לדלג לתוכן

לודוויג פון מיזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "פון מיזס" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי, אחיו של לודוויג פון מיזס, ראו ריכרד פון מיזס.
לודוויג פון מיזס
Ludwig von Mises
לידה 29 בספטמבר 1881
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית לבוב, אוסטרו-הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 1973 (בגיל 92)
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרנקליף עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט אויגן פון בהם-באוורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט ישראל מאיר קירזנר, פרידריך האייק, מארי רות'בארד, Gerhard Tintner, פריץ מאכלופ, אוסקר מורגנשטרן, Louis Michael Spadaro, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין כלכלה, פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות פעילות אנושית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1962)
עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Margit von Mises עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמל אצולה של משפחת פון מיזס
מצבה תחתיה קבורים הוריו, אברהם ואדל (מימין), ומצבת קבר אחיו, קרל-חיים (שנפטר בילדות, משמאל), בבית העלמין המרכזי בווינה

לודוויג היינריך אדלר פון מיזס (בשם מלא בגרמנית: Ludwig Heinrich Edler von Mises;‏ 29 בספטמבר 1881 – 10 באוקטובר 1973) היה כלכלן ופילוסוף אוסטרי-אמריקאי, בן למשפחה יהודית מגליציה, אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים. פון מיזס היה אחד ההוגים הבולטים באסכולה האוסטרית, ולכתביו הייתה השפעה רבה על התנועה הליברטריאנית. מיזס כתב והרצה בהרחבה על מחשבה ליברלית-קלאסית, וזכור בזכות עבודתו על פרקסאולוגיה, חקר הבחירה והפעולה האנושיים.

פון מיזס פיתח את תורת מחזור העסקים של האסכולה האוסטרית, והיה ההוגה המרכזי של האסכולה. בין היתר הוא פענח, בסדרת מאמרים, את הגורמים למשברים פיננסיים, הסביר מדוע חקר תנודות ושינויים בכלכלה אינו יכול להיחשב כמדע מדויק ולהתבצע בחישובים מתמטיים וכתב בעד כלכלת שוק, הסרת חסמים מסחריים והפחתת מעורבות ממשלתית בכלכלה. פון מיזס תיאר בעבודותיו מדוע כלכלה סוציאליסטית, מוכוונת וריכוזית, נחותה באמצעיה ובתפקוד שלה לעומת כלכלה קפיטליסטית, ובין היתר קבע שבכלכלה סוציאליסטית לא ניתן לחשב עלות ורווחים, כתוצאה מביטול ערך ההילך החוקי. כהוגה ליברלי קלאסי פון מיזס דגל בחרות הפרט וחופש הבחירה של האינדיבידואל והוקיע נחרצות משטרים אוטוריטריים, בין של ברית המועצות או של גרמניה הנאצית, שרדפה אותו עקב עמדותיו ומוצאו היהודי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודוויג פון מיזס נולד בלמברג שבקיסרות אוסטרו-הונגריה (כיום לבוב שבגליציה, אוקראינה), בן בכור בין שלושה ילדים של משפחה יהודית. אביו היה ארתור פון מיזס, מהנדס רכבות ופקיד ציבור ואמו הייתה אדלה לבית לנדאו. לשושלת משפחת מיזס, שתחילת דרכה בחיי המסחר בלמברג במאה ה-18, ולנציגיה – פישל (לימים מאיר ירחמיאל), אברהם אוסקר ובנו ארתור – היה מעמד מכובד בין יהודי העיר. אבי סבו של פון מיזס, מאיר ירחמיאל מיזס, זכה בשנת 1881 לקבל תואר אצולה "אדלר" מידי הקיסר פרנץ יוזף ולפיכך שונה שם המשפחה ל"פון מיזס". לודוויג היה בן המשפחה הראשון שנולד עם תואר האצולה[1]. הוא נולד ב-29 בספטמבר 1881, ולימים סווג כבכיר בני הדור השלישי בהיסטוריוגרפיה של האסכולה האוסטרית. אחיו של פון מיזס, ריכרד פון מיזס, היה לימים מתמטיקאי מפורסם, פרופסור באוניברסיטת הרווארד. אחיו השני, קרל, מת בגיל 11 ממחלת השנית.

כשהיה ילד קטן, עוד לפני שהחל ללמוד בבית ספר יסודי, עברה המשפחה להתגורר בווינה, בדירה בפרוור של העיר[2]. אחרי השלמת לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון – הגימנסיה האקדמית בווינה – החל לודוויג פון מיזס בשנת 1900 ללמוד במחלקה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת וינה. עיקר העניין שלו היה בכלכלה, אך באותה העת ניתן היה ללמוד את התחום רק דרך מחלקת המשפטים. תחת המרצה קרל גרונברג החל מיזס את דרכו כחסיד האסכולה ההיסטורית בתחום מדע המדינה, אסכולה שהדגישה את חשיבות מציאת העובדות ובזה לניתוח תאורטי. האסכולה הדגישה בעיקר לימוד תמורות היסטוריות, ובכלל טענה שכלכלה היא בעיקרה תלויה בתרבות ולא בגופים ממסדיים. מיזס עצמו העיד: "קפיטליזם נראה אז כאפיזודה רעה, שלמרבה המזל נסתיימה לעד. העתיד היה שייך ל'מדינה'. כל המיזמים שנראו כמתאימים להלאמה נלקחו, או עמדו להילקח, על-ידי המדינה. השאר הושמו להסדרה, שתבטיח כי הם יפעלו בצורה שתמנע מאנשי עסקים לנצל עובדים וצרכנים… כשנכנסתי לאוניברסיטה, גם אני הייתי אטטיסט מוחלט."[3] אלא שבסתיו 1903 קרא מיזס את "עקרונות הכלכלה" של קרל מנגר, טקסט היסוד של האסכולה האוסטרית ושינה את טעמו לחלוטין. הוא התרחק מהגישה ההיסטורית ובשנים שלאחר מכן חקר לעומק את התאוריה הכלכלית, במיוחד בסמינר של אויגן פון בהם-באוורק, שר האוצר של אוסטרו-הונגריה לשעבר וממשיכו של מנגר.

בפברואר 1906 השלים פון מיזס את לימודיו כדוקטור למשפטים והחל בעבודה כפקיד במנהל הכספים של אוסטריה, אך אחרי חודשים ספורים התפטר מעבודתו שבמקום, לאחר שנחשף להתנהלות של המערך הבירוקרטי וסלד מהמעורבות של גוף שלטון ריכוזי בכלכלה. בשנתיים שלאחר מכן עבד כמתמחה בחברת עורכי דין והחל מרצה בנושאי כלכלה. בראשית 1909 הצטרף לוועד למסחר ותעשייה של וינה, בו עבד במשך עשרים וחמש השנים הבאות. הלשכה הייתה באותה עת ארגון חצי-ממשלתי ולפרסומיה הייתה השפעה ניכרת על הפוליטיקה באוסטריה. במקביל, המשיך מיזס לעסוק בתאוריה כלכלית ובשנת 1912 פרסם את המחקר המקיף הראשון שלו, "תאוריה של כסף ואשראי" (אנ')[4]. המחקר העלה שתי תרומות חשובות בהדגימו את ישימותה של תורת הערך של מנגר לכסף ובהצגת תאוריית מחזור עסקים חדשה שגרסה שמשברים כלכליים נובעים מחישובים שגויים של ערך משאבים בגלל אינפלציה. מיזס הראה גם כי כסף אינו יכול להיות נייטרלי וכי הגדלה בכמות הכסף משפיעה תמיד גם על החלוקה מחדש. מיזס ניסה להתמנות לפרופסור במשרה מלאה, אך התנגדות לדעותיו המקצועיות מקרב עמיתיו, לצד האנטישמיות ששררה באותה העת, מנעו ממנו מלהשיג את המשרה המלאה[5].

בזמן מלחמת העולם הראשונה שימש מיזס קצין ארטילריה בצבא האוסטרו-הונגרי ומאוחר יותר כיועץ כלכלי למשרד המלחמה. עוד לפני המלחמה הוא אומן בצבא כשגויס לשנה אחת של שירות חובה. במהלך המלחמה עצמה הוא שירת בחזית המזרחית נגד הקיסרות הרוסית, ובסיומה הוא הגיע לדרגת קפטן[6]. הוא התנסה באופן אישי במציאות הסוציאליזם המלחמתי, אותו ניתח מאוחר יותר בתאוריית הסוציאליזם שלו ובדינאמיקה של התערבותיזם. בשנת המלחמה האחרונה מונה למשרת פרופסור ללא תשלום באוניברסיטה של וינה. בתום המלחמה התנפצה הקיסרות האוסטרו-הונגרית בין הלאומים השונים שהרכיבו אותה, וכל חובות המלחמה והפיצויים שנדרשה לשלם הוטלו על ממלכת הונגריה (במסגרת חוזה טריאנון) והרפובליקה האוסטרית (במסגרת חוזה סן-ז'רמן), שמדינות ההסכמה מנעו ממנה מלהתאחד עם רפובליקת ויימאר והיא עמדה על סף פשיטת רגל מרגע שנוסדה. במקביל לפיצויי המלחמה שהיה עליה לשלם, אוסטריה גם הייתה תלויה באספקה שהגיעה ממדינות ההסכמה, כולל של מוצרים בסיסיים, בהם אוכל, שכן היא לא הייתה מסוגלת לספק לאוכלוסייתה את הצרכים הללו.

אחרי המלחמה הפך מיזס לפרק זמן קצר לחבר נספח של הממשלה הרפובליקנית החדשה של "אוסטריה הגרמנית" (שמה של אוסטריה עד ספטמבר 1919). הוא היה בעל הסמכות הראשי בתחומים כלכליים הנוגעים ליחסי חוץ. הישגו המעשי העיקרי באותה תקופה היה שכנועו של המנהיג הסוציאליסטי, אוטו באואר, חבר וסטודנט עמית לשעבר, לא לנסות לחולל הפיכה בולשביקית. באואר, שר החוץ והאיש החזק בממשלה, ראה את התהליכים ברוסיה הסובייטית וציפה למהפכה בולשביקית שתשטוף את כל אירופה. פון מיזס חשש, שברגע שבאואר יחקה את מוסקבה ויפחית במכוון את ערך הקרונה האוסטרית המערכת הפיננסית תקרוס והתושבים יגוועו ברעב. פון מיזס לא הצליח לשכנע את באואר לשנות את עמדותיו הסוציאליסטיות האדוקות, אך כן שכנע אותו שחתירה להפיכה בולשביקית תוביל לסגירת ברזים מידית של האספקה והמסחר עם מדינות ההסכמה, שתמוטט את אוסטריה עוד באותו הרגע[7].

הוא גם פרסם ספר שמסביר את התמוטטותה של אוסטרו-הונגריה במלחמה בשם "אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו"[8]. כאן, טוען מיזס כי האימפריאליזם הגרמני נבע מיישום כוח המדינה לפתרון בעיות הקהיליות הרב-לאומיות שהתקיימו בפרובינציות המזרחיות של גרמניה ואוסטריה, בהן עיקר האוכלוסייה הייתה סלאבית או רומנית. בסתיו שנת 1919 כתב מיזס את מאמרו המפורסם ביותר, "חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות" (אנ'). במאמר הוא טוען כי להנהגה סוציאליסטית אין כלים לחישוב שכלתני של משאבים – כלומר, חישוב כלכלי – וכי רק מחירי הכסף שבכלכלה קפיטליסטית (כלומר, חופשית) מאפשרים השוואת חלופות השקעה. שנתיים מאוחר יותר, הרחיב מיזס את טיעוניו ב"סוציאליזם"[9], שהשפיע על דור שלם של הוגים בתחום הכלכלה, ובמיוחד פרידריך האייק ווילהלם רפקה.

בראשית שנות העשרים של המאה העשרים נהנה מיזס מהשפעה על הרפורמות הכלכליות והפיננסיות באוסטריה, אך לא היה יכול למנוע את התגברות הוויסות הממשלתי וההתדרדרות ההדרגתית במצב ענייני הכספים של אוסטריה. בין היתר היה יועץ פיננסי של הקנצלר אנגלברט דולפוס. במאמרים כמו "אנטי מרקסיזם" משנת 1925 ו"התערבותיזם" משנת 1926 פיתח מיזס תאוריה חדשה על התערבותיזם, שהראתה כי התערבות ממשלתית פוגעת ביצרניות מעצם מהותה. תפישה זו מצאה את ביטויה בספר "ליברליזם" (אנ')[10] משנת 1927. לקראת סוף שנות העשרים החל מיזס להתעמק בהיבטים האפיסטמולוגיים של הכלכלה[11]. הוא טען כי מדע הכלכלה אינו ניתן לאישוש או הפרכה באמצעות ניתוח של נתונים נצפים והוא למעשה מדע אפריורי כמו מתמטיקה, לוגיקה או גאומטריה. יתר על כן, כלכלה היא רק חלק מתחום חקר רחב יותר שאותו כינה בתחילה "סוציולוגיה" ומאוחר יותר "פרקסאולוגיה" – הגיון הפעולה האנושית. מחשבותיו הראשונות בתחום לוקטו ב"בעיות היסוד בכלכלה"[12] שיצא בשנת 1933. במקביל לסמינרים שהעביר במסגרת האוניברסיטה, נהג בזמנו החופשי להעביר סמינרים פרטיים לציבור רחב של מאזינים. הדבר נבע בין היתר כתוצאה מההשפעות של הסלידה מדעותיו בידי רוב עמיתיו האקדמיים. סטודנטים שלמדו תחתיו לעיתים קרובות קיבלו יחס קר ואף עוין מצידם של מרצים אחרים בשאר הסמינרים, ולכן ביקשו ממנו לקיים הרצאות בלי רישום שמותיהם, מה שהוביל אותו לסמינרים הפרטיים, מחוץ למסגרת האוניברסיטה[13].

בשנת 1934, הוזמן מיזס לכהן במחלקה ליחסים כלכליים בינלאומיים במכון למחקרים בינלאומיים בז'נבה. מיזס החליט להיעתר להצעה, אך שימר את קשריו על בסיס חלקי עם לשכת המסחר האוסטרית. בראשית שנת 1938 התחולל ה"אנשלוס", איחודה של אוסטריה עם גרמניה, וקשריו של מיזס עם וינה נותקו באחת. מאוחר יותר באותה שנה נישא מיזס למרגיט סרני (Sereny)‏ (1890 – 25 ביוני 1993), אלמנה ממוצא יהודי, ילידת המבורג בגרמניה, שחקנית לשעבר, שבתה מנישואיה הראשונים לפרדיננד סרני, גיטה סרני הפכה לסופרת ידועה. לזוג פון מיזס לא נולדו ילדים. באותה העת כתב בגנות ובהוקעה חריפה של גרמניה הנאצית, שמוסדות השלטון שלה הפכו אותה לדיקטטורה הטוטליטרית החמורה ביותר. התנגדותו לטוטליטריזם הנאציונל-סוציאליסטי עמד בקנה אחד עם עמדותיו באשר למעורבות המגזר הציבורי בחיי הפרט. הוא כתב, על בסיס הדוגמה של גרמניה: "המדינה היא אלוהים, המקדשת נשק ובתי כלא. סגידה למדינה היא סגידה לכוח. אין איום מסוכן יותר לציוויליזציה מאשר ממשלה של אנשים חסרי יכולת, מושחתים או שפלים. הרעות הקשות ביותר שאי פעם נאלצה האנושות לסבול נגרמו על ידי ממשלות רעות."[14]

ביולי 1940 עזב מיזס את שווייץ כדי שלא להיתפס על ידי הגרמנים או להיות מוסגר אליהם על ידי הממשלה השווייצרית, ובאוגוסט אותה שנה הגיע לארצות הברית. ההחלטה להגר משווייץ הושפעה בין היתר מלחץ אשתו, שחששה מפני האפשרות שפלישה גרמנית תהפוך את שווייץ לזירת מלחמה[15]. תחילה הועסק מיזס בארצות הברית בלשכה הלאומית למחקר כלכלי, לאחר מכן עבד כיועץ לאגודת היצרנית הלאומית, ולבסוף הפך לפרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק ב-1945, שם הרצה בעשרים וחמש השנים שלאחר מכן. מיזס גם הרצה לפרקים באוניברסיטאות במקסיקו ובאוניברסיטת פלאנו בטקסס. בכל עבודותיו אלו לא היה מיזס מרצה מן המניין ומשכורתו שולמה על ידי גורמים פרטיים. בשנת 1946 הפך מיזס לאזרח אמריקאי. בראשית שנות הארבעים כתב מיזס את "ממשלה כל-יכולה" (אנ')[16], ניתוח של שורשי הטוטליטריזם הנאצי הנעוצים בעברה של גרמניה ואת "בירוקרטיה" (אנ')[17], ניתוח של ההבדלים שבין בירוקרטיה לעסק יזמי. מאוחר יותר הוסיף פרק בשם "כאוס מתוכנן"[18] לספר "סוציאליזם"[9], שנימתו הייתה חריפה בהרבה מהנימה בגוף העבודה עצמה. שינוי זה בטון שיקף לא רק את גישתו המחריפה של מיזס לסוציאליזם, אלא גם את השבר החריף באסכולה האוסטרית, עם ניתוקה מווינה, ההתעלמות מרעיונות האסכולה ודחיקתם של ראשיה לשולי הממסד האקדמי או מחוצה לו. בשנים אלו היה מיזס שותף, יחד עם פרידריך האייק ואחרים, בכינון אגודת מונט פלרין(אנ'), שנועדה לשמש מקום התכנסות להוגים תומכי חירות.

בארצות הברית הפך מיזס מעין מורה רוחני לתנועה הליברטריאנית שהחלה גדלה שם, אף שהוא עצמו לא היה ליברטריאן ומעולם לא החשיב עצמו ככזה. הוא גם יצר קשרים קרובים עם האגודה לחינוך כלכלי, קרן ויליאם וולקר (אנ') ומוסד ארהארד, שהעניקו לו את הגיבוי הארגוני והכספי שנדרש לפעולותיו. השפעתו של מיזס הגיעה לשיאה בשנים שאחרי פרסום הגרסה האנגלית של המגנום אופוס שלו "פעולה אנושית" (אנ')[19], כאשר הסמינר הפרטי שלו משך אליו מנהיגים אינטלקטואליים חשובים של הליברטריאניזם של כמו מארי רות'בארד, הנס סנהולץ (אנ'), ג'ורג' רייזמן (אנ'), רלפ רייקו (אנ'), לאונרד ליג'יו (אנ') וישראל קירזנר.

באותן שנים, תחילת שנות החמישים, הקדיש מיזס מאמצים ניכרים למתקפה נמרצת על רעיונות מדינת הרווחה והרעיונות הקיינסיאניים. ב"דרך הביניים מובילה לסוציאליזם"[20] ובספרו "הסבל של מדינת הרווחה" (The Agony of the Welfare State)[21] הוא תוקף את החשיבה לפיה ישנה דרך ביניים בין שוק חופשי וסוציאליזם. באותו הספר, בהערת אגב[22] על ביוגרפיה של קיינס מיזס חשף גם את התסכול הרעיוני נוכח הפופולריות לה זכו הרעיונות של קיינס, אף שהתימוכין להם היו קלושים בעיניו, וגם את הצד האישי של התסכול, בעוד שקיינס - שבעיניו לא היה יותר מ"נער שעשועים" שטחי ולא מקורי - זכה למנת תהילה גדושה[23]. מיזס אפיין את קיינס נכונה כ"תסמין" ולא כגורם מהותי באסון הכלכלי של מדינת הרווחה. התסכול של מיזס, עם זאת, היה מהותי. בספרו "הסבל של מדינת הרווחה", שיצא בשנת 1953, כתב כי:

"רק עקב תאונה היסטורית הולאמו מערכות התחבורה בעוד המאפיות ומפעלי הרכב נותרו בידי ההון הפרטי. אילו המצב היה הפוך, הסוציאליסטים היו טוענים: 'ברור לגמרי שמאפיות ומפעלי מכוניות אינם משתלמים כלכלית כמו מסילות רכבת; הם מוצרים ציבוריים המספקים להמונים צרכים חיוניים. הכרח שיהיו בהם גירעונות, והמסים המתקבלים ממסילות הרכבת הרווחיות במיוחד צריכים לתת לממשלה את הכסף הנצרך כדי לכסות על הגירעונות האלה'".

בשנות השישים, ובמיוחד לקראת סופן, החל כוחו של מיזס תש. הוא המשיך לפרסם לפרקים מאמרים, אך הקדיש את עיקר אונו להמשך עבודתו כמרצה. הוא פרש מעבודתו באוניברסיטת ניו-יורק בשנת 1969, בגיל 88, ונפטר ארבע שנים אחרי כן. אחרי מותו דאגה אשתו, מרגיט פון מיזס, לתרגום כתבי היד של מיזס שלא פורסמו מגרמנית ולהוצאתם לאור. מיזס כתבה אחרי מותו של בעלה את הספר "חיי עם לודוויג פון מיזס", המתאר את חייהם המשותפים. מאוחר יותר, נתנה מיזס את רשותה להקמת "מוסד מיזס", המציג את כלל כתביו של מיזס, לרכישה ולהורדה ועיון מקוונים.

עבודות מרכזיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1912 – תאוריה של כסף ואשראי[4] – עבודתו החשובה הראשונה של מיזס. בעבודה זו משלב מיזס בין התאוריה המוניטארית ותאוריית התועלת הכללית. מיזס פיתח כאן תאוריית רגרסיה מוניטארית שבאמצעותה הראה כי כוח הקנייה של כסף ב"יום" מסוים נובע מערכו ב"יום" הקודם. הליך זה ניתן לגלגול לאחור עד שמגיעים לערך הנובע באופן בלעדי מערך הכספי של סחורה כסחורה לא מוניטרית. משמע, שהכסף היה במקורו סחורה ככל סחורה אחרת. מיזס טוען כאן כי כסף יכול לנבוע רק מהשוק, ולא מהמדינה. עבודה זו כוללת גם דיון ב"חסכון כפוי" שהייתה לו השפעה ניכרת. הספר גם דן בהרחבה בכסף ובנקאות, מאחר שייעדו היה לשמש ספר בסיס ללימוד הנושא, כפי שאכן היה משך מספר עשורים לאחר כתיבתו. פרט מעניין הקשור במחקר הוא הביקורת שפרסם אודותיו ג'ון מיינרד קיינס שאפיין את המחקר, בין שאר מחמאות, כנעדר מקוריות. מאוחר יותר התברר כי קיינס לא יכול היה לשבח, לא כל שכן לגנות את הספר, כיוון שלא שלט בשפה הגרמנית בה נכתב. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Theorie des Geldes und der Umlaufsmittel".
  • 1919 – אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו[8] – עבודה זו מנתחת את המגמות האטטיסטיות באוסטריה ובגרמניה, שהיו הסיבות האמיתיות לחורבנן הכלכלי והצבאי במלחמת העולם הראשונה. מיזס מפתח תורה של לאומנות המבוססת על מאבק של קבוצות אינטרסים שונות לגישה לשליטה במדינה, כשהקבוצה המנצחת מצליחה להבטיח לעצמה זכויות יתר על חשבון האחרות. ראויה לציון גם התנגדותו של מיזס להגבלות על הגירה והגנתו על זכויותיהם של מיעוטים פוליטיים. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Nation, Staat und Wirtschaft: Beiträge zur Politick und Geschichte der Zeit"
  • 1920 – חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות[24] – במאמר מפורסם זה טוען מיזס כי במדינות בהן יש כלכלה סוציאליסטית ריכוזית לא ניתן לבצע חישוב כלכלי. ועדה מתכננת אינה יכולה לערוך חישובי עלויות מול תפוקה בלי שהעלויות תשקפנה ערכים סובייקטיביים של השחקנים הכלכליים. במאמר מיזס מצטט את אנריקו בארון ואת וילפרדו פרטו, ומפריך את הטענה הנפוצה שטיעונו נכשל משום שהתעלם מפתרונותיהם הקודמים לבעיית החישוב. חשיבות המאמר חורגת מהבעיות הבלתי ניתנות לפתרון שהוא חושף בכלכלה סוציאליסטית. המאמר גם מספק את הרציונל למערכת מחירים, שווקים חופשיים ואבטחת הקניין מפני פגיעה. פורסם במקור תחת השם "Die Wirtschaftsrechnung im Sozialistischen Gemeinwesen".
  • 1922 – סוציאליזם[9] – בספר זה מרחיב מיזס את התאוריה שהציג בחישוב כלכלי[24] ומשיב למבקרי טיעונו. מיזס מנתח בהרחבה צורות שונות של התערבות בשוק ומבקר בחריפות מיוחדת את הסינדיקליזם, מערכת של חברות בשליטת עובדים ואיגודים השולטים בכלכלה. מיזס חורג כאן מדיון בענייני כלכלה בלבד ועוסק בדת, יחסים בין המינים, מקור הקניין ואתיקה. מיזס טוען, למשל, כי השקפות מטיפי הסוציאליזם מפרשות נכונה את הנצרות שאליה התייחס כפרימיטיבית, ורחש לה רק אהדה מעטה. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Die Gemeinwirtschaft: Untersuchungen ber den Sozialismus"
  • 1927 – ליברליזם[10] – בספר חריף ופוליטי זה טוען מיזס כי המדיניות הליברלית הקלאסית מייצגת את ניסיונו של האדם לעשות שימוש בכלי היחיד העומד לרשותו למאבק בשגיאה - ההיגיון. שוק חופשי לגמרי מעניק את הסיכוי הטוב ביותר לקיום יחסי שלום בין אומות. לטענתו, מדיניות של התערבות אינה אלא כלי ביד קבוצות במאבק כוח למנוע גישה לכוח מאחרות. מיזס קורא להגירה חופשית בין מדינות ולביטול הגבלות במדיניות הגירה ותומך, במקביל, בזכותה של כל קבוצת מיעוט להגדרה עצמית. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Liberalismus".
  • 1933 – בעיות היסוד בכלכלה[12] – בספר זה, המאגד בתוכו מאמרים שכתב מיזס החל מסוף שנות העשרים, מגבש מיזס בצורה ראשונית את הרעיונות הבסיסיים של ה"פרקסאולוגיה". הספר דן בצורה מקיפה בגישות האי-רציונליסטיות וההיסטוריציסטיות הרווחות באותה תקופה, כשהוא עומד על כך שכמעט בכל המקרים המניע המרכזי במערכת כלכלית הוא השאיפה להגדיל את הרווחה החומרית, ולא מניעים רומנטיים כאלו ואחרים. הספר פורסם במקור תחת השם "Grundprobleme der Nationalökomomie: Untersuchungen über Verfahren, Aufgaben und Inhalt der Wirtschafts - und Gesellschaftslehre"
  • 1944 – ממשלה כל-יכולה: עלייתה של המדינה הטוטליטרית והמלחמה הטוטליטרית[16] – תיאור מפורט של עליית משטר הדיכוי בגרמניה, ששיאו (אך לא יסודו) ברייך השלישי. מיזס עומד על החשיבות ביצירת משטר זה ל"סוציאליזם של כורסה" ששלט בחשיבה הכלכלית והפוליטית במערכת האוניברסיטאית הפרוסית. העוינות לליברליזם הקלאסי פילסה את הדרך לאטטיזם. מיזס מדגים את המקבילות החשיבתיות של ההוגים הבולטים של העידן הביסמרקי והרייך הוילהלמיני עם הלאומנות התוקפנית של היטלר ומרעיו. פורסם במקור תחת השם "Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War".
  • 1949 – "פעילות אנושית" – גרסה מורחבת ומקיפה הרבה יותר של בעיות היסוד בכלכלה[12], בה פורש מיזס את רעיונות הפרקסאולוגיה ומראה כיצד התאוריה שלו נובעת באופן ישיר מהנחות יסוד אפריוריות והחלתן על מצבים כלכליים ממשיים. פורסם במקור תחת השם "Human Action: A Treatise on Economics"
  • 1950 – דרך הביניים מובילה לסוציאליזם[20] – מתקפה רבתי נגד הרעיון שישנה דרך ביניים בין שוק חופשי וסוציאליזם. הצעדים המתערבים בכלכלה אינם יכולים לעבוד בשום מקרה ותומכיהם חייבים או לזנוח אותם או להוסיף עוד ועוד בקרות, דבר שיוביל בסופו של דבר לשליטת המדינה בכלכלה. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Middle-of-the-Road Policy Leads to Socialism"
  • 1956 – המנטליות האנטי קפיטליסטית[25] – מסה חריפה על המנטליות האנטי-קפיטליסטית במערב, ובמיוחד בארצות הברית. מיזס מסביר כי היזם תלוי בצרכן-הריבון, משום שייצור המוני קפיטליסטי אינו יכול להתקיים בהיעדר צרכן היכול לרכוש את המוצרים הללו. הוצאת סלע מאיר הוציאה את הספר במהדורה עברית בתרגומו של אורי רדלר בשנת 2023.
  • 1962 – היסודות האולטימטיבים של מדע הכלכלה[26] – ספרו האחרון של מיזס. הטענה המרכזית של הספר היא שמדע הכלכלה הוא מדע בפני עצמו ואינו אידאולוגיה או חלק ממדע אחר, מכיוון שפעולה אנושית מתנהלת על פי חוקים אובייקטיביים ואוניברסליים אשר על קיומם ותוכנם אנו בעלי יכולת הכרה מעצם היותנו בני אדם. הספר מכיל בנוסף ניסיון של מיזס להראות שאקסיומת הפעולה היא נקודת התחלה לידע באשר הוא וגשר בין הידע הא-פריורי לבין המציאות. תבונה שפותחה בהמשך על ידי הפילוסוף וכלכלן גרמני-אמריקאי הנס הרמן הופה[27]. הספר מכיל בנוסף תזה על מקור הידע הא-פריורי כתוצאה של תהליך אבולוציני, ביקורות על נוקבות על מטריאליזם ואמפיריציזם, ואזהרות בנוגע לתוצאות החברתיות של כלכלה פוזיטיביסטית. העבודה פורסמה במקור תחת השם "The Ultimate Foundation of Economic Science".

בשנת 1996 הכלכלן הליברטריאני האמריקאי ריצ'רד אבלינג (אנ') ואשתו, אנה, הצליחו להשיג מארכיון שהיה עד אז סודי במוסקבה צילומים של 10,000 מסמכים וכתבים של לודוויג פון מיזס שנבזזו מדירתו על ידי הנציונל-סוציאליסטים ובסוף המלחמה הגיעו לידי הצבא הסובייטי. כך אבלינג הצליח בין השאר, לשחזר גם תולדות משפחת פון מיזס בגליציה ובווינה.

הגות כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לודוויג פון מיזס בספרייה שלו.
עבודתו הגדולה של מיזס: הספר "פעולה אנושית", במגוון מהדורות.

לאורך הקריירה הארוכה שלו, פון מיזס עסק במגוונים נושאים בכלכלה, כולל מחזור העסקים, אינפלציה, תקן הזהב, מדיניות מוניטרית ופיסקלית, פרקסאולוגיה מיקרו-כלכלית, מניעים למשברים כלכליים, הרחבת אשראי, רגולציות, מסחר חופשי וחסמים, שכר עובדים, עלות ורווחים ועוד רבים אחרים. הוא שם דגש בפיתוח של תורה נגד התערבות ממשלתית ובפירוק הטיעונים בעדה, ובראש ובראשונה התנגד למשטרים הסוציאליסטים הרודניים, כגון ברית המועצות וגרמניה הנאצית. מעבר לכל שאר עבודתו, מיזס טען, ברמה הבסיסית, שכלכלה היא מקצוע התלוי בהתנהגות אנושית - פרקסאולוגיה - שאינה מדע מדויק ואין קיימים בה קבועים בלתי משתנים. כתוצאה מכך הנחות היסוד של החקר הכלכלי נדרשות להתבסס על עובדות שמוכיחות את עצמן. בראשן הפעולה האנושית: בני אדם פועלים בדרך ובאמצעים מסוימים לשם השגת מטרה, וההכרה שאת הפעולה האנושית מניע הרצון הבסיסי להשיג, דרך המטרה, מצב משופר מזה הקיים. לפיכך, בדיון ובחילוקי דעות הנוגעים באסכולה האוסטרית, יש לנמק דעות וטענות על סמך רציונל לוגי, ולא על סמך מקריות.

סוציאליזם וקפיטליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה הבסיסית של קפיטליזם היא שאמצעי הייצור נתונים בידי המגזר הפרטי, לעומת סוציאליזם, שההגדרה הבסיסית שלו היא שאמצעי הייצור נתונים בידי המגזר הציבורי[28]. כל עוד ממשלה חזקה יותר, מתערבת יותר בכלכלה ובאורחות החיים של האזרח, ומשפיעה על ההתנהלות היום-יומית של התושבים, אזי היא יותר סוציאליסטית, ובמקרה הקיצוני הוא דיקטטורה רודנית. מיזס תיאר את הדיקטטורה החריפה ביותר, עם השליטה הרבה ביותר על חיי אזרחיה, כגרמניה הנאצית, אותה תיאר כ"ממשלה כל-יכולה" (Omnipotent Government). לעומת זאת, כל עוד יש במדינה יותר חופש כלכלי של האינדיבידואל וכלכלת השוק כוללת פחות התערבות מצידה של הממשלה, הנוקטת בלסה פר, אזי היא יותר קפיטליסטית, ובמקרה הקיצוני המדינה כלל לא קיימת, ובמקומה שוררת אנרכיה. פון מיזס מתנגד, בין היתר, גם לאנרכיה ולליברטריאניזם, מתוך הכרה שישנה חשיבות ונחיצות למידה מסוימת של התערבות ממשלתית בחיי התושבים, כדי לשמור על שלטון החוק, להעניק חיים בביטחון, לשמר את זכויות האזרח וכן הלאה. בין היתר, מיזס קובע שלמידה תפקיד חשוב ביצירת שדה פעולה חוקי ובטוח לקיומו של שוק חופשי, הכולל בתוכו, כגורם מרכזי, את אבטחת זכות הקניין במערכת של שלטון חוק יציב ונקי המתקיים ללא משוא פנים. בין היתר כתב: "ממלה לפיכך, לא רק שאינה רוע אלא המוסד ההכרחי והמועיל ביותר, שכן בלעדיו לא ניתן היה לפתח ולשמר שום שיתוף פעולה חברתי מתמשך ושום ציוויליזציה."[29]

בכתיבתו, מיזס פעם אחר פעם חוזר על הטענה ומנמק שבמערכת כלכלית, מרובת משתנים, מקצועות ותחומים, המצב העדיף הוא שכל פרט ופרט, על בסיס רצונו האישי, מתמקצע במגזר עסקי מסוים, ומפיק אותו באיכות הטובה ביותר. כמו כן, בעל עסק פרטי מייצר בדיוק לפי דרישת ההיצע והביקוש, אותה הוא יכול להבין לפי המכירות היום-יומיות שלו. לפיכך, במערכת של שוק חופשי מתאפשרת הפקת מוצרים באיכות גבוהה והפקת מוצרים בכמות העונה במדויק על הביקוש של הקונים. לעומתה קיימת השיטה הסוציאליסטית, בה ישנו גוף עליון, ממשלתי וריכוזי, המנוהל בידי פקיד רשמי (קומיסר), שאינו יכול להתמקצע בכל התחומים ובכל המגזרים העסקיים כמו שיכולים בעלי העסקים הפרטיים, אך עדיין הוא זה שאחראי לקבוע מדי יום כמה שעות עבודה יינתנו בידי כמה אנשים לשם יצור של כמות מסוימת של מוצר מסוים; כל אלו באחריות הקומיסר להחליט. המשמעות היא, שבין היתר, הקומיסר צריך לחזות את תנודות הביקוש מצידם של הקונים, אחרת ימצא עצמו בסוף היום במחסור או בעודף של מוצר מסוים. טיעוניו בגנות הסוציאליזם בין היתר מתמשכים מעבר למחקר הכלכלי. הוא טען שחברה סוציאליסטית היא בהכרח דיקטטורית, והיא גורמת להתפרקות של מבנה החברה ואנשיו. מיזס, בשפתו החדה וסגנונו החריף, טען: "אדם שבוחר בין שתיית כוס חלב לכוס תמיסה של אשלגן ציאניד אינו בוחר בין שני משקאות; הוא בוחר בין חיים למוות. חברה שבוחרת בין קפיטליזם לסוציאליזם אינה בוחרת בין שתי מערכות חברתיות; היא בוחרת בין שיתוף פעולה חברתי לבין התפוררות החברה. סוציאליזם אינו חלופה לקפיטליזם; הוא חלופה לכל מערכת שתחתיה אנשים יכולים לחיות כבני אדם."[30]

אחד מהגורמים המרכזיים בכלכלה המקיימת שוק חופשי הוא המשתנה של המסחר, היושב בלב ההגות הקפיטליסטית עוד מימיו של אדם סמית'. מיזס, במאמרים והרצאות, הדגיש שבזכות הקפיטליזם ובזכות המסחר החופשי והסרת החסמים הרגולטיביים, מדינות יכולות לוודא שתהיה אספקת אוכל יציבה לאוכלוסייה שלהן. מאז ראשית המהפכה התעשייתית, שעמדה בסימן כלכלת שוק חופשי, אוכלוסיית העולם גדלה פי כמעט עשרה מונים במאתיים השנים האחרונות, ומיזס תיאר שינוי מטאורי זה בתור אחת מההשפעות של הסחר החופשי[31]. לרפואה חלק מהותי גם כן בשינוי הדמוגרפי שהתחולל במאתיים השנים האחרונות, ומיזס מבהיר בכתביו, שבבסיסו של דבר, כלכלת שוק, בה מתקיים מסחר, מעודדת חדשנות, מעודדת הפקה של מוצרים חדשים, מעודדת הפקה וייצור המוני, ומקדמת את התחרותיות של השוק. לפיכך, הרי שהמסחר שמתאפשר בשוק החופשי הוביל גם להתפתחות המואצת של מקצועות המדעים והרפואה. נגד המסחר עומדות רגולציות והגישה שמערכת כלכלית יכולה לתפקד כגוף בודד, עצמאי לגמרי, החופף גבולות מדיניים. גישה זאת, אוטרקיה, היא גם כן תוצר של סוציאליזם, שהיה שימוש בין היתר בגרמניה הנאצית, ולפיה המדינה פועלת כדי להפוך עצמאית לגמרי מהצורך במסחר עם מדינות זרות, וכתוצאה מכך מבודדת עצמה ממהלך הכלכלה העולמית[32].

חישוב כלכלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה הכלכלית הסוציאליסטית, כפי שניסחו אותה קרל מרקס וחבר מרעיו, מתארת מצב סופי שבו מתקיימת חברה שיתופית, קולקטיביסטית, הפועלת ללא הצורך במערכת מחירים, עם גוף מנחה אחד שקובע את מידת העבודה, הייצור וההפקה של כל מוצר מתוך חישוב שלו את הביקוש של החברה. הביקורת הבסיסית ביותר של מיזס על השיטה, נבעה מכך שתחת סוציאליזם לא ניתן לקיים מערכת חישוב מחירים וחישוב עלויות ורווחים. בשוק החופשי, חברה מציגה מוצר לצרכן למכירה. המוצר המיועד לצרכן מיוצר מתערובת של מוצרי יסוד, ועבור השגת רווח, מכלול מוצרי היסוד צריך לעלות פחות מהמוצר הסופי לצרכן. במערכת הכלכלית מבוצעים אינספור מכירות ורכישות, החלפות מוצרים בעסקאות, והמחירים של אותם מוצרים נקבעים כתוצאה מהיצע וביקוש ומתחרות בין חברות (כל עוד הביקוש למוצר מסוים גדול יותר וחברה אחת מתקשה לענות על כולו, אזי חברות מתחרות יעלו ויתחרו על הלקוחות דרך הצעת מחירים זולים יותר מהמתחרים). כדי לחשב את התוצאות של העלויות והרווחים יש צורך בקיומו של ערך מוסכם וחד משמעי עבור כל מוצר: המחיר שלו[33].

במערכת הסוציאליסטית המערכת צריכה להתקיים בלי מחירים, וזה מסובך וקשה להפליא לקבוע ערך של מוצר ולקבוע את ההיצע לפי הערכת הביקוש מבעוד מועד. במקום זאת, ישנו קומיסר, פקיד של הממשל הריכוזי, שצריך לקבוע את הערך של כל מוצר. התוצאה עלולה להיות מחסור או עודף של המוצר. מיזס טען, שאפילו בהנחה שהקומיסר מצליח להסיק נכונה את צורכי הביקוש של הצרכנים ולדרוש היצע שתואם את הביקוש הנ"ל, הרי שייתכנו מהמורות ושינויים בביקוש, או פיתוחים טכנולוגיים שישנו את הייצור של ההיצע. אם תהיינה עלייה בביקוש ללחם, הקומיסר יהיה צריך להעריך מחדש את כמות כיכרות הלחם שיש לייצר מדי יום, ולחשב מחדש את כמות העובדים שיש להקצות עבור תעשיית הלחם, וכן הלאה לבצע אינספור חישובים כלכליים, שכולם בהכרח יהיו מבוססים על הנחות שיבצע, ולא על מחירים מוצקים, כיוון שהם לא קיימים בחברה סוציאליסטית. מיזס הסביר שלפיכך "סוציאליזם אמיתי אינו אפשרי"[34]. בתחילת דרכה, ברית המועצות הלכה בעקבות האידאולוגיה כי ששרטט אותה קרל מרקס, וביצעה היפר-אינפלציה מכוונת במטרה לפרק את המערכת המוניטרית ואת מערכת המחירים. העובדה שהשיטה גררה רעב המוני ונוכח מלחמת האזרחים ברוסיה היה צורך מיידי במימון ובאספקה שמחייבת מערכת מחירים סדירה, הרודן ולדימיר איליץ' לנין חזר בו מחלק משמעותי מתוכניותיו לכלכלה סוציאליסטית טהורה מתוך פרגמטיות שנועדה למנוע קריסה מוחלטת של המדינה הסובייטית, ולמעשה העניקה לה מאפיינים קלים של כלכלת שוק.

רווחה ו"הדרך השלישית"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזס קובע, בטענה מאוד בסיסית במחקר שלו, שישנן שתי דרכים בלבד לאסוף משאבים: דרך מסחר או דרך כוח וכפייה. לפיכך אין "דרך שלישית" או דרך ביניים. כדי לבסס את הטיעון שלא קיימת דרך ביניים מיזס הציג את הדוגמה של תעשיית החלב. קיימים עסקים רבים בשוק שמוכרים חלב במחירים שונים. הממשלה קובעת רף מקסימלי למחירי החלב שדורש מהיצרנים להוריד את המחירים. כעת, המוכרים בעלויות הגבוהות ביותר סובלים נפילות ברווחים. כיוון שאף יצרן ואף ספק לא יכול ולא ייקח חלק בנפילת רווחים מעבר לזמן מסוים, אותם יצרני חלב שסובלים נפילות רווחים יעברו לייצור של מוצרים אחרים, כגון גלידה, חמאה או גבינה. התוצאה תהיה שכעת, כשהעסקים הגדולים שספגו הפסדים יצאו מהשוק כדי לעצור את הנפילות, ישנם פחות יצרני חלב, וישנו פחות חלב בסך הכל למכירה, מה שיוצר מחסור. גם המניע של עסקים חדשים להיכנס לשוק החלב ירד, כיוון שהם יצטרכו להסתפק בקיומם כעסקים קטנים בלבד. כעת ישנו מחסור בחלב בשוק, שמוביל להתערבות ממשלתית נוספת, גדולה יותר, בניסיון להשפיע על המשק לייצר חלב בכמויות מסוימות ולפי דרישת המחירים החדשה, ודרך כך להשתלטות של הממשל הריכוזי על ההתנהלות הכלכלית[35]. בבסיס הטיעון נגד מדינת הרווחה וההתערבות של הממשל הריכוזי בשוק החופשי טוען מיזס: "לממשלה אין את הכוח לעודד ענף ייצור אחד אלא על ידי קיצוץ ענפים אחרים. היא מושכת את אמצעי הייצור מאותם ענפים שבהם השוק הבלתי מעורער מעסיק אותם ומפנה אותם לענפים אחרים [...] מה שקובע בלבד הוא העובדה שאנשים נאלצים לוותר על סיפוקים מסוימים שהם מעריכים אותם יותר ומתוגמלים רק על ידי סיפוקים שהם פחות מעריכים. בתחתית הטיעון ההתערבותי יש תמיד הרעיון שהממשלה או המדינה הם ישות מחוץ ומעל לתהליך החברתי של הייצור, שהיא מחזיקה במשהו שאינו נגזר ממיסוי נתיניו, ושהיא יכולה לבזבז את המשהו המיתולוגי הנ"ל למטרות מוגדרות."[36]

גישת השוק החופשי, מיזס מתאר, כפי שהיא מיוצגת ונתמכת בידי הליברליזם הקלאסי, פועלת כדי ליצור שדה פעולה בו כל אדם נמדד לפי כישוריו ולפי היכולת המעשית שלו לייצר עושר שמשמש אותו במסחר. כתוצאה מכך האסכולה האוסטרית וגם מקדימיה מקרב הליברליזם הקלאסי מצדדים בביטול פריבילגיות מעמדיות, קאסטות, מונופולים ויצירת מצב שבו הממשלה נוקטת במדיניות של לסה פר[37]. על כן, כל התערבות ממשלתית בהתנהלות הכלכלית מונעת מהשוק החופשי לפעול בצורתו הטבעית הטהורה שמנסחת בעצמה מחירים וגדלים של חברות לפי הביצועים שלהם במשק ולפי מדדי היצע וביקוש, ובכך היא נוגדת את הגישה האוסטרית בכלכלה. יתרה מכך, מיזס טוען שמדינת רווחה, שפועלת בין היתר מתוך אינטרסים פוליטיים ומנהלת מדיניות פיסקלית לא מרוסנת, בהכרח תעדיף אינפלציה על גבי העלאת מיסים ותגרור אובדן הדרגתי של ערך המטבע, שיפגע באיכות החיים של התושבים ויחליש את מעמדה הכלכלי של אותה המדינה בה מתקיים אינפלציה של ההילך החוקי. על בסיס זה מיזס גינה ותקף את האסכולה הקיינסיאנית על גבי מספר נושאים, כולל הגישה המוניטרית והפיסקלית שלה. מיזס עצמו כינה את ג'ון מיינרד קיינס "נביא האינפלציה" והתעמת מולו במגוון רב של תחומים כלכליים, ממדיניות מוניטרית והרחבת אשראי ועד להתייחסות האפיסטמולוגית למקצוע[38].

תאוריית מחזור העסקים האוסטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מחזור עסקים: האסכולה האוסטרית
תלמידו של מיזס, פרידריך האייק, הוסיף לפתח את תאוריית מחזור העסקים האוסטרית בעקבות מרצו, ועל חלקו בפיתוח שלה זכה בפרס נובל לכלכלה.
בספרו 'השפל הגדול של אמריקה' מסביר תלמידו של מיזס, מארי רות'בארד, כיצד תאוריית מחזור העסקים שמיזס פיתח תואמת את התהליכים שהובילו לשפל הגדול.

אחת העבודות המחקריות עיקריות של לודוויג פון מיזס, אותה פיתח עוד בשלב מוקדם בקריירה שלו (היא באה לידי ביטוי בעיקר בספרו תאוריה של כסף ואשראי משנת 1912), היא התאוריה של מחזור העסקים לפי האסכולה האוסטרית. בכלכלה העולמית, מאז המאה ה-19 המוקדמת, ישנן תנודות חריפות בין גאות לשפל, לדוגמה בין שנות העשרים הסוערות לשפל הגדול של שנות השלושים המאובקות. התהליך המקרו-כלכלי שבו עיקר הכלכלה נעה בין גאות לשפל, חזרה לגאות וחזור חלילה, נקרא מחזור עסקי. מיזס פיתח תאוריה כלכלית, שגם עמדה במבחן המציאות במספר משברים כלכליים, בה הוא מסביר את הגורמים למחזור העסקי. חשוב לציין שתאוריית מחזור העסקים שמיזס פיתח לא כוללת התייחסות להשפעות של תעריפים מסחריים על הגאות והשפל במשק[39].

להלן התאוריה של המחזור העסקי. במדינה מסוימת קיימת ממשלה וקיים בנק מרכזי. כתוצאה ממספר סיבות הממשלה מחליטה לתמרץ את הכלכלה, והיא עושה זאת דרך שני גורמים המבוצעים בידי הבנק המרכזי. ראשית היא מורידה את הריביות, וכתוצאה מכך יש עלייה בלקיחת הלוואות, בפעילות העסקית ובהוצאות הציבור, שמגדילות את הרווחים של החברות המוכרות מוצרים לציבור ומגדילו את היקף המכירות. כתוצאה מכך גם תעשיית הייצור מגדילה את הפרודוקטיביות שלה. עקרונית, כדי להגדיל את תפוקת היצור יש צורך בהשקעות נוספות. המשקיעים והיזמים פונים לבנקים עבור הלוואות, שכעת הן שכיחות יותר נוכח הורדת הריביות, כדי להגדיל את תפוקת הייצור של החברות נוכח העלייה בביקוש. כאן מגיע המשתנה השני של הפעולה מצידו של הבנק המרכזי. כדי להוסיף ולהגדיל את סך ההלוואות והפעילות העסקית, הבנק המרכזי מקל במדיניות המוניטרית, ומבצע אינפלציה, בין עם בדרך של הדפסת כסף נוסף ובין עם בדרך של הרחבת אשראי שמתבסס על תחליפי כסף, לרוב רישומי נייר שהלווה והמלווה יוצאים מנקודת הנחה בסיסית שניתן יהיה להמיר אותם בכסף קשיח בכל רגע נתון[40]. הדפסת כסף, למעשה הכנסה של עוד שטרות הילך חוקי למחזור הכספים, לא מגדילה את הערך הכולל של הכסף הנמצא במחזור. הערך הכולל נשאר אותו דבר והדפסת שטרות נוספים גורמת לירידת הערך של המטבע עבור כל שטר. כשהממשלה מבצעת תהליך זה, היא למעשה מגדילה את נתח הכספים שבידיה, היא המגזר הציבורי, על חשבון נתח הכספים מתוך סך מחזור הכספים שנמצא בידי המגזר הפרטי[41].

כעת מתקיימת תשואה וגאות כלכלית. אך הגאות בהשקעות ובהוצאות של הצרכן היא זמנית בלבד, ואחריה הוא יעבור למצב של חיסכון, או לכל הפחות יפחית בהוצאות שלו. על כל פנים, תשואת הביקוש הצרכנית תרד. כתוצאה מכך התעשייה תפחית בייצור ובהיצע שלה. אלא שהתעשייה כעת התרחבה יתר על מידת הביקוש הריאלית, כדי לענות לדרישת הביקוש הארעית הגבוהה. התוצאה היא שתעשיית היצור שקועה כעת בחובות, נוכח ההלוואות שלקחה, ואין לה יותר את המומנטום של הרווחים שהיו לה בגאות הביקוש. המשמעות היא שקיימת בועה כלכלית, תוצאה של נתק בין מדד ההשקעות במשק לבין מדד הצריכה הריאלי, וישנן שתי אפשרויות שעומדות בפני הממשלה נוכח המצב. ראשית היא לאפשר לבועה להתפוצץ, מה שיגרום למיתון או במצבי קיצון לשפל כלכלי, ולא להתערב עד שהשוק יחזור לערך הריאלי שלו ביחס לדרישת הצרכנים. האפשרות השנייה היא להמשיך בהרחבת האשראי, במדיניות המוניטרית המקלה, ובהורדת הריביות, כדי לדחות את מועד ההתפוצצות של הבועה. התהליך ממשיך ומקטין את החסכונות של החברות בתעשייה, מגדיל את החובות שלהן, מגדיל את הפער בין סך ההשקעות לבין מדד הביקוש הריאלי ומחמיר את הפגיעות שלהן בפני ירידה בסך הפעילות העסקי, שנעשית יותר ויותר חמורה כל עוד התהליך נמשך זמן רב יותר. במקביל, כל עוד התהליך נמשך זמן רב יותר כך נחלש כוח הקנייה של הצרכן הממוצע, וחסכונותיו מתמעטים, מה שהופך אותו גם כן לפגיעה יותר בפני הירידה המתקרבת בסך הפעילות העסקית[42].

למעשה, דחייה של התפוצצות הבועה לא פותרת את הבעיה, אלא רק מחמירה את הגודל שלה ומרחיקה את מועד ההתממשות של ההתפוצצות. בנקודה מסוימת הבועה תתפוצץ, בין אם כאשר כוח הקנייה של מגזר הצרכנים יהיה מותש, או, במקרה הסביר יותר, כאשר המגזר הציבורי (הממשלה והבנק הציבורי) לא יוכל להמשיך ולהוריד את הריביות (הרי שתאורטית לא ניתן להוריד את הריביות מתחת לאפס; אחרת הבנק ישלם כסף ללקוח כדי שזה ילווה ממנו כסף, ובכך הוא יהיה בהפסדים כתוצאה מהלוואות) או שמסיבה מסוימת יהיה צריך לעצור את האינפלציה ואת הרחבת האשראי (אם האינפלציה תעבור תחום מסוים היא תהפוך להיפר-אינפלציה, שתמוטט לחלוטין את הכוח המסחרי של ההילך החוקי במדינה ויגרום למשבר פיננסי חמור)[43]. בנוסף, כל עוד האינפלציה נמשכת, וערך ההילך החוקי נעשה נזיל וחלש יותר, יהיו צרכנים שכדי לשמור על ערך החסכונות שלהם ישקיעו במוצרים עם ערך יציב, כגון זהב או כסף, או שמא ימירו כספם למטבע חוץ, מה שיוסיף להחליש את הכוח המוניטרי של המדינה.

כאשר הבועה תתפוצץ בסופו של יום היא תגרום למפולת כלכלית. ישנה דרך בה המגזר המדיני, דרך הבנק המרכזי, יכול לווסת את המיתון הכלכלי שייווצר ולנסות לשלוט בו, אך המשמעות שלה היא פניית פרסה מהמדיניות הכלכלית הקודמת של הממשלה, ויצירת מדיניות מוניטרית קשיחה ומחמירה. דרך העלאת הריביות, הפעילות העסקית הכוללת תרד, ירדו סך ההלוואות והאשראי במחזור, חברות יספגו מפולת כלכלית והמשק יכנס למיתון שיכריח אותו להוריד מחירים, ודרך כך לבצע דפלציה שמבטלת את ההשפעות של הפחתת ערך המטבע באמצעות האינפלציה ומיועדת בין היתר כדי להחזיר לצרכנים את אמון בערך המטבע. המיתון והורדת המחירים ימשך עד שסך ההשקעות בפעילות העסקית של המשק יחזור ויהיה מתואם עם מדד הביקוש הריאלי של מגזר הצרכנים. מרגע שהמדיניות המוניטרי המקלה כוללת הרחבת אשראי או אינפלציה, כך מתאר מיזס, לא ניתן להימנע ממשבר כלכלי עתידי, כיוון שבהכרח נוצרת בועה[44]. התיאוריה העסקית של מיזס, בין היתר, חופפת בצורה מדויקת לאירועים שהובילו לשפל הגדול[45].

הרחבת אשראי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התאוריה של מחזור העסקים, מיזס קובע שאחת הדרכים לבצע מדיניות מוניטרית מקלה ולתמרץ את המשק מעבר לערך הריאלי שלו שבו הוא נתון, היא הרחבת אשראי. הרחבת אשראי הוא מצב בו בנק או גוף אחר הנותן אשראי מלווה בסך הכל יותר כספים מאשר נתונים בידו בזמן הנתון, מתוך הנחה שבעתיד יהיה לו, דרך רווחים, את סך הכספים הנדרשים כדי לענות על כל ההלוואות. המצב הזה מבוצע דרך תחליפי כסף (Money Substitute), שכאמור הם רשמים של עסקאות לחלופות כספים שבחתימה עליהם שני הצדדים המעורבים יוצאים מנקודת ההנחה הבסיסית שניתן יהיה להמיר את המסמך בכסף קשיח בכל רגע נתון, אחרת תהיה בהלה של המשקיעים והמונים יפנו לבנקים ולגופים הנפקת האשראי האחרים בדרישה מידית לבצע פדיון של כספם. כל עוד הגוף המלווה מחזיק בכספות מזומן שווה ערך לכל הנפקות הפיקדונות של תחליפי הכסף, אזי הפיקדונות מובטחים. אלא שבמהלך הרחבת אשראי אין לגוף המלווה מאה אחוז מזומן להמיר איתו את הפיקדונות, שכן הוא מסתמך על קיומם של רווחים עתידיים בהלוואות שהוא נותן. מיזס תבע את המונח אמצעי מהימן (Fiduciary Media) לפיקדונות תחליפי כסף שאין להם גיבוי מלא שהגוף המלווה יכול לערוב להם[46]. מאחר שכל לווה מאמין שהוא יכול להמיר את הפיקדון שלו להילך חוקי לפי הערך הנקוב, הפקדות אלו של תחליפי כסף מסתובבות כשווה ערך בלתי מעורער למזומן[47]. הרחבת האשראי היא גורם מרכזי ביצירתה של בועה כלכלית, שנבדלת ממדד הערך הריאלי של השוק, וגורמת למיתון או שפל[48]. בתוך עבודתו על מחזור העסקים, מיזס התרכז בחקר התופעה של אמצעי מהימן והתפוצה ההמונית שלו במערכת האשראי. שני תלמידיו, פרידריך האייק ומארי רות'בארד, המשיכו אותו בפיתוח של תאוריית מחזור העסקים ולהאייק גם ניתן פרס נובל לכלכלה על חלקו בפיתוח התאוריה.

מודל מתמטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינתו של מיזס, כל פעולה כלכלית היא ביסודה פעולה אנושית של האינדיבידואל. לא ניתן למספר ולחשב כל פעולה אנושית באופן שיחפוף למודל מתמטי, ולא ניתן לקבוע חוקי יסוד מתמטיים שיכולים לחזות את הפעולה (או הפעולות) האנושית העתידה לקרות כיוון שההתנהגות האנושית היא לא בהכרח רציונלית. מיזס טען שאין להתייחס לכלכלה כאל מדע מדויק, ואין לחבר לכלכלה מודלים מתמטיים כאלו ואחרים. בעיות כלכליות, מבחינת מיזס, יש לפתור לפי מחשבה לוגית ולא לפי משוואות. מעבר לכך, מיזס, בעיסוקו בתורת ההכרה, קבע כלל מנחה עבור החקר הכלכלי באסכולה האוסטרית לפיו המחקר נעשה במתודיקה אפריורי, ומתבסס על עובדות יסוד המוכיחות את עצמן[49]. מיזס פיתח גם את מה שנראה לו כמתודולוגיה הנכונה של התיאוריה הכלכלית - דדוקציה לוגית מאקסיומות ברורות, שאותן כינה "פרקסאולוגיה", והוא העביר ביקורות נוקבות על הנטייה הגוברת בכלכלה ובדיסציפלינות אחרות להחליף את הפרקסאולוגיה וההבנה ההיסטורית במודלים מתמטיים שקשה לחפוף ביניהם לבין המצב בשטח והם פגיעים מפני מניפולציות סטטיסטיות בתהליך המחקרי.

הגות חברתית-מדינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודוויג פון מיזס טען קיים קשר בלתי נפרד בין האידאולוגיה הסוציאליסטית לבין דיקטטורה, ונימק, תוך ציטוט המקורות של אידאולוגים סוציאליסטים, שכל משטר סוציאליסטי יהיה דיקטטורי בהכרח. בספרו, "ממשלה כל יכולה", בו הוא חוקר את שורשי הטוטליטריזם הגרמני, הוא בין היתר מתייחס למהפכת נובמבר ב-1918, לניסיון להקים משטר סוציאליסטי על חורבות הקיסרות הגרמנית ולריאקציה הציבורית שקמה נגד משטר זה. מיזס מתייחס לתעמולה הסוציאליסטית, שהציגה עצמה כדמוקרטית, כשקר וכרמייה העיקרית שנועדה להשיג את קולות ההמונים. ההתפקחות הציבורית מאותה בדיה, כך הוא מתאר אותה, של סוציאליזם דמוקרטי, היא שעוררה את הריאקציה נגד המהפכה הסוציאליסטית[50]. בספרו "ממשלה כל-יכולה" כתב:[51]

באוקטובר וראשית נובמבר 1919, הרוב המכריע של האומה היה מוכן באמת ובתמים לתמוך בממשלה דמוקרטית. בעוד הסוציאל-דמוקרטים נחשבו למפלגה דמוקרטית, וכיוון שהם אחזו במירב המושבים בפרלמנט, הייתה כמעט אחידות דעים להטיל עליהם את תפקיד המפתח בהקמתה העתידית של ממשלה עממית. אלא שאז הגיע ההלם. בכירי המפלגה המרקסיסטית הוקיעו דמוקרטיה והכריזו על דעת עצמם על דיקטטורה של הפרולטריון. כל מצעם זה חמישים שנה, בפשטות, היה שקרים. כל הדיבורים הללו הסתכמו במטרה אחת, להציב את רוזה לוקסמבורג, זרה, על מקומם של הוהנצולרן. עיני הגרמנים נפקחו. כיצד קרה שהרשו לעצמם ללכת כך כשוטים אחרי הסיסמאות של הדמוקרטים? דמוקרטיה, הם למדו, היא מונח שנוצר כדי להטעות רפי שכל. למעשה, כפי שהשמרנים טענו מאז ומעולם, תומכי הדמוקרטיה רצו להקים את שלטון ההמון והדיקטטורה של הדמגוגים. הקומוניסטים זילזלו משמעותית ביכולת האינטלקטואלית של האומה הגרמנית. הם לא הבינו שלא ניתן יהיה להתמודד עם גרמניה באותן השיטות שהצליחו ברוסיה. תוך שבועות ספורים, מרקסיזם וסוציאליזם מרקסיסטי – [אבל] לא סוציאליזם כשיטה כלכלית – איבדו את כל יוקרתם. הרעיון של דמוקרטיה לשעצמו העלה חשדות ללא הרף. מאותה הנקודה המונח דמוקרטיה היה עבור גרמנים רבים מילה נרדפת לרמאות.

ליברליזם קלאסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "ליברליזם" תיאר את האידאולוגיה הפוליטית-חברתית וכלכלית שהוא עצמו דגל בה, המבוססת על ליברליזם קלאסי, על חירות האדם, קיומו של שוק חופשי ומסחר רחב ככל הניתן והשארת המערכת הכלכלית עם התערבות מופחתת ככל הניתן של הממשלה. בנוסף להצבת עצמו נגד כל המגמות הפוליטיות של המאה העשרים, נלחם מיזס בלהט וברהיטות שווה במה שהחשיב מגמות פילוסופיות ומתודולוגיות הרות אסון, בכלכלה ובדיסציפלינות אחרות. אלה כללו פוזיטיביזם, רלטיביזם, היסטוריציזם, פולילוגיזם" (הרעיון שלכל גזע ומין יש "היגיון" משלו ולכן אינו יכול לתקשר עם קבוצות אחרות, גישה פילוסופית שנתמכה בין היתר בידי הוגים כגון קרל מרקס ותומכים של תורת הגזע), וכל המתודולוגיות שפעלו על בסיס אי-רציונליזם והכחשת האמת האובייקטיבית[11]. הוא מעולם לא החשיב את עצמו כ"שמרן" אלא כ"ליברל" בסגנון המאה ה-19[52].

בנוסף לכך, מיזס עסק גם בסוציולוגיה וחקר ההתנהגות האנושית מנקודת המבט של הליברליזם הקלאסי, שראה בחירות האישית ובכבוד האדם ערך עליון. באשר לתפקיד הראוי של המדינה, היא המגזר הציבורי, אמר: "לראיית הליברל, המדינה קיימת אך ורק למטרת הבטחת הגנה על חיים, בריאות, חופש ורכוש פרטי כנגד התקפות אלימות. כל תפקיד מעבר לכך הוא רוע. מדינה, שמרחיקה עד כדי כך שתפריע בביטחונו של אדם, בריאותו, חירותו או רכושו היא כמובן כישלון." פעמים רבות הוא דיבר וכתב בגנות המלחמה, ובעבודתו הכלכלית הבהיר את ההשפעות ההרסניות של מלחמות על המערכת הכלכלית. "שגשוג שנובע ממלחמה הוא כמו השגשוג שמביאים רעידת אדמה או מגפה."[53] עוד אמר: "המטרה של ליברליזם היא שיתוף הפעולה השקט של כל יושבי תבל. היא מכוונת גם לשלום בין האומות."[54]

מיזס גינה גזענות והפרדה גזעית. הוא כתב, בתגובה נגד אוטרקיה ונגד טענות בדבר החשיבות של גזע בהתפתחות כלכלית: "שנאה גזעית אינה תופעה טבעית המולדת באדם. זה תוצר של אידאולוגיות. אבל גם אם היה קיים דבר כזה כמו שנאה טבעית ומולדת בין גזעים שונים, זה לא יהפוך את שיתוף הפעולה החברתי לחסר תועלת ולא יבטל את תורת האסוציאציות של ריקארדו. לשיתוף פעולה חברתי אין שום קשר לאהבה אישית או לציווי כללי לאהוב אחד את השני. אנשים לא משתפים פעולה תחת חלוקת העבודה כי הם אוהבים או צריכים לאהוב אחד את השני. הם משתפים פעולה כי זה משרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלהם. לא אהבה ולא צדקה ולא כל רגשות אהדה אחרים, אלא אנוכיות שהיא מקובלת ובצדק, היא מה שדחף את האדם במקור להתאים את עצמו לדרישות החברה, לכבד את הזכויות והחירויות של חבריו ולהחליף שיתוף פעולה שליו באיבה ובקונפליקט."[55]

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הכלכלי ברוס קאלדוול (אנ') מציין כי כבר באמצע המאה ה-20, עם עליית הפוזיטיביזם והקיינסיאניזם, נחשב מיזס בעיני רבים כארכיטיפ של הכלכלן ה"לא-מדעי", בין היתר בהשפעת העיקרון בעבודתו, שקבע שכלכלה אכן לא יכולה להיחשב בגדר מדע מדויק והיא אינה מתאימה לחישובים מתמטיים. בסקירתו משנת 1957 על ספרו "המנטליות הקפיטליסטית", האקונומיסט מבקר את מיזס: "לפרופ' מיזס יש מוח אנליטי מופלא ותשוקה ראויה לחירות, אבל כחוקר הטבע האנושי הוא גרוע וריק, ורמת טיעוניו נמצאים בסטנדרטים נמוכים". הפרשן השמרני וויטאקר צ'יימברס פרסם סקירה שלילית דומה של הספר הזה ב"National Review", וחלק על התזה של מיזס כי הסנטימנט האנטי-קפיטליסטי מושרש ב"קנאה".

בראיון משנת 1978 אמר פרידריך האייק על ספרו של מיזס סוציאליזם:

בהתחלה כולנו הרגשנו שהוא מגזים להחריד ואפילו מדבר בנימה פוגענית. אתה מבין, בהתחלה הוא פגע בכל הרגשות העמוקים ביותר שלנו, אבל בהדרגה הוא כבש אותנו בחזרה, על אף שבמשך לא מעט זמן למדתי שהוא בדרך כלל צודק במסקנות שלו, למרות שלא הייתי מסופק לגמרי מהטיעונים שלו."

הכלכלן מארי רות'בארד, שלמד תחת מיזס, הסכים שהוא בלתי מתפשר, אבל הסכסוכים לאורך השנים הוסיפו לשחיקתו. לדבריו, מיזס היה "מתוק להפליא, חיפש ללא הרף עבודות מחקר עבור סטודנטים, אדיב ללא הפסקה, ולעולם לא היה מריר בנוגע לאפליה שזכה מידי הממסד הכלכלי של זמנו".

הספר של מיזס "ליברליזם" אשר יצא ב-1927 לא קיבל תשומת לב גדולה פרט להערותיו על הפשיזם (פון מיזס מבדיל בין הפשיזם האיטלקי לבין הנציונל-סוציאליזם הגרמני, ומבהיר שהאחרון אינו פשיזם אלא זרם נפרד של סוציאליזם). המרקסיסטים הרברט מרקוזה ופרי אנדרסון, כמו גם הסופר הגרמני קלאוס-דיטר קרוהן, ביקרו את מיזס על שסיפק אישור לפשיזם האיטלקי[56]. לאמיתו של דבר, מיזס טען שדעת הקהל הרווחת מתייחסת לפשיזם כרע במיעוטו ביחס לקומוניזם. הביוגרף של מיזס, יורג גואידו הולסמן, טוען כי מבקרים שמציעים כי מיזס תמך בפשיזם הם "אבסורדים". מיזס כתב בספרו "ליברליזם":[57]

דיכוי בכוח גס הוא תמיד וידוי על חוסר היכולת לעשות שימוש בכלי הנשק הטובים של האינטלקט - שעדיפים על הדיכוי מכיוון שהם לבדם נותנים הבטחה להצלחה סופית. זוהי הטעות היסודית ממנה סובל הפשיזם ואשר בסופו של דבר תגרום לנפילתו.

אחרי מותו של מיזס, ציטטה אלמנתו קטע שכתב הכלכלן בנג'מין אנדרסון (השייך גם הוא לאסכולה האוסטרית):

תכונותיו הבולטות ביותר היו כנותו הבלתי גמישה, וישירותו הבלתי-מהססת. הוא מעולם לא נכנע. הוא תמיד הביע בחופשיות את מה שנראה לו נכון. אילו היה מוכן לדכא או רק לרכך את ביקורתו על מדיניות פופולרית אך חסרת אחריות, היו מוצעות לו העמדות והתפקידים המשפיעים ביותר. אבל הוא מעולם לא התפשר.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה חלקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Human Action: A Treatise on Economics. 1949, ISBN 0-945466-24-2
  • Socialism: An Economic and Sociological Analysis. 1951, ISBN 978-0-913966-63-1
  • Theory & History: An Interpretation of Social and Economic Evolution. 1957, ISBN 978-1-933550-19-0
  • The Epistemological Problems of Economics. 1960
  • The Ultimate Foundation of Economic Science. 1962

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Richard Ebeling - article at the Austrian Colloqium at NY University, 6/12/2004
  • Jörg Guido Hülsmann, Mises: The Last Knight of Liberalism, Mises Institute, 2007

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לודוויג פון מיזס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לודוויג פון מיזס

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jörg Guido Hülsmann, Mises: The Last Knight of Liberalism, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, 2007, עמ' 3
  2. ^ Hülsmann, Mises: The Last Knight of Liberalism, עמ' 21
  3. ^ אור סימן-טוב, האביר האחרון של הליברליזם, באתר מידה, ‏2013-10-09
  4. ^ 1 2 תאוריה של כסף ואשראי באתר Library of economics and liberty
  5. ^ prof. Ing. Ján Lisý, CSc. (University of Economics in Bratislava), PROFILES OF WORLD ECONOMISTS - LUDWIG VON MISES, Národná banka Slovenska, 2003, עמ' 15
  6. ^ Eamonn Butler, Ludwig von Mises – a Primer, The Institute of Economic Affairs, First published in Great Britain, 2010, p. 26
  7. ^ Austrian Economics Newsletter, Spring 1994, p. 1–4 (LUDWIG VON MISES AND THE COMING OF SOCIALISM IN AUSTRIA by Bettina Bien Greaves)
  8. ^ 1 2 אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו באתר Mises Institute
  9. ^ 1 2 3 Socialism: An Economic and Sociological Analysis באתר Mises Institute
  10. ^ 1 2 Liberalism: In the Classical Tradition
  11. ^ 1 2 Ludwig von Mises, Epistemological Problems of Economics, ניו יורק, ארצות הברית: הוצאת אוניברסיטת ניו יורק (מהדורה שנייה), 1978, עמ' 151–155
  12. ^ 1 2 3 Epistemological Problems of Economics
  13. ^ Erik Ritter von Kuehnelt-Leddihn, The Cultural Background of Ludwig von Mises, Mises Institute, עמ' 7 (Mises as Teacher; The Private Seminar)
  14. ^ Ludwig von Mises, Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War, ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית: הוצאת אוניברסיטת ייל, 1944, עמ' 47
  15. ^ hülsmann, Mises: The Lask Knight of Liberalism, עמ' 748
  16. ^ 1 2 Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War
  17. ^ בירוקרטיה, משנת 1944
  18. ^ כאוס מתוכנן
  19. ^ פעילות אנושית
  20. ^ 1 2 Middle-of-the-Road Policy Leads to Socialism
  21. ^ Economic Freedom and Interventionism
  22. ^ פרק 30
  23. ^ Ludwig von Mises, Dissent on Keynes: A Critical Appraisal of Keynesian Economics, ניו יורק, ארצות הברית ולונדון, הממלכה המאוחדת: Praegur Publishers (מהדורה שנייה מ-2010), 1992 (מהדורה מקורית), עמ' 15 (The Free-Market Response to Keynesian Economics)
  24. ^ 1 2 חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות
  25. ^ המנטליות האנטי קפיטליסטית, (גרסה עברית כאן)
  26. ^ Von Mises, Ludwig., Ultimate Foundation of Economic Science : an Essay on Method., Liberty Fund, Incorporated, 2014
  27. ^ Hoppe, Hans-Hermann, (1949 - ...)., Auteur., Economic science and the austrian method, Ludwig von Mises Institute, cop. 2007
  28. ^ דונלד פ. באקסי, Democratic Socialism: A Global Survey, עמ' 7-8
  29. ^ Ludwig von Mises, The Ultimate Foundation of Economic Science, פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית: הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1962, עמ' 98
  30. ^ Ludwig von Mises, Human Action: A Treatise on Economics, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, 1998 (מהדורה מקורית ב-1949), עמ' 680
  31. ^ לודוויג פון מיזס, Economic Policy: Thoughts for Today and Tomorrow, Third Edition, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, 2006, עמ' 3–15 (1st Lecture - Capitalism)
  32. ^ Mises, Human Action, p. 828–832
  33. ^ Mises on the Impossibility of Economic Calculation under Socialism | Online Library of Liberty, oll.libertyfund.org (באנגלית)
  34. ^ לודוויג פון מיזס, Economic Calculation in the Socialist Commonwealth, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, 1990, עמ' 11
  35. ^ Tho, How Price Controls Lead to Socialism, Mises Institute, ‏2016-01-14 (באנגלית)
  36. ^ Peter Boettke, (George Mason University), Patrick Newman, (Florida Gulf Coast University), The Consequences of Keynes, Journal of Markets and Morality, Forthcoming, 2016, עמ' 5
  37. ^ Mises, Human Action, עמ' 840
  38. ^ William H. Peterson, Mises and Keynes | William H. Peterson, fee.org, ‏1982-03-01 (באנגלית)
  39. ^ AUSTRIAN THEORY OF THE BUSINESS CYCLE, webhome.auburn.edu
  40. ^ Mises, Human Action, עמ' 551
  41. ^ Stefan Erik Oppers, The Austrian Theory of Business Cycles: Old Lessons For Moden Economic Policy, 2002, International Monetary Fund
  42. ^ Fred E. Foldvary, The Austrian Theory of the Business Cycle, The American Journal of Economics and Sociology Vol. 74, No. 2, Competing Theories of Economic Crisis, 2015, עמ' 278–297
  43. ^ Ludwig von Mises (Edited by Percy L. Greaves, Jr.), The Causes of the Economic Crisis, and Other Essays Before and After the Great Depression, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, Liberty Fund, 1978, עמ' 101–105 (Monetary Stabilization and Cyclical Policy)
  44. ^ Mises, Human Action, עמ' 572
  45. ^ מארי רות'בארד, America's Great Depression, אובורן, אלבמה, ארצות הברית: Mises Institute, 1963, עמ' 9
  46. ^ Mises, Human Action, עמ' 433
  47. ^ Rothbard, America's Great Depression, עמ' 87
  48. ^ Ludwig von Mises, The Theory of Money and Credit, הוצאת אוניברסיטת ייל, 1953 (הגרסה המקורית, בגרמנית, יצאה לאור ב-1912), עמ' 278–292
  49. ^ Vicente Moreno-Casas (Texas Tech University), The Austrian School and Mathematics: Reconsidering Methods in Light of Complexity Economics, The Quarterly Journal of Austrian Economics, 2023
  50. ^ Antonin Basch, Reviewed Work: Omnipotent Government by Ludwig Von Mises, The American Economic Review, American Economic Association, 1944, עמ' 899–903
  51. ^ Ludwig von Mises, Omnipotent Government, Mises Institute, 1944, עמ' 219–221
  52. ^ Ludwig von Mises, Mises Institute, ‏2014-07-28 (באנגלית)
  53. ^ Ludwig von Mises, Nation, State, and Economy, Institute for Humane Studies series in economic theory, 1919 (המהדורה המקורית בגרמנית), עמ' 186
  54. ^ Ludwig von Mises, Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War, עמ' 50
  55. ^ Mises, Human Action, עמ' 168
  56. ^ Ralph Raico, Ralph Raico, "Mises on Fascism, Democracy, and Other Questions, Journal of Libertarian Studies (1996) 12:1 pp. 1–27
  57. ^ Ludwig von Mises, Liberalism: In The Classical Tradition, Third Edition, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית: Cobden Press & The Foundation for Economic Education, Inc., 1985, עמ' 51
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לודוויג_פון_מיזס&oldid=39148257"