אסף פינקוס
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
אסף פינקוס (נולד ב-10 ביוני 1969) הוא פרופסור בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, מומחה לתולדות האמנות של ימי-הביניים. בנוסף, הוא מנהל ההוצאה לאור של אוניבריסטת תל אביב ע"ש חיים רובין.
חייו ופועלו האקדמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פינקוס נולד וגדל בתל אביב. סיים את הדוקטורט בהצטיינות בשנת 2002 באוניברסיטת תל אביב, תחת הנחייתה של פרופסור נורית כנען-קדר. בין השנים 2004–2006 כתב בתמיכת קרן מקס פלנק (Max-Planck Gesellschaft) ובשיתוף פעולה עם פרופסור וילהלם שלינק (Wilhelm Schlink) את עבודת הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרייבורג. בשנת 2007 זכה במלגת אלון והחל ללמד באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 2007–2009 זכה במלגת ג'יף (GIF – Young Scientists’ Program) עבור פרויקט המציצנות בימי-הביניים (Voyeurism in Late Medieval Art and Cult), ובשנת 2013 במלגת איי.אס.אף (ISF) עבור חקר דימויי האלימות של מרטירים בשלהי ימי-הביניים בגרמניה (Visual Aggression: Martyr’s Imagery in Late Medieval Germany). בין השנים 2011–2014 עסק בתאוריית הדימויים סימולקרה-דימוי-אידולה (symulachra-bild-ydola). בשנת 2016 זכה במענק מחקרי מטעם קרן גרדה הנקל (Gerda Henkel Stiftung) להקמת קבוצת פוסט-דוקטורנטים לחקר רטוריקה ותגובה לדימויי אלימות בימי-הביניים בשיתוף עם פרופסור מרטין ביקסל (Martin Büchsel) מאוניברסיטת פרנקפורט. כמו כן, זכה בפרסי הצטיינות אקדמיים בינלאומיים עבור ספריו ומאמריו. בנוסף על כל אלו, משמש פינקוס כשופט עבור כתבי-עת מובילים וקרנות מחקר בעולם ונמנה עם המערכת של אחדים מהם.
מחקרו של פינקוס עוסק בפיסול הגותי במרחב דובר הגרמנית במאות 13–15, ובציור האיטלקי של המאה ה-14, ומתמקד בשאלות של פטרונות, תאוריית דימויים, תגובת הצופה, סומה-אסתטיקה, אלימות חזותית ודמיון. מחקרו העכשווי מתמקד בפסלי הענקים שעצבו את הנוף האורבני והספרותי של ימי-הביניים המאוחרים.
בין השנים 2012–2016 כיהן כראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב; ניהל את הגלריה האוניברסיטאית בין השנים 2013–2016; ממייסדי עמותת אימגו (IMAGO – The Israeli Association for the Visual Culture of the Middle Ages); בין השנים 2013–2015 עמית בינ"ל באיקמה (ICMA; An International Associate) ובין 2014–2016 חבר בוועד (ICMA Membership Committee); מייסד ויושב ראש קרן טיאף (TIAF) לחקר האמנות בישראל (Tel Aviv Israeli Art Foundation).
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונוגרפיה עוסקת בתוכניות הפיסוליות של כנסיית סנט. תאובלד בתאן (St. Theobald, Thann) ובתנאי הייצור והפטרונות (הדתית והחילונית) שבכנסייה. פינקוס הציע לראשונה, שחזור של ארגון ותנאי הייצור בסדנאות המקומיות, תוך דיון בהתפתחות הפיסול ההמוני בסוף ימי-הביניים (mass-sculpture), מנקודת מבט כלכלית של התפתחות השוק הפתוח והמנגנונים הכלליים שאיפשרו זאת. השחזור מתבסס על פרגמנטים של ספרי חשבונות ועל ניתוח הפיסול. הספר אפשרויות קריאה של התוכניות הפיסוליות ממגוון פרספקטיבות אפשרויות: של הפטרון הדתי; של הפטרון האזרחי; וקהלי היעד השונים. הדיון מציף את הטענה שכל מערך איקונוגרפי הרמטי כביכול ניתן לפירוש רב שכבתי. כמו כן, הכנסייה בתאן מהווה מקרה נדיר של פטרונות נשית בימי-הביניים והמחקר מראה כיצד ההבדלים במגדר ובהשתייכות החברתית באים לידי ביטוי בבחירת קשת הנושאים, המקורות הספרותיים, גיבורי פולחן מקומיים, ובייצוג הכוח. ספר המבוסס על עבודת הדוקטורט ומחקר חדש בנושא ראה אור ב-2006 בסדרה האקדמית של אוניברסיטת פרייבורג Waxmann Verlag, Berlin New- York וזכה במלגת הצטיינות של מדעי הרוח בגרמניה מטעם Geschwister Boehringer Ingelheim Stiftung.
הספר מתמקד באמנות הנרטיבית בשערים המפוסלים של אסכולת פרלר – משפחת פסלים ואדריכלים גרמנית שעיצבה את התשתית האורבנית של אירופה בסוף ימי-הביניים – אשר נמנים עם הפרויקטים השאפתניים והראוותניים ביותר של המאה ה-14. פינקוס בוחן לראשונה את תפקידו של הנרטיב המפוסל בייצור זהויות ושדות שיח חברתיים תוך ניתוח התוכניות הפיסוליות בחמש הכנסיות הפרלריות של דרום גרמניה (בזל, פרייבורג אוגסבורג, אולם, ותאן); הוא מציג מסגרת פרשנות חדשה לסיפוריות העשירה המוצגת בשערים, בהתבסס על תאוריות נרטיביות לצד תאוריות ראייה, מציצנות וחיזיון בתרבות של שלהי ימי-הביניים ופרקטיקות צפייה ותקשורת בנות הזמן ההוא ומכאן – פרשנות המתמקדת בהיבטים הפוליטיים של הדימוי החזותי בערי הריין העליון. כמו כן, המחקר מנתח את ההיסטוריוגרפיה והרצפציה של אסכולת פרלר ומציע דקונסטרוקציה של רעיון האמן הפרלרי, מציב תחתיו את רעיון הסוכנות והיזמות, תוך הצעת טרמינולוגיה חדשה לתחום. בראשית שנת 2009, יצא המחקר לאור כספר בסדרה המדעית Kunstwissenschaftliche Sudien Band 151 של Deutscher Kunstverlag וזכה בפרס הצטיינות לעבודות אקדמיות מטעם Verwertungsgesellschaft WORT.
"הפסל החי" – symulachrum/daz lebende bild כפי שהוא מכונה במרחב דובר הגרמנית במאות ה-13–14 – נתפס כנוכחות ממשית הפועלת במרחב, הזהה לזו של בני אדם ממשיים; בו זמנית היא מייצגת אותם באופן הנפרד מהם. הספר עוסק בתגובות הדמיוניות ל"פסל החי" כפי שהן עולות מתוך ספרות המסע, הספרות החצרונית, והכתיבה התאולוגית בת הזמן, וחושף את הפוטנציאל האינטואיטיבי והסובייקטיבי של חוויית האמנות בימי-הביניים בשיאם. הספר מציב תאוריה אלטרנטיבית לתאוריית הדימוי הקדוש (imago) ולאליל/פסיל (ydola), ובוחן את קורפוס היצירות שנחשב כשיאו של הפיסול הגותי במרחב דובר הגרמנית, החל מהאמן של נאומבורג ועד לפיסול בווינה ופראג, ומראה כיצד הסימולקרום היווה מצע לאופק הדמיון והספקולציה של הצופה תוך טשטוש הגבולות בין צופה ועבודת האמנות, בין המדומיין והממשי. הספר עוסק גם בכינון ה"עצמי" בסוף ימי-הביניים. הספר פורסם בסדרה היוקרתית Art and Visual Studies של Ashagte.
הציור הגדול (הוצאת אפיק, 2024)
ספר פרוזה קומי שבמרכזו שתי עלילות. העלילה האחת מתרחשת במנזר וִינְהָאוְזֶן שבסקסוניה, שהנזירות בו נכלאות בין כתליו מכוח צו אפיפיורי. עלילה זו מספרת על חייהן של הנזירות ועל יוזמתה של אם המנזר המניפולטיבית: לעטר את בית התפילה בציורי קיר. העלילה האחרת מתרחשת בימינו ומספרת על חוקרת מאוניברסיטת תל אביב אשר חושפת לאחר מאות שנים את עלילות המנזר.
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנתולוגיה לכבוד פרישתה של פרופסור יונה פינסון מציגה ספקטרום נרחב של סוגיות היסטוריות, איקונוגרפיות, תאורטיות, ומתודיות של המחקר בתחום אמנות ימי-הביניים המאוחרים והרנסאנס בארצות הצפון. האנתולוגיה מחולקת תמתית (mirror of moralization, self-fashioning; marginality; artistic identity) והשתתפו בה מיטב החוקרים הוותיקים בתחום.
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1999 זכה פינקוס במלגת רוטנשטרייך לדוקטורנטים מצטיינים; המלגה הוענקה לו לשלוש שנים. בשנת 2004 זכה במלגת פוסט-דוקטורט של מכון מינרבה ובשיתוף קרן מקס-פלאנק (Max-Planck-Gessellschaft: Minerva) ונסע לאוניברסיטת פרייבורג לביצוע המחקר. באותה השנה זכה גם בפרס הצטיינות במדעי הרוח למנוסקריפט מחקרי מאת Geschwister Boehringer Ingelheim Stiftung ; בשנת 2007 זכה פינקוס במלגת אלון לחוקרים מצטיינים שהוענקה לו לשלוש שנים; בשנת 2008 בחר כתב בעת פמינה (Feminae: Medieval Women and Gender Index) במאמר של פינקוס “The Patron Hidden in the Narrative: Eve and Johanna at St. Theobald in Thann,” Zeitschrift für Kunstgeschichte, 70, no. 1 (2007), pp. 23-54. על פטרונות נשית בימי-הביניים כמאמר החודש וכקריאה מומלצת בתחום; ובשנת 2009 זכה בפרס האקדמי הגרמני למנוסקריפט מדעי מצטיין ופורץ דרך מאת VGWort – Verwertung Gesellschaft Wort . בשנה זו, זכה גם במלגת ג'יף (German Israeli Foundation: Young Scientists’ Program) עבור חקר המציצנות בימי-הביניים וגם נבחר למרצה מצטיין באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 2014 – 2017 זכה באיי.אס.אף (I.S.F. – Israeli Science Foundation) וכן במענק מחקר לשנים 2016 – 2019 של קרן גרדה הנקל (Gerda Henkel Stiftung).
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשוי לאמנית שרון פקטורוביץ' ואב לשני בנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רונן טל, ברומן "הציור הגדול" אסף פינקוס מראה איך משטור נשים נמשך מימי הביניים. ראיון, באתר הארץ, 16 במאי 2024
- אסף פינקוס, דף שער בספרייה הלאומית
- Wokshops and Patrons of St. Theobald in Thann
- Waxmann Verlag GmbH: Bücher, www.waxmann.com
- Patrons and Narratives of the Parler School: The Marian Tympana, 1350-1400
- Assaf Pinkus, Patrons and Narratives of the Parler School: The Marian Tympana 1350-1400, Deutscher Kunstverlag, 2009. (באנגלית)
- Sculpting Simulacra in Medieval Germany
- Dr Assaf Pinkus, Sculpting Simulacra in Medieval Germany, 1250-1380, Ashgate Publishing, Ltd., 2014-09-28. (באנגלית)