ויר גורדון צ'יילד
 | |
| ויר גורדון צ'יילד | |
| לידה |
14 באפריל 1892 סידני, אוסטרליה  |
|---|---|
| התאבד |
19 באוקטובר 1957 (בגיל 65) Blackheath, אוסטרליה |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה |
| מקום מגורים | בריטניה, אוסטרליה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Isobel Smith |
| פרסים והוקרה |
Fellow of the Society of Antiquaries of Scotland |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בסקארה ברי סקוטלנד, חקר המהפכה הנאוליתית | |
  | |
וִיר גוֹרדוֹן צַ'יילד (באנגלית: Vere Gordon Childe; 14 באפריל 1892 – 19 באוקטובר 1957) היה ארכאולוג ואנתרופולוג אוסטרלי. ידוע בעבור חפירותיו באתר הנאוליתי סקארה ברי ודעותיו המרקסיסטיות, שהנחו את חשיבתו בנושא הפרה־היסטוריה. בנוסף לכך, ניתן לזקוף לצ'יילד את טביעת המונחים "המהפכה הנאוליתית" ו"המהפכה האורבאנית". הוא היה אחד מגדולי עורכי הסינתזה בענף הארכאולוגיה, וניסה למקם את ממציאיו בתאוריה אודות התפתחות פרה־היסטורית בקנה מידה אירופי ועולמי רחב יותר.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'יילד נולד בשנת 1892 בסידני, והגיע לבריטניה כדי ללמוד באוניברסיטת אוקספורד (בקולג' המלכה). ספרו "שחר הציבילזציה האירופאית" (1925) זיכה אותו בהכרה מיידית, והוא המשיך בפרסום ספרים נוספים בנושא התאוריה הארכאולוגית. בספרו הראשון פרש את דעותיו אודות קשרי אירופה והמזרח הקרוב.
כמו כן, הוא חקר את הקשר בין ארכאולוגיה ושפות הודו־אירופאיות, נושא שפיתח בספרו "הארים: חקר מקורות הודו־אירופיים" (1926). צ'יילד הציג תאוריה יותר מפותחת בנדון הפלישה הארית לאירופה, שהוצגה לראשונה על ידי מקס מולר. צ'יילד זיהה את דרום רוסיה כמולדת הפרוטו־הודו־אירופאים. בסיס רעיונותיו תרמו לפיתוח התאוריה אודות הפלישה הקורגנית של גימבוטס. דעותיו של צ'יילד ותפישתו את הארים הושפעו מהאידאולוגיה הגזענית של זמנו, אך זאת לא דמתה לתפישה הנאצית של מאפייני העליונות האריים, אותם צ'יילד תקף לאורך שנות השלושים. צ'יילד היה איש אשכולות, עד לשנת 1927 הפך לבלשן מומחה ומונה למשרת פרופסור לארכאולוגיה באדינבורו, משרה שהחזיק עד לשנת 1946.
חפירותיו בסקארה ברי החלו בשנת 1928, כאשר הוא זומן להשגיח על העבודה שהחלה כתוצאה מנזקי סערה שחשפן מספר מבנים עתיקים, בנוסף לאלו שנחשפו בשנים קודמות, בנסיבות דומות. עבור צ'יילד הייתה זאת חוויה יוצאת דופן, הואיל והוא לא היה חופר גדול; מרבית כישוריו שכנו בפירוש ממצאים של חוקרים אחרים. באותה השנה פרסם צ'יילד אחד מספריו "המזרח העתיק ביותר", שעסק בהתפתחות הציוויליזציה במזרח הקרוב.
צ'יילד תרם לתחום הארכאולוגיה באופן נוסף, הוא הרחיב את קהל הקוראים והגדיל את העניין הציבורי בנושא. שניים מספריו "מה התרחש בהיסטוריה" (1942) ו"אדם יוצר את עצמו"(1951), היו פשוטים יחסית לקריאה, ואפשרו לאדם הפשוט נגישות לתחום הארכאולוגיה.
לאחר שעזב את אדינבורו, צ'יילד מונה לראש המוסד לארכאולוגיה באוניברסיטת לונדון למשך 10 שנים, עד שפרש בשנת 1956. הוא שב לאוסטרליה, שם היה מעורב בצד השמאלי של הפוליטיקה האוסטרלית, אך המרקסיזם שלו היה יותר אינטלקטואלי מאשר אקטיביסטי. צ'יילד נהרג בשנת 1957 בהרי בלו. הוא נפל אל מותו בנסיבות לא ידועות. נטען כי מדובר בתאונה, אולם לאור נסיבותיו האישיות, סביר להניח כי צ'יילד התאבד.
אפשר שזה היה טבעי שבהיותו ארכאולוג עם ממצאים חומריים בלבד, נמשך לתאוריה קשתית המסבירה את ההתפתחות ההיסטורית כתוצאת שינויים באופני יצור. היה זה ברור שבני האדם הקדומים היו ציידים-לקטים ושהציוויליזציה צמחה כאשר אלו פתחו את החקלאות ומאוחר יותר התרכזו בערים. פיתוחים אלו, שהוא כינה "המהפכה הנאוליתית" ו"המהפכה האורבאנית", נחקרו לראשונה דרך הארכאולוגיה על ידיו, ועדיין משמשים כמושגים חיוניים בחקר הפרה־היסטוריה. צ'יילד השתמש במונחים כתקופת הברונזה או תקופת הברזל כדרך לחקר מעברים בין רמות פיתוח חומרי, ולאו דווקא כאמצעי לתיארוך גרידא.
צ'יילד התבדל מחוקרים אחרים בכך שהדגיש כי התקופה ההלניסטית הייתה שיאה של הציוויליזציה הגרקו-רומית, ולא אתונה במאה ה-5 לפנה"ס, או האימפריה הרומית. באגן הים התיכון המזרחי ההלניסטי, ובמיוחד באלכסנדריה, הוא ראה את פסגת העולם הקלאסי.
ספריו בתרגום עברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מה נתרחש בהיסטוריה; מאנגלית: ש' גילאי, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1950.
- האדם – צבת ראשונה; מאנגלית: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויר גורדון צ'יילד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויר גורדון צ'יילד (1892-1957), דף שער בספרייה הלאומית
