לדלג לתוכן

ארט בוכוואלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארט בוכוואלד
Arthur Buchwald
לידה 20 באוקטובר 1925
מאונט ורנון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 2007 (בגיל 81)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לתקשורת ועיתונות ע"ש אננברג של אוניברסיטת דרום קליפורניה, תיכון פורסט הילס, תיכון ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ann Buchwald עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פוליצר לפרשנות (1982)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרום קרולינה (1993)
  • פרס הורשיו אלג'ר (1989)
  • פרס אוולין פ. ברקי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארט בוכוואלדאנגלית: Art Buchwald;‏ 20 באוקטובר 192517 בינואר 2007), היה הומוריסטן אמריקאי יהודי, הידוע במיוחד כבעל טור שהתפרסם לאורך שנים בעיתון "וושינגטון פוסט" ונמכר בסינדיקציה לעיתונים רבים אחרים (ובהם "מעריב" הישראלי). טוריו התמקדו בפרשנות ובסטירה פוליטית. הוא קיבל פרס פוליצר על מצוינות בכתיבת פרשנות בשנת 1982. בשנת 1986 נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות.

בוכוואלד ידוע אף בזכות פסק הדין בפרשת בוכוואלד נגד פרמאונט. בשנת 1988 תבעו בוכוואלד ושותפו אלן ברנהיים את חברת סרטי פרמאונט בטענה כי חברת הסרטים גנבה תסריט של הצמד, עליו מבוסס סרטו של אדי מרפי "מגלה את אמריקה". בוכוואלד זכה בתביעה והגיע להסדר פיצויים עם חברת פרמאונט.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארט בוכוואלד, 1995

ארט בוכוואלד נולד ב-20 באוקטובר 1925 למשפחת מהגרים יהודית ממוצא אוסטרו-הונגרי. אביו, יוסף בוכוואלד, עסק בייצור וילונות. אמו, הלן קליינברגר, אושפזה ב-35 השנים האחרונות לחייה בבית חולים לחולי נפש. לבוכוואלד היו שלוש אחיות בוגרות ממנו - אליס, אדית, ודוריס. בתקופת השפל הגדול, לאחר שהעסק המשפחתי התמוטט, שם אותו אביו בבית יתומים יהודי בניו יורק. עד היותו בן 5 נדד בוכוואלד בין מספר משפחות אומנה ובתי יתומים, לבסוף שב לחיות עם אביו ואחיותיו בשכונת קווינס. בגיל 17 הפסיק את לימודי התיכון ועזב את הבית.

במלחמת העולם השנייה ביקש להתגייס לחיל הנחתים האמריקני, ולאחר שסורב בגלל גילו הצעיר, זייף חתימת הורה וגויס. מחודש אוקטובר 1942 ועד אוקטובר 1945 שירת בחיל הנחתים, שנתיים מתוכן בזירת האוקיינוס השקט, והשתחרר בדרגת סמל.

לאחר שובו לארצות הברית החל ללמוד באוניברסיטת דרום קליפורניה בלוס אנג'לס במלגת חייל משוחרר, זאת אף על פי שלא החזיק בתעודת סיום לימודי תיכון. בעת לימודיו היה העורך הראשי של ירחון הקמפוס Wampus, ובעל טור קבוע בעיתון היומי של הקמפוס The Daily Trojan. אף לאחר שהתגלה שלא סיים את לימודי התיכון התירה לו האוניברסיטה להמשיך את לימודיו, אך ללא זכאות לתואר. עשרות שנים אחר כך, בשנת 1993 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה שבה למד.

בשנת 1948 עזב את האוניברסיטה ונסע לפריז, שם קיבל משרה ככתב שבועון הבידור "וראייטי". בחודש ינואר 1949, לאחר שהביא אחד מן הטורים שכתב, שכותרתו "פריז לאחר החשיכה", למערכת המהדורה האירופית של העיתון "ניו יורק הראלד טריביון", התקבל לעבודה במערכת העיתון. הטור זכה להצלחה בעיתון, ובשנת 1951 החל בוכוואלד מפרסם טור קבוע חדש תחת הכותרת "בעיקר על אנשים" (באנגלית: Mostly About People). שני הטורים אוחדו בסופו של דבר תחת הכותרת "הצד הקליל של אירופה" (באנגלית: Europe's Lighter Side). עד מהרה רכש הטור אוהדים משני עברי האוקיינוס. בעודו בפריז היה בוכוואלד העיתונאי היחיד שזכה לראיון עומק עם אלביס פרסלי, בעת שפרסלי שהה בחופשה בפריז משירותו הצבאי בגרמניה. במרץ 1958 ערך מסע מפריס למוסקבה במכונית יוקרתית ותיאר את חוויותיו בעיתונו[1].

בשנת 1962 שב בוכוואלד לארצות הברית והפך בעל טור בסינדיקציה, שבשיאו התפרסם ביותר מ-550 עיתונים. הוא פרסם למעלה מ-30 ספרים (אחד מהם, מתנה מה"חברה", תורגם לעברית[2]). הוא אף תרם מכתבותיו לעיתוני הומור.

מחלתו ומותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, בהיותו בן 74, סבל בוכוואלד משבץ מוחי ואושפז למשך יותר מחודשיים. בשנת 2006 דווח כי הוא עבר ניתוח לכריתת רגל בעת שהיה מאושפז בהוספיס. בעת ראיון רדיו שהעניק ב-24 בפברואר 2006 סיפר כי החליט להפסיק טיפולי דיאליזה אותם קיבל בעקבות סיבוכי מחלת סוכרת. בראיון אחר שהעניק לכתב CNN בחודש מרץ 2006 סיפר על צוואתו בחיים בה ציווה כי לא תתבצע בו החייאה אם ישקע בתרדמת. במועד ראיון זה בוכוואלד עדיין כתב מדי פעם טור עיתונאי.

ארט בוכוואלד נפטר ב-17 בינואר 2007 מאי-ספיקת כליות. למחרת פרסם הניו יורק טיימס באתר האינטרנט של העיתון כתבת אבל מצולמת בה הופיע בוכוואלד עצמו, כשהוא אומר: "שלום. אני ארט בוכוואלד, כרגע מתתי."

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוריו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ארט בוכוואלד, מאחורי מסך הברזל, מעריב, 9 במאי 1958
  2. ^ מתנה מהַחֶבְרֶה. תל אביב: הוצאת הדר, תשכ"ב.