גרהרד ארטל

גרהרד ארטל
Gerhard Ertl
לידה	10 באוקטובר 1936 (בן 88); שטוטגרט, גרמניה הנאצית
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	גרמניה
מקום לימודים	אוניברסיטת שטוטגרט (1957); סורבון (1958); אוניברסיטת מינכן (1959); אוניברסיטת שטוטגרט (1961); האוניברסיטה הטכנית של מינכן (1965); גימנסיום יוהאנס קפלר; Max Planck Institute for Intelligent Systems; אוניברסיטת הנובר ;
מוסדות	אוניברסיטת מינכן; אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; אוניברסיטת הנובר; האוניברסיטה החופשית של ברלין ;
תלמידי דוקטורט	Peter Strasser, Martin Wolf, Jochen Lauterbach
פרסים והוקרה	היכל התהילה של המחקר הגרמני (2015); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (2014); פרס וולף לכימיה (1998); פרס קרל ציגלר (1998); מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2008); עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2008); פרס פאראדיי (2007); פרס אוטו האן (2007); פרס נובל לכימיה (2007); Carl-Engler-Medal (1996); פרס מדארד א. ולץ' (1995); מדליית רוברט וילהלם בונזן (1992); פרס רודולף דיזל; פרס יפן (1992); EPS Europhysics Prize (1992); פרס לייבניץ (1991); פרס בורק (1991); פרס אלווין מיטאש (1990); מדליית ליביג (1987); מדליית יובל המאה (1985); מדליית קרל פרידריך גאוס (1985) ;
תרומות עיקריות
	מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים

גרהרד ארטל (גרמנית: Gerhard Ertl; נולד ב-10 באוקטובר 1936 בשטוטגרט) הוא כימאי פיזיקלי גרמני, פרופסור אמריטוס במחלקה לכימיה פיזיקלית במכון פריץ האבר, אגודת מקס פלאנק בברלין, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2007, "על מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים".

השכלה

בין 1955 ל-1957 למד באוניברסיטה הטכנית של שטוטגרט; המשיך לאוניברסיטת פריז (1957–1958) ואוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (1958–1959). קיבל תואר מוסמך בפיזיקה מהאוניברסיטה הטכנית בשטוטגרט ב-1961, ותואר דוקטור ב-1965, מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן.

קריירה אקדמית

לאחר השלמת תואר הדוקטור, היה לעוזר ולמרצה באוניברסיטה הטכנית, בין השנים 1965 ל-1968. בין 1968 ל-1973 היה פרופסור ומנהל באוניברסיטה הטכנית בהנובר. משם המשיך למשרת פרופסור במכון לכימיה פיזיקלית, באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (1973–1986). במהלך שנות ה-70 וה-80, עבד כמרצה אורח (כ-Visiting Professor) במכון הטכנולוגי של קליפורניה, באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי, ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

ב-1986 מונה לפרופסור באוניברסיטה החופשית של ברלין ובאוניברסיטה הטכנית של ברלין. באותה שנה מונה כמנהל במכון פריץ האבר, אחד ממכוני אגודת מקס פלאנק והחזיק בתפקיד זה עד פרישתו לגמלאות ב-2004. ב-1996 מונה לפרופסור באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

מחקר

ארטל נודע בזכות גילוי מנגנוני התגובה ברמה המולקולרית, של הסינתזה הקטליטית של אמוניה על גבי ברזל (תהליך האבר-בוש), והחמצון הקטליטי של פחמן חד-חמצני על גבי פלדיום (תהליך המתרחש בממיר קטליטי). במהלך המחקר גילה את התופעה החשובה של תגובות מחזוריות על משטחי פלטינה; בעזרת מיקרוסקופיה פוטואלקטרונית הצליח לצלם בפעם הראשונה את השינויים המחזוריים במבנה פני השטח והכיסוי שלהם במהלך התגובות.

זכה בפרס וולף בכימיה ב-1998 יחד עם גאבור א. סומורג'אי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, "על תרומותיהם הניכרות לתחום מדע פני השטח באופן כללי, ובפרט על גילוי המנגנונים הבסיסיים של תגובות קטליטיות הטרוגניות על משטח גביש יחיד."

בשנת 2007 זכה בפרס נובל לכימיה, "על מחקריו בתחום התהליכים הכימיים על משטחים מוצקים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרהרד ארטל בוויקישיתוף

גרהרד ארטל, באתר פרס נובל (באנגלית)
גרהרד ארטל, באתר גוגל סקולר
גרהרד ארטל, באתר מכון פריץ האבר, מכון מקס פלנק (אנגלית)
פרס וולף בכימיה לשנת 1998 (אורכב 22.09.2016 בארכיון Wayback Machine)
גרהרד ארטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)