ג'וזף ליסטר

ג'וזף ליסטר
Joseph Lister
לידה	5 באפריל 1827; לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה	10 בפברואר 1912 (בגיל 84); וולמר (אנ'), הממלכה המאוחדת
מקום מגורים	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	יוניברסיטי קולג' לונדון; בית הספר גרוב האוס; אוניברסיטת לונדון; בית הספר לרפואה של יוניברסיטי קולג' לונדון ;
מוסדות	קינגס קולג' לונדון; אוניברסיטת אדינבורו; אוניברסיטת גלאזגו ;
תלמידי דוקטורט	William Macewen
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר דנבורג (דצמבר 1902); מדליית קופלי (1902); מדליית אלברט (1894); פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו (מאי 1890); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1885); המדליה המלכותית (1880); מדליית קוטניוס (1877); פרס מקדוגול בריסביין (1872); הרצאת קרוניאן (1863); עמית החברה המלכותית (7 ביוני 1860) ;
בן או בת זוג	Agnes Syme (23 באפריל 1856–ערך בלתי־ידוע)
תרומות עיקריות
חתימה

ג'וזף ליסטר (באנגלית: Joseph Lister; 5 באפריל 1827 – 10 בפברואר 1912) היה רופא אנגלי, אבי שיטת החיטוי והניתוח המודרני הסטרילי. עד ליישום שיטותיו של ליסטר מנותחים ופצועים רבים מתו בעקבות זיהום בפצעים או חתכים שהתפתח לדלקת חמורה. בעקבות פרסום תוצאות מחקריו של לואי פסטר, כי החיידקים גורמים לדלקות בעור, הגה ליסטר את הרעיון להשתמש בתמיסת פנול לחיטוי פצעים, ציוד ניתוח, תחבושות וסביבת הטיפול כדי למנוע דלקות חמורות בקרב מנותחים ופצועים דבר ששיפר בצורה משמעותית את הסיכוי שלהם לשרוד ניתוחים.

ראשית חייו

ליסטר היה בנו של חוקר טבע אנגלי. הוא סיים את לימודי הרפואה בלונדון בשנת 1852.

עבודתו

ב־1856 החל ליסטר לשמש כעוזר מנתח במרפאה המלכותית של אדינבורו. ארבע שנים מאוחר יותר מונה למשרת המנתח הראשי בגלאזגו.

לפני מחקריו של ליסטר בתחום הניתוחים, האמינו רוב האנשים, כולל רופאים וחוקרים, כי זיהומים של פצעים נגרמים עקב נזק כימי כתוצאה מחשיפה ל"אוויר רע", או מיאזמה. מדי כמה זמן מחלקות בבתי חולים אווררו בשעות הצהריים, כאמצעי זהירות נגד התפשטות הזיהום באמצעות מיאזמה, אך לא היו מתקנים לרחיצת ידיים או לניקוי פצעים של חולה. מנתחים לא נדרשו לשטוף את ידיהם לפני טיפול במטופל; בהיעדר תיאוריה כלשהי בנושא זיהום חיידקי, נוהגים כאלה לא נחשבו נחוצים. למרות עבודתם של איגנץ זמלווייס ואוליבר ונדל הולמס האב, בתי חולים קיימו ניתוחים בתנאים לא היגיינים. מנתחים באותה תקופה התייחסו ל"סירחון הכירורגי הישן והטוב" והתגאו בכתמים בחלוקי הניתוח הבלתי שטופים שלהם, כסמל סטטוס או אות למומחיותם כמנתחים.

בזמן שהיה פרופסור לכירורגיה באוניברסיטת גלאזגו, התוודע ליסטר למאמר שפרסם הכימאי והמיקרוביולוג הצרפתי, לואי פסטר. המאמר הראה כי מזון יכול להתקלקל בתנאים אנאירוביים אם היו קיימים מיקרו-אורגניזמים. פסטר הציע שלוש שיטות למיגור המיקרואורגניזמים האחראיים: סינון, חשיפה לחום או חשיפה לתמיסות כימיות. ליסטר אישר את מסקנותיו של פסטר בניסויים שערך, והחליט להשתמש בממצאיו כדי לפתח טכניקות חיטוי לפצעים. מכיוון ששתי השיטות הראשונות שהציע פסטר לא היו מתאימות לטיפול ברקמות אנושיות, ניסה ליסטר את החיטוי הכימי.

בשנת 1834 גילה פרידליב פרדיננד רונג (Friedlieb Ferdinand Runge) את התרכובת האורגנית פנול, המכונה גם חומצה קרבולית, אותה מיצה בצורה לא טהורה מזפת פחם. באותה תקופה היה קשה להבחין בין פנול לבין קריאוזוט ( Creosote) - חומר כימי ששימש להגנת קורות-עץ של ספינות ואדני-רכבת כטיפול מונע נגד רקבון. לאחר ששמע כי קריאוזוט שימש לטיפול בשפכים, החל ליסטר לבדוק את יעילות השמת פנול באופן ישיר על פצעים.

לאחר מכן, בדק ליסטר את התוצאות של ריסוס בתמיסת פנול על ציוד, חתכים כירורגיים ותחבושות. ליסטר גילה כי שטיפת הפצעים בתמיסה הפחיתה באופן יוצא דופן את השכיחות של נמק עקב זיהום. באוגוסט 1865 בבית המרפאה המלכותית בגלאזגו, מרח ליסטר חתיכת מוך טבולה בתמיסת פנול על פצעו של ילד בן שבע, שספג שבר מורכב לאחר שגלגל עגלה דרס את רגלו. כעבור ארבעה ימים הוא חידש את הרפידה וגילה כי לא התפתח שום זיהום, וכעבור שישה שבועות נדהם לגלות שעצמותיו של הילד התאחו, ללא פגיעה ברקמה או מוגלה. לאחר מכן הוא פרסם את תוצאות מחקריו בירחון המדעי The Lancet בסדרה של שישה מאמרים, בין מרץ ליולי 1867.

ליסטר הורה למנתחים שנמצאו תחת אחריותו ללבוש כפפות נקיות ולשטוף את הידיים לפני ואחרי ניתוחים בתמיסת פנול בריכוז של 5%. מכשירים נשטפו גם הם באותה תמיסה ועוזרים ריססו את התמיסה בחדרי הניתוח. ליסטר הציע גם להפסיק להשתמש בחומרים טבעיים נקבוביים בייצור ידיות של מכשירים רפואיים.

בשנת 1869 עזב ליסטר את אוניברסיטת גלאזגו. ועבר לאדינבורו נכנס לתפקיד המנתח הראשי באדינבורו במקום חותנו. כפרופסור לכירורגיה באוניברסיטת אדינבורו והמשיך לפתח שיטות משופרות לאספסיס, חיטוי חדרי ניתוח, כולל יישום השיטה של עיקור כלי הניתוח בחימום. בין אלה שעבדו איתו וסייעו לו בעבודתו שם היה הרוקח הבכיר ד"ר אלכסנדר גאן (Alexander Gunn). בשלב זה שמו של ליסטר נודע לתהילה, וקהלים של 400 איש הגיעו לעיתים קרובות לשמוע את הרצאותיו. ככל שהתבררו עוד פרטים על תאוריית החיידקים כגורמי מחלות, התברר שניתן למנוע טוב יותר זיהומים על ידי מניעת כניסת חיידקים לפצעים וחתכים. דבר זה הוביל לעליית הניתוח האספטי (ניתוח סטרילי).

בשנת 1877 מונה ליסטר מנתח הראשי בקינגס קולג' לונדון. בתקופה זו ניסה שיטות חדשות לחיטוי כמו שימוש בכספית, כפי שעשה רוברט קוך.

בשנת 1895 שימש כנשיא "החברה המלכותית" והמשיך בפעילותו זו עד 1900.

תרומתו הגדולה לבקטריולוגיה הייתה פיתוח שיטת המיהולים כדי לקבל תרביות חיידקים טהורות.

במלאת מאה שנה למותו, בשנת 2012, נחשב ליסטר על ידי מרבית העוסקים בתחום הרפואי כ"אבי הניתוח המודרני".

אותות הוקרה והנצחה

ב־1897 הוענק לו תואר ברון, וכך היה לרופא הראשון שזכה אי פעם בתואר אצולה בריטי בשל הישגיו המדעיים.
ב־1902 הוענקה לו מדליית קופלי.
סוג החיידקים Listeria נקרא על שמו.
מאז 1924 הקולג' המלכותי של הכירורגים של אנגליה (The Royal College of Surgeons) מעניק את מדליית ליסטר, הנקראת על שמו, לציון מצוינות בכירורגיה.
מותג מוצרי חיטוי הפה "ליסטרין", נקרא על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וזף ליסטר בוויקישיתוף

רועי צזנה, מתקן-עולם – הברון ג'וזף ליסטר ומלחמתו בזיהומים, אתר "הידען"
ג'וזף ליסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ג'וזף ליסטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ג'וזף ליסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)