לדלג לתוכן

הכשת נחש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נראה כמו תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נראה כמו תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
עריכה - שיחה
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
הכשת נחש
snake bite
פגיעה בזרוע כעבור 5 ימים מהכשת צפע
פגיעה בזרוע כעבור 5 ימים מהכשת צפע
תחום רפואת חירום
גורם תקיפת בני אדם על ידי בעלי חיים עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 168828 עריכת הנתון בוויקינתונים
DiseasesDB 29733
MeSH D012909
MedlinePlus 000031
סיווגים
ICD-10 T63.0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכשת נחש היא תקיפה באמצעות נשיכה של נחש ארסי.

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה המציגה את התפלגות הנחשים בעולם
מפה המציגה את התפלגות הכשות הנחשים בעולם

הערכת מספר מקרי ההכשה השנתיים ברחבי העולם עומדת על כ-5.4 מיליון, מתוכם כ-2.3 מיליון מקרים מגיעים לכדי הרעלה, וכ-100,000 מקרים מסתיימים במוות.[1]

שכיחות ההכשות משתנה משמעותית בין חלקי העולם. הכשות שכיחות יותר באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, במיוחד באזורים כפריים בהם החשיפה לנחשים גבוהה יותר. מקרי המוות נרשמים בעיקר בדרום אסיה, דרום-מזרח אסיה ואפריקה שמדרום לסהרה, כאשר הודו מובילה במספר מקרי המוות מהכשות מבין כל מדינות העולם.[2]

מקרי הכשות שכיחים יותר בעונת הקיץ, כאשר הנחשים פעילים יותר ובני אדם נחשפים לסביבתם ובמיוחד באזורים חקלאיים.[3]

בישראל, מדי שנה, כ-60 בני אדם פונים לבתי חולים בשל הכשות מלטאות או נחשים ארסיים, וכ-130 נוספים עקב הכשות מלטאות או נחשים לא-ארסיים. מקרי מוות כתוצאה מהכשות אלה נדירים, ובשנים האחרונות דווחו מקרים בודדים.[4]

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשים מכישים למטרות ציד וכאמצעי הגנה.[5][6]

בעולם המתפתח רוב הכשות הנחש קורות אצל אלה שעובדים בחוץ כגון חקלאים, ציידים ודייגים. ההכשות לעיתים קרובות מתרחשות כאשר אדם דורך על הנחש או מתקרב אליו יותר מדי. בארצות הברית ובאירופה ההכשות הכי נפוצות הם אצל מי שמגדל אותם כחיות מחמד.[7]

זני הנחשים האחראים להכשות בעלות פוטנציאל קטלני תלוי באזורי התפוצה שלהם. ביבשת אפריקה אלה יהיה זני הממבה, קוברה מצרית, ביטיס מתנפח והאפעה. באזור המזרח התיכון יהיו אלה הצפע, אפעה ומינים של פתן. במרכז ודרום אמריקה יהיו אלה נחשים מסוג גומצן ועכסן. בדרום אסיה סברו בעבר כי קוברה הודית, קרייט מצוי, צפע הודי ואפעה הם המסוכנים ביותר, אולם התגלה כי באזור זה קיימים זני נחשים קטלניים הרבה יותר.[7]

סימנים וסימפטומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התסמינים השכיחים ביותר בכל סוג של ארס נחש.[8][9][10] עם זאת, יש שונות גדולה בסימפטומים של הכשות של סוגים שונים של נחשים.[8]

התסמין השכיח ביותר בכל הכשה הוא תחושת פחד, אשר תורם לתסמינים אחרים, בהם בחילות, הקאות, שלשול, סחרחורת, עילפון, קצב לב מהיר, קור ועור לח.[11][12] לטלוויזיה, ספרות, ולפולקלור חלק בריגוש המוגזם שקיים סביב נושא ההכשות, ולכך שלאנשים יש מחשבות, בלתי מוצדקות, על מוות קרוב אם הוכשו.

הכשות יבשות, הכשות בהן לא הוחדר ארס, והכשות על ידי מינים שאינם ארסיים עדיין עלולות לגרום לפציעה חמורה. ישנן מספר סיבות לכך: הפצע עשוי להפוך למזוהם בגלל חדירת הרוק והניבים של הנחש שעלולים להכיל אורגניזמים פתוגניים מיקרוביאליים, כמו Clostridium tetani. מקרי זיהום בדרך כלל מדווחים בהכשות צפע-בעלי ניבים המסוגלים לחדור עמוק. הכשות עלולות לגרום להתקף אלרגי אצל אנשים מסוימים.

ברוב ההכשות, בין אם על ידי נחש ארסי או לא, תהיה השפעה מקומית כלשהי. בכ-90% מההכשות יש כאבים קלים ואדמומיות, אם כי זה משתנה בהתאם למקום ההכשה.[11]הכשה של צפעיים ומספר סוגים של קוברה עלולה להיות כואבת מאוד, הרקמה המקומית תהיה רגישה למגע ונראה נפיחות באזור בתוך כחמש דקות.[13] אזור זה עשוי לדמם, להתכסות בשלפוחיות ויכול להוביל בסופו של דבר לנמק. סימפטומים ראשוניים נפוצים אחרים של הכשות צפעוני גומה וצפע כוללים עייפות, דימום, חולשה, בחילות והקאות.[11][13] התסמינים עשויים להפוך למסכני חיים לאורך הזמן, עם התפתחות לחץ דם נמוך, נשימה מהירה, דופק לב מואץ, דימום פנימי חמור, שינוי סנסורי, כשל כלייתי וכשל נשימתי.[11][13]

באופן מעניין, הכשות שנגרמות על ידי קרייט מצוי, פתן אלמוגי, עכסן מוהאבי ועכסן מנומר (Crotalus mitchellii) גורמות למעט כאב, אם בכלל, למרות היותן גורמות לפציעות קשות.[11] אנשים שהוכשו באזורים ספציפיים על ידי מינים מסוימים של עכסנים עשויים להרגיש טעם מר, מנטה או טעם מתכתי בפה.[11] קוברה יורקת וקוברה טבעתית יכולות לירוק ארס לתוך העיניים של האדם. התוצאה המידית תהיה כאב, אופתלמופלגיה[14] (שיתוק שרירי גלגל העין), ולפעמים אף עיוורון.[15][16]

נקרוזיס רקמות חמור בעקבות החדרת ארס של גומצן חניתי. מצב מוות הרקמה דורש קטיעה מעל הברך. המוכש היה נער בן 11 שהוכש שבועיים קודם לכן באקוודור, וטופל עם אנטיביוטיקה בלבד.[17]

ארסים של מספר פתניים אוסטרלים ושל רוב נחשי הצפע יגרמו לקואגולופתיה[18] (בעיה בקרישת דם), לפעמים באופן חמור כל כך עד כי האדם עלול לדמם באופן ספונטני מתוך הפה, האף, ואפילו מתוך פצעים ישנים.[13] איברים פנימיים עלולים לדמם, כולל המוח והמעיים ועלול להיגרם דימום תת-עורי (חבלות) של העור.

ארס הנפלט מפתניים, פתני ים, קרייט מצוי, קוברה, רב-פתן מלכותי, ממבה, ועוד מינים רבים של נחשים אוסטרליים, מכילים רעלנים אשר תוקפים את מערכת העצבים, וגורמים לנוירו-טוקסי.[11][13][19] האדם יכול לחוות הפרעות הראייה מוזרות, ביניהם טשטוש, נימול בכל הגוף, כמו גם קושי בדיבור ונשימה.[11] בעיות במערכת העצבים יגרום למגוון עצום של סימפטומים, ואלה הניתנים כאן אינם מקיפים את כולם. אם לא מטפלים באופן מיידי, המוכש עלול למות מכשל נשימתי.

ארס הנפלטים מכמה סוגים של קוברה, כמעט כל סוגי הצפעיים וכן אלה הנפלטים ממספר נחשי ים גורם לנמק של רקמת שריר.[13] רקמות שריר יתחילו למות בכל הגוף, מצב המכונה תמס שריר. תמס שריר יכול לגרום נזק לכליות כתוצאה של הצטברות מיוגלובין באבובית הכליה. מצב זה, בשילוב עם לחץ דם נמוך, יכול לגרום אי ספיקת כליות חריפה, ואם אינו מטופל, בסופו של דבר גם למוות.[13]

פתופיזיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחשים ארסיים מסוגלים לנשוך גם ללא החדרת ארס לתוך האדם, מכיוון שהזרקת הארס היא רצונית ולא אינסטינקטיבית. נחשים עשויים להכיש הכשות יבשות כדי לא לבזבז את הארס שלהם על יצור שהם לא יהיו מסוגלים לאכול בגלל הגודל שלו, התנהגות שנקראת ארס מדוד.[20] עם זאת, מספר מקרי ההכשות היבשות מתוך כלל ההכשות של נחש כלשהו משתנה בין המינים: 80% של ההכשות שנגרמו על ידי נחש ים, אשר בדרך כלל נבהל בקלות, הן ללא החדרת ארס,[19] לעומת זאת, רק 25% מכלל הכשות הנחש צפעוני גומה הן יבשות.[11] יתר על כן, חלק מסוגי הנחשים, כגון עכסנים, מגדילים באופן משמעותי את כמות הארס שמוזרק במקרי הגנה לעומת זו שלצורך השגת טרף.[21]

מקצת ההכשות היבשות יכולות להיות גם כתוצאה של אי-תזמון מצד הנחש, הארס עלול להשתחרר לפני שהניבים חדרו לאדם.[20] אפילו נשיכה של נחשים ללא ארס, כגון אלה השייכים למשפחות החנקיים והפיתוניים, יכולים להזיק לננשך; נשיכות גדולות לעיתים קרובות יכולות לגרום חתכים חמורים, כמו כן הנחש עלול לסגת מהגוף שנשך ובכך לגרום לבשר להיקרע, על ידי שיניו החדות שעדין טבועות בגוף. בעוד הכשה של נחש לא ארסי, לרוב איננה מסכנת חיים, כמו הכשת מינים ארסיים, הכשה יכולה להחליש את המוכש, לפחות באופן זמני, ועלולה להוביל לזיהומים מסוכנים אם הפצע לא יטופל באופן תקין.

בעוד רוב הנחשים חייבים לפתוח את פיהם לפני שהם מכישים, נחשים שנמצאים באפריקה ובמזרח התיכון השייכים למשפחת הצפעוניים, מסוגלים לקפל את הניבים לצד של הראש שלהם מבלי לפתוח את הפה ולהכיש אדם.[22]

ארס נחשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצעה תאוריה לפיה המנגנונים הנחוצים ליצירה ושחרור ארס התפתחו בנחשים מתישהו במהלך תקופת מיוקן.[23] במהלך שנות ה-שלישון, רוב הנחשים היו טורפים אורבים גדולים השייכים בקבוצת הנחשים הקמאיים, אשר משתמשים בחניקה להרוג את טרפם. ככל שנופים מיוערים הוחלפו בשטחי ערבה באזורים מסוימים בעולם, מספר משפחות של נחשים מסוימים התפתחו לנחשים קטנים יותר וממלא הפכו גם לזריזים יותר. עם זאת, דיכוי והריגה של טרף עבור נחשים קטנים יותר הפך לקשה יותר, מה שהוביל להתפתחות של ארס אצל נחשים.[23]

ארס של נחש מיוצר בבלוטת מיצד האוזן מותאם, שבדרך כלל אחראי על ייצור והפרשת הרוק. הוא מאוחסן במכתשים שנמצאים מאחורי העיניים של החיה, ונפלט בהתנדבות דרך צינורי הניבים החלולים שלה. ארס מורכב ממאות עד אלפי סוגים שונים של חלבונים ואנזימים, כשלהם מגוון רחב של מטרות, כגון הפרעה במערכת הלב של הטרף או הגדלת חדירות הרקמה כדי שהארס יוכל להיספג מהר יותר.

ארס של נחשים רבים, כגון צפעוני גומה, יכול להיות שילוב של רעלים רבים ולהשפיע כמעט על כל מערכות הגוף. הרעלים יהיו מסוגים שונים [1] ביניהם המוטוקסינים, ציטוטוקסינים, ניורוטוקסינים ומיוטוקסינים, כל אחד גורם למגוון רחב של סימפטומים.[11][24] בשנים מוקדמות יותר, ארס של נחש מסוים נחשב לסוג אחד בלבד, כלומר או המוטוקסינים או ניורוטוקסינים. תאוריה שגויה זו עשויה להופיע כיום בכל מקום שבו קשה לגשת לספרות מעודכנת. אף על פי שיש הרבה ידע בנוגע למבנה החלבוני של ארס מנחשים שבאים מאסיה ומארצות הברית, באופן יחסי, קיים מעט מאוד ידע שקשור אל זני נחשים אוסטרליים.

עוצמת הארס שונה במידה ניכרת בין המינים ואפילו יותר בין משפחות שונות של נחשים, כפי שהיא נמדדת על ידי מינון סמי-לתלי (LD50) בעכברים. LD50 תת-עורי משתנה עם למעלה מ-140 מדידות שונות בפתניים, ועם יותר מ-100 מדידות שונות בקרב נחשי הצפע. כמות הארס שמיוצר גם הוא שונה בין המינים, ביטיס גבוני מסוגל לספק בפוטנציאל בין 450–600 מ"ג של ארס במכה אחת, יותר מכל נחש אחר.[25] לזעמניים יש ארס הנע בטווח בין סכנת חיים (במקרה של נחש העפאים) לבין מקרים שבהם הוא בקושי מורגש (כמו בהכשות Tantilla).

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין זה פשוט לקבוע האם הכשה על ידי מין כלשהו של נחש מסכנת חיים או לא. הכשה בקרסול על ידי מוקסין הנחושת ייחשב בדרך כלל כפציעה בינונית למבוגר בריא, אבל הכשה של אותו נחש באזור הבטן או הפנים של ילד עלולה להיות קטלנית. התוצאה של כל הכשה תלויה במגוון גורמים: גודל, מצב פיזי, והטמפרטורה של הנחש, וכמו כן בגיל ובמצבו הפיזי של האדם, ובין היתר את האזור ואת הרקמה שהוכשה (למשל, רגליים, פלג הגוף העליון, וריד או שריר), גורמים נוספים יהיו: כמות הארס שמוזרק, הזמן שלוקח לאדם למצוא את הטיפול, ולבסוף את איכות הטיפול.[11][26]

זיהוי נחש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי הנחש חשוב בתכנון הטיפול באזורים מסוימים בעולם, אבל זה לא תמיד אפשרי. באופן אידיאלי הנחש המת יובא עם האדם לבית החולים, אבל באזורים שבהם הכשת נחש נפוצה יותר, ידע מקומי עשוי להיות מספיק על מנת לזהות את הנחש. עם זאת, באזורים שבהם נוגדנים רב-ערכיים זמינים לדוגמה: בצפון אמריקה, זיהוי הנחש אינו בראש סדר העדיפויות. כל ניסיון לתפוס או להרוג את הנחש הפוגע מעמיד את האדם בסיכון להכשה חוזרת או בהכשה של אדם אחר, ולכן בדרך כלל לא מומלץ לנסות ללכוד את הנחש המכיש.

שלוש קבוצות הנחשים הארסיים האחראיים על הרוב המכריע של בעיות קליניות משמעותיות הם הצפעים, הקרייט ונחשי הקוברה. הידע על מינים מקומיים יכול להיות משמעותי ומכריע, כמו גם הידע של סימנים ותסמינים אופייניים של חדירת ארס, על ידי כל סוג של נחש. בהתבסס על מאפיינים קליניים, ניתן לקבוע מערך דירוג שיכול לשמש על מנת לקבוע את סוג הנחש המכיש,[27] אך מערך הדירוג הוא ספציפי מאוד לאזורים גאוגרפים מסוימים.

עזרה ראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמלצות לעזרה ראשונה במקרה של הכשת נחש עשויות להשתנות, בין השאר בשל העובדה שלנחשים שונים סוגים שונים של ארס. לחלקם יש השפעה מקומית קטנה אך תופעות מערכתיות מסכנות חיים, במקרה כזה מומלץ למנוע התפשטות הארס באמצעות הפעלת לחץ על אזור ההכשה. במצבים אחרים הארס יגרום נזק לרקמות סביב האזור המוכש. קיבעון עשוי להחמיר את הנזק המקומי, אולם הוא יוכל להפחית את סך השטח הפגוע; השאלה האם תוצאה זו עדיפה נתונה לוויכוח.

כיוון שסוג הנחשים משתנה בין המדינות, יש שיטות מגוונות לעזרה ראשונה. אולם רוב ההנחיות לעזרה ראשונה כוללות בתוכן את הדברים הבאים:

  1. להגן על המוכש ועל אחרים סביבו מפני הכשות נוספות. בעוד שזיהוי מין הנחש רצוי באזורים מסוימים, הגדלת הסיכון להכשה חוזרת או עיכוב בקבלת טיפול רפואי נאות עקב ניסיון ללכוד או להרוג את הנחש אינו מומלץ.
  2. להזעיק עזרה כדי לארגן הובלה לחדר מיון של בית החולים הקרוב ביותר, שם נסיוב נגד ארס נחשים שנפוצים באזור יהיה זמין.
  3. לשמור על האדם דומם ורגוע ככל האפשר, זאת כיוון שארס הנחש נע דרך מערכת הלימפה, אשר זורמת באמצעות תנועות הגוף, ולא עם דופק הלב.[28]
  4. להסיר פריטים או בגדים אשר עשויים להצר את האיבר הנשוך אם הוא יתנפח (כגון: טבעות, צמידים, שעונים, נעליים, וכו')
  5. אם יש אפשרות, לצלם את הנחש, על מנת שיידעו בבית החולים האם הוא ארסי.
  6. אין לחתוך את האתר הננשך, לנסות למצוץ את הארס, או לגרום צריבה במקום.
  7. אין לתת לאדם לאכול או לשתות. אין לתת חומרים מעוררים או תרופות לשיכוך כאבים, אלא אם גורם מוסמך אמר במפורש לעשות זאת.

ארגונים רבים, ביניהם איגוד הרפואה האמריקאי והצלב האדום האמריקאי, ממליצים על שטיפת אזור ההכשה עם מים וסבון. ההמלצה האוסטרלית היא לא לנקות את הפצע. עקבות ארס שנשאר על העור/תחבושות בשילוב עם נשיכת הנחש יכולה לסייע בזיהוי מין הנחש, שמאיץ מהירות ויעילות הטיפול בחדר מיון.[29]

הודו פיתחה פרוטוקול לאומי להכשות נחש ב-2007 הכולל המלצות:[30]

  • להרגיע את האדם. 70% מכלל ההכשות הם ממינים לא ארסיים. ורק כחצי מכמות ההכשות מנחשים ארסיים מרעילים את האדם.
  • קיבוע האיבר שננשך באותה דרך שמקבעים שבר בגפה. שימוש בתחבושות בד או בסדינים להחזיק את הקיבוע במקום, תוך נקיטת זהירות שלא להפעיל לחץ או לחסום את אספקת הדם (כגון עם קשירה).
  • להגיע לבית חולים באופן מיידי. לתרופות מסורתיות אין תועלת מוכחת בטיפול נגד הכשות נחש.
  • לספר לרופא על כל התסמינים, כגון רפיון של חלק בגוף, שנגלה בדרך לבית החולים.

לחץ מקבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"חליבה" של צפע הודי. מעבדות משתמשות בארס שחולץ כדי לייצר את הנוגדנים נגדו, אשר ברוב המקרים מהווה הטיפול היעיל ביותר נגד הכשות קטלניות.

המטרה בהפעלת לחץ מקבע הוא לשמור את הארס בתוך האיבר הנשוך, ולמנוע ממנו לנוע דרך מערכת הלימפה לאיברים חיוניים. לטיפול זה שני רכיבים: הפעלת לחץ כדי למנוע ניקוז לימפטי, וקיבוע האיבר המוכש כדי למנוע את פעולת השאיבה של שרירי השלד.

נכון לשנת 2008, אין יעילות מוכחת לשימוש בתחבושת אלסטית כלחץ מקבע.[31] שימוש בלחץ מקבע מומלץ עבור הכשות שהתרחשו באוסטרליה (בגלל ארס הפיתון שמשפיע על מערכת העצבים).[32] לא מומלץ להשתמש בו להכשות נחשים שלא משפיעים על מערכת העצבים, כגון אלה הנמצאים בצפון אמריקה.[32][33] הצבא הבריטי ממליץ להפעיל לחץ מקבע בכל המקרים בהם סוג הנחש אינו ידוע.[34]

נוגדנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד התגלות הנוגדן, הכשות רבות של נחשים היו קטלניות. למרות התקדמות משמעותית ברפואת חירום, הנוגדן הוא לעיתים קרובות הטיפול היעיל ביותר נגד ארס. הנוגדן הראשון פותח בשנת 1895 על ידי רופא צרפתי בשם אלבר קלמט לטיפול נגד הכשה של קוברה הודית. הנוגדן מיוצר על ידי הזרקת כמות קטנה של רעל לחיה (בדרך כלל לסוסים או לכבשים) על מנת ליזום תגובה של המערכת החיסונית. הנוגדנים שנוצרו נאספים מדם החיה.

הנוגדן מוזרק לגוף דרך הווריד, והוא פועל על ידי הצמדות לאנזימי הארס ונטרולם. הטיפול אינו יכול לבטל את הנזק שכבר נגרם על ידי הארס, ולכן קבלת הנוגדן צריכה להיות בהקדם האפשרי. נוגדנים מודרניים יעילים נגד מספר סוגי רעלנים. כיום, מטרת חברות התרופות לייצר נוגדנים עבור מיני נחשים ספציפיים לאותו המקום. אף על פי שקיימים אנשים העלולים לפתח תופעות לוואי חמורות לנוגדן, כגון אנפילקסיס, הן ניתנות לריפוי, ולכן במצבי חירום התועלת מהנוגדן עולה על ההשלכות הפוטנציאליות של אי שימוש בנוגדן. נתינת אדרנלין (אפינפרין), כדי למנוע תופעות לוואי מזיקות במקרים נפוצים אפשרית.[35]

מניעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט בגן סילבן רודריגז ביוסטון, טקסס שעליו אזהרה על נוכחות של נחשים.

נחשים נוטים להכיש כאשר הם מרגישים מאוימים, כשהם נבהלים, כאשר התגרו בהם או כאשר הם מותקפים.

נחשים נוטים להיכנס לתוך אזורי מגורים בעקבות טרף, כגון מכרסמים. הדברה מפחיתה את האיום של נחשים במידה ניכרת. מומלץ להכיר את מיני הנחשים הנפוצים באזור המגורים, וכן את מיני הנחשים המצויים בעת נסיעה או טיול. אפריקה, אוסטרליה, האזור הנאוטרופי, ודרום אסיה בפרט, מאוכלסים על ידי רבים מהזנים המסוכנים ביותר של נחשים. על כן, מומלץ להיות מודעים ובסופו של דבר להימנע מאזורים הידועים שהם מאוכלסים בצפיפות על ידי נחשים מסוכנים.

כאשר נמצאים בחיק הטבע, ההליכה יוצרת תנודות קרקע ורעש, אשר לעיתים קרובות גורמים לנחשים להימלט מן האזור. עם זאת, כלל זה חל בדרך כלל רק על נחשי צפע. נחשים גדולים ותוקפנים יותר כמו הממבה והקוברה,[36] יגיבו בצורה אגרסיבית יותר. כאשר מתמודדים עם מפגש ישיר מול נחש, עדיף להישאר שקטים ודוממים. אם הנחש עדיין לא ברח חשוב להתרחק לאט-לאט, ובזהירות.

השימוש בפנס כאשר מתעסקים בפעילויות במסגרת קמפינג, כגון איסוף עצים למדורה בשעות הלילה, יכול להיות מועיל כאמצעי הגנה. נחשים עלולים להיות פעילים בצורה יוצאת דופן במהלך לילות חמים במיוחד כאשר טמפרטורות הסביבה עולה על 21 מעלות צלזיוס. מומלץ לא להושיט יד אל תוך גזעים חלולים, להרים סלעים גדולים, להיכנס לתוך בקתות עץ ישנות או לכל מקום פוטנציאלי אחר שיכול לשמש כמחבוא לנחש. בטיפוס צוקים, אין זה בטוח לתפוס מדפים או סדקים מבלי לבחון אותם קודם, זאת כיוון שנחשים הם בעלי דם קר, ולעיתים קרובות נוטים להשתזף על גבי הסלעים.

בארצות הברית, יותר מ-40 אחוזים של אנשים שמוכשים על ידי נחשים, שמים עצמם בסכנה מלכתחילה על ידי ניסיון לתפוס נחשים פראיים או על ידי טיפול בחיות המחמד שלהם ברישול-ל-40% מהאחרונים נמדד רמת אלכוהול בדם (אנ') של 0.1% או יותר.[37]

חשוב מאוד להתרחק מנחשים, גם אם הם נראים מתים. שכן, מינים מסוימים יתהפכו על הגב וישרבבו את הלשון שלהם כדי להטעות איומים פוטנציאליים. ראש נחש שמנותק משאר הגוף יכול לפעול על ידי רפלקס ולהכיש, הכשה כזו יכולה להיות חזקה וכואבת כמו של נחש חי.[11][38] נחשים מתים אינם מסוגלים לווסת את הארס שהם מחדירים, מסיבה זו הכשת נחש מת יכולה לעיתים קרובות להכיל כמויות גדולות של ארס.[39]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה נעשה שימוש בנסיוב. הנסיוב נקרא בימי קדם תריאק. התריאק הוא מונח יווני (θηριακή) שהושאל לשפות אחרות כמו עברית, סורית וערבית (ترياق). השם תריאק פירושו הֶלְחֵם של שתי מילים: תִירְיַא [=יצורים ארסיים] ו-קַא [=סממנים רעילים], כלומר דבר המועיל מפני פגיעתם של יצורים ארסיים וחומרים רעילים. השימוש תריאק תואר רבות בספרות הרפואית הקדומה, במקורות היהודיים. בימי הביניים הייתה ארץ ישראל ידועה כמרכז להפקת תריאק ובה רוכזו הידע המקצועי ומרכיבי התריאק השונים.

לתריאק ישנם מתכונים רבים ומגוונים. לרמב"ם ישנו ספר הנקרא: 'ספר הסמים וההישמרות מפני הסממנים הקטלניים' בו יש פירוט של תריאקים מסוגים שונים המועילים להכשות השונות.[40]

טיפולים שגויים בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכת טיפול שאינה מומלצת לשימוש

בעבר היו מספר טיפולים שהומלצו לשימוש במקרים של הכשות, אולם טיפולים אלו הוכחו כלא יעילים ולעיתים אף מסוכנים.[33]

חלק מהשיטות הישנות הן:

  • הנחת חוסם עורקים על האיבר המוכש, בדרך כלל, אינו מומלץ. אין ראיות משכנעות שהוא כלי עזרה ראשונה יעיל, במקרה זה, בצורת השימוש הרגילה שלו.[41] חסם עורקים נמצא לא יעיל כלל כטיפול בהכשת עכסן דרום אמריקאי,[42] אבל נצפו תוצאות חיוביות שלו כשהוא מיושם כראוי נגד ארס של קוברה בפיליפינים.[43] ניסיון לבצע חוסם עורקים בהיעדר ידע מסוכן, שכן הפחתה או חסימה של זרימת הדם יכול להוביל למצב של נמק, אשר יכול להיות קטלני.[41] שימוש בתחבושת אלסטית בדרך כלל יעיל יותר, והרבה יותר בטוח.
  • חיתוך האזור המוכש, פעולה שנעשית לעיתים קרובות לפני מציצת הארס, אינה מומלצת כיוון שהיא גורמת נזק נוסף ומגדילה את הסיכון לזיהום. צריבת האזור לאחר מכן עם אש או כסף חנקתי, עלול גם הוא לסכן.[44]
  • מציצת הארס החוצה על ידי הפה או בעזרת משאבה לא עוזר, ואף עלול לפגוע עוד יותר באזור הפציעה.[45] התחלת מציצת הארס אחרי שלוש דקות מרגע ההכשה תסיר כמות קטנה מאוד וחסרת ערך מבחינה קלינית-פחות מאלפית של הארס מוזרק, כפי שמוצג במחקר בבני אדם.[46] במחקר עם חזירים, פעולת המציצה לא הועילה כלל, אלא הובילה לנמק באזור המציצה.[47] מציצה דרך הפה מציג סיכון נוסף של הרעלה דרך הפה.[48] המוצץ אף עלול לשחרר חיידקים לתוך הפצע, ולהוביל לזיהומו.
  • שתיית כמויות גדולות של אלכוהול בעקבות צריבה או חיטוי של הפצע באזור.[44]

במקרים קיצוניים, באזורים מרוחקים, כל ניסיון לטפל בטיפולים הללו הוא מוטעה ויכול להוביל לפציעות גרועות מהכשת נחש. במקרים גרועים ביותר בהכשה בגפיים, חוסם העורקים ששמו השבית לחלוטין את זרימת הדם אל הגפה, וכשהאדם הצליח להגיע למקום שמספק שירות רפואי הולם, לא נשאר אלא לקטוע את הגפה.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Kondo, H., KONDO, S., IKEZAWA, H., MURATA, R., & OHSAKA, A. (1960). "Studies on the quantitative method for determination of hemorrhagic activity of Habu snake venom". Japanese Journal of Medical Science and Biology, 13(1-2), 43-51.
  • Russell, F. E. (1980). "Snake venom poisoning". Philadelphia, 18, 139-234.
  • Changeux, J. P., Kasai, M., & Lee, C. Y. (1970). "Use of a snake venom toxin to characterize the cholinergic receptor protein". Proceedings of the National Academy of Sciences, 67 (3), 1241-1247.
  • Martz, W. (1992). "Plants with a reputation against snakebite". Toxicon, 30 (10), 1131-1142.
  • Warrell, D. A. (2010). "Snake bite". The Lancet, 375 (9708), 77-88.
  • Mohapatra, B., Warrell, D. A., Suraweera, W., Bhatia, P., Dhingra, N., Jotkar, R. M., ... & Million Death Study Collaborators. (2011). "Snakebite mortality in India: a nationally representative mortality survey". PLoS Negl Trop Dis, 5(4), e1018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכשת נחש בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Snakebite envenoming, WHO, ‏12/9/2023 (באנגלית)
  2. ^ Prevalence Snakebite envenoming, WHO (באנגלית)
  3. ^ הכשות נחשים בישראל - סטטיסטיקות ומספרים, באתר מד"א, ‏12.06.2019
  4. ^ משרד הבריאות, מידע על מקרי הכשות נחשים שהגיעו לבתי חולים כולל מיתות משנת 2017 עד 2020, ‏11 ביוני 2021
  5. ^ Kasturiratne, A; Wickremasinghe, AR; de Silva, N; Gunawardena, NK; Pathmeswaran, A; Premaratna, R; Savioli, L; Lalloo, DG; de Silva, HJ (4 בנובמבר 2008). "The global burden of snakebite: a literature analysis and modelling based on regional estimates of envenoming and deaths". PLOS Medicine. 5 (11): e218. doi:10.1371/journal.pmed.0050218. PMC 2577696. PMID 18986210. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ "Animal bites Fact sheet N°373". World Health Organization. בפברואר 2015. נבדק ב-19 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Hector H. Garcia, Herbert B. Tanowitz, Oscar H. Del Brutto, ed. (2013). Neuroparasitology and tropical neurology. p. 351. ISBN 9780444534996.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
  8. ^ 1 2 MedlinePlus - Snake bites From Tintinalli JE, Kelen GD, Stapcynski JS, eds.
  9. ^ Health-care-clinic.org - Snake Bite First Aid – Snakebite Retrieved on 21 mars, 2009
  10. ^ Snake bite image example at MDconsult - Patient Education - Wounds, Cuts and Punctures, First Aid for
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Gold, Barry S.; Richard C. Dart; Robert A. Barish (1 באפריל 2002). "Bites of venomous snakes". The New England Journal of Medicine. 347 (5): 347–56. doi:10.1056/NEJMra013477. PMID 12151473. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Kitchens C, Van Mierop L (1987). "Envenomation by the Eastern coral snake (Micrurus fulvius fulvius). A study of 39 victims". JAMA. 258 (12): 1615–18. doi:10.1001/jama.258.12.1615. PMID 3625968.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Gutiérrez, José María; Bruno Lomonte; Guillermo León; Alexandra Rucavado; Fernando Chaves; Yamileth Angulo (2007). "Trends in Snakebite Envenomation Therapy: Scientific, Technological and Public Health Considerations". Current Pharmaceutical Design. 13 (28): 2935–50. doi:10.2174/138161207782023784. PMID 17979738.
  14. ^ Infomed.co.il, Infomed
  15. ^ Warrell, David A.; L. David Ormerod (1976). "Snake Venom Ophthalmia and Blindness Caused by the Spitting Cobra (Naja Nigricollis) in Nigeria". The American Society of Tropical Medicine and Hygiene. 25 (3): 525–9. PMID 1084700. נבדק ב-2009-09-05.
  16. ^ Ismail M, al-Bekairi AM, el-Bedaiwy AM, Abd-el Salam MA (1993). "The ocular effects of spitting cobras: I. The ringhals cobra (Hemachatus haemachatus) Venom-Induced corneal opacification syndrome". Clinical Toxicology. 31 (1): 31–41. doi:10.3109/15563659309000372. PMID 8433414.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  17. ^ "Confronting the Neglected Problem of Snake Bite Envenoming: The Need for a Global Partnership". PLoS Medicine. אורכב מ-המקור ב-2012-05-09. נבדק ב-2012-06-06.
  18. ^ קואגולופתיה - נשאל בתאריך 17/08/2006 - אתר Doctors, באתר www.doctors.co.il
  19. ^ 1 2 Phillips, Charles M. (2002). "Sea snake envenomation" (PDF). Dermatologic Therapy. 15 (1): 58–61(4). doi:10.1046/j.1529-8019.2002.01504.x. נבדק ב-2009-07-24.
  20. ^ 1 2 Young, Bruce A.; Cynthia E. Lee; Kylle M. Daley (2002). "Do Snakes Meter Venom?". BioScience. 52 (12): 1121–26. doi:10.1641/0006-3568(2002)052[1121:DSMV]2.0.CO;2. The second major assumption that underlies venom metering is the snake's ability to accurately assess the target
  21. ^ Young, Bruce A.; Krista Zahn (2001). "Venom flow in rattlesnakes: mechanics and metering" (PDF). Journal of Experimental Biology. 204 (Pt 24): 4345–4351. PMID 11815658. With the species and size of target held constant, the duration of venom flow, maximum venom flow rate and total venom volume were all significantly lower in predatory than in defensive strikes
  22. ^ Deufel, Alexandra; David Cundall (2003). "Feeding in Atractaspis (Serpentes: Atractaspididae): a study in conflicting functional constraints". Zoology. 106 (1): 43–61. doi:10.1078/0944-2006-00088. PMID 16351890. נבדק ב-2014-05-19.
  23. ^ 1 2 Jackson, Kate (2003). "The evolution of venom-delivery systems in snakes" (PDF). Zoological Journal of the Linnean Society. 137 (3): 337–354. doi:10.1046/j.1096-3642.2003.00052.x. נבדק ב-2009-07-25.
  24. ^ Russell, Findlay E. (1980). "Snake Venom Poisoning in the United States". Annual Review of Medicine. 31: 247–59. doi:10.1146/annurev.me.31.020180.001335. PMID 6994610.
  25. ^ Spawls, Stephen; Bill Branch (1997). The Dangerous Snakes of Africa. Johannesburg: Southern Book Publishers. p. 192. ISBN 1-86812-575-0.
  26. ^ Gold BS, Wingert WA (1994). "Snake venom poisoning in the United States: a review of therapeutic practice". South. Med. J. 87 (6): 579–89. doi:10.1097/00007611-199406000-00001. PMID 8202764.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  27. ^ Pathmeswaran A, Kasturiratne A, Fonseka M, Nandasena S, Lalloo D, de Silva H (2006). "Identifying the biting species in snakebite by clinical features: an epidemiological tool for community surveys". Trans R Soc Trop Med Hyg. 100 (9): 874–8. doi:10.1016/j.trstmh.2005.10.003. PMID 16412486.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  28. ^ ד"ר עידן גורן‏, זה הדבר הראשון שחייבים לעשות במקרה של הכשת נחש, באתר וואלה, 22 במאי 2020
  29. ^ Chris Thompson. "Treatment of Australian Snake Bites". Australian anaesthetists' website. אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Indian National Snakebite Protocols 2007" (PDF). Indian National Snakebite Protocol Consultation Meeting, 2 August 2007, Delhi. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-06-16. נבדק ב-31 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Currie, Bart J.; Elizabeth Canale; Geoffrey K. Isbister (2008). "Effectiveness of pressure-immobilization first aid for snakebite requires further study". Emergency Medicine Australasia. 20 (3): 267–270(4). doi:10.1111/j.1742-6723.2008.01093.x. PMID 18549384.
  32. ^ 1 2 Patrick Walker, J; Morrison, R; Stewart, R; Gore, D (בינואר 2013). "Venomous bites and stings". Current problems in surgery. 50 (1): 9–44. doi:10.1067/j.cpsurg.2012.09.003. PMID 23244230. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 ((American College of Medical Toxicology)),((American Academy of Clinical, Toxicology)),((American Association of Poison Control Centers)), ((European Association of Poison Control Centres)), ((International Society of, Toxinology)), ((Asia Pacific Association of Medical Toxicology)) (בדצמבר 2011). "Pressure immobilization after North American Crotalinae snake envenomation". Journal of Medical Toxicology. 7 (4): 322–3. doi:10.1007/s13181-011-0174-2. PMC 3550191. PMID 22065370. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  34. ^ Wall, C (בספטמבר 2012). "British Military snake-bite guidelines: pressure immobilisation". Journal of the Royal Army Medical Corps. 158 (3): 194–8. doi:10.1136/jramc-158-03-09. PMID 23472565. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Nuchpraryoon, I; Garner, P (2000). "Interventions for preventing reactions to snake antivenom". The Cochrane database of systematic reviews (2): CD002153. doi:10.1002/14651858.CD002153. PMID 10796682.
  36. ^ Haji, R. "Venomous snakes and snake bites" (PDF). Zoocheck Canada. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-25. נבדק ב-25 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Kurecki B, Brownlee H (1987). "Venomous snakebites in the United States". Journal of Family Practice. 25 (4): 386–92. PMID 3655676.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  38. ^ Gold B, Barish R (1992). "Venomous snakebites. Current concepts in diagnosis, treatment, and management". Emerg Med Clin North Am. 10 (2): 249–67. PMID 1559468.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  39. ^ Suchard, JR; LoVecchio F. (1999). "Envenomations by Rattlesnakes Thought to Be Dead". The New England Journal of Medicine. 340 (24): 1930. doi:10.1056/NEJM199906173402420. PMID 10375322.
  40. ^ זהר עמר וירון סרי, רבנו משה בן מימון: ספר הסמים וההישמרות מפני הסממנים הקטלניים (אלמקאלה אלפאצ'ליה), קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, התשע"ט
  41. ^ 1 2 Theakston RD (1997). "An objective approach to antivenom therapy and assessment of first-aid measures in snake bite" (PDF). Ann. Trop. Med. Parasitol. 91 (7): 857–65. doi:10.1080/00034989760626. PMID 9625943.
  42. ^ Amaral CF, Campolina D, Dias MB, Bueno CM, Rezende NA (1998). "Tourniquet ineffectiveness to reduce the severity of envenoming after Crotalus durissus snake bite in Belo Horizonte, Minas Gerais, Brazil". Toxicon. 36 (5): 805–8. doi:10.1016/S0041-0101(97)00132-3. PMID 9655642.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  43. ^ Watt G, Padre L, Tuazon ML, Theakston RD, Laughlin LW (1988). "Tourniquet application after cobra bite: delay in the onset of neurotoxicity and the dangers of sudden release". Am. J. Trop. Med. Hyg. 38 (3): 618–22. PMID 3275141.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  44. ^ 1 2 Lupano, Guglielmo; Peola, Paolo (1915). Corso di Scienze Naturali a uso delle Scuole Complementari [A Course of Natural Sciences for the Complementary Institutes] (באיטלקית). G.B. Paravia. p. 68.
  45. ^ Holstege CP, Singletary EM (2006). "Images in emergency medicine. Skin damage following application of suction device for snakebite". Annals of Emergency Medicine. 48 (1): 105, 113. doi:10.1016/j.annemergmed.2005.12.019. PMID 16781926.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  46. ^ Alberts M, Shalit M, LoGalbo F (2004). "Suction for venomous snakebite: a study of "mock venom" extraction in a human model". Annals of Emergency Medicine. 43 (2): 181–6. doi:10.1016/S0196-0644(03)00813-8. PMID 14747805.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  47. ^ Bush SP, Hegewald KG, Green SM, Cardwell MD, Hayes WK (2000). "Effects of a negative pressure venom extraction device (Extractor) on local tissue injury after artificial rattlesnake envenomation in a porcine model". Wilderness & environmental medicine. 11 (3): 180–8. doi:10.1580/1080-6032(2000)011[0180:EOANPV]2.3.CO;2. PMID 11055564.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  48. ^ Riggs BS, Smilkstein MJ, Kulig KW, et al.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכשת_נחש&oldid=39884562"