ויקיפדיה:הטילדה הרביעית
ביטאונה של קהילת ויקיפדיה העברית |
חתמו מינוי לעיתון
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דבר העורך מאת המקיסט השנה האחרונה הייתה קשה, מהקשות שידענו, הן כמדינה והן ברמת האישית. אסיים עם כמה מילות תקווה וציפייה משיר היסטורי המעיד על המשמעות הסמלית של הסרט הצהוב:
נקווה לחזרת החטופים ולימים טובים ושקטים יותר. עד אז מקווה שתהנו מהגיליון. מלחמת "חרבות ברזל"-סיפור אישי של Lilijuros מאת Lilijuros לאותו היום תוכנן לנו סיור במוזיאון פון שטאופנברג (אנ'), מתכנן קשר ה-20 ביולי וכן פגישה עם תלמידים מוסלמים. כל התוכנית לאותו היום נראתה אירונית ולאחר שיחה קצרה הובן שמפגש עם תלמידים מוסלמים לאור המלחמה ומספר ההרוגים (שבינתיים כבר הספיק לעלות למעל 140) לא יהיה מתאים. בסוף גם הסיור במוזיאון בוטל באמצע עקב המצב רוח והדכדוך. לאורך הימים הבאים קיבלנו חדשות רעות: אח של חבר של אחד הסטודנטים וכן תצפיתנית שהייתה חברה של הבת של המלווה נפלו בקרבות. הריחוק הפיזי של כולנו מישראל במדינה כה סמלית כמו גרמניה וכן השמועות על התגייסות העורף המעוררת השתאות גרמו לתחושת אחווה ואיחוד בין כולנו ולרצון עז לשוב הביתה. היינו שם כולם בשביל כל אחד ברגעיו הקשים, מספקים כתף לבכות עליה. בבד בבד, היו רגעים מרגשים: כמה ימים אחרי ה-7 באוקטובר, החלו לצוץ דגלי ישראלי ברחבי שטוטגרט במבני עירייה וציבור. הקפדנו להצטלם בגאון לצד כל אחד ואחד מהם. חווינו גם רגשי סולידריות מצד העם עצמו: מורת דרך שהדריכה אותנו בעיר העתיקה סיימה את הסיור במילים מרגשות ותפילות לשלום העם והמדינה. זה היה רגע מאוד מרגש עבורנו הישראלים. ככל שהתקדמה המלחמה, החלה לצוץ בעיה אחרת, יותר ויותר חברות טיסה ביטלו טיסות לישראל, וגם הטיסה שלנו התבטלה. במקור, היינו אמורים לחזור ב-13, אבל מעכשיו, היינו בגרמניה עד להודעה חדשה. בעוד שהמשלחת המשיכה פחות או יותר כמתוכנן, ברקע המלוות שלנו לא הפסיקו לחפש טיסות עבורנו; הן הגיעו לכל מקום, למשרד החינוך, לשגרירות הישראלית בגרמניה ואני חושב שבאיזשהו שלב אפילו הייתה על הפרק אופציה הזויה לשלוח אותנו במטוס תובלה עם מקבלי צו 8 לאתנה ביוון שבאותה העת היוותה נקודת כינוס למקבלי צו 8. ב-11 באוקטובר נסענו כולנו לכיוון מינכן, עם עצירה בדכאו לפני כן. שם עמדנו לערוך טקס כללי. סיימנו אותו עם שירת התקווה וירושלים של זהב. לאחר מכן עלינו לאוטובוס ונסענו למינכן. לכאורה. באיזשהו שלב שמתי לב שאנחנו מתקרבים למתחם של שדה תעופה, המון מבנים גדולים, גדרות האנגרים ואז נחתה עליי ההבנה, אנחנו טסים היום. אני רוצה לחדד פה: קצת קשה להסביר פה בכמה מילים כמה היינו בטוחים שאנחנו עומדים לשהות בגרמניה עד לסיום המלחמה: דובר על מציאת מלונות לשהיה קבועה, אפילו על נסיעה לברלין הרחוקה רחוקה כדי לסדר לינה בבית חב"ד ששם. ההבנה שאנחנו עומדים לטוס כאן ועכשיו, לשוב לארץ האהובה שלנו בשעת צרה, הייתה ממש כמו שאומרים: "כרעם ביום בהיר". נפרדנו מהמארחים הגרמנים בדמעות ומלא חיבוקים ועלינו על מטוס לכיוון ציריך, שם היינו אמורים לבלות את הלילה בשדה ומשם לטוס לתל אביב. למרבה ההפתעה, כשנחתנו בציריך חיכה לנו נציג מהשדה עם שלט שלנו. היינו המומים כשהבחור הזה אמר לנו שהכינו עבורנו חדרי מלון וארוחת ערב במלון של השדה. מבחינתנו, התכנון היה לנסות איכשהו להעביר את הלילה על הספסלים הממש לא נוחים באולם ההמתנה. אגב, עד היום (24.11) אין לנו שום מושג מי מימן את השהות הלילית (האסטרונומית ככל הנראה) שלנו. אחרי לילה שלא מהעולם במלון על רמה קמנו בבוקר וכבר בצהריים נחתנו. התחושה הייתה מטורפת, לחזור למדינה שבאותו הזמן ההרגשה הייתה שהיא במלחמה קיומית. עוד בחוץ, על רחבת המטוסים, ראינו מטוס תובלה צבאי; ובפנים קיבלנו אותנו שלטי הכוונה לממ"דים. לאורך כביש 6 צפונה חלפנו על כל כך הרבה כלים צבאיים שבאיזשהו שלב הפסקתי לספור: ג'יפים, מרכבות, נגמ"שים ואפילו משאיות שנשאו סוללות משגרי כיפת ברזל. התחושה הייתה גם מפחידה וגם מעוררת השתאות. אני זוכר שלאורך כל אותה נסיעה עברה לי בראש מחשבה אחת ויחידה: "ככה נראית מדינה במלחמה". יש לכם סיפורים אישיים בעקבות המלחמה שהייתם רוצים לשתף? תמונות היסטוריות שצילמתם? סיפור על ערך שכתבתם בעקבות המלחמה? מוזמנים לפנות במייל themacintosheryahoo.co.il רב ערך ורב הנסתר מאת קוונטום דוץ כמו הרבה דברים בחיים, גם הסיפור הבא הוא שרשרת מקרית לגמרי של אירועים שהובילו אחד לשני. ראשית העניין הייתה לפני כשנתיים כאשר ניגשתי להכחיל ערך על אחת ממפקדות חיל הנשים (מסגרת שפורקה כבר מזמן). שמה היה דינה ורט, ולא ממש שמעתי או קראתי עליה לפני כן. במהלך העבודה על הערך קראתי על דינה ורט בארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית, אשר משמש אותי באופן תכוף למדי במהלך העבודה הוויקיפדית וגם מחוצה לה. התברר שלאותה דינה ורט היה אח, שמו משה (מוריס) סורדין, שהיה פיזיקאי ומהנדס והתגורר בצרפת. דינה ומשה היו ילדיו של מרדכי סורדין שהיה מייסד מפעל המלח בעתלית (שמוצריו נמכרים עד היום, תחת שם המותג הנפוץ "מלח הארץ"). את הפרטים הללו כמובן הוספתי לערך, ופחות או יותר שכחתי ממנו אחרי שהוא פורסם. לפני כמה חודשים ערכתי במכון ויצמן יום עיון חגיגי לכימאים תאורטיים, פיזיקאים ומתמטיקאים. אורח הכבוד של הכנס היה ידידי פרופ' יהושע יורטנר, יבדל לחיים ארוכים, לשעבר נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. יהושע הביא לי בתור שי ספרון – שלדעתי לא נמכר בחנויות כבר די הרבה זמן – וששמו "בן גוריון והתפתחות המדע בישראל". אני מאוד מעריך את דמותו וערכיו של בן גוריון, ומדיניות מדע היא נושא שמעניין אותי, ולכן בניגוד להרגלי התחלתי די מהר לאחר מכן לקרוא את הספרון. מיותר לציין שזה אכן היה ספרון מעניין מאוד. הספרון הזה סוקר את תולדות המדע בראי החזון הבן גוריוני להקים תעשיות ביטחוניות ענפות בישראל, חזון שהיה הזוי ביותר לתקופתו, אך בוודאי שבלי חולמים גדולים כאלה אין תוחלת לעתידו של עם. והנה תוך כדי הקריאה נתקלתי שוב בשם הזה, משה סורדין. נאמר שם, בספר, כי אותו סורדין הובא מצרפת לישראל בראשית ימי המדינה, לפגישה עם דוד בן גוריון ובמטרה לגייסו למפעלות ביטחוניים כאלה ואחרים. בזה פחות או יותר נסתתמו הדברים סביבו. עשיתי לי כלל, שלפיו אם אני נתקל בשם מסוים מספר פעמים, זה סימן שאני צריך לקרוא עליו לעומק ואולי גם לכתוב עליו לעומק. וכך היה עם אותו סורדין. מרגע שהתחלתי לחפש עליו אינפורמציה נכנסתי למאורת ארנב ענקית שרב הנסתר על הגלוי בה. עד מהרה גיליתי כי סורדין היה עילוי מדעי שנשלח לצרפת ללימודים ומעולם לא חזר; שהוא היה מקורב לפרדריק ז'וליו-קירי, אבי תכנית הגרעין הצרפתית; שהיו לו חיים משוגעים למדי, לא במובן הטוב של המילה, בתקופת מלחמת העולם השנייה; שבן גוריון אכן ניסה לגייס אותו אבל לא הצליח; ושהוא הסכים להתראיין כל חייו רק פעם אחת, למעריב, לעיתונאי אלכס דורון המנוח. דווקא האתגר באיתור מידע קונקרטי היה המנוע שלי להצליח ולגבש ערך הולם על האיש ופועלו. לשמחתי הצלחתי למצוא עוד קצת מידע בצרפתית, ותרגום שלו עמד בבסיס הערך שפרסמתי לבסוף. אבל לא הסתפקתי בכך. כאשר אני כותב ערכים על אנשים שאינם עמנו עוד, אני נוהג לאפשר לקרוביהם להגיב, לאשר או לתקן פרטים כאלה ואחרים. זה כוח הקסם של ויקיפדיה עבורי, לייצר קשר אמיתי עם בני אדם.
סודוקו סמוראי מאת אריה ענבר לפתרון לחצו כאן |
אנחנו עדכונים
שווה ביקור- מיזמים ויקיפדיים שמומלץ לבדוק
אל תהססו לקדם מיזמים ויוזמות בוויקיפדיה, כל שינוי גדול יכול להתחיל מיוזמה קטנה. למיזמים נוספים ראו ויקיפדיה: מיזמי ויקיפדיה. חגיגות ה-20 לוויקיפדיה מאת אנדרה פרנק, מנהל שיווק ואירועים בוויקימדיה ישראל עם זאת, ייתכן שהיוזמה המיוחדת ביותר הייתה הצבת פרסומת על מסך ענק במרכז תל אביב. הפרסומת, שהוצגה בצומת החשמונאים-מנחם בגין, הציגה את הלוגו החגיגי, בעיצובו של הוויקיפד "פיקסר", ואת הסלוגן "הצד האנושי של הידע". הסלוגן, שיוצר על ידי ויקימדיה ישראל, מסמל את אופייה השיתופי, הדמוקרטי והחי של ויקיפדיה - תכונות רלוונטיות במיוחד בתקופה שבה אנו רואים התחזקות של יצירת תוכן באמצעות בינה מלאכותית. המאמצים האלו זכו לתגמול כאשר הוזכרו במספר לא מבוטל של כתבות, ראיונות בעיתונים ואף בתחנת הרדיו ״גלי צה"ל״. מלבד חשיבות חופש המידע והפרטים אודות אירוע יום ההולדת שהתקיים, כמה נושאים מרכזיים חזרו על עצמם שוב ושוב בכתבות ובראיונות. ראשית, ראוי לציין את הדגש שניתן לתפקידם המכריע של העורכים מתנדבים, שמקדישים מזמנם ומכישוריהם כדי להנגיש ידע לציבור הרחב. היבט זה נדון בהרחבה בכתבה שפורסמה בעיתון "דבר", שראיינה את הוויקיפדים יהונתן ברקהיים, סיגל תפארת, שני אבנשטיין ודוד שי הוותיק. דוד שי סיכם את הרציונל של הוויקיפדים באופן תמציתי: ״העיקרון המרכזי שהנחה אותנו לפני 20 שנה עם הקמת ויקיפדיה העברית, או אפילו 23 שנים עם הקמת ויקיפדיה האנגלית – ממשיך ללוות אותנו עד היום. יצירת אנציקלופדיה חופשית, אינטרנטית, שתרכז את כל הידע בעולם, ושכל אחד יוכל לתרום לה". יחד עם הוויקיפדית מגי רוזמן, דוד שי גם תרם לכתבה ב"ידיעות אחרונות", שבו האתגר של הגברת הנוכחות הנשית בוויקיפדיה היה אחד הנושאים הנדונים ביותר. אבל דווקא עם העורך הצעיר ארז לוסטיג, אז בן 17.5, העיתון החשוב התרשם יותר מכל. "נולדתי לתוך עולם שוויקיפדיה היא חלק משמעותי ממנו. כילד קראתי הרבה בוויקפדיה וזה מאוד משך אותי. החלטתי שגם לי בא לתרום למיזם" סיפר ארז בראיון שנתן. מעבר לראיונות שנתנה ל"ידיעות אחרונות" ול"דבר", מיכל ונדר שוורץ, מנכ"לית ויקימדיה ישראל גם התראיינה ב-Ynet פלוס. בראיון מרתק, הוזכרו הסערות סביב ויקיפדיה והערכים הנוגעים למהפכה המשפטית וההתערבות של משתמשים מזויפים: ״בגלל זה יש כמה עשרות אנשים שהתפקיד שלהם זה לנטר את המידע, לצד בוטים שמסייעים בנושא. זו עבודה שהיא 24/7 בהתנדבות. הם מאתרים בובות קש, טרולים, הטיות. לפעמים זה לוקח יותר זמן, אבל בסופו של דבר הדברים האלה מנוטרלים״ הסבירה מיכל. בראיון למעריב אונליין הוזכר המפגש של כלי בינה מלאכותית עם ויקיפדיה. הוויקיפדית דריה קנטור הסבירה בהקשר זה כי "לאורך השנים תמיד עלו הצעות לכתיבת ערכים המונית על ידי תוכנות שונות. [...] זאת סוגיה שכל קהילת עורכים בשפות השונות נדרשת לה. אבל קהילת העורכים בוויקיפדיה העברית החליטה שעדיף פחות ערכים, אבל שהערכים יהיו טובים ואיכותיים". כשאנו חוגגים עשרים שנה לויקיפדיה העברית, אנו רואים שהמסע הזה לא רק מציין שני עשורים של ידע חופשי, אלא גם מדגיש את העוצמה של שיתוף הפעולה והמחויבות של המתנדבים שהופכים את ויקיפדיה למה שהיא. אבן דרך היסטורית זו אפשרה לציבור הרחב להסתכל לעומק מאחורי הקלעים השקופים של הפרויקט המרתק הזה, ולראות כמה הוא משמעותי עבור החברה שלנו. קרב אגרוף-מלחמת חרבות ברזל VS מלחמת יום הכיפורים מאת קוונטום דוץ
בשנה האחרונה המדינה היקרה שלנו נקרעה לנגד עינינו, מחנות-מחנות נלחמו אלה באלה. יום לפני שפרצה המלחמה כתבתי את המדור הזה על יריב לוין ואסתר חיות (אסתר חיות ניצחה, אגב). אבל בזמן שבממשלה ובכנסת עבדו על חוק יסוד: השפיטה, אויבינו עבדו על חוק יסוד: השחיטה, וכל התוכן הישן איבד באחת ממשמעותו. נפתחה, שוב באוקטובר, מלחמה כבדת ימים וכבדת דמים. אז עד שנדע לאן המדינה הולכת וכיצד תשנה את פניה, זה הזמן לקרב אגרוף. בהישמע פטיש השופטים יעמדו המתמודדות, זו שכבר כתובה על דברי הימים וזו שנכתבת בימים אלה.
יש לנו מנצחת – המלחמה הנוכחית. נקווה שזהו סימן חיובי. הנתונים המוזכרים הינם נכון למרץ 2024
איך ערך נולד? מאת דוד שי הכל יודעים איך שיר נולד – כמו תינוק. אבל איך ערך נולד? לפעמים כמו תינוק, לפעמים כמו ילד מאומץ (ערך מתורגם), לפעמים בשילוב של שתי דרכים אלה ולפעמים בדרכים אחרות. אדגים עם ערך אחד שכתבתי. תוך כדי הרחבת הערך בג"ץ עילת הסבירות נתקלתי בהתייחסות של השופט יצחק עמית לזכות הגישה לערכאות. בוויקיפדיה העברית יש שלל ערכים על זכויות האדם לסוגיהן, מהזכות לחיים ועד הזכות למות וכל הזכויות שבין שני קצוות חיים אלה, אבל ערך על זכות הגישה לערכאות לא מצאתי. חיפוש בערכי ויקיפדיה העלה שיש כעשרים התייחסויות לזכות זו, אך הן אינן מופיעות כקישור אדום (קישור לערך שאינו קיים), אף שמתבקש לתת קישור כזה, שהרי ברור שזהו מושג הדורש הסבר. תופעה זו, שניתן לכנותה "הפחד מאדום" קיימת לעיתים בוויקיפדיה – ויקיפדים שמחים לקשר לערך קיים (קישור כחול), אך נרתעים מקישור לערך מתבקש שאינו קיים. לאחר שיצרתי את כל הקישורים הנדרשים ניגשתי לכתיבת הערך. בעיה: אני מבין את הרעיון שמאחורי זכות הגישה לערכאות, אבל אין לי שום ידיעה בנושא מעבר לכך. דרך נפוצה להתמודדות עם בעיה זו היא מציאת ערך מקביל בוויקיפדיה בשפה אחרת (בדרך כלל אנגלית) ותרגומו או התבססות עליו. ואכן, בוויקיפדיה האנגלית מצאתי את הערך Access to justice, ותרגמתי את הפתיח שלו. זו כבר התחלה טובה. חיפוש בגוגל של המושג "זכות הגישה לערכאות" העלה מאמרים אחדים בנושא זה, מה שהוביל ליצירת הפרק "קישורים חיצוניים". מכאן ההמשך פשוט: קריאת המאמרים אפשרה את הרחבת הערך, בעיקר בהתייחסות לזכות זו בחקיקה ובפסיקה בישראל. כותב בולט בנושא זכות הגישה לערכאות הוא פרופ' יורם רבין, שעבודת המוסמך שלו עסקה בנושא זה, והוא אף פרסם ספר ומאמרים בנושא. לא פלא שכתביו מופיעים בתחילת רשימת התוצאות של גוגל. אבל, מרגע שיצרתי את הערך "זכות הגישה לערכאות" בוויקיפדיה, הוא מופיע בראש רשימת התוצאות. ככה זה, בזכות החיבה של גוגל לוויקיפדיה. האם גוגל טעה בהעדפתו את ויקיפדיה? לא בהכרח. בהנחה שגוגל נועד לשרת את הציבור הרחב, ולא רק את קהילת המשפטנים, יש יתרון לערך בוויקיפדיה, שסגנונו ותוכנו עממיים יותר. יתרה מזאת, כערך שנולד באינטרנט, הערך מנצל טוב יותר סביבה זו, במתן קישורים לאסמכתאות השונות, תכונה שאינה קיימת במאמרים שנולדו בנייר והועלו לאינטרנט.
תמונות חדשות מאת המקיסט
|