הצי האוסטרו-הונגרי
  ושלט האצולה של הצי האוסטרו-הונגרי | |
| דגל הצי המלחמתי ושלט האצולה של הצי האוסטרו-הונגרי | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| סוג | צי |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1786–1918 (כ־132 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת אוסטריה–פרוסיה מרד הבוקסרים מלחמת העולם הראשונה |
| פיקוד | |
| מפקדים |
וילהלם פון טגטהוף אנטון האוס מקסימיליאן נייגובאן |
הצי האוסטרו-הונגרי (בגרמנית: Kaiserliche und Königliche Kriegsmarine; "הצי הקיסרי והמלכותי"' ובראשי תיבות: "K.u.K.K") היה הצי המלחמתי של האימפריה האוסטרו-הונגרית.
צי זה התקיים מאז כינון המונרכיה הכפולה ב-1867 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה. קודם לכן השתייכו כוחותיה הימיים של אוסטריה לאימפריה האוסטרית.
פעילותו הקרבית של הצי המלחמתי האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה הייתה מועטה, מרבית הזמן היה ספון בבסיסו שבפּוֹלָה בחוף קרואטיה, אך עצם קיומו ריתק לנמליהם את הציים האיטלקי והצרפתי בים התיכון למשך המלחמה כולה. חוסר פעילותו של הצי נבעה ממחסור בפחם ומן החשש שאוניותיו ייפגעו על ידי מוקשים בים האדריאטי, גורם אשר הרתיע גם את הצי האיטלקי לצאת מנמליו משך רוב המלחמה.
ב-1918, עם סיום המלחמה, מסר הקיסר האוסטרי את הצי המלחמתי האוסטרי-הונגרי כולו, את הצי המסחרי ואת כל הנמלים, המספנות וביצורי החוף לידי מועצת העם של מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים החדשה, כדי למנוע את נפילתם לידי המדינות המנצחות. המועצה שלחה איגרות דיפלומטיות לממשלות צרפת, בריטניה, איטליה, ארצות הברית ורוסיה, ובהן הודיעה כי מדינתה אינה במצב מלחמה עם אף אחת מהן וכי קיבלה לרשותה ולפיקוחה את הצי האוסטרו-הונגרי כולו. ברם, בחלוף זמן קצר הותקף הצי על ידי הצי המלכותי האיטלקי ופורק.
תולדות הצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבסיס הראשי של הצי האוסטרו-הונגרי היה בפולה בחוף קרואטיה, בו נמצא גם אחד המבדוקים הצפים הגדולים בים התיכון. בסיסים נוספים, קטנים ממנו, היו בנמלה המצוין של קאטארו, הקצה הדרומי ביותר של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובטריאסטה, אשר עוד ב-1382 קיבלה עליה ברצון את שלטון בית הבסבורג. מספנות לבניית אוניות נמצאו הן בטריאסטה הן בפולה.[1]
בטריאסטה נמצאו גם המשרדים הראשיים של חברת הספנות הלויד האוסטרי (לימים לויד טריאסטינו), שנוסדה ב-1836. בשנת 1913 החזיקה החברה צי של 62 אוניות בתפוסה כוללת של 236,000 טונות.[1]
אוניות מלחמה אוסטריות השתתפו לראשונה בפעילות מבצעית ב-1840. שלוש אוניות המלחמה "מדיאה" (Medea), "גריירה" (Guerriera) ו"ליפסיה" (Lipsia) פעלו במסגרת שייטת בריטית-טורקית-אוסטרו-הונגרית שפעלה לסילוק מוחמד עלי, מושל מצרים, מסוריה וארץ ישראל ונטלו חלק פעיל בהפגזת עכו מן הים שהביאה לנסיגת הצבא המצרי ולהחזרת השלטון העות'מאני בלבנט.
מספנה ובסיס של הצי המלחמתי האוסטרי נמצאו גם בוונציה, בה הושקה ב-1860 ספינת התותחים המדחפית "קרקה" (Kerka), שסיימה את תפקידה והוצאה מן השירות רק ב-1908. שייטת אוניות המלחמה האוסטריות בוונציה, שנקראה "שייטת הלגונה", עגנה ב-1864 מול כנסיית סן ג'ורג'ו, וכללה את ספינת התותחים המדחפית "אוסלוגר" (Ausluger), אוניית המשוטה "אלנוך" (Alnoch), וחמש ספינות תותחים מונעות במשוטות.[1]
ב-9 במאי 1864, במהלך פלישת פרוסיה ואוסטריה לדוכסות שלזוויג-הולשטיין, אז בדנמרק, נלחמה שייטת אוסטרית בפיקוד סגן-אדמירל וילהלם פון טגטהוף נגד הצי המלכותי הדני ליד הליגולנד.
הצי האוסטרי קנה לו תהילת עולם בקרב ליסה, ב-20 ביולי 1866, סמוך לאי ויס בים האדריאטי. שייטת אוסטרית, בפיקוד סגן-אדמירל פון טגטוף, הכתה מכה ניצחת צי איטלקי גדול פי כמה. היה זה הקרב הימי הגדול הראשון בו השתתפו אוניות עשויות ברזל ומונעות בקיטור, ואחד האחרונים בו נעשה שימוש מכוון בניגוח אוניות היריב.
ב-1873 נוספה לצי פריגטת הקיטור החדשה "לאודון" (SMS Laudon), שנטלה חלק במפגן הימי הבינלאומי (Naval Review) שנערך בגראבוסה ב-1880.
מפקדי הצי האוסטרו-הונגרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וילהלם פון טגטהוף, תת-אדמירל, (מרס 1868 - אפריל 1871).
- פרידריך פון פוק (Friedrich von Pöck), אדמירל, (אפריל 1871 - נובמבר 1883).
- מקסימיליאן דאובלבסקי פון שטרנק (Maximilian Daublebsky von Sterneck), אדמירל, (נובמבר 1883 - דצמבר 1897).
- הרמן פון שפאון (Hermann von Spaun), אדמירל, (דצמבר 1897 - אוקטובר 1904).
- רודולף מונטקוצ'ולי (Rudolf Montecuccoli), אדמירל, (אוקטובר 1904 - פברואר 1913).
- אנטון האוס (Anton Haus), אדמירל / גרוס-אדמירל, (פברואר 1913 - פברואר 1917).
- מקסימיליאן נייגובאן (Maximilian Njegovan), אדמירל, (אפריל 1917 - פברואר 1918).
מפקדי שייטת האוניות של הצי במלחמת העולם הראשונה (1914–1918)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנטון האוס, אדמירל / גרוס-אדמירל, (יולי 1914 - פברואר 1917).
- מקסימיליאן נייגובאן, אדמירל, (פברואר 1917 - פברואר 1918)
- מיקלוש הורטי, סגן-אדמירל / תת-אדמירל, (פברואר 1918 - נובמבר 1918).
ראשי מחלקת הצי במיניסטריון המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וילהלם פון טגטוף, תת-אדמירל, (מרס 1868 - אפריל 1871).
- פרידריך פון פוק, אדמירל, (אוקטובר 1872 - נובמבר 1883).
- מקסימיליאן פון שטרנק, אדמירל, (נובמבר 1883 - דצמבר 1897).
- הרמן פון שפאון, אדמירל, (דצמבר 1897 - אוקטובר 1904).
- רודולף מונטקוצ'ולי, אדמירל, (אוקטובר 1904 - פברואר 1913).
- אנטון האוס, אדמירל / גרוס-אדמירל, (פברואר 1913- פברואר 1917).
- קרל קיילר פון קלטנפלז (Karl Kailer von Kaltenfels), תת-אדמירל, (פברואר 1917 - אפריל 1917).
- מקסימיליאן נייגובאן, אדמירל, (אפריל 1917 - פברואר 1918).
- פרנץ פון הולוב (Franz von Hulob), תת-אדמירל, (פברואר 1918 - נובמבר 1918).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hubmann, F. and A. Wheatcroft (editors), The Habsburg Empire: The World of the Austro-Hungarian Monarchy in Original Photographs, 1840-1916. Routledge and K. Paul, 1972. ISBN 0710072309
