ביאטה קלרספלד
 | |
| ביאטה קלרספלד, 2015 | |
| לידה |
13 בפברואר 1939 (בת 85) ברלין, גרמניה הנאצית  |
|---|---|
| שם לידה |
Beate Auguste Künzel |
| מדינה |
 צרפת |
| מעסיק |
תנועת נוער גרמנית-צרפתית |
| בן או בת זוג |
סרז' קלרספלד |
| צאצאים |
ארנו קלרספלד, לידה קלרספלד |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביאטה קלרספלד (בגרמנית: Beate Klarsfeld; נולדה ב-13 בפברואר 1939) היא עיתונאית גרמנייה-צרפתייה שנודעה במאבקה לחשיפתם והענשתם של פושעי מלחמה נאצים.
ביחד עם בעלה סרז' קלרספלד הצליחה ביאטה קלרספלד לגלות בעזרת תיעוד מפורט פשעי מלחמה רבים שביצעו הנאצים ולעלות על עקבותיהם של אלו שהצליחו להתחמק מעונש עם תום מלחמת העולם השנייה, ביניהם קורט לישקה, אלויס ברונר, קלאוס ברבי, ארנסט אלרס, קורט אשה ואחרים.
בפברואר 2012 הוצגה כמועמדת מטעם מפלגת די לינקה לנשיאות גרמניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלרספלד נולדה בברלין בשם ביאטה אוגוסטה קינצל (Künzel) למשפחה גרמנית לא יהודית. היא למדה בגימנסיה, אולם בשנת הלימודים האחרונה עברה לבית ספר מקצועי ובסיומו החלה לעבוד כמזכירה. בשנת 1960 יצאה קלרספלד כמטפלת ("או-פר") לפריז. לאחר שהחליפה מקומות עבודה מספר פעמים, הועסקה כמזכירה בתנועת נוער גרמנית-צרפתית. בתפקידה זה פגשה את בעלה, סרז' קלרספלד, יהודי שאביו נרצח על ידי הנאצים במחנה ההשמדה אושוויץ, לו נישאה ב-1963. בשנת 1965 נולד להם בן.
לאחר שקורט גאורג קיזינגר, שהיה חבר במפלגה הנאצית, נבחר לקנצלר גרמניה, החלה קלרספלד לפעול לעורר את דעת הקהל בעולם נגדו. היא כתבה נגדו מאמרים בעיתון הצרפתי קומבה ובעקבות זאת פוטרה מעבודתה.[1] באפריל 1968 קראה לקורט גאורג קיזינגר מן היציע בבונדסטאג בבון, "נאצי, התפטר!" והורחקה מן האולם.[2] ב-7 בנובמבר 1968, בוועידת מפלגת האיחוד הנוצרי דמוקרטי (CDU) בברלין, עלתה קלרספלד על הבמה, סטרה לקיזינגר תוך שהיא קוראת "נאצי, נאצי!". היא הועמדה לדין בהליך מזורז, ונדונה לשנת מאסר,[3] אך באוגוסט 1969 הומתק עונשה לארבעה חודשי מאסר על תנאי.[4] בספטמבר 1969 התמודדה בבחירות לבונדסטאג במחוז הבחירה של קיזינגר, אולם זכתה ל-5 קולות בלבד.[5]
באוגוסט 1970 קשרה עצמה קלרספלד בכיכר בוורשה בשלשלאות לעץ, וחילקה מנשרים שנועדו להצביע על האנטישמיות בפולין.[6] היא נעצרה וגורשה מפולין. בתחילת 1971 קיימה הפגנה דומה בפראג וגם ממנה גורשה.[7]
בשנת 1971 ניסתה קלרספלד, ביחד עם בעלה, לחטוף בכוח את הפושע הנאצי קורט לישקה, שהיה אחראי לגירושם של כ-76,000 איש מצרפת בתקופת השואה, כדי להביאו מגרמניה לצרפת ולהסגירו למערכת המשפט הצרפתית.[8] ביאטה קלרספלד נדונה בשל כך לחודשיים מאסר, אלא שבעקבות לחץ בינלאומי ומחאה ציבורית הומתק העונש למאסר על תנאי. פושע המלחמה לישקה נותר חופשי, ורק בשנת 1979 הועמד לדין.
במהלך שנות השבעים שבה קלרספלד והצביעה על מעורבותו של ארנסט אכנבך, פוליטיקאי מן המפלגה החופשית-דמוקרטית הגרמנית, בגירושם של יהודים מצרפת בתקופת הרייך השלישי. בשנת 1976 הצליחה קלרספלד להפסיק את פעילותו הפוליטית, בין השאר כלוביסט למען פושעים נאציים לשעבר, זמן קצר לפני שהתמנה לנציג גרמניה בקהילה האירופית בבריסל.
בשנים 1984–1985 נסעה תוך סיכון עצמי לא מבוטל, לצ'ילה ולפרגוואי, שהיו אז דיקטטורות צבאיות, כדי לעורר שם תשומת לב לפושעי המלחמה הנאציים ולטר ראוף ויוזף מנגלה, שלפי הידוע הסתתרו במדינות אלה.
ביחד עם בעלה סרז' ועם אחרים, התחילה בשנת 1986 במערכה לחשיפת מעורבותו של קורט ולדהיים ברייך השלישי ולבידודו הבינלאומי כנשיא אוסטריה. באותה שנה שהתה קלרספלד במשך חודש במערב ביירות והציעה להחליף עצמה כנגד בני ערובה ישראלים.
ב-4 ביולי 1987 הועמד לדין קלאוס ברבי, שנלכד ביוזמתה. קלרספלד מחשיבה הישג זה לגדול הישגיה, לאחר שכבר בשנת 1972 גילתה את מקום מחבואו בבוליביה.
בשנת 1991 פעלה להסגרתו של ממלא מקומו של אדולף אייכמן, אלויס ברונר, שחי בסוריה.
ביאטה וסרז' קלרספלד פרסמו ספר שהכיל את שמותיהם של 80,000 קורבנות יהודיים-צרפתיים של הנאצים. הם הצליחו להשיג את תמונותיהם של 11,400 ילדים יהודים, במטרה לתת לקורבנות זהות ופנים. חברת הרכבות הצרפתית SNCF בירכה על המיזם והציגה תערוכה נודדת בשם "ילדים יהודיים שגורשו מצרפת" במשך שלוש שנים ב-18 תחנות רכבת. חברת הרכבות הגרמנית דויטשה באן, יורשתה החוקית של הרייכסבאן מתקופת הרייך השלישי - שעל מסילות הברזל שלה הובלו הילדים אל המחנות - דחתה את התערוכה בנימוקי "ביטחון" והפנתה אותה למוזיאון התחבורה בנירנברג. יושב ראש דויטשה באן טען שהנושא "רציני מדי מכדי להגות בו תוך לעיסת לחמנייה על הרציף". שר התחבורה הגרמני וולפגנג טיפנזה, מאידך, התבטא לטובת עמדתם של בני הזוג קלרספלד.
בפברואר 2012 מונתה כמועמדת מטעם מפלגת די לינקה לבחירת נשיא גרמניה. זאת, בעקבות התפטרותו של כריסטיאן וולף וכמועמדת נגדית למועמד המוביל, יואכים גאוק.
בפברואר 2016 קיבלה אזרחות ישראלית.[9]
אותות הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקלרספלד הוענק בישראל בשנת 1974 "עיטור האומץ של לוחמי הגטאות". נשיא צרפת פרנסואה מיטראן מינה אותה בשנת 1984 ל"אבירה בלגיון הכבוד". בגרמניה, ב-15 בפברואר 2016 העניק השר אריה דרעי לקלרספלד אזרחות ישראלית בתמורה למפעל חייה בלכידת פושעי מלחמה נאצים.
בשנת 2022 הוענק להם פרס בראשית על פועלם[10].
אוטוביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביאטה קלרספלד, עד חרמה: בת גרמניה לוחמת בנאצים; מצרפתית אליה גילדין. תל אביב, עם עובד, תשל"ה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאטה קלרספלד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ביאטה קלרספלד, באתר AllMovie (באנגלית)- ביאטה קלרספלד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שתי סטירות לקיזינגר, מעריב, 15 בנובמבר 1968
- ^ "קיזינגר הנאצי, התפטר- "! קראה אשה צעירה מיציע ה"בונדסטאג", מעריב, 3 באפריל 1968
- ^ א. דויטשקורן, אשה צעירה גרמניה סטרה על פני ראש ממשלת בון - ונידונה מיד לשנת מאסר, מעריב, 8 בנובמבר 1968
- ^ א. דויטשקרון, ביהמ"ש הסכים שקיזינגר לא יעיד בתביעה שהגיש נגד אשה שסטרה לו, מעריב, 27 באוגוסט 1969
- ^ האשה שסטרה לקיזינגר, מעריב, 11 בפברואר 1969
א. דויטשקורן, וילי בראנדט פתח במו"מ עם הדמוקרטים החפשיים על הקמת ממשלת־קואליציה בגרמניה המערבית, מעריב, 29 בספטמבר 1969 - ^ אשה גרמניה קשרה עצמה לעץ בווארשה - זעקה נגד אנטישמיות, מעריב, 27 באוגוסט 1970
- ^ א. דויטשקרון, ביאטה קלארספלד הפגינה נגד האנטישמיות מפראג - נעצרה, נחקרה וגורשה לאוסטריה, מעריב, 11 בפברואר 1971
- ^ נכשל נסיון לחטוף נאצי בקלן כדי להעבירו לצרפת, מעריב, 24 במרץ 1971
- ^ "שר הפנים העניק אזרחות לציידת הנאצים ביאטה קלרספלד" באתר רשת ב'
- ^ אריאל בולשטיין, התשוקה לעשות צדק, באתר ישראל היום, 7 ביולי 2022