בוי ג'ורג'

בוי ג'ורג'
**Boy George**
	בוי ג'ורג' בשנת 2013
לידה	14 ביוני 1961 (בן 63); לונדון, אנגליה
שם לידה	ג'ורג' אלן או'דאוד
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1981
עיסוק	זמר, כותב, צלם, תקליטן
סוגה	פופ, רוק, סול, דאנס
סוג קול	קונטרה-טנור
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	מפוחית פה
חברת תקליטים	וירג'ין רקורדס ; אפיק רקורדס ; More Protein ; Plan A Records
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb

בוי ג'ורג' (באנגלית: Boy George; נולד בשם ג'ורג' אלן או'דאוד (George Alan O'Dowd) ב-14 ביוני 1961) הוא זמר וכותב שירים אנגלי. היה סולנה של להקת "מועדון תרבות" (Culture Club). לאחר פירוק הלהקה המשיך לקריירת סולו ותקליטן.

ביוגרפיה

השנים הראשונות

בוי ג'ורג' נולד בלונדון בשם ג'ורג' אלן או'דאוד. הוריו, ג'רי ודינה, היו במקור מאירלנד. לג'ורג' ארבעה אחים ואחות אחת.

ג'ורג' היה חסיד של התנועה הרומנטית החדשה (אנ'), שהייתה פופולרית בבריטניה בראשית שנות השמונים. הוא וחברו הזמר מרילין נהגו לפקוד באופן קבוע את מועדון "הבליץ'", מועדון לילה אופנתי בלונדון, שנוהל על ידי סטיב סטריינג' מלהקת "ויסאז'". השניים אף עבדו במועדון כאחראים על שמירת החפצים.

סגנון הלבוש האנדרוגיני של ג'ורג' משך את תשומת לבו של המפיק המוזיקלי מלקולם מקלארן, ובשנת 1981 הוא ארגן לו הופעות משותפות עם להקת "באוו וואו וואו", תחת שם הבמה "לוטננט לאש". הפופולריות שהחל לצבור גרמה לחיכוכים בינו לבין סולנית הלהקה, ושיתוף הפעולה ביניהם הסתיים לאחר זמן לא רב. ג'ורג' החליט להקים להקה משלו.

מועדון תרבות

ערך מורחב – Culture Club

הלהקה הוקמה ב-1981, והשם שנבחר לה שיקף את הרקע האתני הרב-תרבותי של חבריה: זמר אירי קרוס-דרסר (בוי ג'ורג'), ג'מייקני (מייקי קרייג), מתופף יהודי (ג'ון מוס) ואנגלו-סקסי אנגלי (רוי היי). חברת וירג'ין רקורדס החתימה את הלהקה על חוזה הקלטות בבריטניה, וחברת אפיק רקורדס הפיצה את אלבומיהם בארצות הברית.

אלבום הבכורה של הלהקה, "Kissing to Be Clever", יצא בשנת 1982, ומכר מעל חמישה מיליון עותקים ברחבי העולם. הסינגל השלישי מהאלבום, "Do You Really Want to Hurt Me", שהושפע מסגנון הרגאיי, זכה להצלחה עולמית והגיע למקום הראשון במצעדי הסינגלים ב-12 מדינות. הלהקה הפכה לראשונה מאז הביטלס שהצליחה להכניס לעשרת הגדולים בארצות הברית שלושה להיטים מתוך אלבום בכורה. ג'ורג' הוביל את הלהקה כדמות צבעונית ומוחצנת. הוא נהג להשתמש באיפור כבד, ויחד עם קולו העדין והבגדים הססגוניים שלבש הייתה דמותו שילוב של גבריות ונשיות באופן המנוגד לקודים החברתיים המקובלים, זאת בתקופה בה מונחים כגון קוויריות, ג'נדרקוויר או קרוס-דרסר לא רווחו בשיח הציבורי באופן נרחב. מראהו האֶקְסְצֶנְטְרִי והאנדרוגיני של ג'ורג' ושערו הארוך גרמו לכך שהופעת הבכורה של הלהקה בתוכנית "טופ אוף דה פופס" עוררה הדים ותגובות כגון "מר (או שמא זו גברת?) מוזר" מצד הצהובונים והמגזינים, שפרסמו את תמונותיו על עמודי השער שלהם. בגיל 21 הפך ג'ורג' לאייקון תרבותי ולכוכב בינלאומי.

אלבומה השני של הלהקה, "Colour by Numbers", יצא בשנת 1983 והפך לאלבומה המצליח ביותר, שמכר כתשעה מיליון עותקים ברחבי העולם. הסינגל השני מהאלבום, "Karma Chameleon", הפך ללהיטם הגדול ביותר והיה לסינגל המצליח ביותר של הלהקה, לאחר שהגיע למקום הראשון ב-16 מדינות והיה הסינגל הנמכר ביותר בבריטניה ב-1983.

למרות ההצלחה הגדולה, החלו לצמוח בעיות בלהקה, ונוצרו בקיעים ראשונים במערכת היחסים בין חבריה. ג'ורג' החל להשתמש בסמים לעיתים קרובות. בנוסף, ג'ורג' ומוס החלו לנהל רומן, ללא ידיעתם של שאר חברי הלהקה באותה עת. הקשר ביניהם נמשך למעלה מ-4 שנים, היה סוער, וכלל אלימות פיזית ומילולית. הלחץ להסתיר את הקשר מהעיתונות ומהציבור החל לתת את אותותיו על הלהקה.

שני האלבומים הבאים של הלהקה, שיצאו בשנים 1984 ו-1986, נחשבו לאכזבה הן מבחינה מסחרית והן מבחינת הביקורות הצוננות להן זכו, בהשוואה לשני האלבומים הראשונים. התמכרותו של ג'ורג' לקוקאין הלכה והחריפה, והפכה מאוחר יותר גם להתמכרות להרואין. יחסיהם של ג'ורג' וג'ון מוס התערערו, עד כדי כך שהם התקשו לשהות האחד במחיצת השני. עובדה זו, בנוסף לבעיית ההתמכרות לסמים של ג'ורג', הביאו לביטול סיבוב הופעות מתוכנן ברחבי ארצות הברית. הידיעות על התמכרותו של ג'ורג' החלו לדלוף לתקשורת ולמלא את עמודי הצהובונים בבריטניה ובארצות הברית. תחילה הכחיש ג'ורג' את הידיעות על התמכרותו, אך בקיץ 1986 הודה בכך. ביולי אותה שנה נעצר על ידי משטרת בריטניה, לאחר שנתפס כשברשותו סם מסוג קנאביס. סמוך לאחר מכן הלהקה התפרקה.

הלהקה התאחדה בשנת 1998 וחזרה לפעול לסירוגין עד שנת 2002. במהלך תקופה זו הוציאה הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה, שהופץ באירופה וביפן בלבד ולא זכה להצלחה גדולה. לאחר הופעה חגיגית באלברט הול, לציון 20 שנים להקמתה, הלהקה התפרקה שוב ולא חזרה לפעול ביחד, בעיקר בשל סירובו של ג'ורג'.

קריירת סולו

בסוף שנת 1984 גויס ג'ורג' על ידי בוב גלדוף להשתתף בהקלטת השיר "Do They Know It's Christmas?", ביחד עם שורה של אומנים בריטים ואירים מוכרים, במסגרת פרויקט ה"בנד אייד". ג'ורג' שהה בניו יורק כאשר גלדוף פנה אליו, אך הוא הצליח לתפוס טיסת קונקורד ללונדון, והיה הזמר האחרון שהקליט את חלקו בשיר. השיר הפך ללהיט בינלאומי ובעזרת מכירותיו גויסו מיליוני דולרים לטובת קורבנות הרעב באפריקה.

אלבום הסולו הראשון של ג'ורג', "Sold", יצא ב-1987, בשעה שהוא עדיין נאבק בהתמכרותו לסמים, והניב מספר סינגלים שזכו להצלחה בבריטניה, בראשם הלהיט "Everything I Own", שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. האלבום עצמו הגיע בשיאו למקום ה-29 במצעד האלבומים הבריטי. עם זאת, ג'ורג' לא הצליח לשחזר את הצלחתה של "מועדון תרבות" בארצות הברית, והאלבום הגיע רק למקום ה-145 במצעד האלבומים האמריקאי.

ב-1989 הקים ג'ורג' חברת תקליטים משלו בשם "More Protein". בשנים 1992-1989 הקליט שירים בשם "ישו אוהב אותך" ("Jesus Loves You"), בניסיון לחזור ולזכות בהצלחה עולמית. האלבום "The Martyr Mantras" מ-1991 הגיע למקום ה-60 במצעד האלבומים הבריטי, והניב להיט בשם "Bow Down Mister" שזכה להצלחה בינונית (מקום 27 במצעד הסינגלים הבריטי).

ב-1992 ביצע ג'ורג' את שיר הנושא של הסרט "משחק הדמעות". השיר, "The Crying Game", שהופק על ידי הפטשופ בויז, זכה להצלחה והגיע למקום הראשון בקנדה, למקום ה-15 בארצות הברית ולמקום ה-22 בבריטניה. ב-1995 הוציא אלבום סולו נוסף, "Cheapness and Beauty", שלא זכה להצלחה מסחרית. קריירת הסולו שלו המשיכה להתדרדר: אלבום הסולו האחרון שלו, "U Can Never B2 Straight", שיצא ב-2002, הופץ בבריטניה וביפן בלבד, כמעט ולא קודם על ידי "וירג'ין רקורדס", והגיע למקום ה-147 בלבד במצעד האלבומים הבריטי. במקביל, החל מסוף שנות התשעים היו לו מספר שיתופי פעולה עם אמנים פופולריים כגון קניה ווסט, אנתוני והג'ונסונס, רובי ויליאמס והרכב המוזיקה האלקטרונית פיית'לס.

תחומי פעילות נוספים

ב-1986 התארח ג'ורג' בפרק בסדרת הטלוויזיה "צוות לעניין", והופיע בתפקיד עצמו. הפרק נקרא "קאובוי ג'ורג'".

אף על פי שלא זכה להצלחה רבה בקריירת הסולו שלו, נותר ג'ורג' דמות ציבורית ידועה, והצליח לפתח קריירה שנייה כתקליטן מוערך. הוא החל לתקלט בראשית שנות התשעים. מועדון הלילה הלונדוני המפורסם "מיניסטרי אוף סאונד" שכר את שירותיו להרכיב ולערוך את אחד מאלבומי האוסף הראשון שלהם, והאלבום מכר מעל 100,000 עותקים. לאחר מכן המשיך וערך עבורם חמישה אלבומי אוסף נוספים. במקביל, תיקלט במועדונים ובמסיבות גייז.

ב-2002 השתתף במחזמר הלונדוני "טאבו", שהתבסס על חייו שלו, ואף כתב את שירי המחזמר^[1]. על כתיבת השירים היה מועמד לפרס טוני, והמחזה זכה להצלחה בווסט אנד של לונדון והוצג במשך שנתיים. עם זאת, הגרסה האמריקאית למחזמר, בהפקתה של רוזי אודונל, לא זכתה להצלחה וירדה מהבמות אחרי 100 הופעות בלבד.

במהלך 2003 הוא הגיש במשך כששה חודשים תוכנית שבועית בתחנת רדיו לונדונית. במשך מספר שנים היה לו מותג אופנה משלו, בשם "B-Rude" (בתרגום חופשי: היֵה חצוף). הבגדים שעיצב הוצגו בתצוגות אופנה בלונדון, ניו יורק ומוסקבה.

ג'ורג' פרסם שתי אוטוביוגרפיות רשמיות: ב-1995 פורסמה האוטוביוגרפיה הראשונה, "קבל את זה כמו גבר" (Take It Like A Man), במקביל ליציאת אלבום הסולו שלו, "Cheapness and Beauty". האוטוביוגרפיה הייתה רב-מכר בבריטניה. ב-2004 פורסמה אוטוביוגרפיה נוספת, בשם "סטרייט" (Straight). אוטוביוגרפיה זו התחילה במקום שבו האוטוביוגרפיה הראשונה הסתיימה, והיא הופיעה ברשימת רבי המכר של ה"סאנדיי טיימס" במשך שישה שבועות. ב-2010 שודר ב-BBC הסרט "כשג'ורג' היה בוי", דרמה ביוגרפית על חייו.

חייו האישיים והמשך הקריירה

בתקופת "מועדון תרבות" מראהו האנדרוגיני של ג'ורג' משך תשומת לב רבה, ועורר ספקולציות רבות בנוגע לנטיותיו המיניות. אף על פי שהוא מעולם לא הכחיש שהוא הומו, כשנשאל בראיונות על נטייתו המינית, נתן ג'ורג תשובות שונות. תשובה ידועה שלו בראיון אחר הייתה שהוא מעדיף כוס תה טוב על פני סקס. באוטוביוגרפיה הראשונה שפרסם, "קח את זה כמו גבר", הוא חשף את גרסתו שלו לרומן הסודי שהיה לו עם מתופף "מועדון תרבות" ג'ון מוס. הוא ציין שרבים מהשירים שכתב ללהקה כוונו בעצם למוס. ב-2006, במסגרת סרט דוקומנטרי בשם "השגעון של בוי ג'ורג'" שנעשה אודותיו, הוא הצהיר מול המצלמה שהוא "גיי מיליטנטי". במסגרת סרט דוקומנטרי נוסף שנעשה אודותיו ב-2008, הוא חשף פרטים אודות הפעם הראשונה בה הבין שהוא הומוסקסואל, והפעם הראשונה שבה שיתף בכך את הוריו.

שמו של ג'ורג' נקשר בכמה פרשיות פליליות. במהלך השנים הוא נעצר כמה פעמים באשמת אחזקת מריחואנה וקוקאין. בשנת 2006 הוא ריצה עונש של עבודות שירות במחלקת התברואה של ניו יורק, לאחר שהורשע בדיווח כוזב על שוד בדירתו^[2]. בדצמבר 2008 הוא הורשע^[3] בכליאתו ובהכאתו של נער ליווי בדירתו שבלונדון, לטענתו לאחר שתפס את נער הליווי גונב תמונות ממחשבו האישי. בינואר 2009 הוא נידון לחמישה עשר חודשי מאסר, אך בפועל ריצה ארבעה חודשי מאסר בלבד, אחריהם שוחרר למעצר בית של שלושה חודשים נוספים.

בשנת 2023 שיחק בוי ג'ורג' את תפקיד קפטן הוק בגרסת פנטומימה של המחזה פיטר פן על בימות אנגליה. בשנת 2024 הצטרף לצוות השחקנים של המחזמר עטור פרס הטוני "מולן רוז'" בברודוויי, שם גילם את התפקיד של הרולד זידלר^[4].

חיים אישיים

הוא מתגורר בלונדון, וברשותו גם בית באי איביזה שבספרד ודירה בניו יורק.

דיסקוגרפיה נבחרת

לרשימת האלבומים והסינגלים של מועדון תרבות, ראו: מועדון תרבות - דיסקוגרפיה נבחרת.

אלבומי אולפן

1987 - Sold ‏
1990 - The Martyr Mantras (שוחרר תחת שם ההרכב שהקים ג'ורג' "Jesus Loves You") ‏
1995 - Cheapness and Beauty ‏
1998 - The Unrecoupable One Man Bandit ‏
2002 - U Can Never B2 Straight (אלבום אקוסטי)

אוספים

1993 - At Worst... The Best of Boy George and Culture Club ‏
1999 - Everything I Own ‏

סינגלים בולטים

1987 - Everything I Own ‏
1991 - Bow Down Mister ‏
1992 - The Crying Game ‏

לקריאה נוספת

Boy George with Spencer Bright (1995), Take It Like a Man, London, Sidgwick & Jackson (אוטוביוגרפיה ראשונה)
Boy George with Paul Gorman (2004), Straight, London, Century (אוטוביוגרפיה שנייה)