יערנות
יערנות היא האמנות, המדע, ותחום הידע המעשי של ניהול יערות ומטעי עצים, וכן משאבי טבע הנלווים אליהם. יערנות מודרנית עוסקת בדרך כלל בשיפור היערות כמקור לעץ כחומר גלם למוצרי עץ, משכן לבעלי חיים, מטהר מים טבעי, מקום בילוי לשעות הפנאי, גורם בעיצוב הסביבה, מקור תעסוקה ואמצעי להפחתת כמות הפחמן דו-חמצני באטמוספירה. העוסק ביערנות נקרא יערן.
היער כמערכת אקולוגית הוכר כאחד המרכיבים החשובים ביותר בביוספירה ויערנות זכתה להכרה כתחום מדעי בעל ערך, כאמנות יישומית וכטכנולוגיה.
תחומי פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יערנים עשויים להיות מועסקים על ידי תעשיית העץ, סוכנויות ממשלתיות, ארגוני שימור ואיכות הסביבה, רשויות גנים לאומיים, התארגנויות אזרחיות, או בעלי קרקעות פרטיים. יערנים העובדים בשירות תעשיית העץ נוטלים חלק בנטיעת מטעי עצים, כריתת עצים לצורך עיבודם וחידוש יערות שנכרתו. יערנים אחרים עשויים לשאת במטלות מגוונות. לדוגמה, יערנים עירוניים פועלים בתחום העירוני כדי לשמור ולהגדיל את מספר העצים בתחום העיר, בהתאם לצרכיה. יש יערנים העובדים במשתלות עצים המטפחות ומגדלות עצים החל משלב הנבטת הזרע ועד לנטיעת השתיל ביער. יש יערנים העוסקים בגנטיקה של עצי יער, או בהנדסת יערות. מקצוע היערנות גדל והתרחב מאוד וכולל עתה מגוון גדול של עיסוקים, יערנים מקצועיים בארצות מפותחות הם בדרך כלל בעלי תואר ראשון וחלקם אף בעלי תואר שלישי בתחום עבודתם.
יערנים מקצועיים מפתחים ומיישמים "תוכניות לניהול יער". תוכניות אלה מבוססות על מאגרי העצים ומראות את מבנהו הטופוגרפי של האזור המנוהל ואת תפוצת העצים בו (על מיניהם) וכן תכסית צמחים אחרת. התוכניות כוללות אף דרכים, ערוצי ניקוז מים, קרבה ליישובי אדם, תנאים הידרולוגיים, תיאור סוגי הקרקע וגורמי סיכון אקולוגיים. לבסוף, תוכנית ניהול היער כוללת אף את השימוש המתוכנן לקרקע ולוחות זמנים ליישום.
תחום היערנות שוקד על פיתוח תוכניות לנטיעת עצים לצורכי כריתה תעשייתית ולשיקום היער לאחר כריתתו, זאת בהתאם למטרות בעל הקרקע. קיימת נטייה גוברת והולכת בעולם להביא בחשבון בשיקולי התכנון אף גופים אחרים, לא רק בעלי הקרקע (כך לדוגמה, קהילות היושבות בפאתי היער, או תושבים הגרים בלב יערות). במדינות רבות בעולם קיימת חקיקה המגבילה ומסדירה את אופן השימוש ביערות ואף שיקולים אלה מתבטאים בתוכניות הייעור.
יערנות מסורתית התמקדה בעיקר בניצול משאבי היער כחומר גלם לתעשיית העץ, הנייר, הפקת עץ כדלק ותעשיות נוספות. בגישה זו איכות העץ וכמותו, וכן הרווח שניתן להפיק ממנו, שימשו כשיקולים מרכזיים בקבלת החלטות.
חלק מעבודת היערנות היא בנטיעת עצים, לאחר כריתת היער או הריסתו בידי כוחות הטבע (שריפות, מחלות, ועוד). על כן חלק בלתי נפרד מגוף הידע ביערנות כולל טיפול בעשבים, דישון וכן שיטות נטיעה שונות ודילול עצים. יערנים אף מודדים באופן קבוע את קצב גידול העצים ביער ועשויים ליטול חלק בתוכניות לשימור אוכלוסיית בעלי החיים ביער.
התמודדות עם סכנות טבעיות לבריאות היער, כגון מניעת שריפות, זיהוי מחלות יער והדברתן, אף הוא מהווה חלק ממקצוע היערנות. בשנים האחרונות קיימת נטייה גוברת והולכת במקצוע היערנות לתת לטבע לעשות את שלו ויש הגורסים כי אין להילחם בתופעות טבעיות המסכנות את היער וכי הן חלק ממעגל חייו של יער טבעי.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הספר הראשון ליערנות נוסד על ידי ג'ורג' הרטיג בעיר דילנבורג בגרמניה בשנת 1787, אף שמקצוע היערנות נלמד כבר בתקופות קודמות במרכז אירופה. בית הספר הראשון ליערנות בצפון אמריקה נוסד על ידי ג'ורג' ו. ואנדרבילט השני (George Washington Vanderbilt II), בשטח אחוזת בילטמור, אותה הקים ואנדרבילט סמוך לעיר אשוויל בקרוליינה הצפונית, בשלהי המאה ה-19, זאת לאחר שחזה בהרס שנגרם ליערות האזור על ידי תעשיית העץ. שטחי אחוזת בילטמור, מכוסים כמעט לגמרי ביער שניטע וגודל על ידי יערנים, החל משנת 1895. בית ספר נוסף ליערנות נוסד בקולג' מדינת ניו יורק באוניברסיטת קורנל בשנת 1898, ובית ספר שלישי נפתח ב-1900 במסגרת אוניברסיטת ייל, בתרומת גיפורד פינצ'ו ואביו ג'יימס. גיפורד פינצ'ו שלמד יערנות בצרפת היה אחר כך למנהל הראשון של שירות היערות של ארצות הברית. היערנים הראשונים בארצות הברית, במאה ה-19, סיימו את הכשרתם המקצועית בבתי ספר בצרפת ובגרמניה.
תוכנית ההכשרה המקצועית ליערן בתחילת המאה ה-21 כוללת לימודים בביולוגיה, בוטניקה, גנטיקה, מדעי הקרקע, קלימטולוגיה, הידרולוגיה, כלכלה וניהול יערות. כמו כן תוכניות הלימוד ביערנות כוללות לעיתים אף לימודי במושגי יסוד בסוציולוגיה ובמדע המדינה.
בתחילת המאה ה-21 נפתחה לראשונה בישראל תוכנית בלימודי יערנות באוניברסיטה העברית.
