זריעה

ערך זה עוסק בהטמנת זרעים בקרקע. אם התכוונתם לכלל בהלכות מקוואות להכשרת מים שאובים, ראו זריעה (מקוואות).

זריעה היא הטמנת זרעים בקרקע על מנת שיגדלו מהם צמחים.

פעולת הזריעה

היסטוריה

בימי קדם הייתה הזריעה נעשית בצורה ידנית: הזורע היה עובר בשדה עם שק זרעים, ומפזר את הזרעים ביד בצורה אחידה. בשלב ההתפתחותי הבא, היה הזורע נושא מעין תיק עם חור, דרכו היו נופלים הזרעים מעצמם תוך כדי הליכה. יותר מאוחר נכנסו לשימוש מזרעות המחוברות למחרשה, גם אלו היו מעין כלי עם חור דרכו נפלו הזרעים. מזרעות אלו היו זורעות מיד אחרי החריש, שהתבצע על ידי בעלי חיים.

בעידן המודרני

כיום זורעים במזרעות חדישות ("דריל") הנמשכות על ידי טרקטור. מזרעות אלו עוקבות אחר גובה הקרקע בכל נקודה, פולחות את האדמה, זורעות מספר רב של שורות בו זמנית, מפזרות דשן מיד עם הזריעה ומכסות את הזרעים תוך שהן מקפידות על גובה כיסוי אחיד.
שיטת זריעה נוספת היא זריעה בהתזה, ללא צורך בפליחה מוקדמת ובכיסוי הזרעים בעפר. בשיטת הזריעה בהתזה מתיזים על הקרקע עיסה של מים וסיבי תאית ועץ בתוספת דשן כשבתוכה זרעים, הזרעים נובטים בתוך העיסה ומשתרשים לקרקע. שיטה זו נפוצה בעיקר בזריעת צמחים מונעי סחיפה, על גדות נחלים ועל חולות נודדים.

פעולות מקדימות

לזריעה יש להקדים מספר עיבודים:.

קלטרת: רצוי לקלטר את הקרקע, על מנת לפורר את גושי האדמה ולהטמין את שאריות העשבים והצמחים מהעונה הקודמת.
חרישה: בגידולים מסוימים מקובל לחרוש את האדמה חריש עמוק בטרם הזריעה.
דישון: לעיתים מדשנים את הקרקע טרם הזריעה, בעיקר כשמשתמשים בדשן אורגני.
הדברה: בשנים האחרונות נכנסו עיבודי הדברה לפני הזריעה. בעיקר הדברה כימית של עשבייה, ועיקור הקרקע באש לקטילת זרעי באשה ומזיקים. לאחר הזריעה יש לכסות את הזרעים באדמה, כשחשובה מאוד האחידות בכיסוי, על מנת שהזרעים ינבטו ויציצו בצורה אחידה.

שתילה

צמחים מסוימים נזרעים במשתלה ולא בשטח. זורעים את הזרעים בעציצים קטנטנים, בתוך תערובת קרקע נקייה ומאווררת, ומנביטים אותם בתנאים מבוקרים. את השתילים המוכנים מוכרים לחקלאי, השותל אותם בשטח.

יתרונה העיקרי של הזריעה בשטח על פני שתילה, הוא בכך שהיא זולה - ההובלה של החומר לשטח והעבודה שלא כוללת חפירת בורות. לזריעה בשטח יש גם מספר חסרונות, כגון רגישותם של הנבטים הצעירים לחום ויובש, או ללחות גבוהה מידי בקרקע - בעיות הנחסכות בזריעה במשתלה.
בעצים רבים אין אפשרות להשתמש בזריעה כלל, אם מחמת תכונות הזריעים שלעיתים מצמיחים עצים ננסיים או עקרים, ואם מחמת היות העץ דו ביתי (הפריחה הזכרית והנקבית על עצים נפרדים - כך שעצים מסוימים אינם נותנים פירות), והזריעה תגרום לכך שכמחצית העצים יהיו עצים זכריים.
ישנם עצים מסוימים שהזריעים נותנים בהם תכונות שתלניות טובות, או עמידות לתנאים קשים. במקרים אלו מקובל להרכיב ענפים של עץ שתכונות הפרי שלו רצויות, על כנות של זריעים.

ביהדות

מלאכת הזריעה הייתה מהמלאכות העיקריות בימי קדם. הזריעה היא סמל ההשקעה לטווח הרחוק, ופסוקים ופתגמים רבים נכתבו ברוח זו, כגון: "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו" (ספר תהלים, פרק קכ"ו, פסוק ה').

הלכות רבות ביהדות קשורות בה, כגון:

מלאכת הזריעה נאסרה בשבת ובשנת השמיטה, בימינו מקובל לזרוע יבולי חורף בזריעה מוקדמת לפני שנת השמיטה, על-מנת שיהיה יבול בשמיטה.
נאסר לזרוע מספר זרעים שונים בתערובת (כלאי זרעים) וכן לזרוע בקרבת כרם (כלאי הכרם).
אסור לזרוע במקום שבו נערפה עגלה ערופה, לאחר מקרה רצח לא מפוענח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זריעה בוויקישיתוף