הדיוויזיה הכחולה

הדיוויזיה הכחולה
División Azul

פרטים
מדינה
שיוך	ואפן אס אס
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	יולי 1941 – 17 בנובמבר 1943 (כשנתיים)
מלחמות	Tikhvin defensive operation, Battle of Krasny Bor, Operation Polar Star, Tikhvin offensive, החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
נתוני היחידה
כוח אדם	18,000 חיילים (1941) 47,000 חיילים (סה"כ, בין 1941 ל-1944)
פיקוד
מפקד נוכחי	Agustín Muñoz Grandes

סמל הדיוויזיה

דיוויזיית חי"ר מספר 250 (בספרדית: 250. Infanterie-Division) הידועה בכינוי הדיוויזיה הכחולה (División Azul) הייתה יחידה התנדבותית של חיילים ספרדים ששירתו בצבא גרמניה הנאצית בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.

מקור

על אף שפרנסיסקו פרנקו לא הצטרף למלחמה לצד גרמניה הנאצית, הוא איפשר למתנדבים ספרדים להצטרף ליחידה ספרדית שהוקמה במסגרת הוורמאכט ויועדה להילחם בבולשביזם בחזית המזרחית. בדרך זו יכול היה לשמור על הנייטרליות של ספרד ובאותה עת לגמול לאדולף היטלר על תמיכתו בו במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. שר החוץ הספרדי רמון סרנו סונייר היה זה שהציע להקים כוחות מתנדבים, ובתחילת מבצע ברברוסה, שלח פרנקו הצעת סיוע רשמית לברלין.

היטלר אישר לצרף את המתנדבים הספרדים ב-24 ביוני 1941. מתנדבים נהרו אל לשכות הגיוס בכל הערים בספרד. צוערים מבתי הספר לקצינים בסרגוסה התנדבו במספרים גדולים. בתחילה הייתה הממשלה הספרדית מוכנה לשלוח 4,000 גברים, אך במהרה הבינה כי ישנם יותר מתנדבים ממה שצריך על מנת להקים חטיבה צבאית: 18,104 גברים, מהם 2,612 קצינים ו-15,492 חיילים.

חמישים אחוז מהקצינים והמפקדים שאינם קצינים היו חיילים מקצועיים, רבים מהם ותיקי מלחמת האזרחים. רבים אחרים היו חברים במפלגת הפלנחה הספרדית. אחרים התנדבו בעקבות הלחץ ובעקבות קשרים מן העבר לרפובליקה או כדי לסייע לקרוביהם אשר ישבו בבתי הכלא של פרנקו.

הגנרל אוגוסטין מונייז גרנדס מונה להוביל את המתנדבים. מדיהם הרשמיים שילבו אלמנטים של מדי הצבא הספרדי, כגון כומתה אדומה, מכנסי חאקי אשר היו בשימוש הלגיונות הספרדיים וחולצות כחולות של חברי מפלגת הפלנגה שהעניקו ליחידה את שמה, "הדיוויזיה הכחולה". מדים אלו היו בשימוש רק בחופשה בספרד; בשדה הקרב, לבשו החיילים מדי ורמאכט אפורים עם סמל בחלקו העליון של השרוול הימני שנושא את המילה "España" (ספרד) והצבעים הלאומיים הספרדיים.

פריסה ופעילות

גרמניה: אימון וארגון הדיוויזיה

ב-13 ביולי 1941, עזבה הרכבת הראשונה את מדריד אל גרפנווהר, בוואריה לחמישה שבועות של אימון מתקדם. שם חולקו המתנדבים לראשונה לארבע חטיבות חיל רגלים. אחת החטיבות פוזרה בין האחרות, אשר נקראו על שם שלוש הערים הגדולות אשר מהן הגיעו רוב המתנדבים - ברצלונה, ולנסיה וסביליה. כל חטיבה הייתה מורכבת משלושה גדודים של ארבע פלוגות, וכמו כן הוקמה חטיבת תותחנים של שלוש סוללות של תותחי 150 מ"מ וסוללת תותחים כבדים אחת. טייסים מתנדבים הקימו את "הטייסת הכחולה" (בספרדית: Escuadrilla Azul), אשר השתמשה במטוסי Bf 109 ו-Fw 190, והפילה 156 מטוסים סובייטים.

אל החזית הרוסית (אוגוסט-אוקטובר 1941)

אחרי טקס ההשבעה שנערך ב-20 באוגוסט, נשלחה הדיוויזיה הכחולה למשימות לחימה בחזית המזרחית כחלק מקבוצת ארמיות מרכז. הדיוויזיה הועברה לסובאלק, פולין, ברכבת ב-28 באוגוסט, ומשם המשיכה ברגל כ-900 ק"מ. מסלולה המקורי היה לנוע מגרודנו (בלארוס), לידא (בלארוס), וילנה (ליטא), מולודצ'נו (בלארוס), מינסק (בלארוס), אורשה (בלארוס), דרך סמולנסק ומשם לחזית מוסקבה. במהלך הצעידה לעבר חזית סמולנסק ב-26 בספטמבר, קיבלו המתנדבים הספרדיים הוראה לשנות את הכיוון מוויטבסק וסופחו לארמייה ה-16 הגרמנית של קבוצת ארמיות צפון שצר על סנקט פטרבורג.

וולחוב (אוקטובר 1941 - אוגוסט 1942)

תחילה נפרסה הדיוויזיה בחזית וולחוב, ומפקדתה מוקמה בגריגורובו, בפאתי העיר נובגורוד. המתנדבים הספרדיים היו אחראים על אזור של כ-50 ק"מ בחזית הצפונית והדרומית של נובגרוד, לאורך גדות נהר הוולחוב ואגם אילמן.

לנינגרד (אוגוסט 1942 - אוקטובר 1943)

באוגוסט 1942 הועברה הדיוויזיה צפונה לאגף הדרומי של סנקט פטרבורג, דרומית לנבה ליד העיר פושקין, קולפינו וקרסני בור באזור נהר האזורה.

הדיוויזיה הכחולה נשארה בחזית לנינגרד בה היא ספגה אבדות כבדות הן בעקבות הקור והן בשל פעולות הצבא האדום. פרנקו העביר עוד כוחות, אשר הפעם כללו גיוס בנוסף למתנדבים. סה"כ שירתו כ-45,000 חיילים ספרדים בחזית המזרחית. החיילים זכו בעיטורים ספרדיים וגרמניים, והיו הדיוויזיה היחידה שהייתה בעלת מדליה דיוויזיונית, שיצירתה אושרה על ידי היטלר.

בעקבות קריסת החזית הגרמנית לאחר קרב סטלינגרד, המצב השתנה ויותר חיילים גרמנים נפרסו דרומה יותר. באותו זמן הגנרל אמיליו אסטבן אינפנטס לקח פיקוד.

פירוק הדיוויזיה

בסופו של דבר, החלו בעלות הברית וספרדים אוהדי בריטניה ללחוץ על פרנקו להסיג את הכוחות. פרנקו החל שיחות באביב 1943 והעביר פקודה לנסיגה ב-10 באוקטובר.

כמה חיילים ספרדים סירבו לסגת. הממשלה הספרדית ב-3 בנובמבר אילצה את כולם לחזור לספרד, או שיאבדו את אזרחותם. בסופו של דבר מספר החיילים שלא חזרו היו כ-3,000. ספרדים הצטרפו גם כן ליחידות גרמניות אחרות כמו הוואפן אס אס. בסופו של דבר כלל היחידות כולן נקראו הלגיון הכחול (Legión Azul).

הספרדים שנשארו תחילה שרתו כחלק מהדיוויזיה ה-121, נדרשו לחזור במרץ 1944 והועברו חזרה לספרד ב-21 במרץ. שארית המתנדבים נקלטו ביחידות גרמניות.

השפעת הדיוויזיה הכחולה על היסטורית הצבא הספרדי

רוב הקצינים הבכירים בצבא הספרדי בשנים בין 1960–1970 שירתו בדיוויזיה הכחולה. השירות בה השפיע על תפקידם ועל השקפת עולמם בנוגע למעבר לדמוקרטיה בספרד של סוף שנות ה-70. רבים מהגנרלים אשר לקחו חלק בניסיון ההפיכה הצבאית בספרד ב-23 בפברואר 1981, שירתו בדיוויזיה הכחולה במהלך מלחמת העולם השנייה, ביניהם היו אלפונסו ארמדה וחיימה מילנס דל בוש .

צלב סופיה הקדושה של נובגורוד

ב-2004 הממשלה הספרדית החזירה את צלב הקתדרלה האורתודוקסית סופיה הקדושה לנובגרוד. הצלב נלקח כשלל במהלך הפגזת העיר אשר שימשה את מפקדת הדיוויזיה במהלך מלחמת העולם השנייה. הצלב נלקח לספרד, ראשית לבורגוס ולאחר מכן לאקדמיה להנדסה צבאית הספרדית באויו דה מנסנרס ליד מדריד.

אזכורים בתרבות הפופולרית

• חוויאר גונסלס (Javier González) "הכתר החמישי" (La Quinta Corona) - תרגם יורם מלצר, אגם הוצאה לאור 2007. רומן הקושר בין ספרד של שנת 2005 לדיוויזיה הכחולה בחזית סנקט פטרבורג.

לקריאה נוספת

• Gerald R. Kleinfeld and Lewis A. Tambs. Hitler's Spanish Legion: The Blue Division in Russia. Southern Illinois University Press (1979), 434 pages, ISBN 0-8093-0865-7.
• Xavier Moreno Juliá. La División Azul: Sangre española en Rusia, 1941-1945. Barcelona: Crítica (2005).
• Wayne H. Bowen. Spaniards and Nazi Germany: Collaboration in the New Order. University of Missouri Press (2005), 250 pages, ISBN 0-8262-1300-6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הדיוויזיה הכחולה בוויקישיתוף

• הדיוויזיה הכחולה על פי ג'ייסון פייפס