ג'ון אדגר הובר

ג'ון אדגר הובר
John Edgar Hoover

ג'יי אדגר הובר, תמונה משנת 1961
לידה	1 בינואר 1895 וושינגטון די. סי., ארצות הברית
פטירה	2 במאי 1972 (בגיל 77) וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם לידה	John Edgar Hoover
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות של הקונגרס
השכלה	אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בית הספר למשפט של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון אוניברסיטת ג'ורג'טאון הקמפוס החינוכי קרדוזו
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
ראש ה-FBI ה־1 10 במאי 1924 – 2 במאי 1972 (48 שנים) תחת הנשיאים קולידג', הובר, רוזוולט, טרומן, אייזנהאואר, קנדי, ג'ונסון, ניקסון נשיא ממנה קלווין קולידג' → ראשון פאט גריי ←
פרסים והוקרה
מדליית רווחת הכלל (1939) אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית James Cardinal Gibbons Medal
חתימה

ג'ון אדגר הובר (ידוע בעיקר בשם ג'יי אדגר הובר; באנגלית: John Edgar Hoover;‏ 1 בינואר 1895 – 2 במאי 1972) היה בלש אמריקאי וראש הלשכה הפדרלית לחקירות (FBI) משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972. הובר הפך את הלשכה מסוכנות פדרלית אחת מני רבות לכלי מרכזי באכיפת החוק בארצות הברית, ושילב מספר חידושים בפעולה המשטרתית של הסוכנות. אופן פעולתו והדרכים שנקט כדי להגן על הסוכנות שאת דמותה עיצב, כללו התנכלות למתנגדים פוליטיים, צבירת מידע חסוי ואף סחיטה – ואלו הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת. (אף שלא נשפט מעולם על פעולות אלה, אשר לו הורשע בהן היו נחשבות לפשעים חמורים) הובר החזיק במשרת ניהול של סוכנות פדרלית בארצות הברית זמן ארוך יותר מכל ראש סוכנות אחרת. הוא שירת תחת שמונה נשיאים, מקלווין קולידג' ועד ריצ'רד ניקסון. משך כהונתו החריג תרם להגבלת משך כהונת ראש ה-FBI לעשר שנים.

ראשית חייו

ג'ון אדגר הובר נולד ב-1 בינואר 1895 בוושינגטון די. סי. להוריו, אנה מריה (לבית שייטלין, 1860–1938) ודיקרסון ניילור הובר (1856–1921). אביו היה מנהל מחלקת הדפוס של משרד המיפוי הגאודטי ומיפוי החופים של ארצות הברית . משפחתו הייתה ממוצא גרמני ואנגלי; אחד מקרובי משפחתו מצד אמו, ג'ון היץ, היה קונסול כבוד של שווייץ בארצות הברית. מבין בני משפחתו היה ג'ון הצעיר הקרוב ביותר לאמו, שהשליטה משמעת וגם הנחילה ערכים מוסריים. בית מגורי משפחת הובר, בילדותו של ג'ון, היה סמוך לגבעת הקפיטול, בדרום מזרח וושינגטון די. סי.

הובר חי את כל חייו בעיר וושינגטון. במהלך לימודיו התיכוניים השתתף במקהלת בית הספר, נטל חלק בתוכנית אימונים לקציני מילואים (ROTC) ובנבחרת הדיבייט הבית ספרית. במהלך הוויכוחים הללו טען נגד זכות בחירה לנשים ונגד ביטול עונש המוות. עיתון בית הספר הריע לדרך שבה הציג את טיעוניו, ב"הגיון קריר ולא מתפשר". הובר סבל מגמגום כנער, אך למד להתגבר על כך באמצעות דיבור מהיר, סגנון דיבור שאפיין אותו לאורך כל חייו הבוגרים. בסופו של דבר דיבר כה מהר עד שהקצרנים נאלצו לעמול קשה כדי להספיק ולתעד את דבריו. בגיל 18 החל הובר בעבודתו הראשונה - נער שליח בספריית הקונגרס, שהייתה במרחק חצי מייל מביתו (כ-800 מטרים). הובר למד רבות מעבודתו זו, ומאוחר יותר כתב: "העבודה הזו... לימדה אותי על ערכו של איסוף החומר. היא נתנה לי בסיס מצוין לעבודתי ב-FBI, שם היה צורך לאסוף מידע וראיות".

הובר למד משפטים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, בלימודי ערב, במסגרתם סיים תואר ראשון ב-1916 ותואר שני (LL.M) ב-1917.

לאחר שסיים את לימודי המשפטים התקבל למחלקה במשרד המשפטים האמריקני שעסקה במעקב אחר "זרים לא רצויים" ובטיפול בהם. בשנה זו פרצה הפיכת אוקטובר ברוסיה, והובר ראה בקומוניסטים את מוקד עבודתו. הובר הכין כרטיסייה ובה עשרות אלפי שמות חשודים בקומוניזם, וביום השנה השני למהפכה הרוסית עצר כעשרת אלפים מהם. ניסיונו לגרש את העצורים נכשל, שכן רבים מהם זכו בינתיים באזרחות אמריקנית. הובר שם לו למטרה את הפעילה האנרכיסטית-קומוניסטית האמריקנית ממוצא רוסי אמה גולדמן. גולדמן הואשמה שבנאומיה הייתה הכוח המניע לרצח הנשיא האמריקני ויליאם מקינלי. הובר הצליח להביא לגירושה ולגירוש משפחתה, כמו גם לגירוש אנרכיסטים וקומוניסטים בולטים נוספים.

פעילות זו הביאה בשנת 1921 למינויו כסגן המנהל של "הלשכה לחקירות" (Bureau of Investigations), גוף פדרלי שעסק בכל מיני עניינים של אכיפת חוק. הלשכה לחקירות לא נהנתה מסמכויות רבות. 650 אנשיה (מתוכם 441 סוכנים שהיו פזורים ברחבי ארצות הברית) לא נשאו נשק ולא הייתה להם סמכות לבצע מעצרים. ב-10 במאי 1924 מינה הנשיא קלווין קולידג' את הובר לעמוד בראש הלשכה.

ראש ה-FBI

ראשית הקריירה

שנות פעילותו הראשונות של הובר כראש הלשכה עמדו בצל האיסור על מכירת משקאות חריפים, שהוביל להתפתחות פשיעה מאורגנת וגנגסטריזם. בשנת 1929 פרץ השפל הגדול, שהוביל לפרץ של פשיעה ברחבי ארצות הברית. עם כניסתו לתפקיד הדגיש הובר את שאיפתו למקצוענות ולכשירות של אנשי הלשכה. הוא פיטר מיד עובדים שנראו בלתי כשירים, ויצר סטנדרטים חדשים של קידום שלא לפי ותק אלא לפי כישורים. הובר ביקש לגייס סוכנים בעלי כישורים באכיפת החוק, ובמיוחד ביקש למצוא עורכי דין ורואי חשבון. בינואר 1928 יצר הובר תוכנית אימונים להכשרת סוכנים חדשים, וקבע מגבלת גיל לגיוס הסוכנים, בין גיל 25 לגיל 35. הלשכה החלה לפעול בשיטות מדעיות מודרניות, ויצרה מערכת לזיהוי פושעים שבמרכזה כרטסת ארצית של טביעות אצבעות.

הובר היה מומחה בתחום יחסי הציבור, וידע לתת באותן שנים נופך הֵרואי למאבקם של אנשי הלשכה בפשיעה. למאבק בפושעים מסוימים ניתן סיקור עיתונאי נרחב, והשודד הנמלט ג'ון דילינג'ר, שנהג להתחמק ממעצר באמצעות חציית הגבולות בין המדינות בארצות הברית, הוכרז "אויב הציבור מספר 1" ולאחר מכן נרדף בכל רחבי ארצות הברית על ידי הלשכה לחקירות, שנהנתה מסמכות חוצת גבולות. לכידתו של דילינג'ר והריגתו, כמו גם תפיסתם של פושעים אחרים, העניקו ללשכה שם והגבירו את המוניטין שלה, כמו גם את המוניטין של הובר. בשנת 1935 הוכתרו בהצלחה מאמציו של הובר לקדם את מעמדה של הלשכה, כאשר הקונגרס של ארצות הברית הפך את "הלשכה לחקירות" ל"לשכה הפדרלית לחקירות" (Federal Beaureu of Investigations או בראשי תיבות FBI).

מלחמת העולם השנייה

הצורך בחקירת ארגונים בעלי נטייה פוליטית קיצונית המשיך להתחזק בשנות השלושים של המאה העשרים. עוד בשנת 1936 שכנע הובר את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט להעניק לו סמכויות לחקירת ארגונים מסוג זה, שכן מלחמת האזרחים בספרד הביאה לגל של תמיכה במטרות הרפובליקנים הספרדים, ולהקמת ארגונים כ"בריגדת אברהם לינקולן" אשר יצאו לסייע לרפובליקנים במלחמתם בפשיסטים. הובר סבר כי אנשי השמאל הקומוניסטים היוו סכנה לארצות הברית וביקש להחדיר את אנשיו לתוך ארגוניהם. הוא חתר גם לחדור אל תוך ארגונים פרו-פשיסטיים ופרו-נאציים שנפוצו באותה תקופה. צעדים חוקיים נוספים בכיוון זה ננקטו בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה, ובשנת 1940. עם פרוץ המלחמה התמקדה הלשכה בחיפושם ובאיתורם של סוכנים נאצים, אשר חדרו לארצות הברית למטרות חבלה וריגול, אך לא זנחה את המעקב אחר קומוניסטים.

המלחמה הקרה

לאחר מלחמת העולם השנייה, ועם התמוטטות הברית המלחמתית בין ברית המועצות לארצות הברית, שבו הקומוניסטים לעמוד במוקד החקירות של הלשכה ושל הובר. בין השאר סייע המעקב שערכה הלשכה בחשיפת המרגל הרוסי אלג'ר היס, שהיה עוזרו של הנשיא הארי טרומן ובכיר במחלקת המדינה. עוד סייעה הלשכה באותה תקופה בחשיפת פרשיות ריגול שהיו קשורות בהעברת סודות פצצת האטום לרוסיה, כמו חשיפת המרגלים יוליוס ואתל רוזנברג. הובר תמך בחשאי, ובמיוחד במידע, במאמציהם של אנשים כסנטור ג'וזף מקארתי לחשוף קומוניסטים בשירות המדינה. הסברה הרווחת היא כי עיקר המידע שעמד לרשותו של מקארתי הועבר אליו על ידי הלשכה הפדרלית לחקירות.

מאוחר יותר, במהלך שנות השישים, הפנה הובר את תשומת לבו אל מתנגדי מלחמת וייטנאם ואל פעילי זכויות האזרח. הבולשת בראשותו ניהלה גם מעקב אלקטרוני אחר מרטין לותר קינג, והובר ניסה להשתמש במידע אישי על קינג כדי לסחוט אותו, להכפישו וליצור ניכור בינו לבין הציבור השחור בארצות הברית – התנהלות שהתבררה כמונעת ממניעים פסולים.

חייו האישיים

הובר מעולם לא התחתן. יחסיו האישיים הקרובים ביותר היו עם מזכירתו במשך עשרות שנים, הלן גאנדי, אך כפי הנראה לא היה מדובר ביחסים בעלי אופי מיני. הוא חלק את דירתו עם אמו עד מותה, כשהיה בן 43. לאחר מכן חי לבדו. סגנו בראשות הסוכנות, קלייד טולסון, רווק אף הוא, שימש אותו בנאמנות במשך עשרות בשנים, והשניים אף נהגו לבלות ולנפוש יחד, ובין השאר חלקו חיבה למרוצי סוסים. כמה מכותבי הביוגרפיות של הובר, וכמה ממכריו, טענו כי הובר היה הומוסקסואל ומשערים כי הקשר בינו לבין טולסון היה רומנטי או מיני. שמועות הופצו גם כי הובר חיבב לבישת בגדי נשים, אך לידיעה זו, כמו גם להערכה כי היה הומוסקסואל, לא ניתנו חיזוקים עובדתיים חד-משמעיים. הובר עצמו דחה את השמועות, וכמה מכותבי הביוגרפיות שלו מצביעים על קשרים רומנטיים שהיו לו עם כמה נשים. הובר טען כי גדל כנוצרי אדוק, ואף שקל להצטרף לשורות הכמורה, ובכך די היה, לדעתו, על מנת להפוך את מנהגיו האישיים לעניין שאין לדון בו.

מסך הערפל שהטיל הובר על חייו האישיים עמד בניגוד למידע שצבר באופן שיטתי על חייהם וסודותיהם של מנהיגים פוליטיים בארצות הברית. רבים מייחסים את הישרדותו לאורך שנים רבות, גם בתקופת כהונתם של נשיאים שביקשו להדיחו מתפקידו, לעובדה כי החזיק בידיו סודות שמנעו מהם לפעול נגדו. עם עלותו של ג'ון פיצג'רלד קנדי לשלטון, ומינויו של אחיו רוברט פ' קנדי לתובע הכללי, נעשה ניסיון להוציא את הובר, שהיה קרוב לגיל 70, לגמלאות. ייתכן שהובר עשה שימוש במידע שצבר על הרפתקאותיו המיניות של הנשיא ועל שערוריות אחרות שהיו קשורות במשפחת קנדי כדי למנוע את הדחתו. יורשו של קנדי, לינדון ג'ונסון, מינה את הובר לראש הלשכה לכל ימי חייו.

הובר מת בשנתו, בשנה ה-48 לתפקידו, ונקבר בבית הקברות של הקונגרס בוושינגטון. לאחר מותו השמידה מזכירתו, הלן גאנדי, את ארכיונו האישי ואת התיקים הסודיים שבהם שמר את המידע על מנהיגי ארצות הברית.

ראו גם

• ג'יי אדגר (סרט)
• בניין ג'יי אדגר הובר
• סיפורה של בולשת

לקריאה נוספת

• Beverly Gage, G-Man: J. Edgar Hoover and the Making of the American Century, Viking, 2022

קישורים חיצוניים

• פודקאסט על ג'י אדגר הובר, מתוך חיים של אחרים, בהגשת ערן סבג
• מיני ביוגרפיה, אתר "ספרטקוס"
• ביוגרפיה מקיפה, באתר ה-FBI
• ג'ון אדגר הובר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ון אדגר הובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ג'ון אדגר הובר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• צח יוקד, נשיאי ארצות הברית פחדו מהובר, אבל גם העריכו אותו, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2022
• ג'ון אדגר הובר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)