לדלג לתוכן

זאב לקויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולטר זאב לקויר
Walter Ze'ev Laqueur
צילום משנת 1999. צלם: ג'ון מרטין. ullstein bild/getty images
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 במאי 1921
ברסלאו = ורוצלב, שלזיה, אז בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 2018 (בגיל 97)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת ג'ורג'טאון, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זאב וולטר לקויר (באנגלית: Walter Ze'ev Laqueur;‏ 26 במאי 1921 – 30 בספטמבר 2018) היה היסטוריון יהודי-אמריקאי ופרשן פוליטי, יליד שלזיה, אז בגרמניה. בשנים 1938–1953 חי בארץ ישראל המנדטורית ואחר כך במדינת ישראל. כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברנדייס ואוניברסיטת ג'ורג'טאון בארצות הברית. תחומי מחקריו היו בעיקר השואה, אירופה בימי המלחמה הקרה ואחריה, הטרור, והסכסוך במזרח התיכון.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו בגרמניה ובארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקויר נולד בשנת 1921 בברסלאו שבגרמניה (כיום ורוצלב שבפולין) למשפחה יהודית חילונית. אביו, פריץ לאקֶר או לקויר (Laqeur), היה יצרן סרבלים, ואמו אלזה לבית ברלינר הייתה עקרת בית. למד בבית ספר יסודי שאותו פקדו ילדי האריסטוקרטיה הגרמנית והמעמד הגבוה היהודי. לקויר הצטיין בלימודיו שם וקיצר אותם, וכך יכול היה להשיג תעודת בגרות לפני הפקעות נוספות של זכויות היהודים בגרמניה בשנת 1938. לאחר מכן למד בגימנסיית יוהאנס בברסלאו (גר'), שם היה בין מוריו ההיסטוריון וילי כהן, שנספה בשואה בליטא.[1] בנעוריו פרט לחיי תרבות עשירה, כולל קריאה נלהבת בעיתונים, עסק לקויר בספורט - אתלטיקה קלה, כדורגל, כדוריד, איגרוף. מבחינה פוליטית נמשך בהתחלה כנער לרעיונות הקומוניסטים שנפוצו במחתרת. בגיל 17 דחה את הרעיון להירשם ללימודי הנדסה בצ'כוסלובקיה, והשיג סרטיפיקט כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. בנובמבר 1938, ימים ספורים לפני ליל הבדולח, יצא לקויר את גרמניה אל טריאסטה שבאיטליה, וממנה הפליג לארץ ישראל.[2][3][4][5] בארץ החל ללמוד באוניברסיטה העברית, בתמיכתו הכספית של אחד מדודיו, אך הפסיק אחרי שנת לימודים אחת. בשנים 1939–1944 עבד בחקלאות בקיבוצים שער הגולן, עין שמר והזורע שבו התקבל כחבר. בתקופה שבה היה פצוע משבר ברגל ניצל את הזמן ללימוד השפה הרוסית שהפכה לשפה השישית בה שלט, לצד גרמנית, עברית, ערבית ואחרות.[6] בהמשך היה עיתונאי בירושלים, כולל בימי המצור במלחמת העצמאות וגם אחריה. בירושלים התגורר קודם בשכונת עיסאוויה ואחר כך במושבה הגרמנית. הפך לאוטודידקט ופקד תכופות את הספרייה הלאומית.[6] עבד בעיתון של תנועת השומר הצעיר, "המשמר" שהפך לעל המשמר, וכמו כן בפלסטיין פוסט, לימים ג'רוזלם פוסט.[7] נשלח בין היתר לסקר את מחנות המעצר בקפריסין.[6] בנוסף היה כתב של עיתונים אמריקאים במזרח התיכון ופרשן מדיני של "ג'רוזלם פוסט" ושל קול ישראל. הוריו, שלא עלה בידם להגר, נספו בשואה.

באנגליה ובארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלונדון הקים לקויר את הרבעון Soviet Survey (בהמשך: Survey) וערך אותו בשנים 1955–1964. כתב עת זה עסק בתרבות, בפוליטיקה ובחיים האינטלקטואליים בברית המועצות ומזרח אירופה, ושימש במה מרכזית לסובייטולוגיה בבריטניה. הוא יצא מטעם ה-Congress for Cultural Freedom (אנ'), ארגון אנטי-קומוניסטי במימון ה-CIA (שמעורבותו לא הייתה ידועה באותה תקופה).[8][9] ב-1965 מונה לקויר למנהל ספריית וינר בלונדון (אנ'), שמהווה מרכז בולט לחקר השואה, וכן של המכון להיסטוריה בת זמננו שהוקם במסגרתה. כחלק מפעילותו שם הקים וערך, בצוותא עם ההיסטוריון ג'ורג' מוסה, את Journal of Contemporary History (אנ'), כתב עת אקדמי בולט לחקר ההיסטוריה בת זמננו, שהתמקד בתקופת לקויר בנושאים דוגמת הפאשיזם, רוסיה והמזרח התיכון. הוא פרש מעריכתו ב-2004.[10] בשנים 1969–2001 הוא היה חבר מועצת המחקר הבינלאומית של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים בוושינגטון; מ-1973 ואילך, אז עקר לוושינגטון, שימש בה כיושב ראש.[11] היה העורך המייסד של The Washington Papers. כיהן כפרופסור להיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת ברנדייס בשנים 1968–1973, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון בשנים 1976–1988, ופרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד, שיקגו, תל אביב וג'ונס הופקינס.[2][12]

חייו הפרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ב-30 בספטמבר 2018 בביתו שבוושינגטון בגיל 97. הובא לקבורה בירושלים. אשתו הראשונה, נעמי, מתה בשנת 1995. הותיר אחריו את אשתו השנייה, סוזי, ושתי בנות.

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו העיקריות דנו בהיסטוריה של אירופה במאות התשע-עשרה והעשרים, בייחוד היסטוריה של רוסיה, היסטוריה של גרמניה, והיסטוריה של המזרח התיכון. כתיבתו השתרעה על נושאים רבים: מתנועות נוער גרמניות, ציונות, היסטוריה של מדינת ישראל והיסטוריה תרבותית של רפובליקת ויימאר ורוסיה, ועד קומוניזם, השואה (ספרו "הסוד הנורא" הוא הספר הראשון המתאר כיצד נודע לעולם וליישוב דבר הפתרון הסופי, למרות ניסיונות ההסתרה של הנאצים), פאשיזם והיסטוריה דיפלומטית של המלחמה הקרה. הוא אף נחשב לאחד ממייסדי חקר הטרור והגרילה.[4][11][13][14][15][16] ספריו תורגמו לשפות רבות, ופרשנותו לעניינים בינלאומיים הופיעה בעיתונים ובכתבי-עת אמריקאיים ואירופיים רבים.

ספרו "תולדות הציונות" (במקור: A History of Zionism) נחל הצלחה רבה ותורגם לשפות רבות בכללן יפנית, רוסית וסינית. ספרו "ימי אירופה האחרונים" (The Last Days of Europe: Epitaph for an Old Continent) דן במשבר הפוקד את אירופה בשל התמעטות האוכלוסין והירידה בשיעורי הילודה. היה עורך ראשי ל"אנציקלופדיית השואה" בהוצאת ייל.[17] בספרו "המאה השחורה: עלייתו של הימין הקיצוני ברוסיה" (Black Hundred: The Rise of the Extreme Right in Russia) משנת 1993 חזה את עלייתו של משטר אוטוריטרי ברוסיה המבוסס על פופוליזם לאומני.[4] במאמר "טרור פוסט-מודרני" משנת 1996 טען לקויר שקרב עידן חדש בטרור, שונה מקודמו, ברוטלי והרסני יותר. בדבריו סימן כיוונים אפשריים להתפתחותו: עלייתו של טרור ממניעים דתיים (ואף מילניאריסטיים), טרור קיברנטי, ובטווח הרחוק אפילו טרור ביולוגי, כימי או גרעיני (אנ').[18][13]

ההיסטוריון ריצ'רד ג'. אוונס ראה בו את מי שעשה, לצד ג'ורג' מוסה, "יותר מכל אחד אחר על מנת לבסס את חקר הפאשיזם כנושא היסטורי רציני."[2][19] גם בתחומים אחרים היו מחקריו משפיעים ואף חלוציים.[2][3][20][21] כפי שציין שלמה אבינרי, "רוחב אופקיו וידיעתו ההיסטורית והתרבותית הרחבה איפשרו לו לתת לקורא תמונה השוואתית ומקיפה [...] בתקופה שיותר ויותר חוקרים מתמקדים בנושאים צרים יותר ויותר, לקויר הוא איש אשכולות שהתמחותו לא מנעה ממנו מעולם לראות את התמונה הרחבה יותר."[22]

ספריו בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הנפט והמזרח התיכון, מרחביה: ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1950.
  • מ.פ.ס - פ.ק.פ - מ.ק.י קורות המפלגה הקומוניסטית בישראל, תל אביב: עם עובד, תשי"ג.
  • תולדות הציונות, תרגם: חיים גליקשטיין, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תשל"ד.
  • הסוד הנורא, מאנגלית: אריה חשביה, ירושלים ותל אביב: שוקן, 1981.
  • עימות: המזרח התיכון והמדיניות העולמית, תרגם: חיים גליקשטיין, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשל"ה.
  • השנים החסרות, מאנגלית: נעמי כרמל, תל אביב: ספריית מעריב, 1982. רומן היסטורי.[23][24]
  • גרילה, מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת מערכות, 1979. על ההיסטוריה של הגרילה ומאפייניה.[25]
  • המאבק על המזרח התיכון: ברית המועצות והמזרח התיכון 1958–1968, מאנגלית: חיים גליקשטיין, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים, תשל"א 1971.
  • עם ריצ'רד ברייטמן, הפרת השתיקה, מאנגלית: אריה חשביה, ירושלים ותל אביב: שוקן, 1988. על אדוארד שולטה.
  • דור אקסודוס: סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר, מאנגלית: מיקי גורן, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן דביר, 2007.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Communism and Nationalism in the Middle East, London, Routledge & Paul 1956.
  • Nasser's Egypt, London: Weidenfeld and Nicolson, 1957.
  • Co-edited with George Lichtheim The Soviet Cultural Scene, 1956-1957, New York: Praeger, 1958.
  • The Middle East in Transition: Studies in Contemporary History, New York: Praeger, 1958.
  • The Soviet Union and the Middle East, London, Routledge K. Paul 1959.
  • Co-edited with Leopold Labedz Polycentrism: the New Factor in International Communism, New York: Praeger, 1962.
  • Young Germany: a History of the German Youth Movement, New York: Basic Books, 1962.
  • Neue Welle in der Sowjetunion: Beharrung und Fortschritt in Literatur und Kunst, Wien: Europa Verlag, 1964.
  • Russia and Germany: A Century of Conflict, London, Weidenfeld and Nicolson 1965.
  • Co-edited with George L. Mosse 1914: The Coming of the First World War, New York, Harper & Row 1966.
  • Co-edited with George L. Mosse Education and Social Structure in the Twentieth Century, New York: Harper & Row, 1967.
  • The Fate of the Revolution: Interpretations of Soviet History, London: Weidenfeld & Nicolson, 1967.
  • The Road to Jerusalem: The Origins of the Arab-Israeli Conflict, 1967, New York, Macmillan 1968.
  • The Road to War, 1967: the Origins of the Arab-Israel Conflict, London: Weidenfeld & Nicolson, 1969.
  • Co-written with George Mosse Linksintellektuelle zwischen den beiden Weltkriegen, München: Nymphenburger Verlagshandlung, 1969.
  • The Struggle for the Middle East: the Soviet Union in the Mediterranean, 1958-1968, London: Routledge & Kegan Paul, 1969.
  • Europe Since Hitler, London: Weidenfeld & Nicolson, 1970.
  • A Dictionary of Politics, London: Weidenfeld & Nicolson, 1971
  • Out of the Ruins of Europe, New York: Library Press, 1971
  • Co-edited with Bernard Krikler A Readers Guide to Contemporary History, London: Weidenfeld and Nicolson, 1972.
  • A History of Zionism, London, Weidenfeld and Nicolson 1972.
  • Neo-Isolationism and the World of the Seventies, New York: Library Press, 1972.
  • Confrontation: the Middle-East War and World Politics, London: Wildwood House, 1974.
  • Co-edited with George L. Mosse Historians in Politics, London: Sage Publications, 1974.
  • Weimar: a Cultural History, 1918-1933, London: Weidenfeld and Nicolson, 1974.
  • (Editor) Fascism: a Reader's Guide: Analyses, Interpretations, Bibliography, Berkeley: University of California Press, 1976
  • Terrorism, Boston: Little, Brown, 1977.
  • Guerrilla: a Historical and Critical Study, London: Weidenfeld and Nicolson, 1977
  • (Editor) The Guerrilla Reader: a Historical Anthology, Philadelphia: Temple University Press, 1977.
  • (Editor) The Terrorism Reader: a Historical Anthology, Philadelphia: Temple University Press, 1978.
  • Co-edited with Barry Rubin The Human Rights Reader, Philadelphia: Temple University Press, 1979.
  • A Continent Astray: Europe, 1970-1978, New York: Oxford University Press, 1979.
  • The Missing Years: a Novel, Boston: Little, Brown, 1980
  • The Terrible Secret: Suppression of the Truth about Hitler's "Final Solution", Boston; Toronto: Little, Brown, 1980
  • The Political Psychology of Appeasement: Finlandization and Other Unpopular Essays, New Brunswick, N.J.: Transaction Books,
  • "Hollanditis: A New Stage in European Neutralism" from Commentary, August 1981.
  • (Editor) The Second World War: Essays in Military and Political History, London: Sage Publications, 1982.
  • America, Europe, and the Soviet Union: Selected Essays, New Brunswick, N.J.: Transaction Books, 1983.
  • (Editor) The Pattern of Soviet Conduct in the Third World, New York, N.Y.: Praeger, 1983.
  • Looking Forward, Looking Back: a Decade of World Politics, New York: Praeger, 1983
  • Co-edited with Barry Rubin The Israel-Arab Reader: a Documentary History of the Middle East Conflict, New York, N.Y.: Penguin Books, 1984.
  • Germany Today: A Personal Report, Boston: Little, Brown, 1985
  • A World of Secrets: the Uses and Limits of Intelligence, New York: Basic Books, 1985
  • Co-edited with Robert Hunter European Peace Movements and the Future of the Western Alliance, New Brunswick, U.S.A.: Transaction Books, 1985
  • Co-written with Richard Breitman Breaking The Silence, New York: Simon and Schuster, 1986.
  • The Fate of the Revolution: Interpretations of Soviet History from 1917 to the Present, New York: Scribner's, 1987.
  • Co-edited with Brad Roberts America in the World, 1962-1987: a Strategic and Political Reader, New York: St. Martin's Press, 1987
  • The Age of Terrorism, Boston ; Toronto: Little, Brown, 1987
  • The Long Road to Freedom: Russia and Glasnost, Collier Books, 1989
  • Soviet Realities: Culture and Politics from Stalin to Gorbachev, New Brunswick, U.S.A.: Transaction Publishers, 1990
  • Stalin: the Glasnost Revelations, New York: Scribner's, 1990
  • Co-written with John Erickson Soviet Union 2000: Reform or Revolution?, New York: St. Martin's Press, 1990
  • Thursday's Child Has Far to Go: A Memoir of the Journeying Years, Scribner, 1992.
  • Europe In Our Time: A History, 1945-1992, New York: Viking, 1992
  • Black Hundreds: the Rise of the Extreme Right in Russia, New York: HarperCollins, 1993.
  • The Dream That Failed: Reflections on the Soviet Union, New York: Oxford University Press, 1994.
  • Fascism: Past, Present, Future, New York: Oxford University Press, 1996.
  • Fin de Siècle and Other Essays on America & Europe, New Brunswick, N.J. ; London, UK: Transaction Publishers, 1997.
  • Guerrilla Warfare: A Historical and Critical Study, Transaction Publishers, 1997.
  • Origins of Terrorism: Psychologies, Ideologies, Theologies, States of Mind, Woodrow Wilson Center Press, 1998
  • The New Terrorism: Fanaticism and the Arms of Mass Destruction, New York: Oxford University Press, 1999
  • Generation Exodus: the Fate of Young Jewish Refugees From Nazi Germany, Hanover, NH; London: University Press of New England for] Brandeis University Press, 2001
  • Co-edited with Judith Tydor Baumel The Holocaust Encyclopedia, Yale University Press, 2001.
  • No End to War: Terrorism in the Twenty-first Century, New York: Continuum, 2003.
  • Voices of Terror: Manifestos, Writings and Manuals of Al Qaeda, Hamas, and Other Terrorists from Around the World and Throughout the Ages, Sourcebooks, Inc, 2004
  • "Dying for Jerusalem": The Past, Present and Future of the Holiest City, Sourcebooks, Inc, 2006.
  • The Changing Face of Antisemitism: From Ancient Times to the Present Day, Oxford University Press, 2006.
  • The Last Days of Europe: Epitaph for an Old Continent, Thomas Dunne Books, 2007.
  • Disraelia: A Counterfactual History, 1848-2008, Middle East Strategy at Harvard, 2008, http://blogs.law.harvard.edu/mesh/pages/laqueur_disraelia/
  • After the Fall: The End of the European Dream and the Decline of a Continent, New York: Macmillan, 2012
  • Putinism: Russia and its future with the West, New York: Thomas Dunne Books, 2015

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Andreas W. Daum, Hartmut Lehmann, James J. Sheehan (eds.), The Second Generation: Émigrés from Nazi Germany as Historians, New York and Oxford: Berghahn, 2016.
    • Walter Laqueur, Chapter 2: "A Wanderer Between Several Worlds", pp. 59-71 (עדותו לגבי הקריירה שלו כהיסטוריון)
    • Andreas W. Daum and Sherry L. Föhr, Biographies: Biographical Sketch of Walter Laqueur, pp. 399-402 (מידע ביוגרפי וביבליוגרפי)
    • Andreas W. Daum, Introduction: Refugees from Nazi Germany as Historians, pp. 1-52 - פעילותו של לקויר כהיסטוריון נדונה כאן ובפרקים אחרים בהקשר הרחב יותר של ההיסטוריונים בני דורו שהיגרו מגרמניה הנאצית.[26]
  • Abraham Ascher, A Community under Siege: The Jews of Breslau under Nazism, Stanford University Press, 2007 (מחבר הספר ראיין את לקויר לצורך כתיבתו, מזכיר אותו בהקשרים שונים ומצטט אותו).
  • Ben Barkow, Alfred Wiener and the Making of the Holocaust Library, Chapter Eleven: Walter Laqueur and the Institute of Contemporary History, Vallentine Mitchell, 1997.
  • The Impact of Western Nationalisms: Essays Dedicated to Walter Z. Laqueur on the Occasion of His 70th Birthday, Journal of Contemporary History, Vol. 26, No. 3/4, September 1991 (ספר יובל. מכיל גם מידע ביוגרפי).

זיכרונות וכתבים אוטוביוגרפיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לקויר עצמו העיד על כך במאמר בו הסב את תשומת הלב ליומניו החשובים של כהן, שטרם נתפרסמו אז: Three Witnesses: The Legacy of Viktor Klemperer, Willy Cohn, and Richard Koch, Holocaust and Genocide Studies, Volume 10, Issue 3, Winter 1996, Pages 252–266 (נדפס גם בספרו Harvest of a Decade מ-2012). לאחר שיצאו לאור הוא כתב מעט יותר לעומק על היכרותו עם וילי כהן ועל יומניו: Die Welt, Die Tragik der deutschen Juden, ‏27 בינואר 2007 (בגרמנית).
  2. ^ 1 2 3 4 ריצ'רד ג'. אוונס, Obituary: Walter Laqueur, Journal of Contemporary History Vol. 54, No. 2, April 2019, עמ' 253–255 doi: 10.1177/0022009418822972
  3. ^ 1 2 Richard Breitman, Jeffrey Herf, Obituary: Walter Ze'ev Laqueur, Holocaust and Genocide Studies Volume 33, Number 1, Oxford University Press, Spring 2019, עמ' 172–173
  4. ^ 1 2 3 Emily Langer, Walter Laqueur, eminent scholar who probed the 20th century, dies at 97, The Washington Post, ‏30 בספטמבר 2018
  5. ^ מעוז עזריהו, פיסות תל אביביות, חיפה: מוסד הרצל לחקר הציונות - אוניברסיטת חיפה, 2023, עמ' 33
  6. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, ההיסטוריון שהבין כי יש סכסוכים נטולי פתרון, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2018
  7. ^ אלכסנדר צביאלי, "ג'רוזלם פוסט" - 60 שנות היסטוריה, קשר 12, נובמבר 1992, עמ' 37–46
  8. ^ להרחבה על לקויר, כתב העת והקונגרס, ראו: Peter Coleman, The Liberal Conspiracy: The Congress for Cultural Freedom and the Struggle for the Mind of Postwar Europe, New York: The Free Press, 1989, עמודים 99–101.
  9. ^ לקורותיו של כתב העת בממוקד, ראו: Giles Scott-Smith, Tracking the Bear: Survey, pp. 167-184, in Giles Scott-Smith, Charlotte A. Lerg (eds.), Campaigning Culture and the Global Cold War: The Journals of the Congress for Cultural Freedom, London: Palgrave Macmillan, 2017. הפרק עוסק בלקויר בעמודים 167–171, 176–179.
  10. ^ Walter Laqueur, Editorial, Journal of Contemporary History Volume 39, Issue 4, SAGE, October 2004, עמ' 469–470
  11. ^ 1 2 סטנלי פיין (אנ'), זאב ולטר לקויר (1921-2018), טבור גיליון 9, 2019, עמודים 105–107
  12. ^ Biography, Walter Laqueur, באתרו האישי
  13. ^ 1 2 Bruce Hoffman, Foreword to the Expanded Transaction Edition, Walter Laqueur, A History of Terrorism: Expanded Edition, Routledge, 2017
  14. ^ Carola Dietze, "Introduction: Writing the History of Terrorism", in Carola Dietze and Claudia Verhoeven (eds.), The Oxford Handbook of the History of Terrorism, Oxford University Press, 2014, עמ' 9
  15. ^ Lisa Stampnitzky, Disciplining Terror: How Experts Invented 'Terrorism', Cambridge University Press, 2013, עמ' 29-30, 154
  16. ^ Rik Coolsaet, "When Do Individuals Radicalize?", pp. 178-200, in Diego Muro and Tim Wilson (eds.), Contemporary Terrorism Studies, Oxford University Press, 2022, עמ' 179.
  17. ^ ‏The Holocaust Encyclopedia, באתר Yale University Press. יהודית תידור באומל-שוורץ מופיעה בספר כ-Associate Editor.
  18. ^ Walter Laqueur, Postmodern Terrorism, Foreign Affairs Vol. 75, No. 5, September - October 1996, עמ' 24–36 (זמין גם בארכיון המגזין)
  19. ^ השוו: סטנלי פיין (אנ'), זאב ולטר לקויר (1921-2018), טבור גיליון 9, 2019, עמודים 105–107; או למשל התיאור, דווקא בתוך הקשר ביקורתי, של לקויר בתור "one of the founding fathers of comparative fascist studies": Roger Griffin, "The Primacy of Culture: The Current Growth (or Manufacture) of Consensus within Fascist Studies", in Roger Griffin, Matthew Feldman (eds.), Fascism: Critical Concepts in Political Science, Volume I: The Nature of Fascism, London and New York: Routledge, 2004, עמ' 367.
  20. ^ Bruce Hoffman, Editorial: Walter Laqueur, 26 May 1921–30 September 2018, Studies in Conflict & Terrorism Volume 41, Issue 11, 2018, עמ' 847–849
  21. ^ John C. Campbell, Review: Soviet Policies in the Middle East: Western Views, Studies in Comparative Communism Vol. 14, No. 2/3, Summer/Autumn 1981, עמ' 219–232
  22. ^ אתר למנויים בלבד שלמה אבינרי, סוד כוחו של הפוטיניזם, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2015
  23. ^ Michael Irwin, German Jew, London Review of Books, ‏17 באפריל 1980
  24. ^ מעריב, מבחר ספרי ספריית מעריב, ‏29 באוקטובר 1982
  25. ^ ספר: גרילה, באתר מערכות
  26. ^ מלבד הפרקים שהוזכרו, לפי אינדקס: 149, 156, 158, 162–163, 177–206.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זאב_לקויר&oldid=39958586"