לדלג לתוכן

לפטיס מגנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לפטיס מגנה
Leptis Magna
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1982, לפי קריטריונים 1, 2, 3
שטח האתר 387.485 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות אתר מורשת עולמית בסיכון מאז 2016
מידות
שטח 387.485 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה המאה ה־7 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מאורעות אתרי מורשת עולמית בסיכון (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה לוב עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°38′18″N 14°17′26″E / 32.638331884068°N 14.290496459099°E / 32.638331884068; 14.290496459099

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קשת ספטימוס סוורוס בלפטיס מגנה

לפטיס מגנה (בפיניקית: 𐤋𐤐𐤒𐤉; בלטינית: Leptis Magna; בערבית: لبدة الكبرى, לבדה אל־כֻּבְּרַא) שנודעה גם בשמות לקטיס מגנה (Lectis Magna) או לפקיס מגנה (Lepcis Magna) הייתה עיר פיניקית, ברברית ורומית בחופה של צפון אפריקה. העיר קמה בשפך ואדי לבדה אל הים התיכון, והיא שוכנת כיום בפאתיה המזרחיים של העיר אל־ח'ומס, בירת מחוז אל־ח'ומס שבלוב, כ־130 ק"מ מזרחית לעיר טריפולי.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיאטרון הרומי בלפטיס מגנה

הפיניקים ייסדו במקום את העיר "לפקי" בתחילת האלף ה־1 לפנה"ס וזאת יושבה תחילה על ידיהם ועל ידי בני שבט הגרמנטים הברברי. קיימות ראיות ליישוב יווני במקום במחצית השנייה של המאה ה־7 לפנה"ס,[1] וייתכן שנוכחות זאת הביאה את קרתחדשת להתערב החל במאה ה־5 לפנה"ס לערך ולפרוס את חסותה על העיר. בתקופה זאת החלה לפטיס מגנה צוברת חשיבות כמרכז עירוני ומסחרי, והייתה למרכז חשוב של הפקת שמן מעצי זית. בתקופת המלך מסיניסה בראשית המאה ה־2 לפנה"ס ובהסכמת הרומאים, הייתה העיר לחלק ממלכת נומידיה הברברית, וזאת המשיכה ושלטה בעיר בפועל גם לאחר שהרומאים כבשו אותה לאחר המלחמה הפונית השלישית בשנת 146 לפנה"ס.

הרומאים צירפו את העיר לפרובינקיה של אפריקה בשנת 46 לפנה"ס, ונאלצה לשלם קנסות כבדים על תמיכתה ביריבי יוליוס קיסר בעת מלחמת האזרחים ברומא. אוגוסטוס וטיבריוס בנו את העיר מחדש לפי עקרונות התכנון העירוני הרומיים, והראשון הציב את אחד מלגיונותיו בצפון אפריקה, וסיפק לעיר הגנה, בתקופה הזאת (לכל המוקדם ב־5 לפנה"ס) העיר אורגנה מחדש על פי מאפיינים שלטוניים רומאיים. בתקופתו של הקיסר קלאודיוס הפכו רבים מתושבי העיר לאזרחים, היא כנראה קיבלה מעמד של מוניקיפיום בימי אספסיאנוס ובימי טראיאנוס הוענק לה מעמד של קולוניה. בתקופה זאת העיר התפשטה, הוקמה בה אמת מים והחל השימוש באבן שיש במבניה. הקיסר אדריאנוס הקים בה את "מרחצאות אדריאנוס" בשנת 137, אולם תנופה של ממש בפיתוח העיר החלה כאשר ספטימוס סוורוס, שהיה יליד המקום, היה לקיסר בשנת 193.

ההיפודרום (קרקס) בעיר

סוורוס פאר את העיר והקים בה מבני ציבור מונומנטליים, והציבה בקו אחד עם שתי עריה החשובות של צפון אפריקה באותה עת – אלכסנדריה וקרתחדשת. הוא בנה פורום חדש בעיר ושיפץ את רציפי הנמל, אם כי באופן שגרם לסתימת הנמל על ידי חול ועל כן כמעט ולא נעשה בהם שימוש. הוא כבש את השטחים המדבריים שמדרום לעיר, הקים בהם סכרים והפך אותם לקרקע חקלאית. לפי ההערכות בתקופה זאת התגוררו כ־100,000 איש בעיר.[2]

העיר החלה לשקוע במאה ה־3 בשל משבר מסחרי, ונינטשה חלקית. החל במאה ה־4 הייתה לפטיס מגנה ליעד להתקפות הברברים, אך זכתה בתקופת פריחה קצרה בימי תאודוסיוס הראשון בסוף המאה. בשנת 439 כבשו הוונדלים את העיר, ובהוראת מלכם גאיזריק נהרסו חומותיה כדי שתושביה לא יתמרדו כנגדו. עובדה זאת נוצלה בשנת 523 על ידי שבטים ברבריים שבזזו את העיר, אירוע ממנו העיר לא שבה והתאוששה. בשנת 533 כבש בליסאריוס את לפטיס מגנה עבור האימפריה הביזנטית וביצר אותה. הם קבעו בה את בירת האזור ושינו את יעוד הבזיליקה הרומית לכנסייה.

שרידי השוק
קשת סוורוס הניצבת מעל הקארדו במבט לכיוון צפון־מזרח

לאחר הכיבוש הערבי ב־643, שוב לא הייתה העיר יכולה למכור את תוצרתה החקלאית, בעיקר שמן, לשוקי אירופה, והיא גוועה. האתר כוסה בחולות אם כי תושבי כפרי האזור נטלו ממנו חומרי בנין ועשו בהם שימוש לצרכיהם. עבודות המחקר הראשונות באתר נערכו בשנות ה־20 של המאה ה־20, ומאז התחדשו מספר פעמים גם בסוף המאה ובמהלך ראשית המאה ה־21.

האתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפטיס מגנה נחשבת למופת לתכנון עירוני רומי, ובשל כך ששכנה תחת שכבת חול משך מאות שנים, היטיבו אתריה להשתמר. מבני העיר המשתרעים על פני תא שטח בצורת משולש, שאורך כל אחת מצלעותיו באורך של כקילומטר, משלבים סגנון רומי מאוחר עם השפעות אפריקאיות ומזרחיות. שרידי המבנים הפיניקים בעיר מועטים בשל כך שהעיר הרומית נבנתה מעליהם, אולם במקום זוהו נקרופוליס פיניקי ששכן מתחת לתיאטרון ושרידי אתר פולחני בו הוקרבו בעלי חיים (ולא ילדים, כפי שהפיצו הרומאים על אויביהם הקרתחדשתים).[3] המבנים הרומיים הבולטים בעיר הם מבני הפורום והבזיליקה ששימשה לאחר מכן ככנסייה ופסליה נותרו במקומם, וכן התיאטרון וההיפודרום (קרקס). הנמל העתיק שהוקם בתקופת נירון, משתרע על פני אגן מלאכותי בשטח של 10.2 הקטאר, והוא השתמר היטב על רציפיו, ביצוריו ושטחי האחסון שבו.

המבנה הידוע בעיר הוא קשת ספטימיוס סוורוס, שהיא טטרפילון שהוקם לכבודו במפגש הקארדו והדקומנוס מקסימוס של העיר. מועד הקמת המבנה איננו ידוע במדויק, אך סביר שהוקם סמוך לעליית ספטימוס סוורוס לשלטון, בשנת 193, וככל הנראה בין 194 ל־202, עת ביקר הקיסר בעיר. השער עשוי מאבן גיר וייתכן שהיה מבנה קדום שחודש ועוטר. השער רבוע ולא מלבני, ואף כי הדבר אינו ייחודי, הוא נחשב לנדיר. ארבע פינות השער פונות לארבע רוחות השמיים, ובצלעותיו קבועות ארבע קשתות מהן יצאו הקארדו והדקומנוס. הקארדו הוליך לכיוון צפון־מזרח אל נמל העיר, והדקומנוס היה חלק מהדרך שהובילה מאלכסנדריה במזרח לקרתחדשת במערב. השער שימש כקילומטר אפס של העיר ולידו ניצבה אבן מיל. המבנה הניצב באתר כיום הוא משוחזר בחלקו, שכן חלק מעיטוריו ותבליטיו הועברו למוזיאון בטריפולי, ואחרים נגנבו, ככל הנראה, במהלך השנים או קבורים באדמה בסביבותיו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לפטיס מגנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Outline History of the Hadrianic Baths at Leptis Magna
  2. ^ Golden Age
  3. ^ אתר Livius
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
Flag of Libya
Flag of Libya
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בלוב
האתר הארכאולוגי בלפטיס מגנה • האתר הארכאולוגי בקירנה • האתר הארכאולוגי בסברתה • העיר העתיקה ברדאמס • אתר אומנות הסלע בתדרארת אכאכוס
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לפטיס_מגנה&oldid=37703196"