ונדרשו להסתיר חלק משמעותי מחייהם - במיוחד אם ניהלו מערכות יחסים משמעותיות, אם היו נשואים בנישואים חד-מיניים או ניהלו תאים משפחתיים הכוללים גידול ילדים. מצב קשה אף יותר היה במקרים של התעללות והשפלה כלפי חייל בגלל נטייתו המינית. תלונה מצד הקורבן על ההתעללות הביאה באופן מיידי לחשיפתו כהומו, ולכן להפרת החוזה הצבאי ולפיטוריו המיידיים. מקרהו של בארי וינצ'ל היה דוגמה לחולשתו של החוק. שותפיו לחדר של וינצ'ל גילו מכתב מבן זוגו בעבר, וכתוצאה מכך הוא נפל קורבן להתעללות קשה מצידם. הוא לא התלונן במשך תקופה ממושכת, מאחר שחשש פן יודח, ובסופו של דבר נרצח במהלך ההתעללות בו.
תביעות משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תביעות אישיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך השנים הייתה מדיניות "אל תשאל, אל תספר" נושאן של חמש תביעות בבתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית, ופעם אחת בבית המשפט העליון במדינה, בשנת 2006.[10] במקרה זה קבע בית המשפט כי מותר למדינה להפסיק מימון ממשלתי של אוניברסיטאות המתנגדות לתת לאנשי צבא ממערך הגיוס גישה לנתוניהן הפנימיים, מתוך התנגדות למדיניות, שאותה הגדירו כמפלה.[11]
היו חיילים להט"בים שניסו להילחם באופן עצמאי במדיניות הצבא. הראשונים שעשו כן היו לאונרד מטלוביץ', שנלחם על מנת להישאר בחיל האוויר האמריקאי לאחר שיצא מהארון בשנת 1975,[12] וכן פרי וטקינס, שהתגייס כהומו מוצהר וניצח בתביעה לאחר שהודח.[13] בית המשפט המחוזי הורה בשנת 1980 על גיוסו מחדש של מטלוביץ'; במקום לגייסו מחדש הציע חיל האוויר למטלוביץ' פשרה כספית בסך 160,000 דולר, והוא נענה להצעה. במקרה של וטקינס נעשו מספר ניסיונות להדיחו לצמיתות, עד שבית המשפט לערעורים הורה לגייסו מחדש בשנת 1989, ובית המשפט העליון סירב לדון בערעור. בית המשפט לערעורים לא קבע כי מדיניות הצבא איננה חוקתית, אך ציין כי אין באפשרות הצבא להדיח את וטקינס, שכן הייתה נטייתו המינית ידועה כאשר התגייס.[14] תביעות נודעות נוספות על רקע דומה היו אלו של ג'וזף סטפן,[15] מרגרט קמרמייר[16] ומרים בן-שלום.[17]
לאחר כינון מדיניות "אל תשאל, אל תספר" בשנת 1993 המשיכו חיילים וחיילות שהודחו להילחם במדיניות דרך בתי המשפט – אך ללא הצלחה, שכן נקבעו פסיקות רבות לטובת הצבא. בחלק מהפסיקות אף הובאו ציטוטים מפסק דין באוורס נגד הארדוויק, שקבע כי החוק במדינת ג'ורג'יה, שלפיו יחסי מין בין שני בוגרים הומואים הוא עבירה פלילית האסורה על פי חוק העונשין, אינו סותר את חוקת ארצות הברית, וכי יחסי מין כאלה נוגדים את המוסר הציבורי בארצות הברית, ועל כן מותר האיסור עליו בחוק. החלטה זו בוטלה בשנת 2003 בפסק דין לורנס נגד טקסס. בשנת 2008 קבע בית המשפט לערעורים בפסק דין ויט נ' חיל האוויר האמריקאי כי "מדיניות 'אל תשאל, אל תספר' פולשת לחייהם הפרטים של חיילים הומואים ולסביות" וכי מדובר בסוגיית "ביקורת שיפוטית ברמת הביניים" (intermediate scrutiny).[18] ב-24 בספטמבר 2010 הורה בית המשפט הפדרלי להחזיר לשירות את מרגרט ויט, ששירתה בחיל האוויר כאחות מוטסת והודחה ממנו לאחר שיצאה מהארון.[19]
פסק דין לוג קאבין רפובליקנס נ' ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004 הוגשה בקליפורניה תביעה פדרלית כנגד מדיניות "אל תשאל, אל תספר" על ידי ארגון "לוג קאבין רפובליקנס" (Log Cabin Republicans) – ארגון הרפובליקנים ההומואים הגדול ביותר בארצות הברית.[20][21] המשפט החל בשנת 2010. טענת התביעה הייתה שהמדיניות פוגעת בזכויותיהם של חיילים הומואים וחיילות לסביות לחופש הביטוי. מנגד טענה המדינה כי המדיניות חיונית להשגת אינטרסים ממשלתיים לגיטימיים.[22] התביעה הציגה הצהרות שונות של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, שבהן טען כי המדיניות "אינה תורמת לביטחוננו הלאומי", כי היא "מחלישה את חוסננו הלאומי" וכי "ביטולה [...] חיוני למען ביטחוננו הלאומי". לפי התביעה ממלאות הצהרות אלה לבדן את אחריות התובעים להוכיח את טענותיהם כנגד המדיניות, ומאלצות את השופטים לפסוק לטובת "לוג קאבין רפובליקנס".[23]
ב-9 בספטמבר 2010 פסק בית המשפט כי החוק הפדרלי "אל תשאל, אל תספר" איננו חוקתי, שכן הוא מפר את התיקון הראשון והחמישי לחוקת ארצות הברית.[24][25] על בסיס קביעה זו עתרו חברי הארגון לבית המשפט העליון של ארצות הברית בתביעה לחייב את הצבא לבטל את המדיניות. בית המשפט דחה את התביעה והעביר את האחריות לביטול המדיניות אל הקונגרס.[26]
עמדות בנוגע למדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דעת הקהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקר דעת קהל ארצי שנערך בשנת 2005 על ידי העיתון "הבוסטון גלוב" הראה כי 79% מהנשאלים אינם מתנגדים לאפשר להומואים וללסביות לשרת בצבא.[28] בשנת 2008 ערכו ה"וושינגטון פוסט" וחדשות ABC סקר משותף, שבו עלה כי 75% מהאמריקאים סבורים שיש להתיר שירות צבאי של הומואים ולסביות גלויים (80% מהדמוקרטים, 66% מהרפובליקנים ו-75% מהעצמאיים).[29] סקר שערכה רשת CNN בשנת 2009 הראה כי 48% מהאמריקאים תומכים במדיניות "אל תשאל, אל תספר", 8% סבורים שיש להחמיר את המדיניות, ו-37% סבורים כי היא מחמירה מדי.[30]
בפברואר 2010 נערך מטעם אוניברסיטת קוויניפיאק (Quinnipiac) סקר ארצי בנושא, שהעלה כי 57% מבעלי זכות ההצבעה האמריקאים תומכים באפשרות לתת להומואים וללסביות גלויים לשרת בצבא, בעוד 36% מתנגדים. 66% ציינו כי המדיניות מהווה אפליה, ו-31% סברו שהיא איננה מהווה אפליה.[31] סקר שערכה רשת CNN באותו החודש הראה כי 69% מהאמריקאים פתוחים לכך שתינתן להומואים וללסביות האפשרות לשרת בצבא ארצות הברית, בעוד 27% מתנגדים לכך.[32] סקר של חדשות CBS ו"הניו יורק טיימס", שנערך גם הוא בסמוך, הראה כי 58% תומכים בשירות של הומואים ולסביות, לעומת 28% שמתנגדים.[33]
סקרים אחרים בדקו את השינוי בדעת הקהל במשך השנים.[27] סקר שפרסם מכון "גאלופ" ביוני 2009, אשר בדק את השינוי באחוז התומכים בשילובם של הומואים ולסביות בצבא, מצא עלייה בתמיכה הכוללת: מ-63% בנובמבר 2004 ל-69% במאי 2009 – עלייה של 6 אחוזים. העלייה המשמעותית ביותר נצפתה בחתך לפי ליברלים אל מול שמרנים: בקרב שמרנים חלה עלייה של 12 אחוזים במצהירים כי הם בעד לאפשר להומואים וללסביות לשרת בצבא. הסקר הראה עלייה בכל סוגי החתכים, לפי גיל, מין, אזור מגורים והשתייכות מפלגתית.[34]
אנשי צבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 נערך סקר בנושא בקרב אנשי צבא הנמצאים בשירות פעיל, ובו נמצא כי 26% תומכים בשירות של הומואים ולסביות, 37% מתנגדים ול-37% אין דעה בנושא. בקרב אנשי צבא שחוו שירות צבאי ביחד עם הומו או לסבית ביחידתם, ציינו 6% כי הייתה לכך השפעה חיובית על המורל שלהם, 66% ציינו כי לא הייתה לכך כל השפעה ו-28% ציינו השפעה שלילית. 73% מהמשיבים ציינו כי הרגישו בנוח עם הנוכחות של חייל הומו או חיילת לסבית.[35]
יושב ראש המטות המשולבים לשעבר ג'ון שאליקשווילי ומזכיר ההגנה של ארצות הברית והסנאטור לשעבר ויליאם כהן יצאו בגלוי כנגד מדיניות "אל תשאל, אל תספר". כהן אמר: "כיום אני מאמין שאם הומואים ולסביות יורשו לשרת בפתיחות בצבא ארצות הברית, הם לא יפגעו ביעילות של הכוחות המזוינים". שאליקשווילי כתב כי "כוחות הצבא שלנו הולכים ופוחתים עקב משימותיו במזרח התיכון, ועלינו לקבל בברכה את שירותו של כל אמריקאי הרוצה ומסוגל לעשות את העבודה".[36] בדצמבר 2007 פנו 28 גנרלים ואדמירלים לשעבר לקונגרס בדרישה לבטל את המדיניות, וציינו נתונים שלפיהם ישנם 65,000 חיילים הומואים ולסביות בשירות פעיל, ויותר ממיליון יוצאי צבא להט"בים.[36][37] ב-17 בנובמבר 2008 חתמו יוצאי צבא, אדמירלים וגנרלים נוספים על הצהרה דומה.[37]
אחד התומכים הבולטים במדיניות היה יושב ראש המטות המשולבים לשעבר קולין פאוול, ששינה את דעתו בנושא בסוף שנת 2009.[1] בריאיון לרשת CNN אמר פאוול: "חשבתי שהמדיניות הזו הייתה נכונה באותה התקופה, אבל 16 שנים עברו ואני מאמין שהרבה השתנה במדינה שלנו, וכי יש לבחון את המדיניות מחדש". באותה התוכנית התראיין גם מייקל מאלן, שאמר כי המדיניות תמשיך להיות מיושמת כל עוד לא ישונה החוק הפדרלי בנושא, וכי עצתו היא שיש לנקוט "צעדים מחושבים" בנושא, שכן הצבא פועל בכמה חזיתות, ויש לחץ רב על חיילים ועל משפחותיהם.[38]
סקר פנימי שערך הפנטגון בשנת 2010 בקרב 400 אלף חיילים ו-150 אלף בני משפחותיהם העלה כי מרבית החיילים האמריקאים ובני משפחותיהם אדישים לנטייה המינית של חבריהם לשירות, וסבורים כי אין כל בעיה בביטול מדיניות "אל תשאל אל תספר".[39] הסקר פורסם ברשת NBC.[39]
קהילת הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים ואנשי הרפואה והייעוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1993 התכנסה ועדת בית הנבחרים של ארצות הברית בראשות רון דלומס לדון במדיניות "אל תשאל, אל תספר". בפני הוועדה העיד גרגורי הרק (Gregory M. Herek), פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס וחבר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה והאגודה למדעי הפסיכולוגיה. הרק פרסם יותר מ-85 מחקרים אקדמיים בנושא דעות קדומות בנוגע ללהט"ב ואלימות נגד להט"ב,[40] ועדותו ניתנה בשם האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה וחמישה ארגוני רפואה מקצועיים אחרים בארצות הברית (התאחדות העובדים הלאומית, האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, התאחדות האחיות הלאומית, האגודה האמריקאית לייעוץ והמועצה האמריקאית לחינוך ומידע מיני). בהצהרתו בפני הוועדה אמר: "עדותי בפני הוועדה מסכמת בחינה מקיפה של מחקרים רלוונטיים לנושא שפורסמו על ידי חוקרים מתחומי החברה וההתנהגות. מדובר בבחינה ממושכת, אך עם זאת אני יכול לסכם את המסקנה בכמה מילים: המחקרים מראים כי אין שום דבר בהומואים ולסביות אשר הופך אותם באופן מובנה לבלתי מתאימים לשרת בצבא, ואין שום דבר מובנֶה בהטרוסקסואלים אשר מונע מהם לעבוד או לחיות בקרבת הומואים ולסביות".[41]
בעדותו הציג הרק מחקר מדעי שבדק נושאים של אפקטיביות, לכידות ומידת התאמתם של הומואים ולסביות לשירות צבאי. הרק הסיק כי הטרוסקסואלים מסוגלים להתגבר על דעות קדומות ולהסתגל לתנאי עבודה ומחיה משותפים עם הומואים ולסביות, וכי האחרונים מחזיקים באותן יכולות הדרושות לשירות צבאי שבהן מחזיקים הטרוסקסואלים.[42]
בשנת 2008 אמר הרק: "היום, כמו אז (בשנת 1993), השאלה איננה האם מיעוטים מיניים יכולים להשתלב בשורות הצבא. הנתונים המדעיים ענו על שאלה זו בחיוב כבר אז, ועושים זאת היום בצורה ברורה יותר. השאלה היא האם ארצות הברית מוכנה לזנוח את הפרקטיקה הנוכחית של אפליית הומואים ולסביות ולהידרש לאתגרים הנלווים לאימוץ מדיניות חדשה".[43]
עמדתה הרשמית של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה:[44]
|
ג'ון מקיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין, מטעם מדינת אריזונה, ייצג את עמדת המתנגדים לשילוב הומואים ולסביות גלויים בצבא האמריקאי, במהלך שימוע שנערך ב-2 בפברואר 2010 בסנאט האמריקאי בראשות יושב ראש המטות המשולבים מייקל מאלן ומזכיר ההגנה האמריקני רוברט גייטס. מקיין ציטט מכתב "שנחתם על ידי יותר מאלף גנרלים וקצינים לשעבר אשר שקלו את הנושא", ואמר כי "עלינו להפנות תשומת לב ולהיעזר בניסיון והידע של הקצינים הללו [...] יש לנו אמונה חזקה בכך שהחוק הזה ["אל תשאל, אל תספר"], שהקונגרס אישר על מנת להגן על הסדר הטוב, המשמעת והמורל באווירה המיוחדת של הכוחות המזוינים, ראוי להמשך תמיכה".
ארגון יוצאי הצבא "Servicemembers United", שפעל לביטול החוק המעגן את מדיניות "אל תשאל, אל תספר", הוציא דו"ח מעקב שערער את הלגיטימציה של המכתב עליו התבסס מקיין. לטענת הארגון, בבדיקתם נמצא כי הגיל הממוצע של החותמים על המכתב היה 74; המבוגר שבהם היה בן 98. מרבית החותמים סיימו את שירותם בצבא לפני שמדיניות "אל תשאל, אל תספר" בכלל החלה, ומיעוט זניח מהם שירת בצבא במהלך המאה ה-21. הממצא העיקרי של הדו"ח היה שבין החתומים על המכתב כלולים קצינים שלא ידעו כלל כי הם חתומים עליו, ואף קצינים שמתו. אחת החתימות הייתה שייכת לאלמנת איש צבא, שחתמה על המסמך במקומו.[45]
ברק אובמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקמפיין שלו לנשיאות בשנים 2007–2008 פרסם הסנאטור ברק אובמה מכתב פומבי, הקורא לבטל את המדיניות והחוק "אל תשאל, אל תספר".[46] בטרם נבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית הביע אובמה תמיכה בשינוי המדיניות וציטט נתונים על עלויות אכיפת המדיניות ועל אופיים המקצועי של המודחים.[47][48] עשרים יום לאחר היבחרו הודיעו יועציו של אובמה שהתוכנית לביטול המדיניות תידחה ככל הנראה לסוף שנת 2010, שכן הנשיא מעוניין לקיים דיונים בנושא עם ראשי הצבא וממשלו, בטרם יציג לקונגרס תוכנית מסודרת לביטול החוק.[49]
בצעדה לשוויון לאומי שהתקיימה בוושינגטון די. סי. באוקטובר 2009, נאם אובמה בפני ארגון זכויות הלהט"ב "הקמפיין לזכויות אדם", והדגיש כי בכוונתו לבטל את האיסור על הומואים ולסביות לשרת בצבא. הוא לא ציין בנאומו תאריך משוער לביטול החוק.[50][51] באפריל 2010 הפריעו אקטיביסטים לנאום של אובמה, כמחאה על כך שהמדיניות טרם בוטלה, למרות הבטחות הממשל הפדרלי. אובמה הגיב באומרו: "בכוונתנו לעשות כן".[52] בנאום לאומה שנשא בינואר 2010 אמר אובמה כי בכוונתו לבטל את המדיניות עד לפברואר של אותה שנה, בעבודת מטה משותפת עם הקונגרס והצבא. למרות התבטאויות קודמות דומות שלו ראו רבים בנאומו זה התחייבות רשמית שלו לביטול המדיניות.[53]
בניסיון הראשוני לבטל את החוק בסנאט, לאחר שחברי המפלגה הרפובליקנית מנעו דיון והצבעה על החוק לביטול המדיניות, אמר אובמה כי הוא "מאוכזב עמוקות" והוסיף:[54]
מיעוט של סנטורים עומדים בדרכו של מימון שבו תלויים כוחותינו, בוגרי הצבא ומשפחות החיילים. הבטחתי לבטל את החוק המפלה הזה, ומחקר מקיף מראה כי הרוב המוחלט של חיילינו מוכנים לשרת עם האמריקאים שהם הומואים או לסביות בגלוי [...] החוק הזה מחליש את הביטחון הלאומי שלנו, פוגע במוכנות הצבא שלנו, מפר את העקרונות האמריקאים הבסיסיים של הגינות, יושר ושוויון. זה לא יהיה סוף למאמצנו.
משמעות כלכלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2005 פרסם משרד הדיווח הממשלתי של ארצות הברית הערכות כלכליות בנוגע לעלות מדיניות "אל תשאל, אל תספר" לממשל האמריקאי. המשרד הזהיר כי ההערכות עלולות להיות נמוכות מכפי שהן במציאות, וציין שעלות הגיוס הנדרש עקב ההדחות הוא 95.4 מיליון דולר, ועלות האימונים לחיילים המחליפים היא 95.1 מיליון דולר. ההערכות מתייחסות ל-9,488 חיילים וחיילות שהודחו בין השנים 1994 ל-2003.[55]
בפברואר 2006 נבחן הנושא על ידי צוות מיוחד מטעם אוניברסיטת קליפורניה, שכלל בין היתר את לורנס קורב (Korb), יועץ לשר ההגנה בתקופת כהונתו של רונלד רייגן; ויליאם פרי, יועץ למזכיר ההגנה של ארצות הברית, חבר בממשל ביל קלינטון; ופרופסורים מהאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בווסט פוינט. הצוות מצא כי הנתונים קרובים יותר ל-363 מיליון דולר, ולא כפי שפורסם; סכום זה כולל 14.3 מיליון דולר על תהליכי ההדחה השונים, 17.8 מיליון דולר לאימון מחדש של קצינים שהחליפו מודחים, 252.4 מיליון דולר לאימון מחדש של חיילים ו-79.3 מיליון דולר עלויות הגיוס.[55]
מחאה ואקטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוצאי צבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנק קמני היה ההומו הראשון שהגיש תביעה בעקבות פיטורים מהצבא על רקע זהות מינית. קמני שירת בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן עבד כאסטרונום בצבא. בשנת 1957 פוטר ממשרתו במסגרת "בהלת הלבנדר", כינוי שניתן לתקופת הרדיפה של הומסקסואלים בממשל הפדרלי של ארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20 במקביל למקארתיזם האנטי-קומוניסטי. קמני הגיש תביעה כנגד פיטוריו, שנדונה בשנת 1961 בבית המשפט העליון של ארצות הברית.[56] על אף שבית המשפט דחה את העתירה, היא נודעה כמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע זהות מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית.[57]
דן צ'וי הוא בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית, יוצא חיל הרגלים של צבא ארצות הברית ששירת כקצין לוחם במלחמת עיראק. הוא התפרסם לאחר שקרא תיגר על מדיניות "אל תשאל, אל תספר" כאשר יצא מהארון במרץ 2009 בריאיון לתוכנית טלוויזיה אמריקאית.[58][59] לאחר שהוביל יחד עם הקומיקאית קאת'י גריפין הפגנת מחאה מול הבית הלבן הודח צ'וי מהצבא, ומאז עסק בפעילות ציבורית אינטנסיבית למען ביטול המדיניות.[60]
הצעדה לשוויון לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הצעדה לשוויון לאומי
הצעדה לשוויון לאומי (National Equality March) הייתה הפגנה שנערכה ב-11 באוקטובר 2009 מול הבית הלבן בוושינגטון. ההפגנה קראה לעגן בחוק הפדרלי שוויון אזרחי והגנה מאפליה עבור להט"ב בכל רחבי ארצות הברית, והייתה בסימן פעילות לביטול מדיניות "אל תשאל, אל תספר".[61] הצעדה יצאה מהבית הלבן אל הקפיטול, שם התקיים כנס שבו נאמו יותר מ-30 פעילים חברתיים, פוליטיקאים וידוענים שקראו לביטול המדיניות.[62][63]
הצעדה לשוויון לאומי הייתה ההפגנה הראשונה בנושא זכויות להט"ב בארצות הברית שנערכה בוושינגטון די. סי. מאז שנת 2000.[64] השתתפו בה מאות אלפי בני אדם, היא סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת בארצות הברית ועוררה את הדיון הציבורי במדיניות.
ארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוצאי צבא להט"בים הקימו ארגונים רבים במטרה לקדם סוגיות פוליטיות וחברתיות. ראשון הארגונים הללו היה "Veterans Benevolent Association" (בראשי תיבות: VBA) שהוקם בשנת 1954 על ידי ארבעה אנשי צבא שהודחו. בארגון היו כ-100 חברים והוא פורק בשנת 1954. אחדים מיוצאי הארגון הקימו את הארגון "One, Inc." בניו יורק שהשתייך לתנועת ההומופיל.
ארגונים נוספים:
- Gay, Lesbian and Bisexual Veterans of America - הוקם על ידי מרים בן-שלום לפני מדיניות "אל תשאל, אל תספר".
- Servicemembers Legal Defense Network - הוקם ב-1993 על מנת להגן על זכויותיהם של חיילים וחיילות בשירות פעיל.[65]
- USNA Out - הוקם בשנת 2003 על ידי בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית כרשת חברתית לבוגרים להט"בים.[66]
- Servicemembers United - הוקם בשנת 2005 על ידי יוצאי צבא ששירתו בעיראק ובאפגניסטן.[67]
- Right to Serve Campaign - פרויקט התארגנות של בני נוער למען ביטול המדיניות, הוקם בשנת 2006.[68]
- Blue Alliance - ארגון של להט"בים יוצאי אקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית שנוסד בשנת 2007.[69]
- Knights Out - ארגון של בוגרי האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית שהוקם בשנת 2009, בין היתר על ידי דן צ'וי.[70]
החוק לביטול המדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע לאישור החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 במרץ 2010 הודיע מזכיר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס על תקנה חדשה לפיה רק קצינים בעלי הרשאות מיוחדות (flag officers) יכולים ליזום תהליכי הדחה על רקע נטייה מינית. בנוסף הוסיפה התקנה קריטריונים מחמירים מבעבר על תוקפן של עדויות הנוגעות לחייו הפרטיים של חייל המשמשות בתהליכי ההדחה.[71] במאי 2010 שיגר בכיר בבית הלבן מכתב לראשי הקונגרס של ארצות הברית שבו נמסר כי הבית הלבן יתמוך בשינוי המדיניות, לאחר שזו עמדה במרכז פגישות שניהלו בכירים מטעם בית הלבן, הפנטגון, הקונגרס וארגונים הפועלים למען זכויות להט"ב בארצות הברית.[72] ב-27 במאי 2010 החל באופן פורמלי הליך חקיקה לביטול המדיניות, כאשר התקבלה בבית הנבחרים האמריקאי הצעת חוק לביטולה.[73][74]
ב-21 בספטמבר 2010 הצליח הסנאטור ג'ון מקיין לערוך פיליבסטר שמנע דיון מחודש והצבעה על החוק בסנאט (53 בעד אי-דיון, 43 נגד).[75]
ב-12 באוקטובר הוציאה שופטת פדרלית צו מניעה בתוקף מיידי האוסר על יישומה של המדיניות ומבטל את כל ההליכים לשחרור חיילים משירות.[76] בעקבות הפסיקה הנחה הפנטגון את צבא ארצות הברית לאפשר גיוס של הומואים ולסביות גלויים ולא לפסולם בעת המועמדות לשירות.[77] משרד המשפטים האמריקאי הודיע כי בכוונתו לערער על הפסיקה וביקש מבית המשפט לעכב את ביצוע הצו עד לאחר השלמת ההליך, אך השופטת הוציאה צו שחייב את הפנטגון לפעול מיידית.[78] יום לאחר מכן הודיע בית משפט לערעורים בסן פרנסיסקו כי משרד ההגנה האמריקאי יוכל לאסור באופן זמני על ביצוע הצו, וכך ניתנו לארגונים התומכים בגיוס להט"ב עשרה ימים לערער על ההחלטה.[79]
ב-13 בנובמבר דחה בית המשפט העליון של ארצות הברית את תביעת הארגון "לוג קאבין רפובליקנס" לחייב את הצבא לבטל את המדיניות על בסיס פסיקה קודמת בנושא,[26] ובכך העביר סופית את ההחלטה לידי הממשל הפדרלי. בדצמבר 2010 קרא משרד ההגנה האמריקאי לקונגרס באופן רשמי לבטל את המדיניות ושר ההגנה רוברט גייטס קרא לחברי הקונגרס להעביר את החקיקה בהקדם, "עד סוף השנה".[2]
אישור החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדמוקרטים עשו כל מאמץ להביא לאישור החוק לביטול המדיניות בשבועות האחרונים של הקונגרס ה-111, אחרי שהתקיימו הבחירות לקונגרס ה-112 (בהן זכו הרפובליקנים לרוב בבית הנבחרים והרוב הדמוקרטי בסנאט הצטמצם משמעותית), אך לפני שהחלה כהונתו. בבית הנבחרים לא הייתה בעיה להשיג את הרוב הדרוש, אך בסנאט, בו נדרש רוב של 60 חברים על מנת להימנע מפיליבסטר, הם היו זקוקים לתמיכה של לפחות שני סנאטורים רפובליקנים. הצבעה ראשונה שנערכה בסנאט בנושא בתחילת דצמבר נכשלה, משום שגם הסנאטורים הרפובליקנים שתמכו בשינוי החזיקו את החוק כ"בן ערובה" לנושאים אחרים על סדר היום של הסנאט, ורק סנאטורית רפובליקנית אחת תמכה בהעברת החוק להצבעה.[80]
לאחר שיושבו רוב המחלוקות בין המפלגות בנושאים אחרים הועלה מחדש החוק לביטול המדיניות (H.R. 2965, S. 4023) בבית הנבחרים ב-15 בדצמבר, ואושר ברוב של 250 מול 175. ב-18 בדצמבר אושר גם בסנאט. בתחילה עברה ההצעה לאשר את החוק להצבעה, לה יש צורך ברוב שובר פיליבסטר של 60 חברים, בקולות 63 תומכים מול 33 מתנגדים, ואחר כך התקבל החוק עצמו ברוב של 65 תומכים מול 31 מתנגדים ונשלח לחתימתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה.[81]
בטקס שנערך ב-22 בדצמבר 2010 חתם אובמה על החוק המבטל באופן סופי את מדיניות "אל תשאל אל תספר", 17 שנים לאחר שנוסדה.[82]
הצבעת הסנאטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל הסנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית הצביעו הן בעד הדיון בחוק והן בעד אישורו, למעט סנאטור אחד, ג'ו מנצ'ין, שלא השתתף בהצבעות. מלבדם תמכו בחוק גם שמונה סנאטורים חברי המפלגה הרפובליקנית, כאשר שניים מתוכם הצביעו נגד דחיית פיליבסטר אך בעד החוק. להלן טבלה המרכזת את התפלגות ההצבעות בסנאט.
| טבלת תוצאות ההצבעה בסנאט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
החלת החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בינואר 2011 פרסם הפנטגון תוכנית מקיפה בת שלושה חודשים ליישום שילובם של להט"בים גלויים בצבא. התוכנית יצאה לפועל בשנת 2011, וכללה שלושה שלבים עוקבים של היערכות הצבא: ברמה האדמיניסטרטיבית בחינה של פרטי החוק ויישומו בפועל, ברמה הפיקודית הדרכת מפקדים ותצפית על השפעת המדיניות החדשה וברמת החיילים הדרכה שלהם בנוגע לתקנות החדשות. לאחר שתושלם תוכנית זו, על הנשיא ויועציו הצבאיים לאשר את מוכנות הצבא להכנסת החוק החדש לתוקפו. 60 יום לאחר מתן אישור זה נכנס החוק לתוקפו באופן מלא.[85]
בפברואר 2011 מסר דובר מטעם הצבא כי עד סוף הקיץ של אותה השנה יעברו כל חיילי צבא ארצות הברית סדנאות למידה על זכויות להט"ב בצבא. בהודעה נמסר כי הן יועברו בחלקים נפרדים עבור חיילים קרביים וחיילים עורפיים וכי אף חייל אינו פטור מהסדנאות, לרבות חיילים שאינם במדינה ומוצבים באפגניסטן.[86] הדרכות החיילים החלו באותו החודש, ונמסר כי יימשכו עד סוף אותה השנה.[87]
באפריל 2011 המליץ בית הדין הצבאי לעניינים מנהליים בקליפורניה שלא לשחרר משירות חייל הצי האמריקאי שהוצא מהארון, ואף על פי שביטול המדיניות עוד לא נכנס לתוקפו באופן רשמי הוחלט שהחייל ימשיך לשרת באותו התפקיד ולא יודח. דוברת הפנטגון הודיעה בעקבות המקרה כי "באופן רשמי, המדיניות לפיה משוחררים חיילים וחיילות אשר יצאו או הוצאו מן הארון עודנה בתוקף". לפי רשת CNN, מדובר למעשה בפעם הראשונה שבה בחר הצבא עצמו שלא לאכוף את המדיניות מאז החלה.[88]
ב-23 ביולי 2011 הודיע נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי המדיניות מבוטלת סופית החל מ-30 בספטמבר 2011, ובמדיניות החדשה יוכלו הומואים ולסביות לשרת בכל זרועות הצבא, מבלי שיצטרכו להסתיר את נטייתם המינית. בהצהרה שפרסם הנשיא נכתב:[89]
עשינו היום צעד סופי לביטולו של חוק מפלה, שערער את ערכי הצבא והאומה שלנו - ערכים של שוויון והוגנות. החל מעוד חודשיים, לא ייגרעו יותר משורותינו חיילים מוכשרים ופטריוטים, רק בשל היותם הומוסקסואלים או לסביות.
סטטיסטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז החלה מדיניות "אל תשאל, אל תספר" הודחו מצבא ארצות הברית יותר מ-13,000 חיילים וקצינים עקב זהותם המינית.[37][90][91] מספר המודחים ירד בצורה משמעותית לאחר פיגועי 11 בספטמבר ומאז הוא נותר נמוך באופן יחסי וכן חלה מגמת ירידה במספר החיילים והחיילות שהודחו מדי שנה.
להלן סטטיסטיקת המודחים מהצבא על רקע זהות מינית בחלוקה לפי שנים. הנתונים לקוחים מדו"ח של מרכז המחקר של הקונגרס האמריקאי, והם אינם כוללים את משמר החופים האמריקאי.[5]
|
|
המצב בצבאות אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שירות צבאי של להט"בים
עד לביטול המדיניות היה המצב בכוחות המזוינים של ארצות הברית יוצא דופן יחסית לצבאות אחרים בעולם, שכן האיסור על שירות צבאי של להט"בים לא היה חד משמעי: טכנית לא היה קיים איסור כזה, והומואים ולסביות כן שירתו בצבא, אך בפועל הודחו ממנו אם נטייתם המינית נחשפה על ידם או על ידי אחרים.
לצבאות העולם השונים התייחסות שונה ללהט"ב, אך מרבית צבאות העולם המערבי הסירו מגבלות ואיסורים על שירות צבאי של הומואים ולסביות. מתוך 26 מדינות החברות בנאט"ו 23 מתירות ללהט"בים גלויים לשרת. מתוך חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם ארבע מתירות שירות צבאי ללהט"ב (צבא בריטניה, צבא רוסיה, צבא צרפת וצבא ארצות הברית). נכון לשנת 2021 נאסר שירות צבאי של הומואים ולסביות ב-59 ממדינות העולם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
|
פורטל ארצות הברית | ||
|
פורטל צבא | ||
- זכויות להט"ב בארצות הברית
- בהלת הלבנדר
- יוזמת בריגס
- הגדוד הקדוש של תבאי
- התנגדות לזכויות להט"ב
- צו נשיאותי 13087
- Unfriendly Fire
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Belkin, Aaron (2008). "'Don't Ask, Don't Tell': Does the Gay Ban Undermine the Military's Reputation?" Armed Forces & Society, Jan 2008; vol. 34: pp. 276–291
- Bowling, Kirby L., Firestone, Juanita M., and Harris, Richard J. (2005). "Analyzing Questions That Cannot Be Asked of Respondents Who Cannot Respond" Armed Forces & Society, Apr 2005; vol. 31: pp. 411–437
- Carter, Chad C. and Kolenc, Antony B. (2005). "Don't Ask, Don't Tell:" Has the Policy Met Its Goals?, University of Dayton Law Review, Fall 2005.
- Donnelly, Elaine (2007). "Constructing the Co-Ed Military," Duke University Journal of Gender Law and Policy, May 2007.
- Johansson, Warren and William A Percy. (1994). Outing: Shattering the Conspiracy of Silence. Harrington Park Press.
- Levy, Yagil (2007). "The Right to Fight: A Conceptual Framework for the Analysis of Recruitment Policy toward Gays and Lesbians" Armed Forces & Society, Jan 2007; vol. 33: pp. 186–202
- Moradi, Bonnie and Laura Miller, (2010). “Attitudes of Iraq and Afghanistan War Veterans toward Gay and Lesbian Service Members,” Armed Forces & Society Vol. 36, no. 3 (April 2010) "Attitudes of Iraq and Afghanistan War Veterans toward Gay and Lesbian Service Members — Armed Forces & Society". Afs.sagepub.com. 2009-10-29. נבדק ב-2010-10-13.
- Schaub, Gary Jr. (2010). "Unit Cohesion and the Impact of DADT" Strategic Studies Quarterly Vol. 4, No. 3 (Fall 2010), pages 85–101
- Zylbergold,Bonnie (2007). "The Key to Enlightenment: Semper-fi, a documentary about ex-marine Jeff Key, showcased at Frameline31", American Sexuality Magazine
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אל תשאל, אל תספר: החוק ומדיניות הצבא כלפי נטייה חד מינית, מחלקת המחקר של הקונגרס האמריקאי, 14 באוגוסט 2009
- הסרט "חיילים בארון - מאבק נגד אפליה על רקע העדפה מינית בצבא ארצות הברית", לצפייה באתר yes דוקו
- אובמה יוציא את החיילים מהארון, באתר ynet, 15 בינואר 2009
- סקר בארה"ב: לרוב החיילים אין בעיה עם הומואים, באתר ynet, 29 באוקטובר 2010
- על השינוי בתמיכה במדיניות "אל תשאל, אל תספר", פרופ' גרגורי הארק (באנגלית)
- הערוץ הראשון, ההומואים בצבא ארצות הברית לוקחים דוגמה מישראל, באתר וואלה, 14 ביולי 2009
- ליידי גאגא, "קריאה מליידי גאגא לסנאט", באתר YouTube, 16 בספטמבר 2010
- אל תשאל, אל תספר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 PETER BAKER, Powell Favors Repeal of ‘Don’t Ask, Don’t Tell’, February 3, 2010.
- ^ 1 2 נטשה מוזגוביה, הפנטגון: לבטל מדיניות גיוס ההומואים לצבא, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2010.
- ^ 1 2 3 4 Herek, Gregory. "Don't Ask, Don't Tell Revisited". נבדק ב-2010-06-03.
- ^ 1 2 Chuck Stewart (2001). Homosexuality and the law: a dictionary. Santa Barbara: ABC-CLIO. ISBN 9781576072677.
- ^ 1 2 David F. Burrelli, "Don’t Ask, Don’t Tell:" The Law and Military Policy on Same-Sex Behavior, The Congressional Research Service, August 14, 2009
- ^ 1 2 Shankar, Thom (30 בנובמבר 2007). "A New Push to Roll Back 'Don't Ask, Don't Tell'". New York Times. נבדק ב-2010-03-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Don't Ask Don't Tell Don't Pursue". Robert Crown Law Library. 7 בספטמבר 1999. אורכב מ-המקור ב-2012-04-25. נבדק ב-2010-09-24.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bill Summary & Status 103rd Congress (1993 - 1994) H.R.2401, The Library of Congress
- ^ ארה"ב: חיילת "הוצאה" מהארון - והודחה מהצבא, באתר ynet, 14 במרץ 2010
- ^ Rumsfeld v. Forum for Academic and Institutional Rights, Inc.
- ^ Mears, Bill (2006). "Justices uphold military recruiting on campuses". CNN. נבדק ב-2006-03-06.
- ^ "The Sexes: The Sergeant v. the Air Force". TIME. 1975-09-08. נבדק ב-2010-09-10.
- ^ Dunlap, David W (2010-03-21). "Perry Watkins, 48, Gay Sergeant Won Court Battle With Army". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2010-07-16.
- ^ Watkins v. United States Army, 875 F2d 699 (United States Court of Appeals for the Ninth Circuit 1989-05-03).
- ^ Joseph C. STEFFAN,Plaintiff, v.Richard CHENEY, Secretary of Defense, Nov. 15, 1989
- ^ Grethe Cammermeyer | United States | Cammermeyer.com, cammermeyer (באנגלית)
- ^ Miriam benSHALOM,Petitioner, v.SECRETARY OF ARMY, May 20, 1980
- ^ "Witt v. Department of the Air Force", United States Court of Appeals for the Ninth Circuit, 2008-05-21
- ^ ארצות הברית: בימ"ש הורה להחזיר לשירות צבאי לסבית מוצהרת, באתר וואלה, 24 בספטמבר 2010
- ^ Log Cabin Republicans v. United States of America
- ^ Garcia, Michelle (2010-07-22). "Key DADT Repeal Advocate Testifies". Advocate.com. נבדק ב-2019-08-20.
- ^ Law.com: Constitutional Challenge to 'Don't Ask, Don't Tell' Reaches Trial
- ^ Woods, Daniel (2010-07-23). "Closing arguments, Log Cabin Republicans v. United States of America" (PDF). Log Cabin Republicans. נבדק ב-2010-07-24.(הקישור אינו פעיל)
- ^ "US judge: 'Don't ask, don't tell' unconstitutional". AP. 10 בספטמבר 2010. ארכיון מ-2010-09-13. נבדק ב-2010-09-27.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Phil Willon (9 בספטמבר 2010). "Judge declares U.S. military's 'don't ask, don't tell' policy openly banning gay service members unconstitutional". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Ben Quinn, US supreme court upholds 'don't ask, don't tell' ban on openly gay troops, guardian.co.uk, 12 November 2010
- ^ 1 2 Gregory M. Herek, Public Opinion Supports Repealing “Don’t Ask, Don’t Tell”, Beyond Homophobia, June 26, 2009
- ^ Scott S. Greenberger, One year later, nation divided on gay marriage, The Boston Globe, May 15, 2005.
- ^ Acceptance of Gay People in Military Grows Dramatically – washingtonpost.com.
- ^ "Gates: Pentagon preparing repeal of 'don't ask, don't tell' policy - CNN.com". CNN. נבדק ב-1 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה). - ^ Quinnipiac.edu U.S. Voters Say Gays In Military Should Come Out, Quinnipiac University, February 10, 2010.
- ^ האמריקנים בעד הומואים בצבא, באתר מאקו, 22 בפברואר 2010
- ^ CBS News / New York Times Poll: Gays in the military.
- ^ Lymari Morales, Conservatives Shift in Favor of Openly Gay Service Members, Gallup, June 5, 2009.
- ^ Opinions of Military Personnel on Sexual Minorities in the Military.
- ^ 1 2 Shanker, Tom; Healy, Patrick (2007-11-30). "A New Push to Roll Back 'Don't Ask, Don't Tell'". New York Times. נבדק ב-2007-12-03..
- ^ 1 2 3 Associated Press (18 בנובמבר 2008). "Admirals, generals: Let gays serve openly". MSNBC. נבדק ב-13 באוקטובר 2009.
{{cite news}}: (עזרה). - ^ Time to review policy on gays in U.S. military: Powell, July 5, Reuters
- ^ 1 2 סקר בארה"ב: לרוב החיילים אין בעיה עם הומואים, באתר ynet, 29 באוקטובר 2010
- ^ About Dr. Herek, Beyond Homophobia
- ^ Gregory M. Herek, Oral Statement of Gregory M. Herek, Ph.D to the House Armed Services Committee, the Department of Psychology, University of California, Davis.
- ^ Gregory M. Herek: Psychologist Testifies Against Military's Anti-Gay Ban – Researcher Cites Scientific Evidence That Nondiscriminatory Military Policy Can Be Implemented.
- ^ Beyond Homophobia: From 1993 to 2008: DADT and the House Armed Services Committee.
- ^ American Psychological Association Proceedings of the American Psychological Association, Incorporated, for the legislative year 2004. Minutes of the meeting of the Council of Representatives July 28 & 30, 2004, Honolulu, HI. Retrieved November 18, 2004
- ^ Chris Johnson, New report undermines officers’ letter supporting ‘Don’t Ask’, Washington Blade, Mar 03, 2010.
- ^ "Barack Obama Campaign Promise No. 293: Repeal 'Don't Ask, Don't Tell' policy", Obamameter, Politifact.com.
- ^ Barack Obama on LGBT Rights: Barack Obama supports the LGBT community. Retrieved from barackobama.com May 30, .
- ^ Plan to Strengthen Civil Rights, the Office of the President-elect.
- ^ Rowan Scarborough."Obama to delay repeal of 'don't ask, don't tell': advisers see consensus building before lifting ban on gays Washington Times, November 21, 2008. Retrieved 2008-11-22.
- ^ Simmons, Christine (2009-10-11). "Gays Question Obama 'Don't Ask, Don't Tell' Pledge". ABC News. Associated Press. נבדק ב-2009-10-11.
- ^ Gerstein, Josh (2009-10-10). "President Obama offers little new in speech to gay rights activists at HRC dinner". Politico. נבדק ב-2009-10-11.
- ^ Kevin Hechtkopf, Obama Heckled by Gay Rights Protesters, CBSNews, April 20, 2010
- ^ "Human Rights Campaign Announces Comprehensive Campaign to End Failed "Don't Ask, Don't Tell" Law". Human Rights Campaign. 27 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2010. נבדק ב-20 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ נטשה מוזגוביה, הרפובליקאים מנעו דיון על אפליית הומואים בצבא, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010.
- ^ 1 2 "Report: 'Don't Ask, Don't Tell' costs $363M". USA Today, Washington/Politics. 14 בפברואר 2006. נבדק ב-2007-05-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ AP, "Gay rights epicenter named landmark", USA Today, 2/27/2009
- ^ Gaynair, Gillian (06-08-2009). "DC pride festival honors gay rights pioneer Kameny". San Diego Union-Tribune (Associated Press). Retrieved 2019-08-20.
- ^ "Dan Choi, Fired Gay Arabic-Speaking Linguist, Speaks To Rachel Maddow"
- ^ "Transcript of the March 20, 2009 Rachel Maddow Show"
- ^ "Discharged soldier will continue fight against 'don't ask, don't tell'", CNN, July 26, 2010
- ^ "National Equality March - Our Single Demand". Equality Across America. נבדק ב-2009-10-11.
- ^ Previewing National Equality March, MSNBC, October 10, 2009
- ^ "National Equality March Rally". GayCities.com. נבדק ב-2009-10-12.
- ^ "New group wants march on DC". Bay Area Reporter. נבדק ב-2009-10-11.
- ^ Servicemembers Legal Defense Network
- ^ USNA Out
- ^ "Servicemembers United: History". Servicemembers United. נבדק ב-2010-07-20.
- ^ Right to Serve Official Website
- ^ The Blue Alliance, Official website
- ^ Knights Out
- ^ Associated Press (25 במרץ 2010). "Pentagon Changes Rules for Discharging Gays". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ הבית הלבן יתמוך בשילוב הומואים מוצהרים בצבא, באתר ynet, 25 במאי 2010
- ^ Congress advances repeal of ‘don’t ask, don’t tell’, usatoday, May 27, 2010
- ^ נטשה מוזגוביה, הקונגרס בארצות הברית ביטל אפליית ההומואים בצבא, באתר הארץ, 31 במאי 2010
- ^ "Senate halts 'don't ask, don't tell' repeal". CNN. 22 בספטמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Associated Press (12 באוקטובר 2010). "Judge Orders Injunction on 'Don't Ask, Don't Tell'". New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ נטשה מוזגוביה, הפנטגון הנחה את לשכות הגיוס לא לפסול מועמדים הומואים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
- ^ יצחק בן-חורין, לראשונה: צבא ארצות הברית יגייס הומואים מוצהרים, באתר ynet, 20 באוקטובר 2010
- ^ ארצות הברית: הומואים מוצהרים לא יגויסו, זמנית, וואלה!, 21 באוקטובר 2010
- ^ מכה לאובמה: הסנאט טרפד שילוב הומואים בצבא, באתר ynet, 10 בדצמבר 2010
- ^ Catalina Camia, Senate passes 'don't ask' repeal, sends it to Obama, USA TODAY, Dec 18, 2010
- ^ יצחק בן-חורין, אובמה מגייס הומואים: לא יכולתי להיות גאה יותר, באתר ynet, 22 בדצמבר 2010
- ^ Roll call vote 279, via Senate.gov
- ^ Roll call vote 281, via Senate.gov
- ^ LOLITA C. BALDOR AND PAULINE JELINEK (26 בינואר 2011). "Pentagon to outline training for gay ban repeal". Associated Press.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ חיילי צבא ארצות הברית ילמדו בשטח על זכויות ההומואים, באתר וואלה, 26 בפברואר 2011
- ^ AP, Marines Get Trained on Accepting Gay Recruits, YouTube, 28/4/2011,
- ^ לראשונה: צבא ארה"ב החליט לא לפטר חייל הומו, באתר ynet, 3 באפריל 2011
- ^ אובמה ביטל סופית את אפליית ההומואים בצבא ארצות הברית, וואלה!, 23 ביולי 2011
- ^ Shane, Leo (16 בינואר 2009). "Stars and Stripes: Obama wants to end don't ask, don't tell policy". Stars and Stripes. U.S. Department of Defense. נבדק ב-2009-01-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Continued discharges anger 'don't ask, don't tell' critics: Gay-rights groups urge reversal now Bryan Bender, Boston Globe; May 20, 2009.
- ערכים מומלצים
- להט"ב: חוק ומשפט
- להט"ב בארצות הברית
- צבא: מגדר ונטייה מינית
- ארון (להט"ב)
- יציאה מהארון
- ארצות הברית: אפליה
- מחלוקות ופולמוסים
- ביטויים
- הכוחות המזוינים של ארצות הברית
- ארצות הברית: פוליטיקה
- ארצות הברית: חוקים פדרליים היסטוריים
- ארצות הברית: היסטוריה צבאית
- ארצות הברית: היסטוריה פוליטית
- 1993 בארצות הברית
- 2010 בארצות הברית
- נשיאות ביל קלינטון
- מחלוקות הקשורות ללהט"ב