בואנה ויסטה סושיאל קלאב (הרכב)

בואנה ויסטה סושיאל קלאב
**Buena Vista Social Club**
מקום הקמה	הוואנה
תקופת הפעילות	מ-1996
סוגה	סון קובני
חברת תקליטים	World Circuit
פרסים והוקרה	היכל התהילה הבין-לאומית למוזיקה לטינית (2001)
	אתר רשמי
חברים
	מנואל ליסאה

בואנה ויסטה סושיאל קלאב (Buena Vista Social Club) הוא אנסמבל של מוזיקאים קובניים שהוקם בשנת 1996. בשנת 1997 הוציא ההרכב את אלבומו היחיד הנושא את שם הלהקה, שהפך ללהיט בינלאומי וחשף את העולם למוזיקה הקובנית הפולקלורית, ואף זכה בפרס גראמי היוקרתי בשנת 1998.^[1]^[2] ההרכב נקרא על שם מועדון שפעל בהוואנה בירת קובה בשנות ה-40 של המאה העשרים, ושיריו של האנסמבל מהדהדים את השירים והסגנונות הקובנים שהיו פופולריים בתקופת טרום-המהפכה: סגנונות כמו "סון" (son), "בולרו" (bolero) ו"דאנזון" (danzón), המהווים את "מוזיקת-העם" הקובנית. המלחין והגיטריסט האמריקאי ריי קודר (Ry Cooder), יחד עם המוזיקאי הקובני חואן דה-מרקוס גונזלס (Juan de Marcos González) קיבצו מוזיקאים קובנים ותקים כמו איברהים פרר (Ibrahim Ferrer), קומפאי סגונדו (Compay Segundo) ועוד ליצירת ההרכב, והפיקו את האלבום.^[1]^[3]

האלבום יצא בשנת 1997 ובמהרה הפך להצלחה בינלאומית מסחררת שהובילה למסע הופעות מוצלח שכלל שתי הופעות באנמסטרדם ואחת בניו-יורק באולם "קארנגי הול" בשנת 1998. ההופעה בניו-יורק הוסרטה על ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס (Wim Wenders) וכן תגובותיהם וחוויותיהם של חברי ההרכב ליצירת סרט דוקומנטרי מצליח בשם "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" בשנת 1999, שהיה גם מועמד לפרס האוסקר.^[1] בסרט, מוזיקאי ההרכב מתארים את החיים בקובה ומספרים על הימים בהם נהגו להופיע בהוואנה לפני המהפכה של קסטרו. בעקבות המהפכה, מוזיקאים היגרו אל מחוץ לקובה, רבים ממועדוני המוזיקה בקובה נסגרו, חוקי זכויות יוצרים התבטלו ושוק המוזיקה הפך למונופול בידי המדינה- מה שהפך מוזיקאים רבים למובטלים. הן האלבום והן הסרט תרמו לפופולריות והצלחת ההרכב, וכן לגל הצלחה של המוזיקה הקובנית והלטינית ברחבי העולם.

חלק מחברי ההרכב הידועים כמו הזמר איברהים פרר, הפסנתרן רובן גונזלס (Rubén González) והגיטריסט קומפאי סגונדו כבר אינם בין החיים. עם זאת, ההרכב המשיך להופיע בלעדיהם עד שנת 2015, בה ערכו את סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה.^[1]^[4]

האלבום

האלבום "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" הוקלט במרץ 1996, באולפני "אגרם" שבהוואנה במשך שישה ימים בלבד, על ידי הלייבל "וורלד סירקוט" (World Circuit Records). ריי קודר נסע להוואנה במטרה למצוא מוזיקאים קובניים אגדיים, שהקריירה שלהם נקטעה לאחר עלייתו של פידל קסטרו לשלטון.^[3]^[5] איברהים פרר, מי שהיה כוכב בשנות ה-50, אותר על ידי חואן דה-מרקוס גונזלס באמצע טיולו היומי בהוואנה ונקרא לאולפן ההקלטות כדי לשמש כסולן ההרכב. הגיטריסט והזמר קומפיי סגונדו, הביא להרכב את מגוון הסגנונות ואת השירים הקובניים הידועים. אומרה פורטואונדו, זמרת ששרה בעבר במסגרת הרכבים קובניים רבים, הוזמנה להקלטות גם היא באופן לא צפוי על ידי ריי קודר, שפגש אותה בזמן שהמתינה בלובי הסטודיו בו הקליט ההרכב. אליאדס אוצ'ואה היה גיטריסט וזמר ידוע בקובה שהגיע להקלטת האלבום במיוחד מסנטיאגו. רובן גונזלס, שהיה אחד הפסנתרנים הווירטואוזים והמבריקים ביותר בקובה של שנות ה-40 וה-50, אפילו לא היה בעל פסנתר באותה העת, הוזמן גם הוא להשתתף בהרכב.

לא נדרשו הכנות וחזרות רבות לקראת ההקלטות, כיוון שמקצועיותם של המוזיקאים אפשרה לעשות את רוב העיבודים לשירים ולקטעים האינסטרומנטליים באולפן עצמו. האלבום יצא בספטמבר 1997 וזכה להתעניינות ולהצלחה רבה.^[6]

ריי קודר מצא באותם נגנים מבוגרים הרבה חדוות חיים ונטייה טבעית למוזיקה שלא נעלמה אף על פי שחלקם לא עסק בה שנים רבות:

"האלבום הזה מבורך בכמה מהמוזיקאים המעולים כיום בקובה- ההתמסרות שלהם למוזיקה וההבנה הקיימת ביניהם היא חוויה ייחודית עבורי. העבודה על הפרוייקט הזה הייתה הנאה ופריבילגיה גדולה עבורי".

— ריי קודר, מתוך חוברת האלבום

רשימת השירים

שיר	מס' רצועה
"Chan Chan"	1
"De camino a la vereda"	2
"El cuarto de Tula"	3
"Pueblo Nuevo"	4
"Dos gardenias"	5
"¿Y tú qué has hecho?"	6
"Veinte años"	7
"El carretero"	8
"Candela"	9
"Amor de loca juventud"	10
"Orgullecida"	11
"Murmullo"	12
"Buena Vista Social Club"	13
"La bayamesa"	14

חברי ההרכב

איברהים פרר Ibrahim Ferrer

נולד בסנטיאגו בשנת 1927 ונפטר ב-2005 בגיל 78. בשנות ה-40 המאה העשרים החל את דרכו כזמר, עם הרכבים מקומיים בסנטיאגו. בשנות ה-50, שר עבור בני מורה (Beny Moré) האגדי והיה הזמר הראשי בלהקתו של פאצ'ו אלונזו (Pacho Alonso) בפרוץ המהפכה.^[7] הלהקה שגשגה בחודשים הראשונים לשלטונו של קסטרו ב-1959, ובשנת 1962 אף יצאה לסיבוב הופעות באירופה בחסות המפלגה הקומוניסטית ובו פרר פגש במוסקבה את ניקיטה חרושצ'וב, ראש ממשלת ברית המועצות. אירועי משבר הטילים בקובה איימו להשאיר את חברי הלהקה במוסקבה, שם הם נשאר עד שהוסר ההסגר לאחר כחודש בנובמבר 1962. בחזרתו לקובה, מצא פרר עוני והרס. הוא, אשתו קארידה ואחד עשר ילדיהם נאלצו לעבור למחוז העוני של הוואנה: לוס-סטילוטוס (Los Stiltos), שם המשיך להופיע ונאבק להשלים הכנסה בעבודות מזדמנות. פרר פרש בשנת 1991 לאחר סיבוב הופעות עם להקתו של פאצ'ו אלונזו "לוס-בוקוקוס" (Los Bocucos) בצ'ילה, והתקיים על קצבת פנסיה דלה ועבודה כמצחצח נעליים. פרר גר בדירה מתפוררת בהוואנה הישנה (La Havana Vieja ) כשפנו אליו חואן דה-מרקוס גונזאלס וריי קודר ב-1996 להצטרף להרכב, בגיל 69. תמונתו של איברהים פרר, משוטט ברחובות הוואנה עם כובע לבן, מתנוססת עד היום על עטיפת האלבום "בואנה ויסטה סושיאל קלאב".^[8] לאחר ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" הוציא מספר אלבומי סולו מצליחים ואף ביצע שיר עם להקת "גורילז" (Gorillaz).

חואן דה-מרקוס גונזלס Juan de Marcos González

מוזיקאי ומלחין, נגן טרס, נולד בשנת 1954 בהוואנה והוא הצעיר בחברי ההרכב, ואחד ממייסדיו. ההשפעה המוזיקלית על חייו של גונזלס החלה בגיל צעיר: אביו היה זמר קובני ומשפחתו התגוררה בשכונת "פואבלו נובאו" (Pueblo Nuevo) שבהוואנה, שכונה מוזיקלית בולטת.^[7] גונזלס גילה את המוזיקה הקובנית הפולקלורית באוניברסיטה ומאז, עוסק בה. בשנת 1978 הקים את ההרכב המוזיקלי "סיארה מאסטרה" (Sierra Maestra) המוקדש למוזיקת-עם קובנית, מתוך רצון לשמר את מוזיקת-העם הקובנית גם בדורות הצעירים. בנוסף, הקים גם את הרכב "אפרו-קובן אולסטארס" (Afro-Cuban All Stars) בשנת 1997 ובו לקחו חלק גם חברים מהרכב ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" כמו איברהים פרר ורובן גונזלס. ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" הוא הפרויקט המוזיקלי המוכר ביותר שלו.^[7]^[9]

רובן גונזלס Rubén González

פסנתרן ג'אז אפרו-קובני אגדי, נולד בשנת 1919 באנקרוסיחאדה (Encrucijada) שבסנטה קלרה, קובה ונפטר ב-2003 בגיל 84. רובן גונזלס החל ללמוד רפואה, אך עזב את לימודיו והחל את הקריירה המוזיקלית שלו. בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים ניגן עם ארסניו רודריגז (Arsenio Rodriguez) והאורקסטרה דה-לה הרמנס (Orquesta de la Hermanes). בנוסף, היה מהפסנתרנים שעזרו בכינון סגנון הממבו שהתפתח באותה עת, בעזרת אלתוריו והשילובים המוזיקליים שעשה בין מקצבים אפריקאים וג'אז. בשנות ה-60 המוקדמות, הצטרף ללהקתו של המוזיקאי המשפיע אנריקה חורין (Enrique Jorrín) ובה ניגן עד למותו של חורין בשנת 1987. זמן קצר לאחר מכן, פרש גונזלס מקריירת הפסנתרנות שלו.

יכולות האלתור הפנומנליות, וכן כישרונו של רובן גונזלס בשילוב ג'אז ומוזיקה לטינית הביאו את חואן דה-מרקוס גונזלס לגייס אותו להרכבים ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" וה"אפרו-קובן אולסטארס", ולתחיית הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 77.^[7]^[10]

אומרה פורטואונדו Omara Portuondo

הזמרת והאישה היחידה בהרכב, נולדה בשנת 1930 בהוואנה, ונחשבת לאחת הזמרות הכי מוכרות בקובה. אימה נולדה למשפחה ספרדית עשירה והיה מצופה ממנה להתחתן בהתאם למעמדה, אך היא החליטה לברוח ולהתחתן עם שחקן בייסבול אפרו-קובני: אביה של אומרה. אמרה החלה את הקריירה שלה בתור רקדנית במועדון האגדי "טרופיקנה" (Tropicana) שבהוואנה. בשנות ה-50, עם אחותה היידאה (Haydeé) ושתי זמרות נוספות, הקימו קוורטט ווקאלי נשי: "Cuarteto D’Aida" והופיעו איתו בארצות הברית ובאירופה. הרכב זה פעל כחמש עשרה שנים, והיה אהוד בקובה. אומרה אהבה את המוזיקה הקובנית עליה גדלה, וג'אז אמריקאי. יחד עם ההרכב Cuarteto D’Aida, שיתפה פעולה עם נט קינג קול (Nat King Cole) בסוף שנות ה-50.^[7]^[11] בזמן המהפכה, אומרה ואחותה היו במיאמי, כאשר היידאה החליטה להישאר בארצות הברית, אומרה חזרה לקובה. בזמן שלטונו של קסטרו, אומרה המשיכה להופיע, גם מחוץ לקובה- אך לא בארצות הברית. בשנת 1983 יצא בקובה סרט דוקומנטרי קצר על אומרה הנושא את שמה ("Omara"), ובשנת 1986 זכה בפסטיבל קאן.^[12]

בשנת 1996, בזמן שאומרה הקליטה באולפני אגרם, נתקל בה ריי קודר במקרה, והזמין אותה להקליט עם הרכב ה"באנה ויסטה סושיאל קלאב".^[7] כיום, אומרה עדיין חיה בהוואנה ומופיעה.

קומפאי סגונדו (Compay Segundo)

נגן, זמר ויוצר, נולד בשנת 1907 בעיר סיבונה (Siboney) שבקובה, בשם פרנסיסקו רפילאדו (Francisco Repilado) ונפטר בשנת 2003 בהוואנה מאי-ספיקת כליות. שם הבמה שלו, קומפאי סגונדו, מתייחס לסלנג הקובני למילה חבר- “compadre” והמילה בספרדית לשני- כיוון שהוא שר לעיתים קרובות כקול שני.^[13] בנעוריו, גדל בסנטיאגו, היה ספר ועבד בשדות טבק. בגיל 15 הלחין את שירו הראשון "אני בא לכאן" (Yo vengo aquí) והיה נגן גיטרה וטרס מחונן. סגונדו ניגן גם בקלרינט, ואף המציא כלי נגינה ייחודי בשם "ארמוניקו" (armónico)- שילוב של גיטרה ספרדית וגיטרת טרס קובנית, בעלת שבעה מיתרים. בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, ניגן עם הרכבים קובניים מפורסמים באותה עת כדוגמת "Conjunto Matamoros" ו-"Cuarteto Hatuey". בשנות ה-40, היה מוכר ומצליח מאוד כחלק מהצמד "Los Compadres" ("החברים") בו היה חבר עם לורנזו היירזואלו (Lorenzo Hierrezuelo), ובשנות ה-50 הקים את ההרכב "קומפאי סגודנו והבחורים שלו" (Compay Segundo and his Muchachos)- שפועל עד היום בלעדיו.^[7] לאחר עלייתו של קסטרו לשלטון, לקח סגונדו הפסקה מקריירת המוזיקה שלו, ועבד כיצרן סיגרים. כחלק מה"באנה ויסטה סושיאל קלאב", הלחין סגונדו את השיר המפורסם "Chan Chan", השיר שפותח את האלבום, ואולי הכי מוכר מתוכו. לאחר ה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב", הקליט מספר אלבומים (האחרון שבהם בשנת 2002).^[13]