בציר

בציר הוא השם המיוחד לקטיף ענבים – הסרת הענבים מן הגפנים. שם זה גם משמש לציון תקופת הבציר – תקופה המתחילה בזמן הבשלת הענבים, ומסתיימת לאחר אחסון היין בחביות. בחבל הים־תיכוני הבציר מתרחש בחודשים אוגוסט עד אוקטובר.

בציר ביהדות

במקרא תקופת הבציר התחלקה לבכורי ענבים, בציר ועוללות (אותם הבוצר השאיר בכרם לאחר בצירת הייבול העיקרי עבור העניים). בתקופת הבציר היו הכורמים עוזבים את ביתם ועוברים להתגורר בסמוך לכרם, התקופה כולה הייתה מאופיינת בשמחה ושירה רבה. הדרך לקביעת מועד הבצירה בזמן המקרא הסתמכה על מידת השקיפות, צבע הענב והחרצן, וטעמו.

בציר בישראל

בימינו נקבע מועד הבציר על ידי מומחים הבודקים את רמת ההבשלה, כמות הסוכר ורמת החומציות בענב. על הענבים להגיע לרמת בשלות אופטימלית והבדל של ימים אחדים בזמן הבצירה יכול להביא לשינוי של ממש בטיב היין שייוצר מהכרם. ענבי המאכל נבצרים לפני הזנים המשמשים להכנת יין, כיוון שכמות המים פוחתת ורמת הסוכר עולה ככל שהענב בשל יותר. באופן זה, יין מבציר מאוחר הוא יין המיוצר מענבי סוף העונה, שהם בעלי אחוז סוכר גבוה מענבים שנבצרו קודם לכן^[1].

תקופת הבציר בישראל

תקופת הבציר של ענבי המאכל בישראל נמשכת מאפריל עד נובמבר, ובצירת ענבי היין מתחילה בסביבות אוגוסט ונמשכת עד אוקטובר, ומשתנה מכרם לכרם בהתאם לאקלים המקומי.

אופן הבציר

ניתן לבצור הן בצורה ידנית והן בעזרת בוצרת מכנית, בהתאם לאיכות הענבים הנדרשת. את הבציר עצמו מתחילים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב, כשהאוויר והענבים עדיין קרירים, כדי למנוע התחמצנות של ענבים פגועים.