נדר

נֶדֶר הוא התחייבות, הבטחה או שבועה של אדם – לאלוהים, לעצמו או לאדם אחר – לשמור על כלל מסוים או לעשות מעשה כלשהו או להימנע ממנו, לעיתים במסגרת חליפין דתי. דוגמאות לנדרים: נדרים דתיים ונדרי נישואים.

נדרים דתיים

במקרא

במקרא מופיעים סיפורים רבים שבהם נזכרים נדרים. כך, לדוגמה, עבדו של אברהם, שנשלח למצוא אישה לבנו, יצחק, נדר נדר. יעקב נדר נדר כשנמצא במצב של חוסר ודאות וסכנות עתידיות, לאחר שברח מאחיו עשיו ועמד לצאת מארץ כנען; מאוחר יותר הזכיר לו האל את נדרו. בני ישראל, כשעברו בנגב בדרכם לעבר הירדן והותקפו על ידי מלך ערד, נדרו נדר קיבוצי. חנה, שהייתה עקרה וביקשה ללדת בן, נדרה נדר להקדיש את הבן שייוולד לה לעבודת אלוהים; בנה הוא שמואל הנביא, שהוקדש להיות כהן לאלוהים. אחר שהמלחים השליכו את יונה לים, ”וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה את ה' וַיִּזְבְּחוּ-זֶבַח לה וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים”. ”וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה [...] וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיהוָה” (יונה, ב', ב'–י').

בדת הכנענית

ערך מורחב – כתובות נדר פיניקיות

הכנענים נהגו לנדור נדרים דתיים לאלוהיהם, בדומה לנדרים המופיעים במקרא. נדרים כאלה מופיעים, למשל, באגדת כרת: כאשר כרת יוצא למדבר להביא עמו את אשתו המיועדת, מרת חרי, הוא עובר במקדש אשרה ונודר לה: ”אם חרי לביתי אקח, אביא העלמה לחצרי, משנה משקלה כסף אתן, ופי שלושה חרוץ!”. לאחר שחוזר כרת עם מרת חרי והיא מולידה לו בנים ובנות כפי נדרו, מספר האגדה מספר כי האשרה זוכרת את נדרו של כרת, ושואלת האם כרת הפר את נדרו ומוצא פיהו, כלומר כרת לא קיים את נדרו. בעקבות הפרת הנדר באה על כרת מחלה אנושה, שהאלים לא הצליחו לרפא על התערבותו של אל. גם באגדת אקהת דנאל נודר נדר, בו התנאי הוא שבעל ימלוך, אך המשך הנדר לא התפרש.

בתקופות מאוחרות יותר, הפיניקים, ובעיקר הפוּנים מעבר לים, נהגו לנדור לאליהם שיציבו להם מצבות, ולאחר שאליהם שמעו את קולו וברכו את הנודר (לפי הנוסח הקבוע במצבות), הוא הציב לכבודם את המצבה. מצבות אלה נמצאו לאלפים, בעיקר בקרתחדשת, וידועות ככתובות נדר פיניקיות. לרוב נידרו המצבות לתנת ובעל חמן, אך לעיתים נידרו לאלים אחרים - מאחת הכתובות עולה שאדם נדר מזבח נחושת לאשמן, אל הרפואה, אם ירפא אותו.

בדת הרומית

הדת הרומאית עודדה נדרים לאלים בשם המדינה, כך שהנודר נתון בחוב עד שימלא את נדרו. במלחמות נהגו הרומאים לנדור נדר למרס, שאם יעזור לנודרים בקרב, יקריבו לו כמות גדולה של קורבנות חיות.

ביהדות

ערך מורחב – נדר (יהדות)

ביהדות, קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, מצווה הנלמדת מהפסוקים ”ככל היוצא מפיו יעשה” (במדבר, ל', ג') ו”מוצא שפתיך תשמור” (דברים, כ"ג, כ"ד). העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של ”לא יחל דברו” (במדבר, ל', ג'). מצווה זו, בשונה מרוב דיני התורה, חלה גם על קטן הסמוך לגיל מצוות, שלו מוצמד הכינוי "מופלא הסמוך לאיש". לצד המצווה לקיים נדרים, ישנה דעה בקרב חז"ל הרואה בעצם קבלת הנדר דבר שלילי, אפילו אם הוא מקוים.

לפי ההלכה, קיימים מספר סוגי נדרים, בהם נדרי איסור (אדם יכול לאסור על עצמו חפץ או מעשה מסוים), נדרי הקדש (הקדשת קורבן), נדרי נזירות (קבלת אדם על עצמו להיות נזיר), נדרי תענית ונדרי מצווה (נדר לקיים מצווה כלשהי שנועדו לזירוז בעלמא).

לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא לנדור לאחר חורבן המקדש להקדש, מקובל כיום לנדור (אם בכלל) אך ורק על מנת לתת תרומה לבית הכנסת או לצדקה, ויש המקפידים לסייג גם התחייבות זו באמירת "בלי נדר".

דיני התרת נדרים והפרת נדרים מבוארים בפירוט במסכת נדרים שבתלמוד הבבלי.

בנצרות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

באסלאם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בדתות אחרות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

קישורים חיצוניים

ערך מילוני בנושא נדר, בוויקימילון

• נדרים, דף שער בספרייה הלאומית
• נדר, במהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה (1911)
• נדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)