ג'אני רודארי
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1920 Omegna, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 1980 (בגיל 59) רומא, איטליה |
| שם לידה |
Giovanni Francesco Rodari |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה, הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית |
| מקום קבורה |
קמפו ורנו |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הקתולית של הלב הקדוש |
| שפות היצירה |
איטלקית |
| סוגה |
ספרות ילדים |
| יצירות בולטות |
ג'לסומינו בארץ השקרנים, הרפתקאות צ'יפולינו, The Cake in the Sky, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
גָ'אנִי רוֹדָארִי (באיטלקית: Gianni Rodari; 23 באוקטובר 1920, אומניה, פיימונטה, איטליה – 14 באפריל 1980, רומא, איטליה) היה סופר, מחנך ועיתונאי איטלקי הידוע בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב. רודארי זכה בפרס אנדרסן בשנת 1970 והוא נחשב לאחד מסופרי הילדים האהובים והמוכרים באיטליה בכל הזמנים.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רודארי נולד באומניה, עיירה קטנה במחוז פיימונטה שבצפון איטליה, על גדות אגם אורטה. אביו, אופה במקצועו, נפטר כשהיה רודארי בן עשר, והוא גודל בידי אמו יחד עם שני אחיו, צֶ'זָארֶה ומריו, בכפר לידתה שבנפת וארזה. בגיל 14 החל רודארי ללמוד בסמינר בסברזו, ובגיל 17 קיבל תעודת הוראה והתחיל ללמד בכיתות הצעירות בבתי-ספר שונים בכפרים שבנפת וארזה. באותה תקופה הכיר רודארי לראשונה את יצירותיהם של ניטשה, שופנהאואר, לנין וטרוצקי, ואף ניגן בכינור. בשנת 1939 למד רודארי תקופה קצרה באוניברסיטת מילנו.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם השנייה היה רודארי פטור מלשרת בצבא האיטלקי בשל בריאותו הרופפת. מצבו הכלכלי הגרוע הביא אותו לנסות להתקבל לעבודה ממשלתית ב"קאזה דל פשיו", בניין הממשל המקומי בקומו, ובשל כך נאלץ להצטרף למפלגה הפשיסטית. לאחר ששניים מחבריו הטובים נהרגו ואחיו צ'זארה נשלח למאסר במחנה ריכוז גרמני, הצטרף רודארי בשנת 1944 למפלגה הקומוניסטית האיטלקית ונטל חלק בפעולות המחתרת האיטלקית.
עיתונאי וסופר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום המלחמה ב-1945 התחיל רודארי לעבוד בעיתון "L'Ordine Nuovo", כתב עת של הפדרציה הקומוניסטית של וארזה, בלומברדיה, וב-1947 עבר למילאנו שם היה כתב בעיתון האיטלקי הקומוניסטי "L'Unità".
ב-1948 החל רודארי לכתוב ספרים המיועדים לילדים, וב-1950 מונה מטעם המפלגה הקומוניסטית לעורך כתב עת לילדים בשם "Il Pioniere". ב-1953 נשא לאישה את מריה תרזה פרטי, וממנה נולדה לו, 4 שנים מאוחר יותר, בתו פאולה. ב-1957 עבר רודארי בהצלחה את המבחן המעניק תעודת "עיתונאי מקצועי" (באיטליה יש להיבחן כדי להיקרא עיתונאי).
בין השנים 1966–1969 עבד רודארי באינטנסיביות על כתיבת מספר ספרי ילדים יחד עם סופרים נוספים, וב-1970 הוענק לו פרס אנדרסן על עבודתו. הפרס פרסם את שמו של רודארי ברחבי העולם כסופר הילדים האיטלקי המודרני הטוב ביותר וספריו תורגמו לשפות רבות.
בשנת 1979, לאחר שטייל בברית המועצות, הידרדרה בריאותו, שמעולם לא הייתה טובה במיוחד, וב-1980, במהלך ניתוח שהתבצע ברומא, נפטר רודארי.
כתיבתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודארי כתב עשרות ספרים, רובם ספרי ילדים וחלקם ספרים העוסקים בחינוך. יצירתו תורגמה לשפות רבות, וביניהן עברית. כתיבתו לילדים מציגה מצבים לא רגילים ומצבי קסם, המוצגים בעיני הילד החי בעולם טכנולוגי, שעם זאת המכונות בו פועלות באופן אנושי, קסום ומלא הומור.[2][1] סיפוריו הם לעיתים סיפורי פנטזיה ונונסנס, שעם זאת מציגים לילד עולם מוכר בו החוקים השתנו אך במעט. סגנונו אירוני והומוריסטי, אך עם זאת בעלי ערך מוסף חינוכי.[3]
יצירתו המוכרת ביותר היא "צִ'יפּוֹלִינוֹ" (Cipollino), המופיע בשניים מספריו.[4] צ'יפולינו ("בצלצלון") הוא בצל קטן החי בעולם שבו הפירות מושלים בירקות. פרט לסיפור ילדים המספר על ילד בעל שמחת חיים, שבשל היותו בצל כולם בוכים כאשר הם רואים אותו, משמש הסיפור גם כמשל פוליטי על מאבקי מעמדות.
סיפוריו של צ'יפולינו זכו להצלחה רבה בברית המועצות. ב-1972 עובדו לסרט סובייטי בבימויה של תמרה ליסטיאן וב-1973 עובדו לבלט, שאותו הלחין קארם חאצ'טוריאן (אחיינו של אראם חאצ'טוריאן) ואת הכוריאוגרפיה יצר גנריק אלכסנדרוביץ' מיורוב. בשנת 2007 הועלתה בתיאטרון חולון הצגת-ילדים בשם "צ'יפולינו" המבוססת על הסיפור "הרפתקאותיו של צ'יפולינו" (Il romanzo di Cipollino).[5]
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'לסומינו בארץ השקרנים / ג'אני רודארי; תרגם: ז' אריאל, תל אביב: מסדה, 1964; תרגם: סביונה מאנה, בן שמן: מודן, קיבוץ בית ניר: אוקיינוס, 2015. [Gelsomino nel paese dei bugiardi]
- איש הגשם / ג'אני רודרי, ניקולטה קוסטה; מאיטלקית: אורה איל, תל אביב: מטר, תשס"ו-2006. [L’omino della pioggia]
- הקרפיונאים ומגדל פיסה / ג’אני רודארי (תרגם מאיטלקית: אמנון שפירא), [תל אביב : חמו"ל], 2007. [I karpiani e la torre di Pisa]
- ליסה בארץ האגדות / ג'אני רודרי; איורים: אנה לאורה קנטונה; נסח עברי: אורה איל, תל אביב: אגם, 2007. [Le Favolette di Alice]
- חיות בלי גן-חיות / ג'אני רודארי, אנה לאורה קנטונה; מאיטלקית: יורם מלצר, תל אביב: אגם, 2008. [Animali senza zoo]
- מה צריך בשביל --- / ג'יאני רודארי; איורים: סילביה בונאני; עברית: צביה ולדן, תל אביב: אגם, 2008. [Che cosa ci vuole]
- סליחה, טעות בסִּפור / ג'יאני רודארי; איורים: אלסנדרו סנה; נסח עברי: אורה איל, תל אביב: אגם, 2008. [A sbagliare le storie]
- ספורי טלפון / ג'אני רודארי; נסח עברי: אורה איל; איורים: יאנה בוקלר, תל אביב: אגם, 2009. [Favole al telefono]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'אני רודארי (באיטלקית)
ג'אני רודארי, ברשת החברתית פייסבוק- ג'אני רודארי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'אני רודארי (1920-1980), דף שער בספרייה הלאומית- לויה רוקח, סופרת "דבר" ברומא, ציורי ילדים ממעגן-מיכאל "מתנה שבאופנה" ב...רומא, דבר, כתבה הכוללת ביקורת של רודארי על תערוכת ציורי ילדים ישראלים, 21 בינואר 1963
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 יותם שווימר, סיפור אחד ודי, באתר nrg, 15 ביוני 2009.
- ^ אוריאל אופק, עולם צעיר, הוצאת מסדה, 1970, עמ' 692.
- ^ בר חיון, סלט גרביים, באתר הארץ, 1 ביולי 2009.
- ^ Il romanzo di Cipollino (1951) ו-Cipollino e le bolle di sapone (1952).
- ^ 01.12.2007 צ'יפולינו באתר Kinder Land