טורמלין
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי |
Na(Al,Fe,Li,Mg,Mn)M3Al(Si6O18)(BO3)3(OH,F)4
|
| מערך קריסטלוגרפי | טריגונלי |
| צורת הגביש | גבישים פריזמטיים עד מחטיים, מקווקווים לאורך הפריזמה |
| צבע | לרוב שחור, אבל יכול להיות גם חום, סגול, ירוק, כחול, ורוד ולעיתים צבע כפול ירוק וורוד. |
| ברק | זגוגי עד שמן |
| שקיפות | שקוף עד אטום |
| פצילות | טובה עד גרועה |
| שבירה | דמוית קונכייה. עד שווה |
| קשיות | 7 – 7.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3.02 – 3.26 |
| שרטוט | חסר צבע |
| מינרלים נלווים | תלוי בסוג הטורמלין. שורל למשל מצוי יחד עם נציץ, פצלת השדה וקוורץ |
| סוגים | |
|
שורל רובליט ורדליט אינדיגוליט דרוויט |
שחור סגול אדום ירוק כחול־עמוק אפור־חום |
טורמלין – קבוצת מינרלים ציקלוסיליקטים (סיליקטים במבנה בצורת טבעת) שיש להם מבנה כימי בין המסובכים ביותר הקיימים במשפחת המינרלים הסיליקטיים. לטורמלין יש מבנה סיליקטי מורכב של אלומיניום ובורון, אבל בשל תהליכי החלפה איזומורפיים הרכבו משתנה בצורה נרחבת כשיסודות דוגמת נתרן, סידן, ברזל, מגנזיום, ליתיום ויסודות נוספים מצטרפים להרכב.
מבנה גבישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה הגביש של הטורמלין הוא טריגונלי וצורתו מחט או פריזמה דקה עד עבה בעלת חתך שהוא בדרך כלל משולש שצלעותיו מעוגלות ועליהם משורטטים קווים לאורך הפריזמה. צורת הקצוות של הגביש היא אסימטרית, תופעה המכונה המימורפיזם. גבישים פריזמטיים דקים וקטנים נפוצים בסלע הגרניט הבנוי גרגרים קטנים הקרוי אפליט, כשהם יוצרים תבניות רדיאליות דמויי מרגנית. טורמלין הוא לעיתים רחוקות אֵיאוֹהֶדרָלי (גביש שמישוריו מפותחים, גלויים ומושלמים) מושלם, למעט הטורמלין מסוג דרוויט מאזור ייניאתרה (Yinnietharra) שבאוסטרליה המערבית. מרבץ הדרוויט התגלה בשנות ה-70 ונוצל עד תומו.
כל הגבישים ההמימורפים הם פיאזואלקטריים ולרוב הם גם פירואלקטריים. גביש טורמלין שעבר חימום נטען במטען חשמלי חיובי בקצה אחד ובמטען שלילי בקצה השני. בשל תופעה זו עלולים גבישי טורמלין המצויים תחת תאורה חזקה בתצוגה להתכסות בציפוי מכוער של אבק הנמשך אל הגבישים שנטענו. התכונות החשמליות הבלתי שגרתיות של הטורמלין הביאו לפרסומו בתחילת המאה ה-18. חברת הודו המזרחית ההולנדית ייבאה לאירופה אבני חן טורמליניות ססגוניות בכמויות גדולות מסרי לנקה. באותה תקופה לא ידעו שהמינרל השחור שורל והטורמלין הם אותו מינרל.
צבעים בטורמלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטורמלין מופיע במגוון צבעים רב. בדרך כלל צבעו של טורמלין עשיר בברזל הוא בין שחור לכחול־שחור ועד חום עמוק. הסוגים העשירים במגנזיום הם בגוונים מחום לצהוב, והטורמלין העשיר בליתיום מופיע כמעט בכל צבע, כחול, ירוק, אדום, צהוב, ורוד ועוד. קיים גם טורמלין נדיר חסר־צבע. גבישים בעלי שני צבעים או מרובי צבעים נפוצים למדי, כשהם משקפים את השינויים בכימיית הנוזל במהלך תהליך ההתגבשות. הגבישים עשויים להיות ירוקים בקצה אחד וורודים בקצה שני. סוגים מסוימים של טורמלין הם דיכרואיסטיים (דו־צבעיים), כלומר נראה כאילו הם מחליפים צבע כשמסתכלים בהם מכיוונים שונים.
אזור בטורמלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אִיזוּר (zoning) הוא היווצרות אזורי צבע המקבילים להתפתחות שכבות הגביש. אזורי צבע אלה נובעים משינוי בתמיסה ממנה נוצר הגביש. בטורמלין יוצר האזור דוגמת אבטיח: קליפה ירוקה, שכבת ביניים לבנה וחלק פנימי אדום.
סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג הנפוץ ביותר של טורמלין קרוי שורל ותואר לראשונה על ידי יוהאנס מאתסיוס ב-1524. שורל מהווה כנראה 95% ויותר מכלל הטורמלין בטבע. המילה טורמלין היא שיבוש של המילה הסינהלית טורמאלי שפרושה "אבן המושכת אפר" (התייחסות לתכונת הפירואלקטריות של המינרל). משמעות המילה "שורל" אינה ידועה, אך ייתכן כי זו מילה סקנדינבית.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן למצוא טורמלין בשני מופעים גאולוגיים עיקריים: בסלעי יסוד – בייחוד בגרניט ובפגמטיטים של גרניט, ובסלעים מותמרים דוגמת צפחה ושיש. שורל וטורמלין עשיר בליתיום מצויים בדרך כלל בגרניט ובפגמטיטים של גרניט. טורמלין עשיר במגנזיום, דרוויט, מצוי כמעט אך ורק בצפחה ובשיש. בנוסף לכך, כיוון שהטורמלין הוא מינרל עמיד, ניתן למצוא כמויות קטנות ממנו כגרגרים באבן חול ובקונגלומרטים.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטורמלין נעשה שימוש בתעשיית התכשיטים, במדי לחץ, ובמיקרופונים מקצועיים. בתעשיית התכשיטים האינדיגוליט הכחול הוא היקר ביותר, אחריו הוורדליט הירוק והרובליט הוורוד. באופן אירוני דווקא הסוג הנדיר ביותר, האכרויט חסר־הצבע, נחשב בין הסוגים הנחותים והוא הזול ביותר מבין הטורמלנים השקופים. בארצות הברית, באוסטרליה ובתאילנד הטורמלין הוורוד הוא אבן ההולדת התחליפית של חודש אוקטובר.
טורמלין המשמש כאבן חן מופק בסרי לנקה, ברזיל, מדינת קולורדו בארצות הברית ובאי אלבה שבאיטליה. בישראל ניתן למצוא טורמלין בעורקי קוורץ באזור אילת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
