ח'אלד, מלך ערב הסעודית

ח'אלד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן
خالد بن عبد العزيز آل سعود
	המלך ח'אלד, 1977
לידה	13 בפברואר 1913; ריאד, אמירות נג'ד ואל-חסא (אנ')
פטירה	13 ביוני 1982 (בגיל 69); ריאד, ערב הסעודית
מדינה	ערב הסעודית
מקום קבורה	בית הקברות אל-עוד
בן או בת זוג	Sita bint Fahd Al Damir
שושלת בית סעוד
תואר	מלך ערב הסעודית
כינוי	ח'אלד, מלך ערב הסעודית
אב	אבן סעוד
אם	אל-ג'ווהרה בנת מוסאעד אאל סעוד
צאצאים	פייסל בן ח'אלד בן עבד-אלעזיז אל-סעוד; Moudi bint Khalid Al Saud; Abdallah bin Khalid
יורש העצר	פהד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן
	25 במרץ 1975 – 13 ביוני 1982; (7 שנים)
	→ פייסל, מלך ערב הסעודית פהד, מלך ערב הסעודית ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (1974); פרס המלך פייסל הבינלאומי לשירות האסלאם (1981); מדליית השלום של האו"ם (1977); המסדר המלכותי של השרפים; מסדר אבן סעוד; צווארון של מסדר קרלוס השלישי ;

ח'אלד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן (בערבית: خالد بن عبد العزيز آل سعود, 1912^{[דרושה הבהרה]} – 13 ביוני 1982) היה מלכה הרביעי של ערב הסעודית (בשנים 1975–1982) ומנהיגו התשעה-עשר של בית סעוד.

ח'אלד עלה לשלטון לאחר ההתנקשות בחייו של אחיו-למחצה, המלך פייצל. הוא נבחר ליורש עוד בשנת 1965, זאת אף על פי שלא היה האח המבוגר ביותר, ולפיכך לא אמור היה לקבל את הכתר; סירובו של אחיו הבכור מוחמד בן עבד אל-עזיז הקנה לו את המלוכה.

מלכותו

ענייני פנים

הגם שניחן בניסיון שלטוני רב - הוא שימש כמושל חג'אז בשנים 1932–1934 וכשר הפנים של הממלכה (החל מ-1934) - ח'אלד לא הביע עניין רב בפוליטיקה ולמעשה הפקיד חלק ניכר מניהול המדינה בידי אחיו הצעיר, סגן ראש הממשלה ונסיך הכתר פהד. ברוח זו, ח'אלד העניק ליועציו ולשריו סמכות רחבה יותר. הוא התיר למושלים האזוריים אוטונומיה ניכרת ואף הגדיל את המימון הממלכתי.

זמן לא רב לאחר שעלה לשלטון, הציג ח'אלד תוכנית חומש שבבסיסה עמד הצורך לתחזק, לפתח ולייעל את תשתיתה של הממלכה, כדי שתוסיף לשגשג כלכלית. הוא פתח את שערי ממלכתו בפני נחשולי עובדים זרים, בעיקר ירדנים, פלסטינים, מצרים וסורים, כדי שיסייעו בפיתוחה (באמצע שנות ה-80 היו כבר כמחצית מכוח העבודה הסעודי). בימי שלטונו הגיעו הפקת הנפט והכנסותיו לשיאן, תוך הלאמתה המוחלטת של חברת הנפט עראמקו.

בתקופת שלטונו של ח'אלד הורגשה תסיסה פנימית מסוימת ברחבי הממלכה. ב-1979 התרחשה התפרצות אלימות חמורה כאשר קבוצת קנאים השתלטה על מסגד הכעבה במכה, ודוכאה באכזריות. תסיסות מסוימת הורגשה גם בקרב השיעים שבסעודיה שלחוף המפרץ הפרסי בנובמבר 1979 ובפברואר 1980, לנוכח המתיחות בין ערב הסעודית ואיראן שעברה לא מכבר מהפכה אסלאמית.

ענייני חוץ

ח'אלד המשיך במאמצי הייצוב והפיוס של סביבתו הקרובה בהם החל אחיו פייצל עוד בשנות השישים. באפריל 1975 הגיע להסכמה עם שליטי עומאן ואבו דאבי בדבר מעמדו של נווה המדבר בוריימי, נקודת המפגש בין שלוש המדינות, שחוללה בעבר מחלוקת רבה. שנה אחר כך 1976 ערך ח'אלד ביקורים מדיניים בכל מדינות המפרץ הפרסי, בתקווה לעודד שיתוף פעולה הדוק יותר, לבסס את היציבות האזורית ולהבטיח כי מדינות המפרץ העשירות תיוותרנה תחת השפעה סעודית ולא איראנית. ביקורים אלה עמדו, ככל הנראה, ביסודה של מועצת המפרץ לשיתוף פעולה, אשר נוסדה בשנת 1981. באותה שנה כינס ח'אלד פסגה ערבית היסטורית בערים טאיף ומכה.

בניגוד למצופה, ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל בשנת 1977 גרם לח'אלד לסטות ממתינותו האופיינית ולהצטרף למדינות העימות הנוקשות בגינוי ובהחרמתה של מצרים. היחסים הרשמיים נותקו, ואולם קשרי המסחר, התעבורה, ההשקעות והתיירות הוסיפו להתקיים.

המלך המשיך לקיים יחסים הדוקים עם ארצות הברית והמערב. בינואר 1978 ביקר אותו הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר, ובפגישה סיכמו השניים על הסכם מכירת נשק אמריקני מתקדם (הסכם דומה נחתם ב-1981). יצוין, כי עסקאות הנשק הלכו ונעשו מסובכות יותר, במידה רבה בשל דאגתם של גורמים פרו-ישראליים בממשל. ח'אלד נאלץ לפנות לאירופה (ובמיוחד לצרפת, בה ביקר ביוני 1981) על מנת לחזק את צבאו, ואולם היחסים עם ארצות הברית לא נתרופפו: ב-1980 הסעודים הסכימו - בחשאי - להעמיד לרשות האמריקנים בסיסי אחסון ופריסה לצרכיו של "כוח הפריסה המהירה" שתכננו האמריקנים להציב באזור על מנת להגן על המפרץ הפרסי.

בערוב ימיו של ח'אלד גבר בסעודיה החשש מפני מלחמת איראן–עיראק. אהדתו של ח'אלד, שסלד ממשטר האייאתולות האיראני, מקיצוניותו ומשאיפותיו ההגמוניאליות, הייתה נתונה לעיראק, חרף מהפכנותו וחילוניותו של שליטה, סדאם חוסיין. אף ששמרה על חזות נייטרלית (המלך ח'אלד השתתף בניסיונות השווא לתווך בין עיראק ואיראן), סעודיה מימנה חלק ניכר מהמאמץ המלחמתי העיראקי, וסבלה בשל כך מהפצצות איראניות על מערך הובלת הנפט הימי שלה.

מוות

כמו רבים מבני משפחת סעוד, היה ח'אלד חולה לב. הוא אף רכש מטוס פרטי מדגם בואינג 747 הכולל חדר ניתוח למקרה שיתמוטט במהלך טיסה. ב-13 ביוני 1982 עבר התקף לב מסיבי ומת. אחיו, נסיך הכתר פהד, הומלך תחתיו.

נמל התעופה החדש של ריאד נקרא על שמו, כמו גם העיר הצבאית המלך ח'אלד שבצפון הממלכה.

לקריאה נוספת

עוזי רבי, סעודיה – ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה (ספר 7 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ח–2007, פרק 7.6 שלטון המלך ח'אלד, עמ' 118–125.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

מדיה וקבצים בנושא ח'אלד, מלך ערב הסעודית בוויקישיתוף

ח'אלד, מלך ערב הסעודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ח'אלד, מלך ערב הסעודית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הקודם: פייסל, מלך ערב הסעודית	מלך ערב הסעודית ה-4 25 במרץ 1975 - 13 ביוני 1982	הבא: פהד, מלך ערב הסעודית

הקודם: פייסל, מלך ערב הסעודית	ראש בית סעוד ה-19 25 במרץ 1975 - 13 ביוני 1982	הבא: פהד, מלך ערב הסעודית