אשפת חיצים

אשפת חיצים (גם תְּלִי, באנגלית: 'Quiver') הוא סוג של תיק לנשיאת חיצים ובריחי קשת. ניתן לשאת את אשפת החיצים על גופו של קשת או להניח אותה על הקרקע. בהתאם לסוג הירי וההעדפה האישית של הקשת. אשפות החיצים המסורתיות היו עשויות עור, עץ, פרווה וחומרים טבעיים אחרים. כיום אשפות חיצים עשויות עור סינתטי, בד סינתטי, מתכת ופלסטיק.

אטימולוגיה

המילה האנגלית 'quiver' מקורה בצרפתית עתיקה הכתובה כ־cuevre ,quiver או coivre.

סוגים

אשפת חגורה

הסגנון הנפוץ ביותר של אשפת חיצים הוא מיכל שטוח או גלילי תלוי מהחגורה. הם נמצאים על פני תרבויות רבות מצפון אמריקה ועד סין. קיימות וריאציות רבות מסוג זה, כגון הטיה קדימה או אחורה ונישא על הצד הדומיננטי, הצד האחורי או הקטן של הגב. גרסאות מסוימות עוטפות כמעט את כל החץ, בעוד ש'אשפות כיס' מינימליסטיים מורכבים מעט יותר מכיס קשיח קטן שמכסה רק את הסנטימטרים הראשונים.

ישנו שטיח הנקרא 'Bayeux' המראה שרוב הקשתים באירופה של ימי הביניים השתמשו באשפות חגורה.

אשפת גב

אשפת הגב מאובטחת אל גב הקשת באמצעות רצועת עור, כאשר קצוות הצוואר בולטים מעל לכתף היד הדומיננטית. בעזרת אשפת הגב ניתן למשוך חיצים במהירות על הכתף ולהשחילם בחריץ מכל אחד משני קצוות הקשת שבו מושחל המיתר.

סגנון אשפה זה היה שימושי על ידי עמים ילידי צפון אמריקה ואפריקה, הוא היה מתואר בדרך כלל בתבליטים עתיקים.

הם שימשו גם ביוון העתיקה ולעיתים קרובות מופיעים בפסלים של ארטמיס, אלת הצייד. אשפת הגב הייתה פופולרית גם בקולנוע ובאומנות של המאה ה-20 לרוב עבור תיאורים של דמויות אירופאיות מימי הביניים (כגון רובין הוד) אך סגנון זה של אשפה היה נדיר באירופה של ימי הביניים.

אשפת קרקע

אשפת הקרקע, היה משמש לירי מטרה והן גם ללוחמה כאשר הקשת יורה ממקום קבוע. הם יכולים להיות פשוט יתדות באדמה עם טבעת בחלק העליון כדי להחזיק את החיצים, או עיצובים משוכללים יותר שמחזיקים את החיצים בהישג יד בלי שהקשת יצטרך להישען מטה.

אשפת קשת

אשפת הקשת היא המצאה מודרנית אשר מתחברת ישירות אל אברי הקשת ומחזיקה את החיצים יציב עם קליפס כלשהו. הם פופולריים בקרב ציידי קשת מכיוון שהם מאפשרים לשאת ציוד אחד בשטח בלי להכביד על גופו של הצייד.

תיק חיצים

אשפה זו הייתה בשימוש על ידי קשתי אנגליה בימי הביניים וכמה תרבויות נוספות, תיק חץ הוא שק בד פשוט עם שרוך עם מרווח עור בחלקו העליון כדי לשמור על חלוקת החיצים. כאשר אינו בשימוש, ניתן היה לסגור את השרוך, ולכסות לחלוטין את החיצים כדי להגן עליהם מפני גשם ולכלוך. לחלקם היו רצועות או חבל שנתפרו להם לנשיאה, אבל רבים מהם הוכנסו לחגורה או הועמדו על הקרקע לפני הקרב כדי לאפשר גישה קלה יותר.