לאוש יאנאצ'ק

לאוש יאנאצ'ק
**Leoš Janáček**
לידה	3 ביולי 1854; הוקוואלדי, מוראביה, האימפריה האוסטרית
פטירה	12 באוגוסט 1928 (בגיל 74); אוסטרבה, צ'כוסלובקיה
שם לידה	Leo Eugen Janáček
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי של ברנו
מוקד פעילות	ברנו, הוקוואלדי
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג
סוגה	מוזיקה קלאסית, אופרה
שפה מועדפת	צ'כית
כלי נגינה	עוגב
בן או בת זוג	Zdeňka Janáčková
צאצאים	אולגה יאנאצ'קובה
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מסריק (1925)
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

לאוש יאנאצ'ק (בצ'כית: Leoš Janáček‏; 3 ביולי 1854, הוקוואלדי, מוראביה, האימפריה האוסטרית – 12 באוגוסט 1928, אוסטרבה, צ'כוסלובקיה) היה מלחין צ'כי, הזכור בעיקר מיצירתו התזמורתית "סינפונייטה" ובאופרות שלו. נחשב לאחד מגדולי המלחינים הצ'כים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

חייו ועבודתו

יאנאצ'ק, בנו של מנהל בית ספר, שר בילדותו במקהלת המנזר בברנו. בהמשך נסע לפראג ללמוד מוזיקה והתפרנס כמורה למוזיקה. כמו כן ניצח על מקהלות חובבים שונות. בשנת 1881 חזר לברנו וייסד שם בית ספר לעוגב, שיהיה בהמשך לקונסרבטוריון של ברנו.

בצעירותו התיידד יאנאצ'ק עם אנטונין דבוז'אק והתחיל להלחין בסגנון רומנטי, מסורתי יחסית, אבל אחרי האופרה שלו "שארקה" (1881) החל סגנונו להשתנות. הוא חקר מוזיקה עממית מוראבית וסלובקית והשתמש ביסודות שלה במוזיקה שחיבר. בייחוד התמקד בחקר ובשחזור המקצבים, מתארי הצליל ונטיות הקול של דיבור צ'כי רגיל, מחקר שסייע לו ביצירת המלודיות הווקאליות הייחודיות כל כך באופרה שלו, "ינופה" (1902). שיטה זו, שהקדימה בהרבה את מודסט מוסורגסקי וצפתה מראש את כתיבתו המאוחרת של בלה בארטוק בסגנונות כאלה, הייתה לסימן היכר אופייני בכתיבתו הווקאלית (סמסון 1977). הצגת "ינופה" בפראג, בשנת 1916, הייתה הצלחה גדולה והביאה לינאצ'ק, בפעם הראשונה בחייו, תהילה ממשית. הוא היה אז בן 62 והחל לחבר את היצירות, שבהן הוא נודע ביותר לימים, בסגנון הבוגר שאליו הגיע, לדעת רבים, באיחור רב. שנה לאחר מכן פגש את קאמילה שטסלובה, צעירה שהאצילה עליו השראה עמוקה בשארית חייו.

חלק גדול מיצירתו של יאנאצ'ק מצטיין במקוריות ובאינדיבידואליות רבה. המוזיקה שלו טונאלית, אם גם טונאליות מורחבת לאין שיעור, משתמשת בפיסוק חורג מן המקובל, העושה שימוש תכוף במודאליות: "אין מוזיקה ללא סולם. אטונאליות שמה קץ לסולם מוגדר, ומתוך כך למודולציה טונאלית... שיר העם אינו מכיר בקיומה של אטונאליות." (הולנדר 1963). הוא משתמש בתאריות ותבניות ליווי בהבלטה, באמצעות, לדברי ג'ים סמסון, "חתירה קדימה של המוזיקה שלו... המושגת באופן דומה באמצעים שאינם מקובלים - לעיתים קרובות רצף של פסוקים ,לא גמורים', המהווים חזרות מתמידות על מוטיבים קצרים, הצוברים תנופה ככל שהם מתווספים והולכים." (סמסון 1977).

האופרות "קטיה קאבאנובה" (1921), "שועלה ערמומית קטנה" (1924), "פרשת מאקרופולוס" (1926) ו"מבית המתים" (על פי רומן של דוסטויבסקי, הצגת הבכורה שלה התקיימה בשנת 1930, אחרי מותו) נחשבות, על דעת מבקרי מוזיקה רבים, לטובות ביצירותיו. שמו של המנצח סר צ'ארלס מקקראס נקשר במיוחד עם אופרות אלה.

עוד יצירות מפורסמות של יאנאצ'ק הן הסינפונייטה, הרפסודיה טאראס בולבה, המיסה הגלאגוליטית (שהטקסט שלה כתוב בסלאבית כנסייתית עתיקה), מחולות לאכיים ושתי רביעיות מיתרים. יצירות אלה וארבע האופרות המאוחרות שנזכרו לעיל, נכתבו כולן בעשור האחרון לחיי יאנאצ'ק.

האסטרואיד (2073) Janáček שהתגלה ב-1974 על ידי לובוש קוהואוטק, נקרא על שמו.^[1]

המוזיקה של יאנאצ'ק לקולנוע

סרט שהפיק רבות מן המוזיקה של יאנאצ'ק (בעיקר כזו שאינה ווקאלית) הוא "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (1988), על פי רומן של מילן קונדרה. בין השאר:

"המדונה מפרידק", מתוך המחזור לפסנתר "על שביל מגודל פרע" (סדרה 1) היא פחות או יותר מוזיקת הנושא של טרזה (ז'ולייט בינוש): המוזיקה נשמעת בפעם הראשונה שהיא מופיעה על המסך, ואחרי כמה הופעות חוזרות, גם מלווה את סצנת הסיום של הסרט.
רביעיית המיתרים השנייה ("מכתבים אינטימיים"), בייחוד הפרק האחרון, המלווה בדרך כלל סצינות של חוסר ביטחון או סכנה מאיימת.
סונאטה לכינור
פוהאדקה (אגדה) לצ'לו ופסנתר

קונדרה גם כתב רבות על המוזיקה של יאנאצ'ק, בעיקר בספרו צוואות נבגדות. ב-"1Q84", ספרו של הסופר היפני, הרוקי מורקמי, יש התייחסות מיוחדת ליאנאצ'ק וליצירתו "סינפונייטה".

השפעה על סוגות מוזיקליות אחרות

למוזיקה של יאנאצ'ק הייתה השפעה גם על סוגות אחרות פרט למוזיקה קלאסית: השיר "להב הסכין" (Knife-Edge) של להקת רוק המתקדם אמרסון, לייק ופאלמר מבוסס על הפרק הראשון של סינפונייטה. השיר הופיע בתקליט הבכורה של הלהקה "אמרסון, לייק ופאלמר" בשנת 1970.