וויבודינה
| |||
| מדינה |
 סרביה | ||
|---|---|---|---|
| בירת הפרובינציה | נובי סאד | ||
| שפה רשמית |
סרבית, רומנית, קרואטית, סלובקית, הונגרית, רוסינית  | ||
| תאריך ייסוד |
28 בספטמבר 1990 | ||
| על שם |
voivodeship | ||
| שטח | 21,506 קמ"ר | ||
| גובה | 99 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 1,740,230 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 94.51 נפש לקמ"ר (2002) | ||
| קואורדינטות | 45°15′00″N 19°51′00″E / 45.25000001°N 19.85000001°E | ||
  | |||
ווֹיבודינה (בסרבית: Војводина או Vojvodina) היא פרובינציה אוטונומית של סרביה, אחת מ-27 הפרובינציות המרכיבות את סרביה והיחידה שהיא אוטונומית מאז הכרזת העצמאות של קוסובו.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]"וויבודינה" בסרבית פירושה "דוכסות", ושמה ההיסטורי החל מ-1848 היה "הדוכסות של סרביה". מכיוון שהדוכסות כלולה בסרביה, נהוג לקרוא לה בקיצור "וויבודינה".
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-2 נכבש רוב האזור על ידי הרומאים אשר בנו בו את העיר "סירמיום" (היום סרמסקה מיטרוביצה). האזור גם הוציא ארבעה קיסרים של האימפריה הרומית. בשנת 441 כבשו ההונים את האזור ובשנת 581 נהרס המקום על ידי האווארים[1].
וויבודינה הייתה חלק של הונגריה מאז היווסדה על ידי המדיארים. לאחר קרב קוסובו בשנת 1389, שבו הובסו הסרבים על ידי העות'מאנים, נמלטו סרבים רבים לוויבודינה. כאשר סרביה נכבשה כליל ב-1459, גבר זרם המהגרים הסרבים לאזור. בשנת 1483 כתב מתיאש הוניאדי, מלך הונגריה, לאפיפיור שתוך ארבע שנים התיישבו בדרום הונגריה 200,000 מהגרים סרבים. בתחילת המאה ה-16 כבר היוו הסרבים אחוז נכבד של האוכלוסייה באזור והם השתתפו בהגנת הונגריה נגד העות'מאנים. לאחר כיבוש הונגריה על ידי העות'מאנים ב-1540, נעלמו המדיארים (ההונגרים) מהאזור והסרבים היוו רוב באוכלוסייה, עם מיעוט רומני[2].
עם החלשות האימפריה העות'מאנית, עברה וויבודינה לשליטה של בית הבסבורג. ב-1690 ברח הארכיבישוף של סרביה מפני העות'מאנים לוויבודינה ביחד עם כ-180,000 איש מצאן מרעיתו. לאופולד הראשון עודד את ההגירה הסרבית לוויבודינה, שהייתה אזור ספר של האימפריה, במטרה לחזק את הגבול נגד העות'מאנים ובשנת 1699 העניק זכויות שונות למהגרים, כולל אוטונומיה לכנסייה הסרבית. מצב זה של כנסייה מזרחית תחת שלטון מערבי הביא באזור וויבודינה למזיגה של מזרח ומערב שהתפשטה לכלל הסרבים[3].
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוויבודינה הרכב אתני מגוון בגלל התהפוכות הרבות שעברה במהלך ההיסטוריה. על האזור שלטו הפרנקים, האימפריה הביזנטית, הבולגרים, ההונגרים, האימפריה העות'מאנית, בית הבסבורג, האימפריה האוסטרית, האימפריה האוסטרו הונגרית, ממלכת יוגוסלביה, יוגוסלביה, סרביה ומונטנגרו ולבסוף סרביה. עמים שונים מאזור הבלקן והאימפריות השולטות יישבו את אדמת וויבודינה כך שכיום אוכלוסיית האזור מורכבת מיותר מ-10 קבוצות אתניות שונות, ועל כן יש באזור שש שפות רשמיות ועשרות דיאלקטים ושפות מדוברות מקומיות.
מחוזות, מוניקיפיה וערים של וויבודינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הנהגת חוקת סרביה משנת 1992 וויבודינה חולקה לשבעה מחוזות, הנקראים לפי מיקומם הגאוגרפי. שם כל מחוז ניתן לפי האזור הראשי הכלול בשטחו. משרד המנהל המקומי בממשלת סרביה ממנה את נציבי המחוזות, החסרים כוח פוליטי. המנהל המקומי נמצא במוניקיפיה ובערים. 7 המחוזות מחולקים ל 39 מוניקיפיה והערים נובי סאד, סובוטיצה, זרניאנין, פנצ'בו, סומבור וסרמסקה מיטרוביצה.
מספר תושבי וויבודינה היה בשנת 2011 1,931,809. הם התחלקו ל-7 המחוזות כדלקמן:
- 186.906 - צפון באצ'קה - Severna Bačka
- 607.835 - דרום באצ'קה - Južna Bačka
- 187.581 - מערב באצ'קה - Zapadna Bačka
- 147.770 - צפון באנאט - Severni Banat (כלומר צפון הבאנאט הסרבי)
- 187.667 - אמצע באנאט - Srednji Banat (כלומר אמצע הבאנאט הסרבי)
- 293.730 - דרום באנאט - Južni Banat (כלומר דרום הבאנאט הסרבי)
- 312.278 - סרם Okrug Srem
ההרכב האתני והדתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי מלחמת העולם השנייה רובו של המיעוט היהודי באזור נרצח תחת הכיבוש ההונגרי (1945-1941) על ידי הנאצים הגרמנים ועוזריהם ההונגרים ואחרים. במהלך הכיבוש מחדש של האזור של ידי הצבא העממי היוגוסלבי ובעקבות תבוסתן של גרמניה הנאצית והונגריה, הגרמנים המקומיים נהרגו או גורשו. [דרוש מקור].
ההשתייכות האתנית לפי נתוני המפקד בשנת 2011 (בהשוואה ל-1991) היא כלהלן: סרבים 66,76% (56,79);הונגרים 13% (16,86) ;סלובקים 2,60% (3.16) ;קרואטים % 2,43 (3.71) ; אלו שהצהירו על עצמם כ"יוגוסלבים" 0,63% (8.65); מונטנגרים %1,15 (2,23); רומנים 1,32 % (1,93) ; . השאר - כ-12% - כוללים צוענים (בני רומה)( 2.19%), "בונייבצים" (0.85%)רותנים (תת-קבוצה אוקראינית) (0.72%), בולגרים (%0.08),, מקדונים (0.54%),אלבנים (0.12%), גרמנים מסרביה (0.17%),"מוסלמים"- (0.17%), גוראנים (גם הם מוסלמים) (0.06%)סלובנים (0.09%),רוסים (0.06%) ,צ'כים, אוקראינים (0.22%) ואחרים[4].
כפי שנראה מהמספרים במהלך התפרקות יוגוסלביה וכתוצאה של העימות הצבאי, גירוש ותנועות אוכלוסין במהלך מלחמות יוגוסלביה בסוף המאה ה-20 ירד מאוד אחוז התושבים שהצהירו על עצמם כ"יוגוסלבים" וחלה ירידה באחוז רוב הקבוצות האתניות. לעומת זאת, היגרו לאזור סרבים רבים מקרואטיה, בוסניה והרצגובינה וחבל קוסובו, וחיזקו את היסוד הסרבי. למרות שהונגרים מהווים רק כ-13% מכלל אוכלוסיית האזור, קיימים יישובים (למשל דבליאצ'ה) בהם הם מהווים רוב התושבים גם כיום.
בימינו החלוקה לפי אמונות דתיות היא כזאת:
נוצרים אורתודוקסים (כולל סרבים, מונטנגרים, רומנים, צוענים, מקדונים)- 70,25%, נוצרים קתולים (כולל הונגרים, קרואטים, בונייבצים, סלובקים, בולגרים, גרמנים, רותנים) - 17.43%, נוצרים פרוטסטנטים (רובם סלובקים והונגרים) 3,31 %.
השפות הרשמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוויבודינה מוכרות שש שפות רשמיות עם הכתבים שלהם: סרבית (שהכתב הרשמי שלה לפי חוקת 2006 הוא הכתב הקירילי, אך מקובל בחיי היום יום ובתקשורת להשתמש בו זמנית גם בכתב הלטיני), הונגרית (כתב לטיני), סלובקית (כתב לטיני), קרואטית (כתב לטיני), רומנית (כתב לטיני) ורותנית-פאנונית (כתב קירילי).
בוויבודינה פרט לכלי תקשורת פרטיים מוּצאים לאור עיתונים ממלכתיים בכל השפות הרשמיות: היומונים "דנבניק" (Dnevnik) ("יומון") המופיע בנובי סאד בשפה הסרבית, ו-"מגיאר סו" (Magyar Szó - "הדבר ההונגרי") בהונגרית, והשבועונים "חרבאטסקה רייץ'" (Hrvatska riječ - הדבר הקרואטי) המופיע בסובוטיצה בקרואטית, "הלאס לודו" (Hlas Lúdu - קול העם) בסלובקית, "ליברטאטיה" (Libertatea - החירות) ברומנית, ו"רוסינסקה רץ'" ( Rusinska reč - הדבר הרותני)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וויבודינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וויבודינה (סרביה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Laurence Mitchell, Serbia: the Bradt travel guide, Bradt Travel Guides, 2007, page 201
- ^ Stephen Clissold, Henry Clifford Darby, A short history of Yugoslavia from early times to 1966, CUP Archive, 1968, page 103
- ^ Dennis P. Hupchick, Conflict and chaos in Eastern Europe, Palgrave Macmillan, 1995, page 109
- ^ מפקד האוכלוסין של סרביה באנגלית