הר מירון
 | |
| הר מירון (מימין) והר בר-יוחאי ומורדותיהם השרופים בעקבות מלחמת לבנון השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,204 מטרים |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | מרכז הגליל העליון |
| רכס הרים | גוש מירון |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש, צעידה |
| קואורדינטות | 32°59′52″N 35°24′47″E / 32.997866°N 35.413141°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   הר מירון | |
.JPG)
הַר מֵירוֹן (בערבית: جبل الجرمق, ג'בל אל־ג'רמק) הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן והרביעי בגובהו בישראל כולה.[א] הוא שוכן בין צפת למעלות תרשיחא ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים, והיא הגבוהה ביותר ברכס הרי מירון שבגליל העליון.[ב] בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך צה"ל שיטח את פסגת ההר לצורך הקמת יחידת בקרה אווירית והנמיכה במעט.
הר מירון הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בישראל, בממוצע יורדים בו כ־900 מילימטר גשם בשנה. במרבית החורפים יורד בהר מירון שלג שנערם. ההר מכוסה בחורש ים תיכוני שכולל שיחי אלון, חרוב, שיחי קטלב אדומי גזע ואחרים.
בעקבות מלחמת חרבות ברזל לפני ל"ג בעומר ההר הוכרז כשטח צבאי סגור.
שמו של ההר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו הערבי של ההר הוא ג'בל אל־ג'רמק. שמו העברי הנוכחי ניתן לו בראשית שנות ה־50 על ידי ועדת השמות הממשלתית,[1] בשל סמיכותו למירון הקדומה, היושבת במורדו המזרחי. סברה למקור השם הערבי הוותיק "ג'רמק" היא בשבט תמני בעל שם דומה שהשתקע בהר.[2] אפשרות נוספת היא שההר נקרא על שם מערות מיוחדות שקיימות בהר שנקראות בערבית ג'רמק.[דרוש מקור]
קודם לכן נקרא ההר בקרב היישוב העברי בשם הר עצמון,[3] בעקבות תיאור הר נישא בשם זה בכתבי יוסף בן מתתיהו. כיום מקובל זיהויו של הר עצמון בגליל התחתון המערבי, שאליו נדד שם זה.[4][5] יוסף ברסלבי כתב שמי שהחדיר את השם "הר עצמון" כשם עברי של ג'בל ג'רמק היה אליהו ספיר שהביא את הזיהוי בספרו "הארץ" שיצא בשנת 1911.[6] ברסלבי משער שספיר לקח את השם מלקסיקון של גוסטב בוטגר שיצא בשנת 1879 בגרמנית והביא את הזיהוי בשם ספ (Sepp).[7][8] השם מירון נכנס באיטיות לתודעה הציבורית ובשנות ה־60 עוד נעשה שימוש בשם "הר עצמון" בהתייחסות להר.[9]
לפי השערה אחת, שמו בתקופת חז"ל היה 'הר זבד'.
שמורת הר מירון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שמורת הר מירון
שמורת הר מירון היא שמורת טבע מוכרזת בגליל המהווה את שמורת הטבע הגדולה בצפון ישראל, כששטחה הוא 90,596 דונם. השמורה הוכרזה ב־9 בדצמבר 1965, ועברה מספר הרחבות וגריעות שטחים מאז.
מלבד הפסגה שסגורה למבקרים בגלל הבסיס הצבאי השוכן בה, אתר הביקור העיקרי בהר הוא שביל הפסגה שמקיף אותה כ־100 מטר מתחת לרום ההר. מהשביל נפרשות תצפיות לרוב שטח הגליל העליון. ממספר נקודות בגוש הרי מירון ניתן לראות את כל רוחב ארץ ישראל, מהים התיכון, הגליל התחתון, הכנרת והגולן. בשמורה נמצא בית ספר שדה הר מירון.
התיישבות בהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך שנים הייתה התיישבות ענפה מסביב להרי מירון אך ברוב המקרים לא הוקמו יישובים בהר עצמו. על הפסגות הסמוכות להר מדרום נמצאת בית ג'אן. היישובים הוותיקים מסביב להר הם גוש חלב (כיום ג'יש), פקיעין וצפת שמשקיפה על ההר מהר כנען. יש הטוענים כי למרגלות ההר שכן היישוב הקדום מירום שמוזכר בתנ"ך כאחד המקומות שנכבשו על ידי יהושע בן נון:
וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל. וַיֹאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, אַל-תִירָא מִפְּנֵיהֶם--כִי-מָחָר כָעֵת הַזֹאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-כֻּלָּם חֲלָלִים, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם, עַל-מֵי מֵרוֹם--פִּתְאֹם; וַיִּפְּלוּ, בָּהֶם.
יש הטוענים שזהו "הר עצמון" שהיווה זירת לחימה נגד גלוס בתחילת המרד הגדול.[10]
קרוב לפסגת הר מירון קיימים שרידים של ניסיונות קודמים להתיישב בהר. יישוב זה כונה "ג'רמק" על שם שמו הערבי של המירון. הוא נוסד על ידי ישראל ב"ק ובנו ניסן ב"ק בשנת 1834, אך ננטש לאחר שנים בודדות.
אתרים קדושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום קיימים למרגלות הר מירון אתרים הקדושים ליהודים ולדרוזים. ביניהם ניתן למנות את קבר התנאים, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, רבי יוחנן הסנדלר וגם קבר נבי סבלאן.
יהושע בן נון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנה עדות מהמאה ה־13 לכך שהר מירון זוהה כמי מרום, זירת הקרב של יהושע בן נון במלכי הצפון:[11]
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם. וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה' אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ.
עדות אחרת, מהמאה ה־14, זיהתה את מירון כמקום קבורתו של יהושע, הוא "הר געש".[11]
הלל ושמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מסוף המאה ה־11.[12] החל מהמאות ה־12 וה־13 הדיווחים, חלקם בידי יהודים וחלקם בידי ערבים, ממוקדים ומוסרים אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, וכן על נס של הופעת מים מתוך סלע.[13]
מצד אחד מערה של שמאי ותלמידיו ומצד אחד של הלל ותלמידיו, ובאמצע המערה אבן שוקעת. אבן גדולה וחלולה כמו כוס, ונכנס בבית־קיבולה כארבעים סאה ויותר וכשבאים שם בני אדם הגונים יראו האבן מלאה מים יפים וירחצו ידיהם ויתפללו ויבקשו מה שירצו. ואין האבן חלולה מתחת כי אין באים המים מן הקרקע אלא נעשה כן אם אדם הגון הוא, ואדם שאינו הגון לא יראה המים. ואם ישאבו מן האבן אלף כדי מים לא תהיה חסרה אלא מלאה.
— מסעות בנימין, בנימין מטודלה, מתוך מיכאל איש-שלום, מקומות קדושים ומקומות היסטוריים בארץ-ישראל, עמ' צב
מנהגי ההשתטחויות עוררו התנגדות בחוגים רבניים שונים, בשל חשש לאיסור לא תדרשו על המתים. אמנם, יש שביארו איסור זה רק על מתים ולא על צדיקים שהרי גם במיתתם קרויים חיים וראיה מאליהו הנביא שעל אף שהיה כהן נכנס למערת המכפלה.[14] בטקסים אלה השתתפו גם ערבים.[12] החל מהמאה ה־13 נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים דווקא בעונת האביב, בעיקר בפסח שני, אך גם במועדים אחרים.[14] במאה ה־14 יש עדויות על עלייה לרגל למירון של יהודים שהגיעו מעבר לים.[15] עד המאה ה־15 ממשיכים דיווחים רבים על עלייה לרגל בפסח שני לקברי הלל ושמאי.[16]
למרגלות ההר בכיוון מזרח שוכן כפר שמאי.
רבי שמעון בר יוחאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קבר הרשב"י
דיווח בסוף המאה ה־15 מעיד על עלייה לקברי רבי שמעון בר יוחאי ובנו בשלושת הרגלים, הכוללת הופעת מים כגשם, ומאותה התקופה נעלמת, בהדרגה, ההתייחסות לקברי הלל ושמאי. ככל הנראה, המעבר מקברי הלל ושמאי לקבר הרשב"י נעוץ במסורת ספר הזהר, שהובאה על ידי יהודי ספרד שעלו לישראל בתקופה זאת. נוהג שהתקבל היה לערוך משמרות תפילה על קברו בראש חודש.[17][12] במאה ה־16 נבנה מבנה על הקבר.[16]
שלושת סוגי הביקורים שהונהגו במירון היו באותה התקופה: ביקור לשם תפילה בעתות משבר, ותפילה להורדת גשם בסוכות; ביקורי מקובלים וחבורותיהם לצורכי התייחדות ועיון בזהר בשלושת הרגלים כתחליף לעלייה לירושלים, בהשארת האר"י; קביעות של לימוד תורה וקבלה לצורך תפילה ותיקון על הגלות. התייחדות במירון בהקשר קבלי המשיכו בתאריכים שונים, גם במאות הבאות.[17] המשמעות הרוחנית של העלייה למירון, הייתה חלק בלתי נפרד מהתפיסה החדשה, הקבלית, של חיבור לצדיק המת ולאלוהות באמצעות מקום קבורתו לצורך התעלות רוחנית. קבר הרשב"י היה היעד המרכזי, אך נוספו אליו גם ההשתטחות על קברי הלל, שמאי ור' יוחנן הסנדלר.[12]
במאה ה־16 ניתן דיווח על ישיבה של שלושה ימים של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר, וכן של גילוח שערות בנו, כמנהג שכבר היה קיים, כנראה מנהג עממי:[18]
ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה.
— חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי הפסח, דרוש י"ב, מתוך שמונה שערים בעריכת שמואל ויטאל
עלייה זאת נחשבת על ידי רבים למקורה של הילולת בר יוחאי, שהפכה מאותה תקופה לעלייה לרגל המרכזית במירון.[17]
בתחילת המאה ה־20, כבר היה מירון האתר המרכזי לעלייה לרגל, בכל ימות השנה, בעיקר בתקופה שלאחר פסח. שיא ההגעה לאתר בכל שנה היה תמיד סביב ל"ג בעומר. על פי דיווח מאותה התקופה, הגרעין של הפולחן במירון הוא חסידים, שערכו במקום וסביבו תקופות ארוכות של התייחדות, ריקודים, טבילות ותפילות. הללו אף הנהיגו הקבלה בין הרשב"י לבין רבי נחמן מברסלב, דרך גלגול נשמות. הדיווח ממשיך ומתאר כיצד ימים לפני ל"ג בעומר עוסקים במירון בתפילה, קריאת תהילים ועיון בזוהר.[19]
למרגלות ההר בכיוון צפון מזרח שוכן היישוב בר יוחאי.
אסון מירון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר ה'תשפ"א, 30 באפריל 2021, התרחש אסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון ובו, עקב מעיכה וחנק שנגרמו בתדחוקת קהל, נספו 45 גברים וילדים, ונפצעו 102 בני אדם. זהו האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. בעקבות האסון הוקמה ביוני 2021 ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון, שפרסמה את מסקנותיה במרץ 2024.[20][21][22]
היעדרויות באזור מירון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לתיירות המתקיימת בהר מירון, ולעלייה לרגל בל"ג בעומר ישנם אנשים שבאים ללון לינת קמפינג בהר ובסביבתו, במקביל קיימת תופעה שבה אנשים בעיקר בעלי אורח חיים היפי או חסרי בית מתגוררים דרך קבע במערות, כוכים ואוהלים באזור הר מירון,[23] בנוסף, דווחו בתקשורת מספר מקרים של בני אדם שנעלמו באזור הר מירון ולא אותרו שוב,[24] ביניהם מוישי קליינרמן, משה אליעזר אילוביץ, וחביב בן אבו, המשטרה מבצעת מעת לעת חיפושים בהר ובסביבתו, וכן פנתה לעולים והמטיילים בהר לסייע בחיפושים,[24] בינואר 2023 נמצאו בהר עצמות אדם,[25] אך דווח כי אינן שייכות לאחד משלושת הנעדרים הידועים בהר מירון.[24]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הר מירון בקטלוג הספרייה הלאומית
- שמורת הר מירון, באתר "טבע ונופים בישראל"
רועי צ'יקי ארד, אנחנו לא תימהונים, אנחנו המציאות: האנשים שחיים במערות בהר מירון, באתר הארץ, 12 ביוני 2019- התלמידה חוה זלצר מתארת את חגיגות מירון בשנת 1920, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10.05.2017
הר מירון (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בעוד הר מירון הוא הגבוה ביותר בארץ ישראל ממערב לירדן, בישראל כולה הר חרמון הוא הגבוה ביותר
- ^ רכס הרי מירון כולל גם את הר הלל (שגובהו 1,071 מטר), הר אדיר (1,008 מטר), הר האר"י (1,045 מטר), הר זבד (1,005 מטר), הר עופאים (1,105 מטר), הר הילה (1,035 מטר), הר חן (990 מטר), הר מצפה הימים (735 מטר), הר שמאי (780 מטר), הר חסד (940 מטר), הר שחל (925 מטר), הר שפנים (945 מטר), הר נריה (1,025 מטר), והר ספסוף (810 מטר).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ישעיהו עשני, הר מירון ולא העצמון, דבר, 18 ביולי 1960
- ^ مصطفى مراد الدباغ, بلادنا فلسطين.
- ^ ד"ר יעקב מבשן, במרומי שמים, דואר היום, 29 באוקטובר 1926
- ^ ישראל רוזנסון, זיכרון מירון, 2003, עמ' 9-10
- ^ רחל סבוראי, הר העצמון ־ הוא הג'רמק, למרחב, 17 באוגוסט 1956
- ^ אליהו ספיר, הארץ, יפו, 1911, עמ' 102, באתר היברובוקס
- ^ Gustav Boettger, Topographisch-historisches Lexicon zu den schriften des flavius Josephus, Leipzig, 1879, page 39
- ^ יוסף ברסלבי, לירידת העצמון מן הגליל העליון אל הגליל התחתון, למרחב, 15 במאי 1956
- ^ יהודה הגדרתי, מודיעין ובירנית - שתי האחזויות נח"ל חדשות, הַבֹּקֶר, 26 בנובמבר 1964
- ^ ד"ר אלי אשד, הר מירון או הר עצמון ? לשאלת שמו העברי האמיתי של הר ג'רמק -רחל סבוראי, באתר "יקום תרבות", 6 בינואר 2014
- ^ 1 2 ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
- ^ 1 2 3 4 הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
- ^ סיימונס, חיים, תשנ"ג, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר (הקישור אינו פעיל), סיני קי"ב, קפ"ט.
- ^ 1 2 גורן, זכריה, תשנ"ב, על מקורו של ל"ג בעומר וגלגוליו, מחקרי חג 3, 36–42.
- ^ יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
- ^ 1 2 לוינסקי, יום טוב, 1899-1973, ספר המועדים - פורים, ל"ג בעומר, ט"ו באב, תל אביב תשיט, באתר היברובוקס
- ^ 1 2 3 בניהו, מאיר, 1987, העלייה למירון, בתוך שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, כרך ב, 326-330.
- ^ ל"ג בעומר, באתר הוויקי של ד"ר אוֹרי אמיתי
- ^ ריינר, אלחנן, 2005, '''למעלה מהמקום למעלה מהזמן''', עת־מול 181.
- ^ ynet - אסון מירון, באתר ynet, 14 בספטמבר 2024
- ^ ירון אברהם, הממשלה אישרה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון במירון: "נעשה הכול כדי למנוע אובדן מיותר בעתיד", באתר מאקו, 20 ביוני 2021
- ^ חזקי שטרן, פורסמו המסקנות על האסון הנורא במירון | אלו הבכירים שהוטלו עליהם אחריות אישית, באתר כיכר השבת, 6 במרץ 2024
- ^ רועי צ'יקי ארד, אנחנו לא תימהונים, אנחנו המציאות: האנשים שחיים במערות בהר מירון, באתר הארץ, 12 ביוני 2019
- ^ 1 2 3 אלון חכמון, עצמות אדם אותרו באזור מירון, טרם ידועה זהותו, באתר מעריב אונליין, 16 בפברואר 2023
- ^ עידן אבני, עצמות נמצאו במנהרה הסמוכה להר מירון, באתר ישראל היום, 27 בינואר 2023
