הגבירה עם ההרמין

הגבירה עם ההרמין
La dama con l'ermellino

מידע כללי
צייר	לאונרדו דה וינצ'י
תאריך יצירה	1487–1490
טכניקה וחומרים	שמן על לוח עץ
ממדים בס"מ
רוחב	39 ס״מ
גובה	54 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרנסנס הגבוה
מספר יצירה	MNK XII-209 (המוזיאון הלאומי בקרקוב)
מיקום	מוזיאון צ'רטוריסקי קרקוב שבפולין

הגבירה עם ההרמין (קרויה גם הגבירה עם החמוס או הגבירה עם החולד, בהתאם לשמו הקודם של החמוס - חולד הרים) (באיטלקית: La dama con l'ermellino) הוא ציור דיוקן מאת לאונרדו דה וינצ'י, שצויר ככל הנראה בין השנים 1487–1490. הנערה שבציור מזוהה על ידי חוקרים כצ'צ'יליה גַלֶרָאני (Cecilia Gallerani), פילגשו של דוכס מילאנו, לודוביקו ספורצה, שהזמין את הציור.

זהו אחד מארבעה^{[דרושה הבהרה]} פורטרטי נשים שצייר לאונרדו דה וינצ'י (האחרים הם המונה ליזה, ג'ינברה דה בנצ'י ולה בל פרונייר). אף על פי שהציור נפגע והושחת לא מעט – דלת שצוירה ברקע כוסתה בשכבת צבע, צעיף שקוף על ראש המודל הומר לתסרוקת ראוותנית וכמה מאצבעות ידה עברו ריטוש גס – זהו עדיין אחד הציורים השמורים יותר של דה וינצ'י ששרדו.

הרקע ליצירת הציור

ערך מורחב – צ'צ'יליה גלראני

צ'צ'יליה גלראני (1473–1536) הייתה אחת מפלגשיו של לודוביקו ספורצה, לאונרדו פגש בגלראני בזמן ששניהם התגוררו בארמונו של לודוביקו. האזכור הראשון לציור הדיוקן של לאונרדו מופיע אצל המשורר בלינצ'וני, שהיה ידידה של גלראני, וכתב:

הו טבע מה קנאי אתה בווינצ'י שצייר את אחד מכוכביך, את צ'צ'יליה הנאווה, שעיניה הנאות מטילות צל אפל על אור השמש [...] חשוב: ככל שהיא נאה ומלאת חיים יותר תגדל תפארתך בימים הבאים עלינו. תן אפוא תודה ללודוביקו ולגאוניותו ולידו של לאונרדו, שניהם היו רוצים לחלוק אותה עם הנצח

פרטי הלבוש של גלראני מעידים על מעמדה המוגבל והארוטי ^{[דרושה הבהרה]}של הפילגש. בידי הנערה מוחזק הרמין.

זיהוי החיה שבתמונה

הרמין

שם הציור באיטלקית הוא "Dama con l'ermellino". למילה ermellino פירושים אחדים, בהם הרמין, חולד הרים וחמוס (ממשפחת הסמוריים). כפי הנראה, החיה שבתמונה היא חמוס או הרמין.

למרות שבעברית קרוי הציור לעיתים "הגבירה עם החולד", הרי שהחיה המצוירת אינה חולד. החולד הוא בעל חיים עיוור השוכן במחילות, אינו לבן (פרט לחריגים שהם לבקנים) ואינו שייך למשפחת הסמוריים לכן לא ניתן לזהות את החיה עם חולד. החיה בציור היא לבנה, בעלת עיניים פקוחות ונאמר^{[דרושה הבהרה]} עליה שהיא שומרת על ניקיונה.

בעל החיים, בעל הפרווה הלבנה, נקשר בפולקלור לטוהר וניקיון, ונחשב לחיה שתבחר למות ולא להתלכלך. ויש בו גם משחק מילים מלומד: ביוונית נקרא הסמור Galè, משחק מילים עם שם משפחתה של צ'צ'יליה - גַלֶראני. מעבר לכך, ובצורה מובהקת יותר, מסמלת החיה את הדוכס ספורצה, שזכה לכינוי "החמוס" (L'Ermellino).

גלגוליו של הציור

למרות שננטשה על ידי לודוביקו, המשיכה צ'צ'יליה לזכות בחסדיו בזכות בנו שילדה. הדיוקן נשאר בידיה, אך ב-26 באפריל 1498 דרשה אספנית האמנות איזבלה ד'אסטה, אחותה של ביאטריצ'ה, מהפילגש שתמסור לידיה את הדיוקן, כדי שתוכל להשוותו עם ציורים אחרים של לאונרדו. ב-29 באפריל שלחה צ'צ'יליה את הציור לאיזבלה, ובמכתב מצורף כתבה שהייתה שולחת אותו ביתר רצון

"אילו הוא היה דומה לי יותר. אל לרום מעלתך לחשוב, שהדבר נובע מכישלון כלשהו מצד ה"מאסטרו", אשר אני מאמינה באמת ובתמים שאיש לא ישווה לו. הדבר נובע אך ורק מכך שהדיוקן נעשה כאשר הייתי עדיין בגיל הלא-מושלם, ומאז השתנו פני מאוד, כך שאם תציבי את הדיוקן לצידי, איש לא יחשוב שאני היא המתוארת בו"

— ניקול, שם, עמ' 265

במאה השמונה-עשרה היה הציור עדיין במילאנו, ונראה באוסף של הרוזנים לבית בּוֹנסָאנָה. בשנת 1800 לערך נקנה הדיוקן על ידי הנסיך אדם ייז'י צ'רטוריסקי מפולין, שהעניק את הציור לאמו איזבלה. באותה תקופה נוסף כיתוב שגוי בפינה השמאלית העליונה של הציור:

LA BELE FERONIERE

LEONARD D'AWINCI

^{[דרושה הבהרה]}

זאת משום שנחשב בטעות על ידי איזבלה צ'רטוריסקי כדיוקנה של פילגשו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת (כיום כינוי זה מוצמד בטעות ללה בל פרונייר). בשנות הארבעים עד השבעים של המאה ה-19 שהתה המשפחה בגלות בפריז, כשהתמונה נמצאת ברשותה, בחדריה שבמלון "למבר", אך מבלי שאיש בממסד האמנותי הצרפתי יודע על כך. בקטלוג צרפתי משנת 1869 מצוין שהתמונה אבודה. בשנת 1876 חזרה המשפחה לפולין והתמונה הוצגה במוזיאון צ'רטוריסקי בקרקוב. בראשית המאה ה-20 זוהתה התמונה כדיוקנה של צ'צ'יליה גלראני. בזמן מלחמת העולם השנייה, לפני פלישת הנאצים לפולין ב-1939, הוסתרה התמונה בסינייבה, אך מקום המסתור התגלה, והציור הוצג במוזיאון הקיסר פרידריך בברלין, ונועד^{[דרוש מקור]} להיתלות במוזיאון הפרטי של אדולף היטלר בלינץ. לבסוף הגיעה התמונה לאוסף הפרטי של המושל הנאצי של פולין, הנס פרנק, ושם התגלתה ב-1945 בידי הוועד הפולני-אמריקני. הציור נמצא כיום באוסף צ'רטוריסקי בקרקוב.

לקריאה נוספת

• צ'ארלס ניקול, 2007. לאונרדו דה וינצ'י, תל אביב: עם עובד, תרגום: כרמית גיא

• Schneider, Norbert, 1994. The Art of Portrait: Masterpieces of European Portrait-Painting 1420-1670. Koln: Benedikt Taschen, P. 55
• Laurie Schneier Adams, Italian Renaissance Art. Boulder: Westview Press, 2001.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הגבירה עם ההרמין בוויקישיתוף

• מוזיאון צ'רטוריסקי
• כתבה ב-BBC על הגבירה עם החמוס
• כתבה ב-Milwaukee Journal Sentinel על ההיסטוריה של הציור
• כתבה ב"סן-פרנסיסקו כרוניקל" על הסכנה לציור בזמן המלחמה
• גיל נוה, טכנולוגיה חדשה שופכת אור על תולדות יצירתו של דה וינצ'י, "הגבירה עם החמוס", באתר הארץ, 30 בספטמבר 2014