נבחרת ניו זילנד ברוגבי

נבחרת ניו זילנד ברוגבי
**New Zealand national rugby union team**
מידע כללי
כינוי	All Blacks
התאחדות	התאחדות הרוגבי של ניו זילנד
מאמן	סטיב הנסן
קפטן	ריצ'י מקקאו
מירב השערים	דן קרטר (1579)
מירב ההופעות	ריצ'י מקקאו (147)
	www.allblacks.com
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
	אוסטרליה 3 - 22 ניו זילנד ; 15 באוגוסט 1903
הניצחון הכי גדול
	ניו זילנד 145 - 17 יפן ; 4 ביוני 1995
ההפסד הכי גדול
	אוסטרליה 28 - 7 ניו זילנד ; 28 באוגוסט 1999
גביע העולם ברוגבי
הופעות	8
ההישג הטוב	מקום 1 (1987, 2011, 2015)

נבחרת ניו זילנד ברוגבי, המכונה "אול בלאקס" (All Blacks) מייצגת את ניו זילנד בתחרויות בינלאומיות של רוגבי יוניון, בהן גביע העולם ברוגבי.

זוהי הנבחרת המצליחה ביותר בענף: מאז ערכה את משחקה הרשמי הראשון ב-1903, היא ניצחה ב-77.12% מהמשחקים בהם השתתפה (נכון לנובמבר 2021),^[1] ומאז החל ארגון וורלד רוגבי להנהיג דירוג עולמי, היא עמדה בראשו יותר מכל נבחרת אחרת, ומעולם לא דורגה מתחת למקום השלישי. רק חמש נבחרות גברו עליה (נבחרות אוסטרליה, אנגליה, דרום אפריקה, ויילס וצרפת), וגם מול נבחרות אלה היא מחזיקה במאזן ניצחונות חיובי. היא מחזיקה בשיא הזכיות בגביע העולם (ביחד עם דרום אפריקה) עם שלוש זכיות (1987, 2011 ו-2015), והיחידה שעשתה זאת פעמיים ברציפות. בנוסף, סיימה פעם אחת במקום השני (1995), פעמיים במקום השלישי (1991 ו-2003) ופעם אחת במקום הרביעי (1999). כמו כן, זכתה ניו זילנד 13 פעמים בטורניר אליפות הרוגבי, בו היא מתמודדת מדי שנה עם נבחרות אוסטרליה, ארגנטינה ודרום אפריקה, מתוך 19 פעמים בהן נערך הטורניר.

אחד המאפיינים המזוהים עם הנבחרת הוא ריקוד ההאקה המאורי ששחקניה נוהגים לבצע לפני כל משחק, מנהג שכיום נהוג בכל נבחרות הספורט של ניו זילנד. צבע מדי הנבחרת הוא שחור, וסמלה של הנבחרת הוא דגל שחור ועליו עלה שרך כסוף.

היסטוריה

הרוגבי הגיע לניו זילנד מאנגליה ב-1870, והמשחק הראשון נערך באותה שנה בין שתי קבוצות של סטודנטים מנלסון. מועדון הרוגבי הראשון במדינה, קאנטרברי רוגבי פוטבול יוניון הוקם ב-1879, וב-1892 נוסדה התאחדות הרוגבי של ניו זילנד. ב-1893 הוקמה לראשונה נבחרת ניו זילנדית, והיא נסעה לאוסטרליה, שם קיימה עשרה משחקים מול קבוצות מקומיות, וניצחה בתשעה מהם. בשנה שלאחר מכן הגיעה לניו זילנד הקבוצה האוסטרלית ניו סאות' ויילס ואראטאס, ובמשחק הביתי הראשון של הנבחרת, הפסידה 6–8.

ב-15 באוגוסט 1903, ערכה נבחרת ניו זילנד את משחקה הרשמי הראשון מול נבחרת לאומית, נבחרת אוסטרליה. במשחק, שנערך בסידני לעיני 30 אלף צופים, ניצחה ניו זילנד 3–22. ב-1905 יצאה הנבחרת למשחקים באיים הבריטיים, אז גם דבק בה הכינוי "All Blacks".

ב-1976 הייתה הנבחרת במרכזה של שערורייה בינלאומית, כאשר יצאה למשחק בדרום אפריקה מול הנבחרת המקומית. באותה העת, החרימו את דרום אפריקה גופים בינלאומיים רבים, ובהם הוועד האולימפי הבינלאומי, בשל משטר האפרטהייד. כמה מדינות אפריקאיות דרשו מהוועד האולימפי להשעות את ניו זילנד, ומשזה סירב, החליטו 28 מדינות, מרביתן מאפריקה, להחרים את אולימפיאדת מונטריאול (1976). ב-1985 אסר איגוד הרוגבי של ניו זילנד על הנבחרת לנסוע לדרום אפריקה, וב-1986, לאחר שקבוצת שחקנים ניו זילנדית נסעה לדרום אפריקה למשחק לא רשמי, החליט האיגוד להשעות את שחקני הנבחרת שהיו ביניהם משני משחקים.

ב-1987 אירחה ניו זילנד את גביע העולם הראשון ברוגבי, יחד עם אוסטרליה. במשחק הגמר שנערך באוקלנד, גברה על צרפת בתוצאה 9–29. בגביע העולם הבא, שנערך ב-1991 באיים הבריטיים ובצרפת, הייתה הנבחרת הניו זילנדית מבוגרת יחסית. היא העפילה לשלב חצי הגמר, בו הפסידה 6–16 לנבחרת אוסטרליה. בגביע העולם שנערך ב-1995 בדרום אפריקה, העפילה לשלב הגמר, בו הפסידה לדרום אפריקה 12–15 לאחר הארכה. באליפות זו בלט שחקן הכנף של הנבחרת - ג'ונה לומו, שרשם שבעה טריים בחמישה משחקים.

בגביע העולם שנערך ב-1999 בוויילס, סיימה ניו זילנד במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת צרפת 31–43, ובמשחק על המקום השלישי הפסידה לדרום אפריקה בתוצאה 18–22. התוצאה נחשבה לכישלון, והמאמן, ג'ון הארט, התפטר. בגביע העולם שנערך באוסטרליה ב-2003 סיימה במקום השלישי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר למארחת 10–22, וגברה על נבחרת צרפת 13–40 במשחק על המקום השלישי. בגביע העולם שנערך בצרפת ב-2007 נחשבה ניו זילנד לאחת המועמדות המובילות לזכייה. בשלב הבתים, בו התמודדה מול נבחרות איטליה, סקוטלנד, פורטוגל ורומניה, ניצחה בכל המשחקים בהפרשים שנעו בין 40 ל-95 נקודות. עם זאת, נעצרה כבר בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד למארחת, צרפת, בתוצאה 18–20. היה זה גביע העולם היחיד בהיסטוריה בו לא הצליחה להעפיל לשלב חצי הגמר.

בשנת 2011 אירחה ניו זילנד את גביע העולם. בשלב הבתים שיחקה מול נבחרות טונגה, יפן, צרפת וקנדה. היא ניצחה בכל במשחקים בהפרש שבין 20 נקודות (מול צרפת) ל-76 (מול יפן). בשלב רבע הגמר ניצחה את ארגנטינה 10–33, ובחצי הגמר גברה על אוסטרליה 6–20. במשחק הגמר שוב נפגשה עם צרפת, ולאחר שגברה עליה בתוצאה 7–8, הוכתרה בפעם השנייה בתולדותיה כאלופת העולם, ולראשונה מזה 24 שנים.

בגביע העולם שנערך ב-2015 באנגליה שוב הגיעה ניו זילנד כמועמדת פייבוריטית לזכייה. היא ניצחה בכל משחקיה בשלב הבתים, בו התמודדה עם נבחרות ארגנטינה, גאורגיה, טונגה ונמיביה. בשלב רבע הגמר הביסה את סגניתה היוצאת, צרפת, בתוצאה 13–62. בחצי הגמר גברה על דרום אפריקה 18–20, ובמשחק הגמר ניצחה את אוסטרליה 17–34. בכך, הייתה ניו זילנד לנבחרת הראשונה בהיסטוריה שזוכה בפעם השלישית בגביע העולם, ולראשונה שמגנה על תוארה וזוכה בו פעמיים ברציפות.

בגביע העולם שנערך ב-2019 ביפן עברה ניו זילנד את הבית המוקדם עם ניצחון עם יריבתה העיקרית, נבחרת דרום אפריקה, וניצחונות גבוהים על קנדה ונמיביה. משחק נוסף, מול איטליה, בוטל בשל תנאי מזג אוויר קשים ונרשם רשמית כתיקו. ברבע הגמר ניצחה ניו זילנד בקלות את אירלנד, אך בחצי הגמר נוצחה במפתיע על ידי אנגליה ואיבדה את תוארה.