הפיגוע במסעדת מקסים
| חלק מהאינתיפאדה השנייה | |
|---|---|
 | |
| מסעדת מקסים, 2009 | |
| תאריך | 4 באוקטובר 2003 |
| מקום | חיפה |
| מטרה | מסעדת מקסים |
| קואורדינטות | 32°48′46″N 34°57′20″E / 32.812777777778°N 34.955555555556°E |
| סוג | פיגוע התאבדות |
| נשק |
חגורת נפץ  |
| הרוגים | 21 |
| פצועים | 51 |
| מבצע | הנאדי ג'רדאת (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני) |
|
(למפת חיפה רגילה)   הפיגוע במסעדת מקסים | |
  | |
הפיגוע במסעדת מקסים היה פיגוע התאבדות שביצע הג'יהאד האסלאמי ביום שבת, 4 באוקטובר 2003, ב"מסעדת מקסים" בחיפה. בפיגוע נרצחו 21 אנשים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסעדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסעדת מקסים נמצאת במבואות הדרומיים של חיפה, ליד חוף הים. המסעדה, בבעלות משותפת של יהודים וערבים-נוצרים, מגישה תפריט ים-תיכוני הכולל בשר ודגים. למסעדה יש קהל סועדים קבועים נרחב, והיא מלאה בעיקר בימי שבת.
אינתיפאדת אל-אקצא וקריסת ההודנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אינתיפאדת אל-אקצא
במרץ 2003 מינה ערפאת את אבו מאזן לראש ממשלת הרשות הפלסטינית. אבו מאזן פעל להשגת הודנה, שהוסכמה לבסוף ב־26 ביוני 2003 (לאחר ועידת עקבה). בתקופת ההודנה חלה ירידה גדולה בכמות הפיגועים, אך עדיין בוצעו מספר פיגועי התאבדות קטלניים. ישראל בתגובה המשיכה לפעול נגד מחבלים, שלטענתה היו בגדר "פצצות מתקתקות". ההודנה קרסה באופן מעשי ב־19 באוגוסט. שני הצדדים האשימו זה את זה בהפרת ההודנה – ישראל ציינה את הפיגוע בקו 2 בירושלים באותו יום (23 הרוגים, ביניהם 7 ילדים, ו-130 פצועים) ואילו הפלסטינים את חיסולם של מוחמד סידר ב־15 באוגוסט ושל אסמאעיל אבו שנב ב-20 באוגוסט. בעקבות קריסת ההודנה חידשה ישראל את מדיניות הסיכולים הממוקדים והחלה בסדרת פעולות ממושכת (אוגוסט–נובמבר) בחברון.
הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיגוע תוכנן על ידי הג'יהאד האסלאמי בג'נין. אמג'ד עבידי הכין את חגורת הנפץ. סאמי ג'רדאת איתר את הנאדי ג'רדאת, עורכת דין בת 29 מג'נין, שארוסה ואחיה, חברי הג'יהאד האיסלאמי, נהרגו כמה חודשים לפני כן בפעולה של צה"ל בג'נין וגייס אותה להשתתף בפיגוע כמחבלת מתאבדת. כמו כן צילם אותה לפני הפיגוע בסרט וידאו.
ביום שבת, 4 באוקטובר 2003, בשעה 14:10, נכנסה המחבלת למסעדה. המחבלת עברה את הקו הירוק בברטעה והוסעה על ידי מסיע של שוהים בלתי חוקיים לחדרה ומשם לחיפה, לטענתה כדי לבקר את אביה בבית חולים רמב"ם[1]. בדרך עצרו המסיע והמחבלת לאכול במסעדה ולאחר סוף הארוחה המתאבדת פוצצה את עצמה בלב המסעדה. מעוצמת הפיצוץ נהרגו 15 אנשים ונפצעו עשרות סועדים. מאוחר יותר מתו מפצעיהם 6 אנשים נוספים, ובכך עלה מניין הנרצחים ל-21.
בפיגוע נרצחו בין השאר שתי משפחות בנות 5 נפשות כל אחת שכללו שלושה דורות, לרבות זקנים, ילדים ופעוטות. גם צוות המסעדה, שכולו היה ערבי-ישראלי, נפגע; 4 מעובדי המסעדה נרצחו, בהם המאבטח ואחד מבעליה[2].
בפיגוע נפצעו קל גם שלושה מאנשי קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.
מסיע המחבלת נעצר בלילה שאחרי הפיגוע. הוא נדון ל-10 שנות מאסר על גרימת מוות ברשלנות, לאחר שזוכה מהאשמות של ניסיון לרצח והריגה, כאשר בית המשפט קיבל את טענתו שלא ידע שמדובר במחבלת[1].
התגובות לאירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהיגים ברחבי העולם, בהם נשיא ארצות הברית, גינו את הפיגוע. הנשיא האמריקאי דאז, ג'ורג' ווקר בוש, כינה את הפיגוע "אקט מרושע של טרוריזם" והדגיש שמדובר במעשה מתועב שכוון כנגד משפחות שבסך הכול ביקשו לאכול ולנפוש בשבת.
התגובה הצבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורמים במערכת הביטחון בישראל אמרו שהפיגוע בוצע תחת הכוונה סורית, ושההוראה ניתנה ממטה הג'יהאד האיסלאמי בדמשק[3]. בתגובה, מטוסי חיל האוויר הישראלי הפציצו מחנה אימונים של מחבלים בעין-צאחב[4][5]. כתוצאה מכך הורה בשאר אל-אסד להנהגת ארגון חמאס בסוריה, ובכלל זה חאלד משעל, לעזוב את סוריה[6].
תביעה משפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפיגוע הגישו חלק מהפצועים ובני משפחה של נרצחי הפיגוע תביעה משפטית שהתבררה בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 57066-01-16 נגד הרשות הפלסטינית, אש"ף, הג'יהאד האיסלאמי ושותפים לפיגוע. השופטת פסקה פיצוי של כ-90 מיליון ש"ח לטובת המשפחות שנפגעו[7].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסמוך למקום הפיגוע, ליד המסעדה, הוקמה אנדרטה הצופה אל הים, ועליה חקוקים שמות הנספים. האנדרטה נחנכה ב-2007 ועפר שטייר שאיבד את בנו בפיגוע הסביר:
אנחנו זוכרים את יקירנו כל הזמן. אבל האנדרטה נועדה להזכיר לציבור הישראלי והחיפאי מה קרה כאן. היא נמצאת בכניסה לחיפה וכל מי שנכנס לעיר או יוצא ממנה, רואה אותה ויודע מה קרה במקום הנורא הזה. האנדרטה ניצבת גם על שפת הים, וניתן לראות מבין עמודיה את האופק הכחול המעיד כי יש עתיד.
— עפר שטייר[8]
תמיכה במחבלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2005 פרסם העיתון אל-איאם שירי הלל לזכרה של המחבלת הנאדי ג'רדאת. ב-13 באוקטובר 2012 העבירה משלחת של ארגון מצרי בשם "איגוד עורכי הדין הערבים" למשפחתה של ג'רדאת את העיטור הגבוה ביותר על ביצוע הפיגוע, לציון גאוות עורכי הדין הערבים על הפיגוע[9]. בראיון ב-8 באוקטובר 2019 בערוץ אל-קדס אל-יום שיבחו בני משפחתה של המחבלת את הפעולה. אחיה של המחבלת אמר:[10]
מה ישראל אמרה? היא אמרה שהרגה ילדים תמימים.
אבל הם שרפו לנו את הלב. כאשר אחי נהרג, האם הם לא הרגו משפחה שלמה?
התקרית בשוודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2004 עמד הפיגוע בלב של תקרית דיפלומטית-אמנותית בין ישראל לשוודיה בעקבות מיצב אמנותי של האמן הישראלי לשעבר, דרור פיילר ושל רעייתו גונילה חולד-פיילר, שהוצג במוזיאון ההיסטורי הלאומי בסטוקהולם בתערוכה "עושים שינוי", שליוותה כינוס בינלאומי בנושא מניעת רצח עם. ביצירה, שנקראה "שלגיה וטירוף האמת", צפה סירה ועליה תמונת המחבלת בתוך בריכה מלאה בנוזל אדום, בליווי מוזיקה, וטקסט המשלב מעין אגדה על שלגיה עם סיפור הפיגוע, ממניעיה של המחבלת לנקמה על מות אחיה וארוסה, דרך ביצוע הפיגוע, ועד אזכור הנרצחים הישראלים. שגריר ישראל בשוודיה, צבי מזאל, זעם על המיצג ופגע בו פיזית (על ידי ניתוק החשמל, והשלכת זרקור לבריכה) בטענה שהוא מפאר את הטרור ופוגע במשפחות השכולות. במיוחד הוא הביע את זעמו על הופעת המיצב דווקא בהקשר של מניעת רצח עם. ממשלת ישראל ואריאל שרון בראשה גיבתה את השגריר והוא זכה לתמיכה רבה בקרב הציבור הישראלי והמשפחות השכולות. לעומת זאת, עוררה החבלה ביקורת בשל הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש האמנותי על ידי נציג רשמי של מדינת ישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המחבלת שנעזרה בסיפור כיסוי מעורר אמפתיה על אב חולה, מבט מל"מ 79, ספטמבר 2017, עמ' 64
- שרון רופא-אופיר וחגי עינב, 19 הרוגים בפיגוע במסעדת מקסים בחיפה, באתר ynet, 4 באוקטובר 2003
- קורבנות הפיגוע במסעדת מקסים, באתר אזרחים חללי פעולות איבה
- ערן נבון, הניצחון של אורן אלמוג, באתר ישראל היום, 14 באפריל 2014
- נועם (דבול) דביר, שבת של דם: בחזרה לפיגוע המצמרר במסעדת "מקסים", באתר ישראל היום, 24 באפריל 2023
- Suicide bombing of Maxim restaurant in Haifa – 4-Oct-2003, מתוך אתר משרד החוץ (כעת, מתוך ארכיון האינטרנט, "archive.is") (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ע"פ 9826/05 ג'מאל מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 ביולי 2008
- ^ הותרו לפרסום שמות כל 19 הרוגי הפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2003
- ^ זאב שיף, איתות לסוריה על החלטה ישראלית להרחבת המאבק בטרור, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2003
- ^ עמוס הראל, יעלון: נשוב ונתקוף מטרות בסוריה, באתר וואלה, 17 בנובמבר 2003
רן רוזנברג, "מהקוקפיט אפשר היה לראות בבירור את האורות של דמשק", באתר חיל האוויר הישראלי, ביטאון חיל האוויר, גיליון 153 (254), 1 באוקטובר 2003 - ^ אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, "ואיך נדע? מודיעין, מבצעים, מדינאות", הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמודים 230–231
- ^ אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, "ואיך נדע? מודיעין, מבצעים, מדינאות", הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמוד 125
- ^ קרוב למאה מיליון שקל פיצויים למספר משפחות מנפגעי הפיגוע במסעדת מקסים | מגפון ניוז Megafon News, באתר מגפון ניוז Megafon News, 4 בינואר 2021
- ^ אחיה ראב"ד, אחרי 3 שנים נחנכה האנדרטה להרוגי "מקסים", באתר ynet, 19 באפריל 2007
- ^ Khaled Abu Toameh, Arab Lawyers Union honors Palestinian suicide bomber, באתר הג'רוזלם פוסט, 13 באוקטובר 2012 (באנגלית)
- ^ בני משפחתה של המחבלת שביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים, משבחים את פעולתה, המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
| פיגועי טרור נגד ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21 | ||
|---|---|---|
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בישראל ובשטחים | < • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • > | |
| פיגועים נגד ישראלים שבוצעו בחו"ל | הפיגוע בדלפק אל על בנמל התעופה של לוס אנג'לס (4 ביולי 2002) • הפיגועים במומבסה (28 בנובמבר 2002) • הפיגוע בשגרירות ישראל בטשקנט (30 ביולי 2004) • מתקפת הטרור בסיני (7 באוקטובר 2004) • הפיגוע בשגרירות ישראל במאוריטניה (1 בפברואר 2008) • מתקפת הטרור במומבאי (26 בנובמבר 2008) | |
