מיתולוגיה פרסית

מקורה של המיתולוגיה הפרסית הקדומה באווסטה של זרתוסטרא, שתאריכה המשוער הוא בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס (יש המעריכים אף למאה ה-10 וה-11 לפני"הס). דת זרתוסטרא הייתה הדת השלטת בפרס עד המאה השביעית לספירה, אז תפס האסלאם את מקומה. המיתולוגיה של זרתוסטרא מבוססת על תפיסה דואלית של היקום, כאילו הוא נתון באופן נצחי במלחמה בין הטוב לרע.

בתקופת האסלאם ננטשה האלילות, אולם המיתוס העממי הפרסי לא קפא על שמריו. את התרומה הגדולה לו הרים המשורר פירדוסי, אשר שורר על גיבוריה האגדיים הקדומים של הארץ.

סיפורי האווסטה

אהורה מאזדה, אדון החוכמה, הוא האל הטוב הראשי בפנתיאון הפרסי. לצדו מצויים אלים שמעלתם פחותה ונוצרו בידי אהורה מאזדה עצמו. מול אהורה מאזדה ניצב אנגרה מאינו, רוח הרשע עם צבא השדים שלה, המהווה כוח נגד לאהורה מאזדה ואליו.

תיאורי הבריאה באווסטה הם מפורטים. מרכזי הוא מקומה של האש, שחמישה סוגים ממנה נוצרו, כל אחד מהם בעל קדושה אחרת.
בסיפורי אווסטה מסופר גם כיצד נוצרו החיות. אהורה מאזדה יצר שור מפלצתי, אך עד מהרה התברר כי אין ביצור הפרא כל תועלת. אחד האלים הכה אותו בחרב וממנו פרצו כל היצורים החיים.

בני האדם היו האחרונים להיווצר. רוחו של האדם הראשון התקיימה אלפי שנים אולם גופו נוצק רק בשלב מאוחר יותר מזיעתו של אהורה מאזדה. לא תמיד שמרו בני האנוש על נאמנות לאל הטוב וחלקם ערקו לשורות יריבו אנגרה מאינו, אולם באחרית הימים יבוא המושיע אשר ינתץ כליל את ממלכתו של האל הרע.

השליט יימה, הרועה הגדול, היה הראשון אליו נגלה אהורה מאזדה. הוא שלט אלף שנים בארץ. מדי שלוש מאות שנה גדל מספר האנשים עד כדי כך שהארץ לא יכולה הייתה יותר להכילם, אז ציווה עליה יימה להתרחב, והיא גדלה בשליש. לאחר מכן ידע האל שמבול של שלג גדולה עומדת לבוא על הארץ. הוא ציווה על יימה להכין תיבה ולתוכה להכניס את מיטב המין מכל חי, מכל פירות ומכל עץ. יימה רקע על הארץ והפכה לטיט. מהטיט נעשתה התיבה. בתיבה התנהלו חיי אושר במשך ימים רבים.

סיפורם של רוסתם וסוהראב

ערך מורחב – רוסתם

עלילות ספר המלכים (שאהנאמה) של פירדוסי מתחילות עוד בזמן שלפני המצאת דת זרתוסטרא. אחת האגדות המפורסמות בו היא האגדה על רוסתם וסוהראב.

רוסתם, אשר נולד לאמו הנסיכה רודאבה בניתוח קיסרי שבוצע באמצעות משחת פלאים, גדל להיות לוחם גיבור. באחד הימים, בעת שהלך בעקבות סוסו שנגנב, הגיע רוסתם לממלכה קטנה ובה ערכו לכבודו סעודה מפוארת. בתו של מלך המקום התגנבה אל מיטתו בלילה והתוודתה לפניו שאנשיה גנבו את הסוס על מנת להוליד ממנו סייח, והיא עצמה חושקת ברוסתם על מנת ללדת ממנו ילד. רוסתם נעתר וביקש את ידה. אחר הנישואין בילה הזוג הצעיר רק את ליל הכלולות יחדיו. מיד אחריו שב רוסתם אל מלחמותיו. לפני שיצא הניח בידי אשתו קמע, והורה לה כי אם ייוולד להם בן, תקשור את הקמע על זרועו, ואם בת - תניחו על ראשה.

כעבור תשעה חודשים נולד סוהראב. אמו, שלא רצתה שהאבא ייקח את הבן למלחמותיו, שלחה לו שליחים שבישרוהו כי נולדה לה בת. הבן גדל ודמה בכול לאביו. בגיל עשר אחזה בו התשוקה לרכוש לעצמו שם. גמלה בלבו ההחלטה לחבור למלך אפרסיאב אשר יצא להילחם ברוסתם, ובדרך זו להיפגש לבסוף עם אביו ולהצטרף אליו. ואכן, סוהראב נכנס אל שורותיו של אפרסיאב השועט קדימה ותהילתו התפשטה בכל מקום.

לבסוף נפגשו מחנה אפרסיאב ומחנה רוסתם למלחמה. סוהראב תר אחרי אוהל אביו, אך אפרסיאב הערמומי הורה לספר לו שרוסתם עדיין לא הגיע. בינתיים קרא סוהראב לכל לוחם מאנשי רוסתם המעוניין לקרוא עליו תיגר להתייצב מולו. איש לא נאות, ורוסתם, מציג עצמו כמשרתו של רוסתם, נאלץ להציל את כבוד אנשיו ולהתעמת עם הצעיר. עלה בלבו החשד שזהו בנו, אך הוא ביטלו, שהרי ידע שנולדה לו בת.

האב והבן נאבקו זה בזה, אך ללא הכרעה. אחרי לילה של מנוחה שבו היריבים לקרב נוסף. במהלכו נפל רוסתם וחרבו של סוהראב הייתה על צווארו, אולם אז נחלץ רוסתם בקוראו: "בפרס אנו כורתים את ראש היריב רק אחר נפילתו השנייה". ביום השלישי התחדש הקרב ויד רוסתם הייתה על העליונה, הוא תפס את פגיונו ונעצו בסוהראב.

אז נאנח הילד ואמר:"באתי למצוא את אבי ומצאתי את מותי, אולם אתה, גם אם תתחבא כדג במעמקי האוקיינוס או ככוכב במרומי השמים - נקמת אבי תרדוף אותך".
"מה שם אביך ?", "רוסתם". עלטה נפלה על רוסתם והוא צנח לקרקע. כאשר קם ביקש ראיה לאמיתות דברי הילד. "פתח את שריוני וראה כי קמע קשור על זרועי". יאוש אחז ברוסתם אשר ביקש לשים קץ לחייו, אך בנו הגוסס מנע זאת ממנו. "מוטב לי לקצץ את ידי ולשבת כל ימי באפלה קודרת" קרא האב ביאוש.

קישורים חיצוניים

• מיתולוגיה פרסית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)