ניקולאה מילסקו

ניקולאה מילסקו
Nicolae Milescu

ניקולאה מילסקו - בבול של רפובליקת מולדובה
ניקולאה מילסקו - בבול של רפובליקת מולדובה
לידה	1636 וסלוי, מולדביה
פטירה	1708 (בגיל 72 בערך) מוסקבה, רוסיה הצארית
ענף מדעי	גאוגרפיה
מקום מגורים	רומניה, רוסיה
הערות	היה גם דיפלומט ובעל התפקיד הבכיר של ספטאר בחצר נסיכי מולדובה.
תרומות עיקריות
תיאור המסע לסין והסיביר המזרחית

ניקולאֶה מילֶסקו ספטארול (ברומנית: Nicolae Milescu Spătarul; ניקולאיֶה מילסקו ספטארול; ברוסית:Николай Гаврилович Спафарий או Николае Гаврилович Милеску; ניקולאי גברילוביץ' ספאפארי או ניקולאי גברילוביץ' מילסקו; 1636–1708) היה סופר, נוסע, גאוגרף ודיפלומט רומני ממולדובה, שהתיישב ברוסיה. הוא מוכר כ"ניקולאה מילסקו ספטארול" בגלל היותו בעל התפקיד הבכיר של ספטאר בחצר שליטי מולדובה. התפרסם במיוחד לאחר מסע דיפלומטי כושל לסין בשירות הצאר אלכסיי הראשון, בעקבותיו פרסם ספר ברוסית בו תיאר את מסעו.

מוצאו ולימודיו

מילסקו נולד באחוזת מילשט על יד וסלוי במולדובה לאציל (בויאר) ממוצא יווני בשם גבריל שמוצאו ככל הנראה, מפלופונסוס. בין השנים 1648–1653 למד בבית הספר הגדול של הפטריארכיה היוונית בקונסטנטינופול אצל מורים כמו גבריאיל ולאסיוס ויואניס קריופיליס, ובפדובה באיטליה. היה פוליגלוט - ידע היטב רומנית, יוונית עתיקה, יוונית מודרנית, טורקית, סלאבית כנסייתית עתיקה, לטינית ורוסית.

פעילותו בשרות נסיכי מולדובה ולאכיה

כשחזר למולדובה מלימודיו מונה בשנת 1653 מזכירו (grămătic) של הנסיך גאורגה שטפאן. בשנת 1655, בעת מסע עם הנסיך למנזר ניאמץ (Mănăstirea Neamţ) גילה שם מסמכים חשובים על אודות מלוכתו של הנסיך המולדבי אלכסנדרו הטוב מהמאה ה-15. משנת 1659 עבר לשירות הנסיך גאורגה גיקה ועבר יחד איתו ממולדובה לוולאכיה. אחרי שהועלה על ידו לתפקיד של "ספטאר", התפרסם כל חייו כניקולאה מילסקו ספטארול (ה"ספטאר").ׁ בוולאכיה אף מונה כספטאר גדול (mare spătar). בשנת 1660 חזר זמנית למולדובה בשרות הנסיך הצעיר שטפניצה לופו.

בשנים 1660 -1664 נשלח כקפוּקַחיה (שגריר) של ולאכיה בשער העות'מאני. מילא משימות דיפלומטיות גם בשוודיה ובגרמניה כשבשנים 1664–1667 ליווה את הנסיך לשעבר גאורגה שטפאן בגלות בסטוקהולם ובשטטין. אחרי שב 1666 נפגש בשוודיה עם דיפלומט צרפתי, ביקר בשנה הבאה 1667 גם בצרפת בחצרו של לואי ה-14 בניסיון לגבש ברית חדשה נגד הטורקים.

כריתת אפו

בשנת 1668 שב למולדובה שם נחשף כקושר נגד הנסיך איליאש אלכסנדר, יש אומרים מתוך מניעים להתמנות הוא עצמו כנסיך. הקשר התגלה וניקולאה מילסקו נענש על ידי כריתת אפו. מאז קיבל את הכינוי Cârnul " אף סולד". (לפי הכרוניקה של יון נקולצ'ה מתחילת המאה ה-18, הקשר וכריתת האף התרחשו בזמנו של הנסיך שטפניצה לופו, אך על סמך מקורות אחרים ומפני שהדברים לא מסתדרים טוב כרונולוגית עם אירועי חייו, בערך על מילסקו באנציקלופדיה בריטניקה וגם בוויקיפדיה הרוסית האירועים ממוקמים בעת מלכותו של איליאש אלכסנדרו). אחרי כישלון הקשר ברח מילסקו לקונסטנטינופול.

בגלות פעילותו ברוסיה

מהדורה משנת 1882 מודפסת בסנט פטרבורג של רשמי מסעו של ניקולאה מילסקו מסיביר לסין

אחרי שהיה בוולאכיה בחצרו של גריגורה גיקה שאותו הכיר בבירה העות'מאנית הגיע מילסקו לחצרו של פרידריך וילהלם, הנסיך הגדול של ברנדנבורג שם עבר ניתוח פלסטי מוצלח באף . בשנת 1671 ,לפי המלצת הפטריארך של ירושלים, דוסיתיי השני, שלפמלייתו הצטרף, ביקר ברוסיה והתקבל לשירותו הדיפלומטי של הצאר אלכסיי הראשון כמתורגמן ואחר כך כראש צוות המתורגמנים. הזמנתו למוסקבה באה ממי שהיה אחראי על מדיניות החוץ של הצאר, ארטימון מטבייב (1625 - 1666).

ב-1674 ניהל שיחות מטעם הצאר עם הנסיכויות הרומניות מתוך ניסיון לרתמן לתוכניות הרוסיות נגד האימפריה העות'מאנית. בשנים 1675–1678 ממלא שליחות דיפלומטית בשם הצאר בסין. מאוחר יותר ב-1695 ליווה את הצאר הצעיר פיוטר אלכסייביץ' במערכתו באזוב.

מילסקו הוערך מאוד על ידי פטר הגדול. לפי האנקדוטה המסופרת בכרוניקה של יון נקולצ'ה, כשבמסגרת תוכניות המודרניזציה, הצאר החליט על גילוח זקני הבויארים הרוסים, לניקולאה מילסקו נפל הכבוד להיות מגולח בידי הצאר עצמו.

מסעו בסין

מפת מסלול מסעו של מילסקו בבול ממולדובה

כאמור, ב-1675 יצא מילסקו למשימתו הדיפלומטית לסין עם פמליה של 150 אנשים, כולל תגבורת צבאית. הוא התבקש לדון עם הסינים על תקריות בגבול הרוסי - סיני, להגיע איתם להסכמי סחר ולבקר באזורים על יד נהר האמור. שנכנסו באותה תקופה לשליטה רוסית. משלחת קודמת בשנת 1656 בראשותו של פיודור באייקוב שלא כיבד את כללי החצר הקיסרי בבייג'ינג, לא השיגה יעדים אלה.

בהגיעו ליניסייסק מילסקו שלח אל הקיסר קנג הסי את אחד מאנשיו, איגנטי מילובנוב על מנת לידע את הסינים על מטרות הביקור. מילובנוב היה האירופי הראשון שחצה את נהר האמור לתחום סין והגיע לבייג'ינג בדרך הקצרה ביותר. מילסקו נסע בעקבותיו ולבסוף חנה על גדת הנהר נוני (נן) במנצ'וריה שם חהמתין לחזרתו של מילובנוב. הלה המשיך בחזרה למוסקבה והביא לצאר דו"ח ראשון.

במאי 1675 חצה מילסקו את מנצ'וריה והגיע גם הוא לבייג'ינג, אולם שליחותו הדיפלומטית נכשלה והוא חזר לסיביר באותו מסלול באביב 1677.

בעקבות המסע בסין

ביומן מסעו הנקרא "הספר שבו מתואר המסע דרך סיביר, מן העיר טובולסק עד לגבול סין" מתאר מילסקו את המסלול החלק האמצעי של הנהר אוב, של יובליו אירטיש וקט, כמו כן של אנגרה. הוא שיער כי מקור הנהר אוב הוא האגם טלצקויה בהרי אלטאי, הניזון ממימי הנהרות בּיָה וקטוּן.

מילסקו היה הראשון שתיאר את האגם באיקל על הנהרות הנשפכים אליו - סלנגה, ברגוזין, אנגרה עילית, ואת האי אולחון, והיה הראשון שציין גם את עומקו הקשה למדידה של האגם.

המלומד המולדבי השתמש באצטרולב לקביעת קואורדינטות של יישובים מסוימים. הנתונים שאסף שימשו מאוחר יותר את הישועים שחקרו את סין. בסין מילסקו ומלוויו פגשו שליחים קתולים ממערב אירופה בראשם האסטרונום הישועי הפלמי פרדיננד פרביסט (1623-1688 Verbiest Ferdinand) שלימד את הקיסר קנסי אסטרונומיה ומתמטיקה. שתי המשלחות אף דנו ביחד סוגיות מדעיות אחדות. בחזרתו למוסקבה כתב ניקולאה מילסקו שלוש עבודות הנוגעות למסע: יומן המסע, דו"ח המשלחת ותאור של סין.

בכתביו סיכם מילסקו את הידע שהצטבר עד אז על אודות סיביר המזרחית. אף על פי שטעה כשהאמין שנהר האמור הוא הארוך בעולם מנה ללא שגיאות את יובליו ובראשם -סונגרי. כמו כן תיאר נכון את היווצרות אמור מהמפגש בין ארגון ושילקה (זו האחרונה נוצרה משני נהרות): אינגודה ואונון.

מילסקו חשב בטעות שקיים גם רכס הרים גדול באזור בין הנהרות לנה ואמור, המחבר את האגם באיקל עם הים אוחוצק (תאוריה זו הוחזקה על ידי גאוגרפים רבים עד לאמצע המאה ה-20). הוא תיאר גם את המזקקות שהיו קיימות בסיביר, ומסר מידע על האי סחלין (אותו חשב עוד יותר גדול ממה שהוא באמת), תוך "איחודו" השגוי עם האי הוקאידו השכן לו מדרום.

מאוחר יותר השתתף מילסקו בהכנות לשליחותו של פיודור גולובין לסין.

הוא נפטר במוסקבה בשנת 1708.

צאצאיו

נכדו של ניקולאה מילסקו, הספטאר יורי סטפאנוביץ' מילסקו או "ספאפארי" (תעתיק של המילה הרומנית ספטאר ברוסית), היגר לרוסיה בפמלייתו של השליט דימיטריה קנטמיר בשנת 1711 אחרי כישלון מסעו של פטר הגדול בנסיכויות הרומניות. הנין שגדל ברוסיה שינה את שם משפחתו "ספפארי" לשם בעל משמעות דומה ברוסית -מצ'ניקוב (מ"מצ'ניק"- בעל חרב). צאצאים מאוחרים יותר של ניקולאה מילסקו היו חתן פרס נובל איליה איליץ' מצ'ניקוב ואחיו, לב איליץ' מצ'ניקוב.

הנצחה

• הספרייה המחוזית בעיר הולדתו וסלוי נקראת על שמו.
• פסלי דיוקן שלו הוצבו בחזית המוזיאון המחוזי בעיר וסלוי וב"שדרת הקלאסיקונים" בעיר קישינייב.
• 2002- רפובליקה מולדובה הנפיקה שני בולים לזכרו
• 31 באוקטובר 2011- הבנק הלאומי של רומניה הטביע מטבע כסף מיוחד לזכרו.

עבודותיו

• תרגום לרומנית של הקטכיזם האורתודוקסי של הפטריאך אתנאסיוס מאלכסנדריה 1661
• תרגום הברית הישנה - מיוונית לרומנית - 1664 (יוחס אליו על ידי ב.פ. השדאו - נושא שנוי המחלוקת)
• ספר לימוד (אנדוכיריון) על הנצרות האורתודוקסית (ׁפרבוסלבית) - בלטינית (פריז, צרפת Восточная звезда, Париж, 1699
• מסכת על התבונה השלטת Despre ţiitoru gând 1671
• אריתמולוגיון - Арифмологион- ספר ראשון לאריתמטיקה ברוסיה, בשפה הסלבונית - 1672- לשימוש ילדי החצר וילדיו של ארטימון מטבייב (כתב היד הושלם במנזר צ'ודוב והגיע לבעלותו של

קדרוב, חבר באקדמיה הסובייטית. צילום של כבת יד זה נמסר בשנת 1963 למכון למתמטיקה של אקדמיית המדעים הרומנית על ידי פרופ מיטרופולסקי מקייב)

• ספר הסיבילה - 1672

3 הספרים בעקבות המסע לסין: ברוסית

• הספר שבו מתואר המסע דרך סיביר,מן העיר טובולסק עד לגבול סין 1675

Книга, а в ней описано путешествие через Сибирь от города Тобольска до самой границы с Китаем, М

• דו"ח המשלחת לסין Статейный список, М., 1677
• תיאור סין

Описание первой части мира, называемой Азия, в которой находится Китайское государство с остальными городами и провинциями, М.1677

לקריאה נוספת

Dumbrava Daniela: Ripensando Nicolae Milescu Spathar Rethinking", Nicolae “Milescu” Spathar (1636 – 1708) – Short Historiographic Essay Publication: ARCHAEUS. Studies in History of Religions (VIII (1-4)/2004)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאה מילסקו בוויקישיתוף

• http://www.e-referate.ro/referate/Nicolae_Milescu2007-03-15.html
• www.britannica.com/eb/article-9052660/Nicolae-Milescu - 45k
• ניקולאה מילסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)