האוס (סדרת טלוויזיה)
 | |
| לוגו הסדרה | |
| סוגה |
דרמה רפואית מסתורין |
|---|---|
| יוצרים |
דייוויד שור קייטי ג'ייקובס פול אטאנאסיו בריאן סינגר |
| כותבים |
גארט לרנר, מיכאל ר. פרי, שרה הס, ג'ון מנקיביץ  |
| שחקנים |
יו לורי עומר אפס ג'סי ספנסר ג'ניפר מוריסון (עונות 1 - 6) רוברט שון לאונרד ליסה אדלשטיין (עונות 1 - 7) פיטר ג'ייקובסון (עונות 4 - 8) אוליביה ויילד (עונות 4 - 7) קאל פן (עונות 4 - 5) |
| פסקול |
House M.D. – Original Television Soundtrack |
| ארץ מקור |
ארצות הברית |
| שפות |
אנגלית |
| מספר עונות |
8 |
| מספר פרקים |
177 |
| הפקה | |
| מפיק |
פול אטנסיו |
| מפיקים בפועל |
פול אטנסיו, בריאן סינגר, גרג ייטאניס |
| חברת הפקה |
יוניברסל טלוויז'ן |
| הפצה |
NBCUniversal הפקות, נטפליקס |
| אורך פרק | 43 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | FOX (ארצות הברית) |
| רשת שידור בישראל |
HOT Prime Video |
| תקופת שידור מקורית | 16 בנובמבר 2004 – 21 במאי 2012 |
| קישורים חיצוניים | |
| אתר אינטרנט | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
האוס (באנגלית: .House M.D) היא סדרת דרמה רפואית אמריקאית, ששודרה ברשת פוקס בין 16 בנובמבר 2004 ל-21 במאי 2012. הדמות הראשית בסדרה היא הרופא דוקטור גרגורי האוס (יו לורי), גאון רפואי המכהן כראש מחלקת אבחון רפואי (דיאגנוסטיקה) בבית החולים האוניברסיטאי הבדיוני פרינסטון-פליינסבורו שבניו ג'רזי. בסיסה הרעיוני של הסדרה נהגה על ידי פול אטנסיו ודייוויד שור, שהיה גם האחראי הראשי ליצירת הדמות גרגורי האוס. הסדרה צולמה בעיקר בסנצ'ורי סיטי.
ההיפותזות של דוקטור האוס על מחלותיהם של חוליו מבוססות על תובנות שנויות במחלוקת, ובשל כך הוא מתעמת רבות עם חברי הצוות שלו ועם דוקטור ליסה קאדי (ליסה אדלשטיין), מנהלת בית החולים ודיקנית הרפואה. חברו האמיתי היחיד של האוס הוא דוקטור ג'יימס וילסון (רוברט שון לאונרד), ראש המחלקה לאונקולוגיה. חברי צוות האבחון של האוס בשלוש העונות הראשונות של הסדרה הם הרופאים רוברט צ'ייס (ג'סי ספנסר), אליסון קמרון (ג'ניפר מוריסון) ואריק פורמן (עומאר אפס). בסיום העונה השלישית מפורק הצוות, אך תוך זמן קצר פורמן חוזר אליו, והאוס בוחר בהדרגה שלושה חברי צוות חדשים: רמי "13" האדלי (אוליביה ויילד), כריס טאוב (פיטר ג'ייקובסון) ולורנס קאטנר (קאל פן), שדמותו הוצאה מהתסריט לקראת סיום העונה החמישית. עד תחילת העונה השישית, מופיעים צ'ייס וקמרון בתפקידים אחרים בבית החולים. קמרון עזבה את בית החולים בחלק זה של העונה, וצ'ייס חזר לצוות האבחון. בעונה שמונה ד"ר קאדי לא משחקת.
הסדרה זכתה לביקורות חיוביות רבות ולאחוזי צפייה גבוהים, ובין העונה השנייה לרביעית היא אף הייתה אחת מעשר התוכניות הנצפות ביותר בארצות הברית. הסדרה זכתה במספר פרסים, בהם פרס פיבודי, שני פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי אמי. הסדרה נכנסה לספר השיאים של גינס לשנת 2012 כסדרה הנצפית ביותר בעולם, המשודרת ב-66 מדינות לכ-82 מיליון צופים; גם השחקן יו לורי נכנס לספר, כשחקן סדרת הדרמה בעל השכר הגבוה ביותר (700 אלף דולר לכל פרק בעונה השמינית).
בפברואר 2012 הודיעו יוצרי הסדרה כי שידור הסדרה יסתיים בתום העונה השמינית, פרק הסיום שודר בארצות הברית ב-21 במאי באותה שנה.
בישראל שודרה הסדרה בערוץ HOT3 בכבלים ובערוצי התאגיד מַכַּאן 33 וכאן 11, ומאוחר יותר בנטפליקס.
הפקת הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבסיס הרעיוני של הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004 פנו דייוויד שור, פול אטנסיו, וקייטי ג'ייקובס (שותפתו העסקית של אטנסיו), לרשת פוקס והציעו לה את הרעיון של סדרת דרמה רפואית בסגנון CSI[1], שעלילת כל אחד מפרקיה תעסוק בסיפור בלשי המתרחש בבית חולים ובו רופאים חוקרים תסמיני מחלה ואת מה שגרם להם[2]. הרעיון של אטנסיו ביחס לדרמה זו היה מבוסס על הטור Diagnosis, שנכתב ב"ניו יורק טיימס" על ידי הרופאה ליסה סנדרס (אנ') מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל[3], ומי שמשמשת גם כאחת היועצות הטכניות של הסדרה. בריאיון ל"מונסטרס אנד קריטיקס" אמרה ג'ייקובס כי רצונה של נשיאת פוקס באותה עת, גייל ברמן, לראות סדרה שעוסקת באופן ישיר ברפואה ולא רק בחייהם של הרופאים ההולכים במסדרון השפיע במידה רבה על תצורתה הסופית של הסדרה[4].
לאחר רכישת התוכנית ניתן לה השם הזמני Chasing Zebras, Circling the Drain[5]. "זברה" הוא ביטוי סלנג רפואי לאבחנה חריגה או לא ברורה, ואילו הביטוי Circling the drain (תרגום חופשי: במערבולת של פתח הביוב) הוא ביטוי המתייחס למקרים סופניים, כלומר חולים שמצבם הרפואי מתדרדר בהתמדה. שור טען כי יש חשיבות לכך שבסדרה תהיה דמות מרכזית שתבחן את מאפייני האישיות של המטופלים ותאבחן את מחלותיהם באמצעות חשיפת סודותיהם ושקריהם. ככל ששור ושאר הצוות המשיכו בבדיקת האפשרויות השונות לדמות הראשית עבר מוקד התוכנית מההליכים הרפואיים לדמות עצמה[6]. הדמות נקראה "האוס", ובסופו של דבר כך גם התוכנית עצמה. שור המשיך לפתח את דמותו של האוס וכתב את התסריט לפרק הפיילוט. בריאן סינגר, שביים את הפיילוט ומילא תפקיד מרכזי בליהוק השחקנים לדמויות העיקריות, אמר כי "שם הפיילוט היה 'כולם משקרים', וזו נקודת המוצא של התוכנית"[6]. שור אמר כי קווי העלילה המרכזיים של הפרקים הראשונים בסדרה התבססו על עבודתו של ברטון רושה, שכתב ב"ניו יורקר" בין 1944 ל-1994 והתמחה בתיאור מקרים רפואיים יוצאי דופן[2].
שור ביסס את הרעיון של הדמות הראשית בסדרה על חוויותיו האישיות כמטופל בבית חולים אוניברסיטאי[7]. אחת מנקודות המוצא העיקריות של התוכנית הייתה שהדמות הראשית תהיה נכה בדרך כלשהי. בגרסה הראשונה של התוכנית תוכנן כי האוס יהיה מוגבל לתנועה באמצעות כיסא גלגלים, אך פוקס התנגדה לכך. לאחר מכן תמכה ג'ייקובס בדרישתה של הרשת שהדמות תהיה בעלת יכולת תנועה עצמאית, והסבירה זאת בכך שהדבר מוסיף ממד פיזי לסיפור[6]. לבסוף החליט צוות התסריטאים שלהאוס תהיה רגל פגועה כתוצאה מאבחנה שגויה, ועקב כך הוא נאלץ להיעזר במקל הליכה וסובל מהתמכרות לסמים נרקוטיים.
השוואות לשרלוק הולמס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך הסדרה מופיעים מספר קווי דמיון בין האוס לבין הבלש הפרטי הנודע שרלוק הולמס[8]; שור הסביר כי אחת הדמויות הספרותיות הנערצות עליו היא זו של שרלוק הולמס, וכי לדעתו יש ייחודיות ביחס הקריר של הולמס ללקוחותיו[9]. הדמיון בא לידי ביטוי באלמנטים אחדים של עלילת הסדרה, בהם הסתמכותו של האוס על פסיכולוגיה על מנת לפתור מקרה, חוסר רצונו לקבל מקרים שלדעתו אינם מעניינים מספיק וכתובת מגוריו (על פי פרק 13 בעונה ה-7 האוס מתגורר ברחוב בייקר 221 דירה ב', והולמס התגורר ברחוב בייקר 221 ב')[10]. קווי דמיון נוספים בין הדמויות הם שימוש בסמים (האוס מתמודד עם התמכרות לוויקודין והולמס השתמש מדי פעם בקוקאין), גמילה מסמים, יכולת לנגן בכלי נגינה (הולמס ניגן בכינור והאוס מנגן בגיטרה, פסנתר, אורגן ומפוחית פה) וכישרון להסקה מדויקת של המניעים וההיסטוריה של אנשים לפי היבטים שונים באישיות ובמראה החיצוני שלהם[11].
גם להאוס וגם להולמס יש חבר אמיתי אחד: ד"ר ווטסון היה חברו היחיד של הולמס וד"ר ג'יימס וילסון הוא חברו הטוב של האוס[5]. רוברט שון לאונרד אמר כי האוס ווילסון היו אמורים לגלם את התפקידים של הולמס וווטסון בסדרה, אך הוא סבור כי צוות המאבחנים כולו, למעט האוס המגלם את הולמס, מגלם את תפקידו של ווטסון[12]. בריאיון למגזין Radio Times של ה-BBC אמר שור כי שתיים מההשראות לדמותו של האוס היו דוקטור מרק צ'מברלין, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, ודוקטור ג'וזף בל (שהיה מורהו של ארתור קונאן דויל ולפיכך מקור השראה ראשי ביצירתו של הולמס), שהיה יכול להיכנס לחדר המתנה ולאבחן אנשים מבלי לדבר עמם[5]. בפרק האחרון של העונה השנייה ("No Reason") נורה האוס על ידי אדם בשם ג'ק מוריארטי, ששם משפחתו זהה לזה של אויבו המושבע של הולמס, פרופסור ג'יימס מוריארטי[11]; באופן דומה השתמש וילסון בפרק האחרון של העונה החמישית בשם איירין אדלר כשמה של אהובתו הדמיונית של האוס, שהיה גם שמה של האשה היחידה עמה התמודד הולמס ואף נחל את אחד מכשלונותיו המעטים. בפרק "Adverse Events" (עונה 5, פרק 3) של הסדרה אומר האוס לחוקר פרטי ששכר כי "יש רק אמת אחת", שהייתה אחת האמרות הידועות של הולמס בספריו של קונאן דויל.
בנוסף בית החולים בו עובד האוס נקרא פרינסטאון-פליינסבורו, וברומן כלבם של בני בסקרוויל פרי עטו של קונאן דויל, המגולל את אחת מעלילותיו של הולמס, ישנו אסיר שברח מבית כלא בשם פרינסטאון.
צוות ההפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה האוס היא פרויקט משותף עבור פוקס של חברות ההפקה Heel and Toe Films (נמצאת בבעלות אטנסיו וג'ייקובס), Shore Z Productions (דייוויד שור), Bad Hat Harry Productions (בריאן סינגר) ואולפני יוניברסל מדיה. אטנסיו, ג'ייקובס, שור וסינגר היו מפיקי הסדרה מאז תחילת שידוריה. לורנס קפלו, פיטר בלייק ותומאס מוראן הצטרפו לצוות הכותבים בתחילת העונה הראשונה, לאחר שפרק הפיילוט כבר שודר. בתחילת העונה השנייה הצטרפו לצוות הכותבים דוריס אגאן, שרה הס, ראסל פרנד וגארט לרנר. לפרנד ולרנר, שהיו שותפים עסקיים, הוצע תפקיד בצוות כבר בתחילת הסדרה, אך הם דחו את ההצעה, רק כדי לקבל אותה כעבור שנה לאחר שהתבררה מידת ההצלחה של הסדרה[13]. החל מהעונה הרביעית מקבלים מוראן, פרנד ולרנר קרדיטים כמפיקי הסדרה, ביחד עם אטנסיו, ג'ייקובס, שור וסינגר. יו לורי, המגלם את הדמות הראשית, זכה לקרדיט כמפיק בפרק השני והשלישי של העונה החמישית.
שור הוא האחראי לתפעול הליכי הפקת הסדרה השגרתיים. נכון לסוף העונה השישית השתתפו בכתיבת תסריטי הפרקים למעלה מ-24 כותבים. הפוריים ביותר הם קפלו (18 פרקים), בלייק (17), שור (16), פרנד (16), לרנר (16), מוראן (14) ואגאן (13). הבמאים שביימו הכי הרבה פרקים לאורך שש העונות הראשונות של הסדרה הם דראן סאראפיאן (22 פרקים), שלא ביים אף פרק בעונה השישית, וגרג יאיטאנס (17 פרקים). מבין כ-36 הבמאים האחרים שעבדו על הסדרה רק לרשותו של דייוויד סטרייטון רשומים 10 פרקים בעונה השישית. אלאן סולטס שימש כאחראי האפקטים החזותיים מאז תחילת הסדרה. לפי דבריו של שור ישנם שלושה רופאים הבודקים מבחינה מקצועית את ההיבטים הרפואיים של הסדרה. אחות בשם בובין ברגסטרום היא היועצת הרפואית במהלך הצילום בפועל של הפרקים.
ליהוק ושחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת החיפושים אחר השחקן שיגלם את האוס שאפו המפיקים למצוא שחקן בעל מראה אמריקני טיפוסי, ובריאן סינגר התנגד בנחרצות לשכירת שחקן לא-אמריקני. בתקופה שבה נערכו מבחני הבד שהה השחקן יו לורי בנמיביה, בה הצטלם לסרט "טיסת הפניקס". הוא הכין את קלטת המבחן בחדר השירותים של המלון בו התגורר, שהיה המקום היחיד עם אור[14]. לורי נאלץ לאלתר ולהשתמש במטרייה כתחליף למקל ההליכה של האוס, וסינגר התרשם ממנו לחיוב וחיווה את דעתו על כך שהשחקן האמריקני הצליח להבין בצורה כה טובה את הדמות. סינגר לא היה מודע לכך שלורי אנגלי, וזאת כיוון שלורי חיקה מבטא אמריקני באופן משכנע. לורי ייחס את מבטאו האמריקני לצפייה בתוכניות טלוויזיה אמריקניות רבות בילדותו[14]. שור, ג'ייקובס ואטנסיו התרשמו אף הם מאיכויותיו של לורי, והחליטו ללהקו תוך דחיית מועמדותם של שחקנים אמריקנים ידועים כגון רוב מורו ופטריק דמפסי.
לורי סיפר בראיון כי עד שקרא את התסריט של פרק הפיילוט היה בטוח בכך שדוקטור וילסון הוא הדמות הראשית, לאור מצבו הבריאותי של האוס[15]. החל מהעונה השלישית קיבל לורי בין 275,000 ל-300,000 דולר[15] לפרק, סכום הגבוה פי שלושה בקירוב ממה שקיבל קודם לכן בסדרה[16]. בעונה החמישית קיבל כ-400,000 דולר לפרק, והיה לאחד השחקנים המרוויחים ביותר בסדרת טלוויזיה[17].
רוברט שון לאונרד קיבל את התסריטים לסדרות "מספ7ים" (CBS) ו"האוס". בתחילה תכנן לאונרד להיבחן ל"מספ7ים", אך לבסוף הגיע להחלטה כי הדמות אותה היה אמור לגלם, צ'ארלי אפס, משתתפת ביותר מדי סצנות בעוד שהוא עצמו העדיף לעבוד פחות. לאונרד סבר כי לא הצליח במבחן הבמה לתפקיד של וילסון, אך ידידותו הארוכה עם סינגר סייעה לו לזכות בתפקיד[18].
סינגר התרשם לחיוב מתפקידה של ליסה אדלשטיין כזונה בסדרה "הבית הלבן", ושלח לה העתק של תסריט פרק הפיילוט. אדלשטיין הגיבה לכך באומרה שהיא נמשכת לדיאלוג קצר הרוח של דמותו עם האוס, וקיבלה את התפקיד של ליסה קאדי.
סוכנו של השחקן האוסטרלי ג'סי ספנסר הציע אותו לתפקיד של דוקטור רוברט צ'ייס. ספנסר סבר כי "האוס" תהיה דומה בסגנונה לתוכנית "General Hospital", אך שינה את דעתו לאחר קריאת התסריטים, ולאחר שלוהק הצליח לשכנע את המפיקים להפוך את דמותו של צ'ייס לאוסטרלית[19]. עומאר אפס, המגלם את דמותו של דוקטור אריק פורמן, החליט להיבחן לתפקיד בגלל ניסיונו בגילום דמות מתמחה בדרמה הרפואית "ER" ששודרה ב-NBC[20]. ג'ניפר מוריסון חשבה כי נכשלה במבחן הבמה שלה לתפקיד של אליסון קמרון, אך לוהקה לבסוף תפקיד בשל רושם חיובי מוקדם של סינגר, שצפה, בין היתר, בביצועיה בסדרה "דוסון קריק". מוריסון עזבה את הסדרה כאשר דמותה הוצאה מהתסריט באמצע העונה השישית.
בסיום העונה השלישית פוטר צ'ייס על ידי האוס, ואילו פורמן וקמרון התפטרו. בעקבות אירועים אלה נאלץ האוס לגייס צוות אבחון חדש, עבורו בחר שבעה מועמדים סופיים. המפיקים שקלו בתחילה ללהק שני שחקנים חדשים לחלוטין ולהשתמש בפורמן, שחזר לסדרה בפרק החמישי של העונה הרביעית, על מנת שבצוות יהיו גם הפעם שלושה חברים. אולם, בסופו של דבר נפלה ההחלטה על גיוסם של שלושה שחקנים קבועים חדשים[21] ודמויותיהם של אפס, מוריסון וספנסר הועברו לתפקידים חדשים בבית החולים. במהלך ההפקה דחו המפיקים מועמדות אחת בכל פרק; כתוצאה מכך, לדברי ג'ייקובס, הן המפיקים והן הצוות לא ידעו עד הרגע האחרון מי יועסק בתפקידים החדשים[22]. בפרק התשיעי של העונה נחשפה זהותם של חברי הצוות החדשים: אל פורמן הצטרפו הרופאים לורנס קאטנר (קאל פן), כריס טאוב (פיטר ג'ייקובסון) ורמי "13" האדלי (אוליביה ויילד). המועמדים שנדחו על ידי האוס לא חזרו לתפקיד כלשהו בסדרה, למעט המועמדת האחרונה שנדחתה: אמבר וולאקיס (אן דודק) הופיעה בפרקים הנותרים של העונה הרביעית כחברתו של וילסון ובעונה החמישית בהזיותיו של האוס. דמותו של קאטנר הוצאה מהתסריט לקראת סוף העונה החמישית לאחר שפן החל לעבוד במשרד ליחסי ציבור ועניינים בין-ממשלתיים בבית הלבן.
סגנון ואתרי צילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מפרקי הסדרה משודרים בשיטת "הליכה ודיבור", שבה נעשה שימוש רב גם בתוכניות כגון "ER" ו"הבית הלבן". שיטה זו כוללת שימוש בסצנות מעקב שבהן ניתן לראות דמות אחת או יותר הולכת ממקום למקום בעודה מדברת. המפיקה קייטי ג'ייקובס נימקה את הבחירה בשיטה זו בכך שהיא גרמה ליצירת רושם של דחיפות ואינטנסיביות, וציינה גם את העובדה שיו לורי גבוה יותר מכל הדמויות האחרות, דבר שהגביר, לדבריה, את הרושם שהסצנה יוצרת[4]. ננסי פרנקלין מהעיתון "ניו יורקר" תיארה את האפקטים החזותיים של האיברים הפנימיים של המטופלים. לדבריה, "אני מתערבת שלא ידעת שהכליות שלך נשמעות כמו פלסטיק בועות כשהן קורסות"[23]. צילומי החלקים הפנימיים של הגוף כוללים במקרים רבים אפקטים של הקטנה ושליטה מדויקת בתנועת המצלמה[24], וזאת במקום להשתמש בטכנולוגיית Computer-generated Imagery (בתרגום חופשי: תמונה שנוצרה על ידי מחשב).
רוב פרקי הסדרה צולמו באולפנים של פוקס בסנצ'ורי סיטי, למעט פרקים אחדים שצולמו באוניברסיטת דרום קליפורניה ופרק הפיילוט שצולם בקנדה. בריאן סינגר בחר בבית חולים ליד עיירת הולדתו וסט וינדזור שבניו ג'רזי כמקום התרחשותה הבדיוני של הסדרה. מרכז קמפוס פריסט של אוניברסיטת פרינסטון הוא המקום שבו בוצעו הצילומים האוויריים של בית החולים האוניברסיטאי פרינסטון-פליינסבורו הנראים לאורך הסדרה. חלק מפרקי העונה השישית צולמו בבית החולים הפסיכיאטרי הנטוש גרייסטון פארק בעיירה פארסיפאני-טרוי הילס שבניו ג'רזי. בית חולים זה שימש כמקום משכנו של בית החולים הפסיכיאטרי הבדיוני מייפילד, בו אושפז האוס בפרקים הראשונים של העונה.
קטע הפתיחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קטע הפתיחה של הסדרה מתחיל בהצגת תמונת MRI של ראש, המשמשת רקע לתמונה של האות H הנתונה במסגרת (סימן בינלאומי לבית חולים) מהלוגו של הסדרה. לאחר מכן מתווספים פניו של דוקטור האוס כפי שהוצגו לראשונה בפרק הפיילוט, ומעליהם מופיע שם הסדרה במלואו. לאחר מכן מתפוגג ראשו של האוס, ומתחת לשם הסדרה מופיע קו תחתי ולידו צמד האותיות M.D (ראשי תיבות של Medical Doctor - רופא), ובאופן זה מושלמת הצגת הלוגו. התמונות הללו היו כל קטע הפתיחה של פרק הפיילוט. בכל הפרקים הבאים עד העונה השביעית כלל הקטע את שמותיהם של ששת השחקנים הראשיים: לורי, אדלשטיין, אפס, לאונרד, מוריסון וספנסר. שמו של דייוויד שור, יוצר הסדרה, מופיע אחרון.
לאחר שמתפוגג לוגו הסדרה מוצג תצלום אוויר של בית החולים פרינסטון-פליינסבורו, ובהמשך מופיעה סדרת תמונות המלווה את שמו של כל אחד מחברי הצוות; רובן מוצגות בסמיכות או מעל איורים הקשורים לאנטומיה של גוף האדם. שמו של לורי מופיע ליד דגם של ראש אנושי עם מוח חשוף; שמה של אדלשטיין מופיע לצד איור מלאכותי של אקסון עצבי; שמו של אפס מופיע על רקע תצלום קרני X של בית החזה; שמו של לאונרד מופיע על רקע ציור של שתי המיספרות המוח. בחלק של הצגת שמה של מוריסון לא הייתה הסכמה על תמונה אנטומית כלשהי, ולבסוף הוסכם כי יוצגו צילומים של חותרי סירות באגם קרנגי[25]. שמו של ספנסר מופיע לצד ציור מיושן של עמוד השדרה.
בין הצגת שמו של ספנסר להצגת שמו של שור יש סצנה שבה רואים את האוס יחד עם שלושת חברי הצוות המקוריים שלו הולכים במורד אחד ממסדרונות בית החולים. ג'ייקובס סיפרה בראיון כי לרקעים השונים אין משמעות ספציפית ביחס לדמויות; אולם, התמונה האחרונה - הטקסט "נוצר על ידי דייוויד שור" שמתחתיו צוואר אנושי - מרמזת על כך ששור הוא "המוח של הסדרה"[25]. קטע הפתיחה היה מועמד בשנת 2005 לפרס אמי עבור העיצוב הטוב ביותר של קטע פתיחה. שמותיהם של ספנסר ומוריסון המשיכו להופיע בקרדיטים שבקטע הפתיחה גם לאחר שזמן המסך של דמויותיהם הופחת במידה רבה במהלך עונות ארבע וחמש, ושמה של מוריסון אף הוזכר לאחר שהיא עזבה את הסדרה. בעונה השביעית חלו שינויים אחדים בקטע הפתיחה, בראשם הסרת שמה של מוריסון והוספת שמותיהם של ג'ייקובסון ושל ויילד. לאחר עזיבתה של ויילד את הסדרה הוחלף שמה בזה של שרלין יי (דוקטור צ'י פארק) בעונה השמינית, בה נוסף קרדיט גם לשחקנית החדשה אודט אנבל (דוקטור ג'סיקה אדמס).
נעימת הנושא המקורית של הסדרה, כפי שהושמעה בארצות הברית, מורכבת מחלקים מקטעים אינסטרומנטליים של השיר Teardrop המנוגן על ידי להקת Massive Attack.
סקירה כללית של העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרגורי האוס הוא גאון רפואי מיזנתרופי העומד בראש המחלקה לאבחנה רפואית וצוות מאבחנים בבית החולים הלימודי פרינסטון-פליינסבורו שבניו ג'רזי. רוב הפרקים עוסקים באבחון של מחלות ומתחילים ברצף אירועים מחוץ לבית החולים המובילים להתבטאות תסמיני המחלה של המטופל. בהמשך הפרק מתוארים ניסיונותיהם של חברי צוות המאבחנים של האוס לאבחן ולטפל במחלתו של המטופל, שלעיתים קרובות נכשלים עד אשר מצבו של החולה מחמיר והופך לאנוש. האוס נוהג לדחות מקרים שלדעתו אינם מעניינים מבחינת המורכבות שלהם. קווי העלילה השונים מתמקדים בתאוריות ובשיטות הרפואיות היוצאות דופן של האוס ותגובות הדמויות האחרות, ולא בדקויות הטיפול[1].
הצוות משתמש בשיטת האבחנה המבדלת, כשתפקידו של האוס הוא להנחות את חברי הצוות בדיונים. הוא משתמש בלוח לבן, עליו הוא כותב ומוחק את האטיולוגיות האפשריות עם טוש מחיק. בחלק ניכר מהפרקים החולה מאובחן באופן שגוי ומטופל בהתאם מבחינה תרופתית. דבר זה גורם בדרך כלל לסיבוכים נוספים, אך לבסוף מסייע להאוס ולצוותו לאבחן את הבעיה האמיתית של המטופל, כיוון שאופי הסיבוכים מספק מידע יקר ערך וחדש. האוס נוטה להסיק את המסקנה הנכונה בפתאומיות, לעיתים בעקבות השראה שקיבל מהערה אגבית שנאמרה על ידי דמות אחרת. האבחונים יכולים להיות של מחלות נדירות ונפוצות כאחד. לעיתים קרובות הוא נעזר בעמיתו ובחברו היחיד, האונקולוג דוקטור ג'יימס וילסון.
רוב המחלות שהאוס וצוותו נתקלים בהן אינן מאובחנות בקלות כיוון שהחולים נוטים לשקר ביחס לתסמינים, לנסיבות, או להיסטוריה האישית שלהם. לעיתים קרובות אומר האוס "כולם משקרים", או מכריז במהלך דיוני הצוות כי "החולה משקר"; זו גם הנחת היסוד בהחלטותיו ובאבחוניו של האוס. אחת מהשיטות הנפוצות של האוס לבירור הגורמים למצבו של המטופל היא פריצה לבית המטופל על מנת לגלות מידע, ולעיתים הוא מטיל זאת על אחד או יותר מחברי הצוות. מאחר שרוב ההיפותזות שלו מבוססות על תובנות חריגות שהתגלו בפניו באופן מקרי, הוא מתקשה לעיתים קרובות לקבל רשות מהממונה עליו, מנהלת בית החולים דוקטור ליסה קאדי, לבצע הליכים רפואיים אותם הוא רואה כנחוצים בנסיבות העניין. דבר זה מודגש במיוחד כאשר הטיפול המוצע כרוך בדרגת סיכון גבוהה, או שנוי במחלוקת מבחינת אתיקה רפואית. לעיתים קרובות נוצרות מחלוקות בין האוס לבין הצוות שלו, ובעיקר מול דוקטור אליסון קמרון, שגישתה כלפי אתיקה רפואית היא שמרנית יותר בהשוואה לזו של שאר חברי הצוות.
האוס, בדומה לשאר הרופאים האחרים בבית החולים, מחויב למספר משמרות בשבוע במרפאת היום של בית החולים. הוא ממלא את החובה הזאת בחוסר חשק רב, ולעיתים קרובות נוקט בשיטות יצירתיות להתחמק מכך, המהוות קו-עלילה משני החוזר על עצמו ומשמש אתנחתא קומית בסדרה. במהלך המשמרות שלו במרפאה הוא מבלבל את החולים עם אבחנות לא רצויות על חייהם האישיים, מרשמים אקסצנטריים, וטיפולים לא מקובלים. אולם, לאחר שנראה כי הוא לא מייחס חשיבות לתלונותיהם, הוא בדרך כלל מפתיע את חוליו עם אבחנה מהירה ומדויקת. התובנות שהוא מגיע אליהן במהלך המקרים הפשוטים במרפאה מסייעות לו לעיתים לפתור את התעלומה הראשית בפרק.
אחד מקווי העלילה המרכזיים של הסדרה הוא השימוש של האוס בתרופה ויקודין על מנת לשלוט בכאב שלו, הנובע מאוטם בשריר הארבע ראשי שהתרחש כחמש שנים לפני תחילת הסדרה ומאלץ אותו ללכת עם מקל הליכה. בפרק ה-11 של העונה הראשונה מתוודה האוס על כך שהוא מכור לוויקודין, אך טוען כי אין לו בעיה מאחר שהגלולות "מאפשרות לי לעשות את עבודתי, והן לוקחות ממני את הכאב". התמכרותו גרמה לקאדי ווילסון לעודד אותו להיכנס למכוני גמילה מסמים במספר הזדמנויות. כאשר אין לו גישה לוויקודין, הוא חווה בדרך כלל כאב עז ותסמיני גמילה אופייניים, ולעיתים עורך ניסויים על עצמו עם משככי כאבים אחרים כגון מורפין ומתאדון. לקראת סוף העונה החמישית מתחיל האוס לסבול מהזיות; לאחר ששללו מספר אבחנות אפשריות מגיעים וילסון והאוס למסקנה שככל הנראה מדובר בהתמכרות שלו לוויקודין. האוס מתכחש לכך במשך זמן מה, אך בסיום העונה מתאשפז מרצונו בבית החולים הפסיכיאטרי הבדיוני "מייפילד". בתחילת העונה השישית הוא משוחרר ממייפילד כשהתמכרותו נמצאת תחת שליטה, אך בפרק ה-15 של העונה השביעית הוא מגלה כי קאדי לקתה ככל הנראה בסרטן הכליה, ובעקבות כך חוזר ליטול ויקודין.
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמויות ראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גרגורי האוס
עד לעונה השביעית זכו שישה שחקנים בקרדיטים בפתיח של הסדרה, וכולם מגלמים רופאים בבית החולים הלימודי הבדיוני פרינסטון-פליינסבורו שבניו ג'רזי. דוקטור גרגורי האוס (יו לורי), הדמות הראשית, עומד בראש המחלקה לאבחון רפואי. האוס מתאר את עצמו בפרק השלישי של העונה הראשונה כ"רופא מאבחן מורשה עם התמחות כפולה במחלות מידבקות ובנפרולוגיה". דוקטור ג'יימס וילסון (רוברט שון לאונרד), חברו האמיתי היחיד של האוס, הוא ראש המחלקה לאונקולוגיה. דוקטור ליסה קאדי (ליסה אדלשטיין) היא אנדוקרינולוגית והמנהלת של האוס, וכן דיקנית הרפואה והמנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים. להאוס ולקאדי יש מערכת יחסים מורכבת, והמפגשים ביניהם כוללים לעיתים רמיזות רבות ומתחים על רקע מיני[26]. בפרק השישי של העונה החמישית הם מתנשקים לראשונה, אך מערכת היחסים ביניהם לא מתקדמת מעבר לנקודה זו בעונה החמישית; בפרק הסיום של העונה האמין האוס כי הוא וקאדי קיימו יחסי מין, אך לבסוף התברר לו כי הדבר היה הזיה שמקורה בהתמכרותו לוויקודין. בפרק הסיום של העונה השישית סיפרה קאדי להאוס כי היא מאוהבת בו, ולאחר נשיקה נוספת הם החליטו לנסות להיות זוג.
חברי הצוות הראשונים של האוס היו הנוירולוג אריק פורמן (עומאר אפס), המומחה לרפואת חירום רוברט צ'ייס (ג'סי ספנסר), והאימונולוגית אליסון קמרון (ג'ניפר מוריסון). בפרק ה-21 של העונה השלישית הודיע פורמן על התפטרותו, ואמר להאוס "אני לא רוצה להיות דומה לך". בפרק האחרון של אותה עונה הודיע האוס לצ'ייס על כך שהוא לימד אותו כל מה שביכולתו ללמד או שום דבר, ומפטר אותו מהצוות. קמרון, שהתאהבה בצ'ייס, התפטרה גם כן. צעדים אלה הותירו את האוס ללא צוות בפרק הבכורה של העונה הרביעית.
קאדי הורתה להאוס לגייס צוות חדש, והאוס החליט לבחון ארבעים רופאים. הפרקים הראשונים של העונה הרביעית מתמקדים בתהליך הבחירה, שלפי החלטת האוס היה במתכונת של תוכנית מציאות טלוויזיונית בה מודחים המתמודדים בזה אחר זה. האוס נתן לכל אחד מהמתמודדים מספר בין 1 ל-40, וניפה אותם בהדרגה עד שנותרו שבעה מועמדים. בפרק השלישי עד החמישי של העונה הוא העריך את כישוריהם באבחון מקרים, בסיועו של פורמן שחזר למחלקה לאחר פיטוריו מבית חולים אחר כיוון שהתנהג כמו האוס. בעקבות חזרתו של פורמן היו אמורים להישאר רק שני מקומות פנויים, אך בפרק התשיעי של העונה הצליח האוס להערים על קאדי כך שהיא התירה לו לשכור שלושה רופאים חדשים. בסופו של דבר הוא בחר את המנתח הפלסטי לשעבר כריס טאוב (פיטר ג'ייקובסון), המומחה לרפואת ספורט לורנס קאטנר (קאל פן), והמומחית לרפואה פנימית רמי "13" האדלי (אוליביה ויילד), אותה כינה "13" בגלל המספר שהוצמד לה בהליך המיון. בפרק האחרון של העונה התאמתו חששותיה של 13 על כך שהיא חולה במחלת הנטינגטון חשוכת המרפא.
בפרק ה-11 של העונה החמישית התנשקו פורמן ו-13. 13 הייתה מסויגת מפתיחה במערכת יחסים עם פורמן, אך לבסוף החלו השניים במערכת היחסים, שנמשכה עד תחילת העונה השישית. בפרק ה-20 של עונה זו התגלתה גופתו של קאטנר בדירתו. האוס חשד כי מדובר במעשה פלילי כיוון שקאטנר לא הותיר מכתב התאבדות, אך שאר עמיתיו לעבודה סברו כי זו אכן התאבדות. בעונה השביעית עזבה 13 את הצוות לתקופה קצרה והוחלפה על ידי סטודנטית לרפואה בגילומה של אמבר טמבלין. ג'ייקובסון, ויילד ופן שיחקו דמויות ראשיות בסדרה, אך למרות זאת לא זכו לקרדיטים בקטע הפתיחה עד לשינויו והסרת שמה של ג'ניפר מוריסון.
בפרק השביעי של העונה השנייה קיימו קמרון וצ'ייס יחסי מין חד-פעמיים (one-night stand). באמצע העונה השלישית החלו השניים במערכת יחסים מלאה; לאחר שצ'ייס הכריז כי הוא "רוצה יותר", החליטה קמרון לסיים את הרומן ביניהם. לקראת סיום העונה הפסיקה קמרון להתכחש לרגשותיה הרומנטיים כלפי צ'ייס, והם החלו במערכת יחסים יותר יציבה. לאחר שעזבו את הצוות של האוס עברו השניים לתפקידים אחרים בבית החולים, קמרון לתפקיד רופאה בכירה בחדר המיון וצ'ייס לתפקיד מנתח. הם התארסו בפרק ה-21 של העונה החמישית, פרק אחד לאחר גילוי גופתו של קאטנר, והתחתנו בפרק האחרון של העונה. קמרון החליטה לעזוב את בעלה ואת בית החולים בפרק השמיני של העונה השישית, לאחר שצ'ייס חזר לצוות של האוס. לאחר מכן היא חזרה לבית החולים כדמות אורחת, ולבסוף הוצאה הדמות כליל מהתסריט.
בתחילת העונה השביעית עוזבת 13 מסיבה לא ידועה. קאדי מורה להאוס להחליף את 13 באשה אחרת, אך לבסוף מבצעת את הבחירה במקומו: סטודנטית לרפואה בשם מרת'ה מ. מאסטרס (אמבר טמבלין), העורכת את הופעתה הראשונה בפרק השישי של העונה. 13 חוזרת בפרק ה-18 של העונה וה-150 של הסדרה כולה (The Dig), ובו נחשפת הסיבה להיעדרותה: היא הייתה במאסר למשך חצי שנה כיוון שסייעה להרוג את אחיה, שסבל ממחלת הנטינגטון בשלב מתקדם. ויילד וג'ייקובסון אמנם שיחקו דמויות מרכזיות (בדומה לפן), אך הם קיבלו את הכתוביות של כוכבי הסדרה רק בעונה השביעית. הם קיבלו את הכתוביות תחת "Also Starring", והופיעו לאחר קטע הפתיחה. טמבלין לא קיבלה אזכור כמוהם.
דמויות משנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל אחת מעונות הסדרה הייתה דמות משנה שהופיעה בקו עלילה שהתפרש על פני פרקים אחדים. בחמישה פרקים בעונה הראשונה הופיע אדוארד ווגלר (צ'י מקברייד), מיליארדר שבבעלותו חברה לייצור תרופות. הוא תרם 100 מיליון דולרים לבית החולים, ובתמורה התמנה ליושב ראש חבר המנהלים. ווגלר היה הניסיון של המפיקים ופוקס להכניס דמות שלילית. התוכנית נחשבה למצליחה בזמן שידורם של הפרקים, אך למרות זאת דמותו הוצאה מהתסריט תוך זמן קצר[27]. שור אמר כי אין הכרח להכניס דמות שלילית לעלילת הסדרה כיוון "שהיא [התוכנית] נקראת האוס. הקהל יודע שהוא לעולם לא יפוטר"[28]. סטייסי וורנר (סילה וורד), חברתו לשעבר של האוס, הופיעה בשני הפרקים האחרונים של העונה הראשונה ובשבעה פרקים בעונה השנייה. היא ביקשה מהאוס לטפל בבעלה, מארק וורנר (קרי גרהאם), שאותו הוא איבחן בפרק האחרון של העונה הראשונה כמי שסובל מפורפיריה חמורה. הקשר הרומנטי בין סטייסי והאוס התחדש, אך לבסוף החליט האוס לסיימו ואמר לוורנר לחזור לבעלה, דבר שגרם לה לעוגמת נפש רבה.
מייקל טריטר (דייוויד מורס), בלש משטרה, הופיע בפרקים אחדים בעונה השלישית. הוא הגיע למרפאת היום של בית החולים, אך הושפל על ידי האוס שהותיר אותו באחד מחדרי הבדיקות עם מד חום תקוע ברקטום שלו. טריטר ניסה לגרום להאוס להתנצל, אך משזה סירב החליט לנקום בו. טריטר האשים את האוס באחזקת סמים בלתי חוקיים, ואילץ אותו לעבור תהליך גמילה. כאשר המקרה הגיע לבית המשפט החליטה קאדי להעיד עדות שקר. בעקבות כך בוטלו ההאשמות נגד האוס, שנדון ללילה אחד בכלא בגלל בזיון בית המשפט וסיים את תהליך הגמילה תחת השפעת הוויקודין.
המועמדים לחברי הצוות החדשים של האוס בעונה הרביעית הם הדמויות המשניות העיקריות של העונה הרביעית. ארבעת המועמדים שהגיעו לשלב המיונים הסופי אך לא נבחרו הם ג'פרי קול (אדי גאתגי), טרוויס ברנן (אנדי קומאו), הנרי דובסון (כרמן ארגנזיאנו), ואמבר וולקיס (אן דודק). וולקיס הייתה היחידה שלא עזבה את התוכנית לאחר שהאוס החליט שלא להעסיקה, והיא הופיעה לאורך רוב העונה כחברתו של וילסון. בשני פרקי הסיום של העונה היא ניסתה להוביל את האוס השיכור לביתו בהיעדרו של וילסון. הם נקלעו לתאונת דרכים עם אוטובוס, וכתוצאה ממנה נהרגה וולקיס. היא הופיעה בשלהי העונה החמישית כחלק מההזיות שמהן סבל האוס.
החוקר הפרטי לוקאס דגלאס (מייקל וסטון) הופיע בשלושה פרקים בעונה החמישית. האוס שכר אותו על מנת לרגל אחר וילסון, שהחליט לסיים את הידידות ביניהם בעקבות מותה של וולקיס (הידידות חודשה מאוחר יותר). לאחר מכן שילם האוס לדגלאס על מנת שזה ירגל ויבדוק פרטי מידע אישיים הקשורים לחייהם של קאדי ושל חברי הצוות שלו. הוא הופיע בעונה השישית כחבר של קאדי, עד שהיא החליטה להיפרד ממנו כיוון שהפנימה כי היא התאהבה בהאוס.
סקירת הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד"ר גרגורי האוס (יו לורי) - ראש מחלקת אבחון. בשל שבץ בירך ימין איבד חלק משמעותי של השריר ברגל העליונה שלו, והוא חייב להשתמש במקל כדי לסייע בהליכה. כתוצאה מכך, האוס נאלץ להתמודד עם כאב גופני מתמיד, שהוא מנהל באמצעות ויקודין, תרופת מרשם משככת כאבים. למרות שהתנהגות שלו יכולה להיות אנטי-סוציאלית, מיזנתרופית או סוציופתית, האוס נחשב לרופא גאוני בעל חשיבה לא רגילה ואינסטינקטים מצוינים.
- דקאן ד"ר ליסה קאדי (ליסה אדלשטיין) - מנהלת בית החולים, אנדוקרינולוגית. ד"ר קאדי למדה באוניברסיטת מישיגן לתואר שני, שם פגשה לראשונה את גרגורי האוס. למרות שהיא מבקרת לעיתים קרובות את שיטותיו של האוס, היא סומכת על החלטותיו שהן לטובת המטופלים שלו. במהלך התוכנית, ניתן לראות שהיא אחת מהמעטות שהסכימו להעסיק את האוס, בשל שיטותיו. בעונה החמישית מתגלה שיש לה (אולי מאז ומעולם) רגשות חזקים מאוד כלפי האוס; בעונה השביעית היא והאוס מתחילים לצאת, אבל היא נפרדת ממנו כשהוא מתחיל להשתמש שוב בוויקודין. היא עוזבת את בית החולים לאחר שהאוס מוביל את המכונית שלו לבית שלה וד"ר פורמן מחליף אותה בתפקידה בתחילת העונה 8.
- ד"ר ג'יימס וילסון (רוברט שון לאונרד) - ראש מחלקת אונקולוגיה. ד"ר וילסון הוא החבר הכי טוב של האוס. וילסון טוען כי עבודתו ו"החברות המטופשת והפוגענית" שלו עם האוס הם שני הדברים החשובים ביותר עבורו. הוא, יחד עם קאדי, בדרך כלל מוצא את עצמו עוזר ומעודד את התמכרות של האוס לוויקודין ואת שיטותיו המוזרות מאוד. בעונה 8, וילסון אובחן עם סרטן ונותרו לו 5 חודשים לחיות. וילסון הוא אחד האנשים הרבים שידעו שהאוס זייף את מותו ויחד עם האוס, מפסיק את עבודתו כרופא.
- ד"ר אריק פורמן (עומאר אפס) - רופא במחלקת רפואה אבחון, נוירולוג; למד בבית הספר לרפואה ג'ון הופקינס. במהלך הפיילוט, האוס אומר לפורמן כי גורם חשוב בבחירתו היה העובדה שהוא היה עבריין קטין לשעבר שגנב מכוניות והיה בעל "חוכמת רחוב". פורמן התפטר בסוף העונה 3, כיוון שהרגיש שככל שהוא יותר זמן עם האוס, הוא נהיה יותר דומה לו. פורמן מקבל את תפקיד ראש הרפואה הדיאגנוסטית בבית החולים ניו יורק מרסי. במהלך הזמן הזה, הוא הציל את חיי המטופלים אך הפר את פרוטוקולי הטיפול, דבר שהאוס עושה לעיתים קרובות, ובהמשך פוטר. מאוחר יותר חזר פורמן לפרנסטון-פליינסבורו כי קאדי היה האדם היחיד שהסכים להעסיק אותו לאחר מעשיו. בתחילת העונה 6 מתמנה פורמן לראש המחלקה לרפואה דיאגנוסטית, לאחר שהאוס התפטר לתקופה קצרה אבל חזר להיות להיות חבר בצוות כאשר האוס קיבל את רישיון הרפואה בחזרה. הוא הופך לדיקן לרפואה לאחר שקאדי עוזבת בתחילת העונה 8.
- ד"ר אליסון קמרון (ג'ניפר מוריסון) - ראש המחלקה: רפואה חירום, אימונולוגית. קמרון הייתה נשואה ובעלה מת מסרטן. בעונה הראשונה, יש לה מערכת יחסים פלרטטית עם האוס, אך בסופו של דבר היא מתחילה לנהל מערכת יחסים עם צ'ייס. קמרון מתפטרת בסוף העונה 3, אך חוזרת בעונה 4 כחברת צוות חדר החירום של פרינסטון-פליינסבורו. היא מתחתנת עם צ'ייס, אבל מתגרשת ממנו לאחר שהוא הרג בכוונה מטופל שהיה דיקטטור של מדינת עולם שלישי. במהלך סגר בבית החולים שבמהלכו הם תקועים בחדר בדיקה ביחד, קמרון מודה בפני צ'ייס שהיא עדיין לא הצליחה להתגבר על מותה של בעלה הראשון.
- ד"ר רוברט צ'ייס (ג'סי ספנסר) - מנתח, מומחה לטיפול נמרץ, אוסטרלי. אביו היה גם הוא רופא מפורסם שנפטר מסרטן ריאות. צ'ייס מתפטר בסוף העונה 3, אבל חוזר בעונה 4 כחבר צוות הניתוח של פרינסטון-פליינסבורו. צ'ייס בסופו של דבר מחליף את האוס כמנהל המחלקה לרפואה הדיאגנוסטית לאחר שהאוס מזויף את מותו בעונה האחרונה, "כולם מתים".
- ד"ר לורנס קוטנר (קאל פן) עונות 4-5 היה מומחה לרפואת ספורט. מבין כל החברים, קוטנר היה הנלהב ביותר והסביר ביותר שיצטרף להאוס בנטילת סיכונים. בפרק עונה 5 " הסבר פשוט ", קוטנר מת בהתאבדות[29]. השחקן קאל פן היה צריך לעזוב את הסדרה כדי לעבוד בממשל אובמה, ומכאן שדמותו נכתבה מחוץ לתוכנית. הוא חוזר בפרק האחרון של הסדרה כאשר האוס הוזה את נוכחותו.
- ד"ר כריס טאוב (פיטר ג'ייקובסון) עונות 4 - 8 הוא מנתח פלסטי שהוכיח כישרון, כמו האוס, לכופף את ה"חוקים" שקאדי קובעת. למרבה האירוניה, קאדי הציעה לטאוב להיות חבר בצוות האבחון החדש של האוס. למרות שהוא נשוי, הוא בגד באשתו, והעיר הערות המצביעות על כך שהוא יהיה מוכן לעשות זאת שוב. בעונה השמינית יש לו שתי בנות אחת מגרושתו ואחת מרומן עם אחות.
- ד"ר רמי "13" האדלי (אוליביה ווילד) עונות 4 - 8 היא רופאה פנימית. מקור הכינוי שלה במספרים שהאוס הקצה לכל אחד מהמועמדים לצוות במקום אלו שפוטרו, והיא קיבלה את מס' 13. היא ידועה בשל התעלומות הרבות סביב דמותה.
- מרתה מאסטרטס (אמבר טמבלין) (עונה 7 - פרקים 6-19)
- ד"ר צ'י פארק (שרלין יי) (עונה 8 פרקים 2-22)
- ד"ר ג'סיקה אדמס (אודט אנאבל) (עונה 8 פרקים 3-22)
דמויות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדוארד ווגלר (צ'י מקברייד) הוא הבעלים המיליארדר של חברת תרופות. בעונה הראשונה משלם 100 מיליון דולר והופך להעלים של בית החולים אך מפוטר בסוף העונה ההראשונה.
- סטייסי וורנר (סילה וורד) הייתה חברתו לשעבר של ד"ר האוס (במשך חמש שנים), עורכת דין ובוגרת אוניברסיטת דיוק. נפרדו בעקבות פציעתו. שנתיים לאחר הפרידה שלהם, היא התחתנה עם מארק וורנר. היא מופיעה בשני הפרקים האחרונים של העונה הראשונה וב-9 פרקים במהלך עונה 2, כאשר מתקבלת לעבודה בבית החולים כעורכת דין על מנת להיות קרובה לבעלה במהלך ההחלמה שלו.
- הבלש מייקל טריטר (דייוויד מורס) מופיע בעונה השלישית. הוא אחד ממטופלי המרפאה של האוס. לאחר שהאוס מסרב לערוך בדיקות לפי בקשתו של טריטר ומעליב אותו ואף משאיר אותו עם מד חום רקטלי זמן רב. לאחר מכן טריטר דורש התנצלות וכשהאוס מסרב תופס אותו נוהג במהירות מופרזת והאוס מבלה לילה בבית כלא. לבסוף בעקבות חקירות של טריטר האוס מגיע למשפט וקאדי בודה ראיות המזכות אותו.
- ד"ר אמבר וולאקיס (אן דודק) היא רדיולוגית שמופיעה בעונות הרביעית והחמישית כאנטגוניסט הראשי של האוס. בתחרות של האוס לגייס צוות חדש, היא מספר 24. וולאקיס מוכנה לעשות הכל כדי לקבל את התפקיד, כולל מעשי חוסר יושר. לאחר מכן היא מכונה "כלבה" על ידי האוס לאורך העונה, היא נקראת כמעט תמיד בשמה הפרטי, בניגוד לשאר הדמויות. לפעמים היא מאלצת את צ'ייס וקמרון, שהועברו כעת למחלקות שונות בבית החולים, לעזור לה. ההתמדה והגישות הלא שגרתיות שלה זוכות בתחילה לשבחים, אבל בסופו של האוס מחליט לא לבחור בה לצוות. אמבר חוזרת לסדרה כאשר האוס מגלה שהיא חברתו החדשה של וילסון, עובדה שווילסון ניסה להסתיר מהאוס. האוס ואמבר מפתחים במהירות מערכת יחסים יריבות, ומתקוטטים על "משמורת משותפת" על וילסון. בפרק הסיום הכפול של עונה 4 אמבר מעורבת בתאונת אוטובוס לצד האוס, שהבחין בתסמינים של מחלה לא ידועה בה מיד לפני ההתרסקות. מאוחר יותר האוס מבין שהיא סובלת מהרעלה מהשימוש שלה בכדורי שפעת המכילים אמנטדין, יחד עם אי ספיקת כליות שנגרמה מההתרסקות. היא מתה בזרועותיו של ווילסון. היא מופיעה מחדש בעונה 5 כחלק מההזיות של האוס.
- לוקאס דאגלס (מייקל וסטון) הוא חוקר פרטי. הוא נשכר על ידי האוס בעונה החמישית כדי לרגל אחרי הצוות של האוס ולקבל מידע עליהם. לוקאס מופיע שוב במהלך העונה השישית[30] לוקאס מתחיל לצאת עם קאדי. בגמר עונה 6, קאדי מנתקת את האירוסין שלה איתו ומסיימת את מערכת היחסים שלהם כדי שתוכל להיות עם האוס.
- סם קאר (סינתיה ווטרוס) היא אשתו הראשונה של ווילסון, איתה הוא מתחיל לצאת שוב בעונה השישית. הם נפרדים בעונה השביעית.
שחקנים אורחים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רובין טאני - רבקה אדלר
- אליזבת מיטשל - האחות מרי אוגוסטין
- דומיניק פרסל - אד סנואו
- קורט פולר - מארק אדמס
- אמנדה סייפריד - פאם
- סקוט פולי - האנק וויגן
- נסטור קרבונל - ג'פרי רייליך
- כרמן אלקטרה - קמיע
עונה 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אל אל קול ג'יי – קלרנס
- רון ליווינגסטון - ד"ר סבסטיאן צ'ארלס
- ריאן הרסט - סם מק'גינלי
- סינת'יה ניקסון - אניקה ג'ובנוביץ'
- מייקל או'קיף - פלטשר סטון
- מישל טרכטנברג - מלינדה ברדך
- מקנזי אסטין - אלן אלסטון
- אליאס קוטיז - ג'ק מוריארטי
עונה 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לייטון מיסטר - אלי
- ג'ואל גריי - עזרא פאוול
- קתרין ויניק - איב
- קורטווד סמית' - ד"ר אוביידקוב
- פייפר פראבו - האני
עונה 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה 5
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'ליקו איבנק - ג'ייסון
- ווד האריס - סגן באומן
- אוון פיטרס - אוליבר
- מוס דף - לי
- מיט לוף - אדי
עונה 6
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לין-מנואל מירנדה - חואן אלוורז
- ג'ון סדה - דונ
- אנדרה בראואר - ד"ר דריל נולאן
- ג'ושוע מלינה - טאקר
- דייוויד סטראתיירן - נאש
- שרה ויין קליס - ג'וליה
- מת'יו לילארד - ג'ק
- ספראג גריידן - דייזי
- דייוויד קוסטבייל - פיל
- ונטוורת' מילר - בנג'מין בירד
- ג'פרי רייט - ד"ר וולטר קופילד
- מייקל בי. ג'ורדן
עונה 7
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קייקו אגנה - דוקטור צ'נג
תגובות לסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה זכתה לביקורות חיוביות רבות כבר מתחילת שידוריה[31]; היא נחשבה לאחת הסדרות הבולטות בלוח השידורים של פוקס, שבו היו תוכניות אחדות שנחשבו לכושלות[32]. המבקר דייוויד באינקאלי מהניו יורק דיילי ניוז שיבח את הרמה הגבוהה של המשחק ושל התסריט[33]. ג'ון לאונרד מהמגזין ניו יורק כינה את הסדרה "רפואה טלוויזיונית בצורתה הבסיסית והמשביעת רצון ביותר"[34]. בריאן לורי מהמגזין וראייטי התרשם פחות, וטען כי הסדרה מסתמכת על סיפור שגרתי המוצג בצורה טובה מאוד[35]. טים גודמן מהסן פרנסיסקו כרוניקל תיאר את הסדרה כבינונית וכבלתי מקורית[36]. העיתון The A.V. Club, ציין לחיוב את הסדרה, בטענה כי מדובר באחת הקומדיות האפלות ביותר מאז יציאת הסדרה Profit בשנת 1996[37].
דמותו של גרגורי האוס וביצועיו של לורי במהלך גילומה זכו גם כן לביקורות חיוביות. טום שיילס מהוושינגטון פוסט כינה אותו "הדמות הראשית החדשה המחשמלת ביותר שהופיעה על מסך הטלוויזיה מזה שנים"[38]. רוב אואן מהפיטסבורג פוסט-גאזט כינה אותו "בלתי סימפתי באופן מרתק"[39]. המבקרים השונים השוו את דמותו של האוס לבלשים בדיוניים אחרים כגון שרלוק הולמס[5], הרקול פוארו ואדריאן מונק[40], נרו וולף[41], ופרי קוקס, שהוא רופא חם-מזג מהסדרה סקראבס[32][39]. טים גודמן מהסן פרנסיסקו כרוניקל כינה את הדמות "פלא שיש לחזות בו" ו"הסיבה היחידה לצפות בסדרה"[36]. גבריאל דונלי מהדיילי מייל טען כי לורי היה המועמד האידיאלי לגילום דמותו של האוס בשל אישיותו המורכבת[42]. המבקרים התייחסו בחיוב גם לדמויות המשניות המקוריות של הסדרה, בהם טום שיילס שכינה אותם "אנסמבל ממדרגה ראשונה"[38]. עיתונים כגון USA Today טענו כי ביצועיו של לאונרד במהלך גילום דמותו של דוקטור וילסון ראויים לפרס אמי[43]. דייוויד ביאנקאלי מהדיילי ניוז טען כי אדלשטיין הרוויחה בזכות ניסיונה הרב את התפקיד המשמעותי שלה בסדרה[33].
התגובות לשינויים המשמעותיים שחלו בעונה הרביעית היו מעורבות. אלן ספינוול מהסטאר לדג'ר כתב "העבודה הרבה והעצומה של בחינות הקבלה לתפקיד העניקו לכותבי הסדרה הזדמנות להעניק לה חיות חדשה ולאמץ במלואה את הגאונות הקומית של לורי"[44]. מרי מק'נמרה מהלוס אנג'לס טיימס חלקה עליו וטענה כי "צוות השחקנים רק גדל, קווי העלילה הפכו למפוזרים ולא שווים עד לרמה שבה הצופה חש כי יש לפניו חבורת שחקנים שנאלצים לעמוד ביחד כדי לצפות בלורי מושך אחריו את הסדרה בכוח רצונו בלבד"[45]. רוברט ביאנקו מה-USA Today שיבח את פרק הסיום של העונה, וכתב עליו "תראו מה קורה כשמדברים על לשמור את הטוב ביותר לסוף. בעזרת שעתיים נפלאות ושוברות לב... המפיקים הצילו עונה שנראתה מפוזרת, צפופה וככל הנראה יותר מדי אמביציוזית"[43].
בעונה החמישית נמתחו על הסדרה יותר ביקורות שליליות. א.א. ג'יל מהסאנדיי טיימס טענה כי הסדרה איבדה חוש ההומור שלה[46]. מורין ראיין מהשיקגו טריביון כתבה כי "האוס הייתה אחת התוכניות הטובות ביותר בטלוויזיה, אך היא פשוט ירדה מהפסים"[47]. מרי מקנמרה מהלוס אנג'לס טיימס טענה כי הוספת דמותו של הבלש המשטרתי לוקאס דגלאס הייתה טובה מאוד בפרקים הראשונים של העונה[45], אך ראיין חלקה עליה וטען כי מדובר בהפרעה בלתי רצויה וב"עלוב נפש מעצבן"[48].
גם בישראל זכתה הסדרה לתשומת לב רבה ולהתייחסויות להיבטים אחדים שלה. פרופ' פיני הלפרן, מנהל מחלקת רפואת חירום בבית החולים איכילוב, מתח ביקורת על אופן הצגת ההליכים הרפואיים בסדרה. הוא טען כי העובדה שהאוס ורופאים נוספים מתמקדים בחולה אחד אינה מתיישבת עם המציאות בבתי חולים רבים בישראל, שבה רופא נאלץ להתמודד עם כ-50 חולים במקביל, כשבמדינות אחרות המצב אינו בהכרח טוב יותר. הוא גם מתח ביקורת על אופן הצגת הטיפול בפרכוסים בסדרה, שהשתנה לצורה המקובלת בעולם הרפואה עם התקדמות הפרקים. לדבריו:
האוס היא אחת הסדרות הלא-ריאליסטיות ביותר שיש היום. היא מציגה רופאים שעושים הכול בעצמם - החל מבדיקות דם עד ללקיחת ביופסיות, ניתוחים שונים, אפילו את הנתיחה לאחר המוות, וכל זה בקצב שיא - בזמן של פרק אחד... כל מה שהרופא צריך נמצא בידו כבאורח פלא, כאילו לא לוקח לאחות דקה-שתיים למצוא את הפריט ולהוציא אותו מהאריזה. בדיקות מעבדה נלקחות והתשובות חוזרות תוך דקות. חולה מקבל טיפול, ולטוב או לרע מגיב תוך דקות ספורות. לדוגמה, תוך שניות כבר ידוע אם הזיהום הגיב לאנטיביוטיקה.
— אלה הר-נוי, סדרות בית החולים בטלוויזיה: דיוק רפואי הוא לא שם המשחק, באתר nrg, 8 באפריל 2010
מאידך, דוקטור גיורא ורבר משירותי בריאות כללית טען כי למרות חוסר הדיוקים, יש חשיבות בכך שהסדרות הרפואיות גורמות למודעות מוגברת לנושאי בריאות בקרב הציבור, ואף מעניקות להם ידע שעשוי לאתגר את הרופאים[49]. ביקורת נוספת טענה כי:
[האוס] היא סוג של סאטירה על המתרחש בבתי החולים. אף פציינט בעולם לא היה רוצה שיהיה לו רופא ג'אנקי ומיזנטרופ כמו ד"ר גרגורי האוס, שהדבר היחיד שטוב בו היא העובדה שהוא מצליח לפתור כל מקרה רפואי, מה שמשותף להרבה רופאים בטלוויזיה ולאפס רופאים במציאות.
— האוס - מציאות או בדיון?, באתר ynet, 30 ביולי 2009
בהקשר להיבט זה, ידוע לפחות על מקרה אחד בגרמניה על רופא אשר הצליח להציל חיים של פציינט על ידי לקיחת דוגמה מהאוס ובשל כך ניצלו חייו. כמו כן, התוודה הרופא שהוא משתמש בהאוס כדוגמה לתלמידיו[50].
ביחס להיבטים האמנותיים של הסדרה כתבה אריאנה מלמד מאתר ynet כי:
דוקטור האוס, גרגורי האוס, הוא האיש שהייתם חרדים להפקיד בידיו את מלאכת הדיאגנוזה של המחלה המיסתורית שלכם – אבל מה לעשות שאין לכם ברירה... הדיאלוגים שנונים ומהירים כי ככה כותבים לטלוויזיה ב–2005, אבל לא מדובר בשנינות לשמה, לא כזאת שאחריה מתבקשות מחיאות כפיים לתסריטאים, אלא בדיאלוגים שמעמיקים את הדמות הראשית מפרק לפרק, ומפתחים תלות של אמפתיה בינה לבין הצופים... האוס הוא סוג של גאון בעייתי ביותר, וזה – ולא הגאונות – הופך אותו לדמות אנושית כל כך... אין בסדרה הזאת תקינות פוליטית, התנחמדות לצופים או שמץ של נסיון לצבוע את היחסים בין רופאים לבין חולים בוורוד.
— אריאנה מלמד, האוס אוף פאן, באתר ynet, 18 בדצמבר 2005
דירוגים בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז הקרנת פרק הפיילוט זכתה הסדרה לפופולריות רבה בארצות הברית. בעונתה הראשונה, כאשר דורגה במקום ה-24 בקרב כלל סדרות הטלוויזיה, הייתה הסדרה במקום התשיעי מבחינת הפופולריות שלה בקרב נשים בשעות צפיית השיא (primetime)[51]. כל שלוש העונות הבאות של הסדרה דורגו ברשימת עשר התוכניות הפופולריות ביותר, תוך שהן מתבססות באופן חלקי על הפופולריות של פרקי אמריקן איידול ששודרו בסמוך אליהן. הסדרה הגיעה לשיאה במדד נילסן בעונתה השלישית, בה זכתה בממוצע ל-19.4 מיליון צופים בכל פרק[52]. בעונה החמישית ממוצע הצפייה היה 12 מיליון לפרק, והסדרה דורגה במקום ה-19 במדד נילסן[53]. למרות השיפור בדירוג הכללי המשיכה הסדרה להיות מדורגת מתחת לאמריקן איידול ברשימת התוכניות הפופולריות ביותר של פוקס[53].
הפרק הנצפה ביותר של האוס היה הפרק ה-11 בעונה הרביעית ("Frozen"), ששודר לאחר הסופר בול ה-42 וזכה לכ-29 מיליון צופים[54]. הסדרה דורגה במקום השלישי באותו שבוע, והשוותה את הדירוג של אמריקן איידול כשמעליה מדורגים רק הסופר בול עצמו והתוכנית שלאחר הסופר בול[55]. להלן טבלה של דירוג עונות הסדרה בשוק הטלוויזיה האמריקני, המבוססת על ממוצע כלל הצופים לפרק. עונות הסדרות ברשתות הטלוויזיה בארצות הברית מתחילות בספטמבר ומסתיימות בשלהי מאי, במקביל להשלמת הסוויפס של מאי.
| מספר עונה | מספר פרקים | משבצת שידור | תחילת העונה | סיום העונה | עונת שידורים | דירוג | צופים (מיליונים) |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 22 | שלישי, 21:00 | 16 בנובמבר 2004 | 24 במאי 2005 | 2004/2005 | 24 | 13.3[56] |
| 2 | 24 | שלישי, 21:00 | 13 בספטמבר 2005 | 23 במאי 2006 | 2005/2006 | 10 | 17.3[57] |
| 3 | 24 | שלישי, 20:00 (2006) שלישי, 21:00 (2006/2007) |
5 בספטמבר 2006 | 29 במאי 2007 | 2006/2007 | 7 | 19.4[52] |
| 4 | 16 | שלישי, 21:00 (2007/2008) שני, 21:00 (2008) |
25 בספטמבר 2007 | 19 במאי 2008 | 2007/2008 | 8 | 16.2[58] |
| 5 | 24 | שלישי, 20:00 (2008) שני, 20:00 (2009) |
16 בספטמבר 2008 | 11 במאי 2009 | 2008/2009 | 19 | 12.0[53] |
| 6 | 22 | שני, 20:00 | 21 בספטמבר 2009 | 17 במאי 2010 | 2009/2010 | 22 | 12.8[59] |
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה זכתה לפרסים ולמועמדויות רבות מאז תחילת שידוריה[60], ובינואר 2010 עברה את רף 100 המועמדויות. הישגיה הבולטים של הסדרה הם 23 מועמדויות לפרסי אמי (ארבע זכיות), 8 מועמדויות לפרס גלובוס הזהב (שתי זכיות), 6 מועמדויות לפרס גילדת שחקני המסך (שתי זכיות), וכן מועמדות לפרס באפט"א וזכייה בפרס מכון הסרטים האמריקאי ובפרס פיבודי.
יו לורי, המגלם את הדמות הראשית בסדרה, זכה למספר המועמדויות הגבוה ביותר - 26, ומתחתיו נמצא עומאר אפס עם שש מועמדויות. מלבד שחקני הסדרה זכו למועמדויות גם הכותבים והמפיקים של הסדרה, בראשם דייוויד שור עם 10 מועמדויות.
| פרסי פריים טיים אמי | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שנה | קטגוריה | מועמדים | פרק/ים | תוצאה | ||||
| 2005 | תסריט לסדרת דרמה | דייוויד שור | "Three Stories" | זכייה | ||||
| שחקן ראשי בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | ||||||
| 2006 | סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | ||||||
| 2007 | שחקן ראשי בסדרת דרמה | יו לורי | "Half-Wit" | מועמדות | ||||
| שחקן אורח בסדרת דרמה | דייוויד מורס | "Finding Judas" | מועמדות | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | "Half-Wit" | מועמדות | ||||||
| 2008 | שחקן ראשי בסדרה דרמה | יו לורי | "House's Head" | מועמדות | ||||
| בימוי בסדרת דרמה | גרג יאיטאנס | "House's Head" | זכייה | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | "Frozen" | מועמדות | ||||||
| 2009 | שחקן ראשי בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |||||||
| 2010 | שחקן ראשי בסדרת דרמה | יו לורי | "Broken" | מועמדות | ||||
| פרסי אמי לאמנות יצירתית | ||||||||
| 2005 | הלחנת המוזיקה הטובה ביותר לסדרה (דגש דרמטי) | כריסטופר הואג | פרק הפיילוט | מועמדות | ||||
| עיצוב הכותרת הראשית הטובה ביותר | מאט מאלדר, ג'ייק סרג'ינט, דן בראון ודייב מולוי | מועמדות | ||||||
| הליהוק הטוב ביותר לסדרת דרמה | איימי ליפנס | מועמדות | ||||||
| 2006 | ערבול הקול הטוב ביותר לסדרה במצלמה יחידה | גרי לנץ, ריצ' ויינגארט וראסל פייגר | "Euphoria, Part 1" | מועמדות | ||||
| הליהוק הטוב ביותר לסדרת דרמה | איימי ליפנס וסטפני לאפין | מועמדות | ||||||
| הארט דיירקטור הטוב ביותר לסדרה במצלמה יחידה | דרק היל ודניאל ברמאן | "Autopsy", "Distractions" ו-"Skin Deep" | מועמדות | |||||
| 2007 | האיפור התותב הטוב ביותר לסדרה, מיני-סדרה, סרט או שידור מיוחד | דליה דוקטר, ג'יימי קלמן ואד פרנץ' | "Que Sera Sera" | זכייה | ||||
| 2008 | הלחנת המוזיקה הטובה ביותר לסדרה (לחן דרמטי מקורי) | ג'ון ארליך וג'ייסון דרלטקה | "Guardian Angels" | מועמדות | ||||
| 2009 | ערבול הקול הטוב ביותר לסדרת קומדיה או דרמה (שעה אחת) | וון וארגה, ריצ'רד ויינגארט וגרי לנץ | "House Divided" | זכייה | ||||
| 2010 | ערבול הקול הטוב ביותר לסדרת קומדיה או דרמה (שעה אחת) | וון וארגה, ריצ'רד ויינגארט וגרי לנץ | "Epic Fail" | מועמדות | ||||
| ליהוק הניצבים הטוב ביותר | ג'ים ויקרס | "Brave Heart" | מועמדות | |||||
| פרס גלובוס הזהב | ||||||||
| 2006 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | זכייה | |||||
| 2007 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | זכייה | |||||
| 2008 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | — | מועמדות | ||||||
| 2009 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | — | מועמדות | ||||||
| 2010 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | — | מועמדות | ||||||
| פרס גילדת שחקני המסך | ||||||||
| 2006 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| 2007 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | זכייה | |||||
| 2008 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| 2009 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | זכייה | |||||
| צוות השחקנים הטוב ביותר בסדרת דרמה | ליסה אדלשטיין, עומאר אפס, פיטר ג'ייקובסון, יו לורי, רוברט שון לאונרד, ג'ניפר מוריסון, קאל פן, ג'סי ספנסר, אוליביה ויילד | מועמדות | ||||||
| 2010 | השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה | יו לורי | מועמדות | |||||
| פרס גילדת התסריטאים | ||||||||
| 2006 | דרמת פרקים | לורנס קאפלו | "Autopsy" | זכייה | ||||
| 2009 | דרמת פרקים | דוריס אגאן ולאונרד דיק | "Don't Ever Change" | מועמדות | ||||
| 2010 | דרמת פרקים | ראסל פרנד, גארט לרנר, דייוויד פוסטר ודייוויד שור | "Broken" (שני החלקים) | זכייה | ||||
| פרס מכון הסרטים האמריקאי | ||||||||
| 2005 | תוכנית טלוויזיה | — | זכייה | |||||
| פרס פיבודי | ||||||||
| 2006 | הישג בתקשורת האלקטרונית | — | זכייה | |||||
| פרס באפט"א לטלוויזיה | ||||||||
| 2007 | הפרס הבינלאומי | דייוויד שור | מועמדות | |||||
תפוצה מסחרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2008 שודרה הסדרה ב-66 מדינות. הקרנת הבכורה של פרקי הסדרה נערכת ברשתות FOX (ארצות הברית) ו-GlobalTV (קנדה), להן יש לוח שידורים זהה. ב-2008 דורגה הסדרה במקום השלישי ברשימת התוכניות הפופולריות ביותר בקנדה[61], במקום הראשון בגרמניה[62], במקום השני באיטליה[63], ובמקום השלישי בצ'כיה[64]. הסדרה זכתה לפופולריות רבה גם בצרפת[65], ספרד[66], שוודיה והולנד[67]. בממלכה המאוחדת שודרו ארבע העונות הראשונות של הסדרה בערוץ 5, ובעונה החמישית נרכשו זכויות השידור על ידי ערוץ Sky1. גרסת הסדרה באנגלית אמריקאית שודרה גם באוסטרליה, בניו זילנד ובאירלנד.
חמש העונות הראשונות של הסדרה יצאו כל אחת לאור במהדורת DVD המיועדת לאזורים 1, 2 ו-4. לאחר מכן הופקה מהדורה מיוחדת שהכילה את כל העונות. כמו כן, פרקי הסדרה ניתנים להורדה באופן חוקי באמצעות אמזון ו-iTunes Store.
ב-23 באפריל 2007 החלה חברת ההלבשה האמריקנית אמריקן אפרל בהפצת מהדורה מוגבלת של חולצות T הנושאות את הכיתוב "Everybody Lies" (כולם משקרים), המוטו של גרגורי האוס, באמצעות מכירה פומבית למטרות צדקה באתר Housecharitytees.com. הרווחים ממכירת החולצות האלה וממכירת חולצות הנושאות את הכיתוב "Normal's Overrated" הוקדשו לאגודה האמריקנית למחלות נפש[68]. צוות השחקנים והמפיקים של הסדרה השתתפו באירועי התרמה ובפרסומות של האגודה שהופיעו בין היתר במגזין רולינג סטון. פעילויות אנשי הסדרה הובילו לתרומה של מאות אלפי דולרים למטרות צדקה. קייטי ג'ייקובס אמרה על כך בראיון כי היא מקווה שפעילותם המשותפת עם האגודה תוביל להסרה, ולו חלקית, של הסטיגמות השליליות שנקשרו במחלות הנפש השונות[69].
הפסקול הרשמי של הסדרה יצא לאור ב-18 בספטמבר 2007 על ידי חברת התקליטים Nettwerk. הפסקול הכיל את הגרסאות המלאות של השירים שהושמעו במהלך הפרקים, וכן שירים שחוברו והולחנו עבור הסדרה בלבד ולא יצאו לאור קודם לכן[70]. במאי 2010 יצא לאור משחק מחשב המבוסס על הסדרה, ובו מתמודד השחקן עם חמישה מקרים רפואיים יוצאי דופן. המשחק כלל גם מיני-משחק שבו השחקן מנווט בתוך מבוך בתור סנדוויץ' גדול-ממדים שאמור להגיע למשרדו של דוקטור האוס ולא להיאכל בדרך על ידי רופאים אחרים[71].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | 
|
פורטל טלוויזיה |
|---|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האוס (באנגלית)
האוס, ברשת החברתית פייסבוק
האוס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
האוס, סרטונים בערוץ היוטיוב
"האוס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"האוס", באתר נטפליקס
"האוס", באתר AllMovie (באנגלית)
"האוס", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"האוס", באתר Metacritic (באנגלית)- "האוס", באתר אידיבי
- "האוס", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
"האוס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ביקורות רפואיות לפרקי הסדרה (באנגלית)
- מור אלזון, שש סיבות: למה אנחנו אוהבים את "האוס"?, באתר ynet, 2 ביוני 2010
- עידן עמיאל, פרוצדורה רפואית: מנתחים למוות את "האוס", באתר nrg, 11 ביוני 2012
- אריאנה מלמד, "האוס": סדרה גדולה מסך כל מחלותיה, באתר ynet, 14 ביוני 2012
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Linda Frum, Q&A with 'House' creator David Shore, Maclean's, March 14, 2006
- ^ 1 2 Stacey Gibson, The House That Dave Built, University of Toronto Magazine, 2008
- ^ Jill Max, A doctor’s passion for medical storytelling, Yale Medicine Magazine
- ^ 1 2 April MacIntyre, 'House M.D.' interview: Katie Jacobs talks Cuddy, Cameron and House triangle, Monsters and Critics, November 17, 2008
- ^ 1 2 3 4 House and Holmes parallels, Radio Times, January 2006
- ^ 1 2 3 Diane Werts, Fox's medical marvel stays on top, Variety, an. 29, 2009
- ^ Jeff Jensen, Dr. Feelbad, Entertainment Weekly, April 04, 2005
- ^ Libby Slate, Hugh Laurie and Cast Make a House Call , Academy of Television Arts & Sciences, 17/4/2006
- ^ David Shore, Developing the Concept, Hulu, 2006
- ^ Jeff Jensen, Full 'House', Entertainment Weekly, 3/4/2007
- ^ 1 2 Julia Ward, You can't have House without a Holmes, TV Squad, 31/10.2006
- ^ Maureen Ryan, 'House'-a-palooza, part 2: Robert Sean Leonard, Chicago Tribune, 1/5/2006
- ^ Barbara Barnett, House, MD Season Finale: A Conversation with Writers Garrett Lerner and Russel Friend, Blogcritics, May 18, 2008
- ^ 1 2 Bill Keveney, Hugh Laurie gets into 'House', USA Today, March 15, 2004
- ^ 1 2 House's Hugh Laurie Battling "Mild Depression", Us Weekly, October 30, 2007
- ^ Raise Prescribed for 'House' Star, Zap2It, July 12, 2008
- ^ House’s Hugh Laurie Gets Huge Raise, TV Guide, Sep 12, 2008
New £5 million contract is sweet medicine for House's Hugh Laurie, HelloMagazine, September 13, 2008 - ^ Josh Wolk, A Summer Away from the 'House', Entertainment Weekly, July 05, 2007
- ^ Sarrah Le Marquand, Young doctor, The Courier-MailOctober 04, 2006
- ^ Geoff Bennet, Omar Epps Is Back in the 'House'!, AOL, October 11, 2007
- ^ Paula Hendrickson, Growing cast increases show's depth, Variety, January 29, 2009
- ^ Michael Ausiello, Exclusive: Why House Fired "Cutthroat Bitch", TV Guide, November 28, 2007
- ^ Nancy Franklin, Playing Doctor, The New Yorker, November 29, 2004
- ^ Tara Bennett, The VFX Doctor in the House, VFX World, May 19, 2008
- ^ 1 2 Kathy Lyford, ‘House’ Q&A: ‘You live alongside your characters’, Variety, December 18, 2008
- ^ Barbara Barnett, House in Love, Part 2: Cuddy - The Thin Line Between Love and Hate, Blogcritics, December 15, 2008
- ^ Bill Carter, ‘House,’ Already Strong, Gets a Boost, The New York Times, January 30, 2007
- ^ Jeff Jensen, Full 'House', Entertainment Weekly, April 03, 2007
- ^ Ausiello, Michael. "'House' exclusive: The shocking story behind last night's big death" Entertainment Weekly, 2009-04-07. Retrieved 2009-04-07.
- ^ "'House' exclusive: Look who's returning! - Ausiello - EW.com". אורכב מ-המקור ב-2009-09-07. נבדק ב-2009-09-07.
- ^
Hugh Davies, Dr Laurie has viewers of US TV in stitches, The Telegraph, 20 November 2004
- ^ 1 2 Alessandra Stanley, With Terminal Witticism, Even Cancer Can Be Fun, The New York Times, November 16, 2004
- ^ 1 2 David Bianculli, 'HOUSE' GETS FINE TREATMENT, New York Daily News, November 16, 2004
- ^ John Leonard, Scrub Par, New York Magazine, May 21, 2005
- ^ Brian Lowry, House Review, Variety, November 15, 2004
- ^ 1 2 Tim Goodman, Network meddling by Fox execs starts the deathwatch for 'House', San Francisco Chronicle, November 15, 2004
- ^ Gillette, Amelie; Murray, Noel & Phipps, Keith (22 בנובמבר 2004). "A Guide for the Compulsive TV Fan". The A.V. Club. נבדק ב-23 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ 1 2 Tom Shales, 'House': Watching Is the Best Medicine, The Washington Post, November 16, 2004
- ^ 1 2 Rob Owen, TV Review: Hugh Laurie makes 'House' worth a visit, Pittsburgh Post-Gazette, November 14, 2004
- ^ Melanie McFarland, Fox's medical drama 'House' is a welcome transfusion of quality programming, Seattle Post-Intelligencer, November 16, 2004
- ^ Robert Bianco, There's a doctor worth watching in 'House', USA Today, November 16, 2004
- ^ Gabrielle Donnelly, Is Hugh Laurie the new George Clooney? The House actor on how he's set pulses racing as TV's moodiest medic, Daily Mail, August 9, 2008
- ^ 1 2 Robert Bianco, The finale word on the TV season, USA Today, January 7, 2008
- ^ Alan Sepinwall, Sepinwall on TV: 'House' season five review, The Star-Ledger, September 16, 2008
- ^ 1 2 Mary McNamara, Medical dramas heal themselves, Los Angeles Times, October 7, 2008
- ^ AA Gill, Hugh Laurie must hate House, The Sunday Times, June 7, 2009
- ^ Maureen Ryan, Thirteen + 'House' = wrong number, Chicago Tribune, December 11, 2008
- ^ Maureen Ryan, ‘House’ overcrowded with characters, Chicago Tribune, September 16, 2008
- ^ אלה הר-נוי, צופים קבוע בהאוס? זה רק מוסיף לדאגות, באתר nrg, 5 באוקטובר 2010
- ^ רופא בגרמניה הצליח להציל מטופל בעזרת הסדרה "האוס", באתר הארץ, 9 בפברואר 2014
- ^ Rebecca Winters, Television: Doctor Is in ... a Bad Mood, TIME, September 4, 2005
- ^ 1 2 2006-07 primetime wrap, AllBusiness
- ^ 1 2 3 Bill Gorman, American Idol, Dancing With The Stars Top Average Viewership For 2008-9 Season, TV by the Numbers, May 27, 2009
- ^ Bill Gorman, Top Fox Primetime Shows, Jan 28 - Feb 3, TV by the Numbers, February 5, 2008
- ^ Bill Gorman, Top Time-Shifted Broadcast Shows, Jan 28 - Feb 3, TV by the Numbers, February 24, 2008
- ^ Primetime series, The Hollywood Reporter, May 27, 2005
- ^ Series, The Hollywood Reporter, May 26, 2006
- ^ Bill Gorman, Final 2007-8 Season Top TV Shows By Viewers, TV by the Numbers, May 29, 2008
- ^ Bill Gorman, Final 2009-10 Broadcast Primetime Show Average Viewership, TV by the Numbers, June 16, 2010
- ^ "List of nominations and wins", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Thomas Mclean, Canada: U.S. imports hold sway, but a two-way street emerges, Variety, October 3, 2008
- ^ Ed Meza, Germany: Channels duke it out with mostly U.S. fare, Variety, October 3, 2008
- ^ Nick Vivarelli, Italy: Industry marches to global drummers, Variety, October 3, 2008
- ^ John Nadler, Czech Republic: Opening the digital floodgates, Variety, October 3, 2008
- ^ Lizzy Davis, France falls in love with Hugh Laurie, 'the greatest seducer in the world', Observer, April 12, 2009
- ^ Douglas Wilson, Spain: The good, the bad, and the digital, Variety, October 3, 2008
- ^ Stuart Lavine, House' connects across the globe, Variety, January 29, 2009
- ^ "House" Items for Sale and Charity Auction, TV Fodder, April 23, 2007
- ^ Jon Weisman, NAMI benefits from 'House' support, Variety, January 29, 2009
- ^ House Gets A Soundtrack, IGN Music, August 14, 2007
- ^ David Wolinsky, House M.D., The A.V. Club, May 17, 2010
| בקרת זהויות |
|
|---|
- ערכים מומלצים
- פוקס: תוכניות וסדרות
- סדרות טלוויזיה אמריקאיות שעלו לשידור בשנות ה-2000
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - סדרות
- זוכי פרס גלובוס הזהב: סדרות
- זוכי פרס פיבודי
- סדרות טלוויזיה רפואיות
- סדרות דרמה אמריקאיות
- זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: בימוי דרמה
- זוכי אמי בפריים טיים: איפור
- זוכי אמי בפריים טיים: ערבול קול
- זוכי אמי בפריים טיים: תוכניות: תסריט לדרמה
- יוניברסל טלוויזיה: סדרות טלוויזיה