לטקיה
 סמל לטקיה | |
 | |
| מראות מהעיר לטקיה | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז לטקיה |
| נפה | נפת לטקיה |
| שטח | 58 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 709,000 (2023) |
| ‑ צפיפות | 6,600 נפש לקמ"ר (2023) |
| קואורדינטות | 35°31′N 35°47′E / 35.517°N 35.783°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.elatakia.sy | |
לטקיה (בערבית: اللَاذِقِيَّة – א-לָּאדִ'קִיַּה) היא עיר הנמל העיקרית של סוריה המשמשת כבירת מחוז לטקיה הממוקמת בחוף הים התיכון.היא יושבת על חצי האי ראס זריה. לטקיה וסביבתה היא מרכזם של ארבעת השבטים העלווים, המתגוררים בה ובהרי אנסריה[1] ממזרחה. זהו אזור מוצאה של משפחת אסד, משפחת נשיאי סוריה מאז שנת 1970, ובה נמצא מעון הנופש והארמון של בשאר אל-אסד, נשיאה הנוכחי של סוריה.
ליד העיר יש מספר חופי רחצה וכמו כן היא קרובה לעיר העתיקה אוגרית. העיר נודעת בין השאר בגלל הטבק המיוחד שלה שמיושן בחביות אורן או אלון. בעיר שוכן בסיס חיל אוויר רוסי.
על פי הערכות, אוכלוסיית העיר מונה 709,000 תושבים. אוכלוסייתה גדלה מאוד כתוצאה ממלחמת האזרחים הסורית המתמשכת, שהובילה לזרם של עקורים פנימיים מאזורים המוחזקים על ידי המורדים. זוהי העיר הרביעית בגודלה בסוריה אחרי חלב, דמשק וחומס. היא גובלת בטרטוס בדרום, בחמה במזרח ובאידליב בצפון.
שמות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלטינית - Laodicea ad Mare; לודקיא בתלמוד הבבלי. השם הערבי תועתק לצרפתית כ-Lattaquié, ובאופן דומה לשפות רבות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור העיר היה מיושב עוד על ידי הפיניקים, שקראו למקום רָמיתה (בתעתיק ליוונית Ράμιθα), והיא נודעה ליוונים בשם לאוקה אקטה (Λευκὴ ἀκτή - חרטום יבשה לבן, או צוק חופי לבן). במרחק של 16 ק"מ מצפון ללטקיה נמצא האתר הארכאולוגי ראס שמרה, היא העיר אוגרית, שבה נמצא ארכיון ענק כתוב בכתב היתדות האוגריתי.
בשל מיקומה על חוף הים מדרום לאנטיוכיה, בירת הממלכה הסלאוקית נבנתה העיר על ידי סלאוקוס הראשון ונקראה על שם אימו (לאודיקה (אנ')) - לָאוֹדִיקֶיָה על החוף (Λαοδίκεια ἡ Πάραλος). העיר הפכה מרכז גדול לייצוא היין שיוצר בסביבתה.
במאה הראשונה לפני הספירה, נכבשה העיר על ידי פומפיוס הרומאי. הסנאט הרומאי מינה את פובליוס קורנליוס דולבלה לנציב סוריה, שהפכה לפרובינקיה והוא התבסס בלאודיקי. אך בהמשך הגיע לסוריה גאיוס קאסיוס לונגינוס, הנקרא בקיצור "קאסיוס". הוא היה סנטור ומצביא, שהורחק מרומא על ידי מרקוס אנטוניוס לאחר מעורבותו ברצח יוליוס קיסר. קאסיוס היה נחוש להקים לו צבא משלו. הוא פנה לקלאופטרה לעזרה בגיוס צבא וכסף, אך מהיותה אוהבת ומצדדת ביוליוס קיסר היא סרבה, ועזרה דווקא לדולבלה. לכן קאסיוס השתמש בצבא של הפרתים, אף על פי שהיו אויביה בנפש של רומא.
בחודש יוני של שנת 43 לספירה כבש קאסיוס את לאודיקי. דולבלה נהרג וקאסיוס הפך לשליט סוריה. במזרח העיר השתמר עד היום שער רומאי מימי קאסיוס. שלטונו של קאסיוס על סוריה היה בלתי מעורער באותו זמן. לאחר כיבוש לאודיקי, קאסיוס הקים בעיר מפקדה, אליה, בין השאר, באו נסיכויות אחרות לברך אותו, ולהביא לו מתנות.
ב־494 וב־555 חרבה העיר ברעידת אדמה וב־638 השתלטו עליה הערבים. ב-1097 נכבשה העיר על ידי הצלבנים וב־1188 נפלה בידי צלאח א-דין.
ממזרח ללטקיה, על רכס הרי אנצריה, נמצאת על צוק גבוה וסלעי מצודה הנקראת "מצודת סלאח א-דין". על פי חוקר המקרא בן-ציון לוריא, שמה הקודם של המצודה היה "מצודת בני ישראל", אולם הוא לא מצא את הסיבה לשם קדום זה.
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסוף 1930 עד 1936 הייתה העיר בירת סנג'ק לאטיקה, תחת המנדט הצרפתי ולאחר מכן הפכה לחלק מסוריה. בין השאר הוחתמו בולי סוריה שהיו בשימוש בין 1933 ו־1936 בחותמת לטקיה. במהלך תקופה זו התפתח נמל לטקיה שהיה עד אז נמל קטן יחסית לנמל הראשי של סוריה.
במהלך מלחמת יום כיפור התרחש ליד העיר קרב לטקיה, קרב ספינות הטילים הראשון בעולם בין חילות הים של סוריה ושל ישראל.
במהלך ההתקוממות בסוריה בשנת 2011 הופגזה העיר על ידי ספינות מלחמה וטנקים של הצבא הסורי ב-14 באוגוסט. ההפגזות כוונו בעיקר לעבר השכונה הפלסטינית בעיר, א-רמל, וגרמו לעשרות הרוגים ולבריחתם של אלפי תושבים.[2][3]
בתחומי העיר לטקיה שכן בסיס צי הים התיכון של הצי הסובייטי משנת 1967 ועד 1992. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בקיץ 2015 דווח כי שני מטוסי תובלה צבאיים מרוסיה נחתו בשדה התעופה על שם באסל אל-אסד בתחומי העיר עם 80 טונות מזון וסיוע הומניטרי, לאחר שזרמו דיווחים על מעורבות צבאית רוסית במלחמת האזרחים שם.
לטקיה היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכז העיר של היום והעיר העתיקה בנויים לפי עקרון התכנון העירוני הרומי של רשת רחובות צפון-דרום ומזרח-מערב מדויקים. בקצה המערבי של השדרה המרכזית, שדרות ירושלים (אל-קודס), נמצא המוזיאון העירוני ו'גן הפרחים'. בקצה המזרחי של השדרה נמצאת תחנת הרכבת ותחנת האוטובוסים המרכזית. במרכז השדרה המרכזית בלטקיה, שדרות ה-14 בראמאדן, מוצב פסלו של נשיא סוריה הקודם חאפז אל-אסד. מלבד המוזיאון העירוני נבנה בה לאחרונה מוזיאון לאומנות מודרנית. שדה התעופה של העיר נמצא 25 ק"מ מדרום למרכז העיר. העיר מאופיינת באווירת פתיחות שאיננה מוסלמית בגלל האוכלוסייה העלווית שלה ומרובים בה בתי הקפה.
נמל לטקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1948 אושרה תוכנית לבניית נמל מים עמוקים בלטקיה ובנייתו החלה בשנת 1958 בסיוע הלוואה של 6 מיליון דולר מערב הסעודית. בשנת 1951 הושלם השלב הראשון בבניה והנמל החל מטפל בנפח משמעותי של הסחורות הנכנסות לסוריה בדרך הים. עם השלמת בנייתו הפך נמל לטקיה לנמל העיקרי של סוריה לצורך יבוא ויצוא סחורות בדרך הים. עומקו המרבי של הנמל 14.5 מטר, המאפשר אף לאוניות גדולות להיקשר אל רציפיו. הנמל מנוהל על ידי חברה ציבורית בשליטת ממשלת סוריה. בלטקיה נמצא הנמל הצבאי הגדול של סוריה. דרך נמל זה הגיעו חלקי הכור האטומי של סוריה בדיר-א-זור, ספינות אספקת הנשק לסוריה ומשלוחי נשק איראני. נמל לטקיה משמש גם את צי הים השחור הרוסי, אם כי נמל טרטוס הוא הנמל הראשי של הצי הרוסי בים התיכון.
יהודים בלטקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרות חז"ל מוזכרת לטקיה בשם לודקיא פעמים רבות (לפעמים אף נקראת בקיצור בשם לוד, אך הכוונה לעיר זו ולא לעיר לוד[4]). במסכת שבת[5] מוזכר כי גר בה יהודי עשיר מאוד שזכה לעשירות מופלגת משום שהיה מכבד את השבת. במסכת מנחות[6] מוזכר כי אנשי לודקיא חיפשו לרכוש כמויות שמן גדולות שנקנו לבסוף בגוש חלב שבגליל. במסכת תענית[7] מוזכר כי שני אחים יהודים, פפוס ולוליינוס הוצאו להורג במרד התפוצות, עובדה המעידה על מרכז יהודי גדול בלטקיה.
יהודים ישבו בלטקיה גם בימי הביניים. הנוסע רבי בנימין מטודלה עבר בה בשנת 1170 ומספר: ”ומשם שני ימים לליגה, היא לודקיא, ובה כמו מאה יהודים ובראשם רבי חיים ורבי יוסף”.[8] באמצע המאה ה-13 כתב הנוסע רבי יעקב, שליח רבי יחיאל מפריס: ”...וכולן הן ערים בצורות, ומסיני הולכים ללודקיא ושם שתי כנסיות חשובות, האחת לאליהו ז"ל והשנית לעזרא ע"ה”.[9] ר' דוד דבית הלל מספר על מסעו בשנת תקפ"ד: ”...יש בה כעשר משפחות יהודים ילידי הארץ, הם נדיבי לב אבל בורים בלשון העברית ובמנהגי העברים, בית כנסת קטן להם ומנהגיהם כמנהג יהודי ארץ ישראל”.[10]
על פי רבי אשתורי הפרחי,[11] מיקומו של הר ההר המצוין בפרשת מסעי כנקודת הגבול הצפון-מערבי של ארץ ישראל היא בג'בל אל אקרע, מרחק חצי יום הליכה מצפון ללטקיה. ממזרח ומדרום ללטקיה זורם נהר זיפרון.[12]
בשנים 1882–1883 ניסתה קבוצה של 45 משפחות יהודיות, כולן פליטות הסופות בנגב, להתיישב באדמות שליד העיר ולהקים שם מושבה חקלאית. היוזמה להתיישבות הייתה של חברה נוצרית בריטית, ובראש המתיישבים עמד יחיאל מיכל פרידלנד. בשל קשיים ברכישת קרקע מתאימה ובשל חיכוכים פנימיים, התפוררה היוזמה עד מהרה והפליטים עזבו את המקום. חלקם היגרו לקפריסין, והאחרים חזרו לרוסיה ולבריטניה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערים התאומות של לטקיה הן:
סוסה, תוניסיה
מרסין, טורקיה
קונסטנצה, רומניה
רימיני, איטליה
גילאן, איראן- ג'נובה, איטליה
ילטה, הרפובליקה של קרים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה בר-ציון, בציי ערב לטקיה הנמל הסורי החדש, 'מערכות ים' 60,יולי 1962, עמ' 32.
- ירון הראל, לטקיה – מושבה נשכחת מתקופת העלייה הראשונה, קתדרה 74, דצמבר 1994, עמ' 86-62
- אורי קציר, כשהיהודים באו להתיישב בלטקיה (אורכב 15.10.2013 בארכיון Wayback Machine), בבלוג אפלטון
- "לוּדְקִיָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 2–3, באתר היברובוקס
- לטקיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לטקיה (סוריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמם הקודם של העלוואים הוא "נוציירים", ועל שמם נקראים ההרים ממזרח ללטקיה והחוף עד טרטוס - 'הרי אנצריה'
- ^ סוכנויות הידיעות, אסד: עצרנו את כל הפעילות נגד המפגינים, באתר nrg, 18 באוגוסט 2011
- ^ רועי נחמיאס וסוכנויות הידיעות, האו"ם: אלפי פליטים פלסטינים נמלטו מלטקיה, באתר ynet, 15 באוגוסט 2011
- ^ ראו קהלת רבה, פרשה ט', פסוק י'. ראו עוד רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, מאמר ראשון, ד"ה ותראה באבות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ח, עמוד ב'
- ^ אוצר המסעות, מסעות רבי בנימין, עמוד 24
- ^ אוצר המסעות, עמוד 70.
- ^ וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, ערך 'לודקיה'
- ^ כפתור ופרח פרק יא, בחלק 'הר ההר'.
- ^ תמונות נמצאות באתר הסורי של העיר.
