ג'ורג'ו וזארי

ג'ורג'ו וזארי
Giorgio Vasari
	דיוקן עצמי
לידה	30 ביולי 1511; ארצו, רפובליקת פירנצה
פטירה	27 ביוני 1574 (בגיל 62); פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
שם לידה	Giorgio II Vasari
תקופת הפעילות	1527–1574 (כ־47 שנים)
תחום יצירה	ציור רנסנס, אדריכלות
זרם באמנות	רנסאנס
יצירות ידועות	גלריית אופיצי, חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב
בן או בת זוג	Niccolosa Bacci

ג'ורג'ו וזארי (באיטלקית: Giorgio Vasari;‏ 30 ביולי 1511 – 27 ביוני 1574) היה צייר ואדריכל איטלקי. ידוע בעיקר בשל חיבורו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר", העוסק בביוגרפיות של כ-300 אמנים איטלקים בתקופות הרנסאנס והפרוטו-רנסאנס.

ביוגרפיה

וזארי נולד בעיר אַרֶצו שבחבל טוסקנה. בהמלצת בן-דודו, לוקה סיניורלי, הוא הפך לתלמידו של גוליאלמו דה מרסיליה, צייר ויטראז'ים. בגיל 16 הוא נשלח לפירנצה, למד שם ברוח ההומניסטית והכיר את מיכלאנג'לו, שציוריו השפיעו רבות על וזארי.

בשנת 1529 הוא ביקר לראשונה ברומא ולמד את יצירותיהם של רפאל ובני תקופתו. ציוריו המנייריסטיים של וזארי הוערכו יותר בתקופת חייו מאשר לאחר מכן. הוא הועסק על ידי פטרוני אמנות ממשפחת מדיצ'י ועבד ברחבי איטליה. רבים מציוריו שרדו עד היום, כשהחשובים מביניהם הם ציור הקיר והתקרה שהוא צייר במשך 10 שנים בפאלאצו וקיו בפירנצה, וציורי הקיר הלא גמורים בתוך הכיפה הענקית של הדואומו של פירנצה, אותם סיים הצייר פדריקו צוקרי.

וזארי היה יותר בולט כאדריכל מאשר כצייר. שער הכניסה של גלריית אופיצי, אותו תכנן, מהווה יצירה ייחודית של תכנון אורבני המשמש גם ככיכר ציבורית וגם כרחוב ייחודי בסגנון הרנסאנס. וזארי גם בנה את המבנה המחבר בין האופיצי לארמון פיטי ומכסה את פונטה וקיו, הנקרא כיום מסדרון וזארי, על שמו של האמן.

וזארי נהנה ממוניטין רב בזמנו וצבר ממון רב. בשנת 1547 בנה לעצמו מעון מרשים בעיר הולדתו, אותו הוא גם קישט בציורים רבים, שכיום משמש כמוזיאון לזכרו. הוא נבחר כאחד מחברי מועצת העיר, ולבסוף נבחר כראש המועצה.

בשנת 1563 השתתף בייסוד האקדמיה לאמנויות של פירנצה ("Accademia del Disegno", כיום האקדמיה לאמנות של פירנצה), שבראשה עמד (באופן סמלי) מיכלאנג'לו.

וזארי מת בפירנצה ב-27 ביוני 1574.

חיי האמנים

ערך מורחב – חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר

כהיסטוריון האמנות האיטלקי הראשון, וזארי ייסד ז'אנר חדש: אנציקלופדיה של ביוגרפיות של אמנים. ספרו, "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" (Le Vite delle più eccellenti pittori, scultori, ed architettori), שיצא לאור בשנת 1550 והוקדש לקוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה, משמש מקור חסר תקדים לחוקרי אמנות והיסטוריה כיום. הספר כולל מחקר יקר לאין ערוך של השיטות הטכניות בהן השתמשו באמנות של התקופה. וזארי היה הראשון שהשתמש במילה "רנסאנס" בדפוס. הספר שוכתב והורחב בשנת 1568 ונוספו לו פורטרטים של האמנים.

הספר נוטה מאוד לטובת האמנים הפלורנטינים, ומייחס להם את כל ההתפתחויות החדשות באמנות הרנסאנס, כגון המצאת אמנות הגילוף. אמנויות באזורים אחרים באירופה, ובעיקר אמנות ונציאנית, נתקלות בהתעלמות שיטתית בספר. בין המהדורה הראשונה לשנייה וזארי ביקר בוונציה ולכן במהדורה השנייה הוא נותן יותר יחס לאמנות הוונציאנית (ומכניס סוף סוף גם את טיציאן לספר), אולם עדיין הספר נשאר לא נייטרלי.

בתוך הביוגרפיות של וזארי ניתן למצוא רכילויות משעשעות רבות. רבות מהאנקדוטות שלו נראות אמיתיות, אולם ככל הנראה רובן המצאת דמיונו. אנקדוטות אחרות הן בדיות ברורות, כמו הסיפור על ג'וטו הצעיר שצייר זבוב על ציור של מורו צ'ימבואה, לאחר שזה האחרון ניסה במשך זמן רב להעיף זבוב אמיתי מהציור. אולם רוב ההערות האסתטיות של וזארי היו מדויקות וללא משוא פנים. הוא לא ניסה לחקור לגבי תאריכים מדויקים, כפי שעושים היסטוריונים מודרניים של האמנות. הביוגרפיות שלו נכונות ביותר לגבי האמנים מתקופת חייו. למרות הבעיות העובדתיות הרבות בספרו של וזארי, הוא עדיין נחשב לקלאסיקה.