ניקולאי רובינשטיין
 | |
| לידה |
2 ביוני 1835 (יוליאני) לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 1881 (יוליאני) לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
מנזר דנילוב |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה המלכותית של מוסקבה, הפקולטה למשפטים |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
רוסית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
  | |
ניקולאי גריגורייביץ' רובינשטיין (ברוסית: Никола́й Григо́рьевич Рубинште́йн 14 ביוני - 1835 – 23 במרץ 1881) היה פסנתרן, מנצח ומלחין רוסי ממוצא יהודי. ניקולאי היה אחיו הצעיר של אנטון רובינשטיין וידיד קרוב של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רובינשטיין נולד למשפחה יהודית במוסקבה, זמן קצר אחרי שאביו פתח שם מפעל קטן. הוריו היו ממוצא יהודי, ובאו מן העיירה אורפטינצי (כיום במולדובה) שעל גדות נהר הדניסטר, כמאה וחמישים קילומטרים צפון-מערב לאודסה. עוד בטרם נולד, סבו מצד אביו דרש מכל בני משפחת רובינשטיין להמיר דתם מיהדות לנצרות האורתודוקסית.
רובינשטיין, שגדל כנוצרי, חי בבית שבו דיברו שלוש שפות - יידיש, רוסית וגרמנית. בגיל צעיר גילה כישרון לנגינה בפסנתר. מורתו הראשונה לנגינה הייתה אמו, וכשהמשפחה התגוררה בברלין מ-1844 עד 1846, למד פסנתר אצל תיאודור קולאק והרמוניה וקונטרפונקט אצל זיגפריד דן; בתקופה זו עוררו הוא ואחיו אנטון את תשומת לבם של פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר, שגילו בהם עניין ועודדו את התפתחותם המוזיקלית. כשהמשפחה שבה למוסקבה, למד ניקולאי אצל אלכסנדר וילואינג ואף יצא עמו לסיור קונצרטים. כדי להימנע מגיוס לצבא למד רפואה וסיים את אוניברסיטת מוסקבה בשנת 1855.
כתוצאה מנגינתו, התקבל רובינשטיין במאור פנים בכל בתי האצולה האופנתית במוסקבה. הוא ייסד את הסניף המוסקבאי של "האגודה המוזיקלית של רוסיה" בשנת 1859 ואת הקונסרבטוריון של מוסקבה ב-1866, שם כיהן כמנהל עד מותו ב-1881. הוא שכר את צ'ייקובסקי, בוגר טרי של קונסרבטוריון סנקט פטרבורג, ללמד הרמוניה בקונסרבטוריון של מוסקבה ועודד באופן פעיל את נסיונותיו היצירתיים של צ'ייקובסקי, בין השאר בביצוע יצירותיו. סכסוך, שזכה לפרסום רב, התגלע בין השניים בנושא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של צ'ייקובסקי, אך לאחר זמן שינה רובינשטיין את דעתו מן הקצה אל הקצה והיה לתומך נלהב ביצירה. רובינשטיין ניצח על הצגת הבכורה של האופרה יבגני אונייגין מאת צ'ייקובסקי בשנת 1879. את שלישיית הפסנתר בלה מינור שלו כתב צ'ייקובסקי לזכר ניקולאי רובינשטיין אחרי מותו במחלת השחפת בפריז.[1][2]
רובינשטיין גם ניצח וביצע מוזיקה של חברי קבוצת החמישה הלאומנית הרבה יותר מאחיו, אנטון. ב-1869, כשמנהיג הקבוצה, מילי באלאקירב, אולץ להתפטר מתפקידו כמנצח הסניף הפטרבורגי של האגודה המוזיקלית של רוסיה, תמך בו רובינשטיין בנגינה בקונצרטים של "בית הספר החופשי למוזיקה" כאורחו של באלאקירב.[3] כמו כן ניגן בביצוע בכורה את יצירתו של באלאקירב "אסלאמי: פנטזיה אוריינטלית", יצירתו הנודעת ביותר של באלאקירב כיום.
פסנתרנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקולאי רובינשטיין נחשב, בראש ובראשונה, לאחד מגדולי הפסנתרנים בזמנו, אם כי כיום מעיב עליו צל גדולתו של אחיו אנטון. סגנונו הפסנתרני היה שונה מן הקצה אל הקצה מסגנונו חוצב הלהבות של אחיו. ניקולאי רובינשטיין בחר בסגנון קלאסי מאופק, ברוח ערכיה המוזיקליים של קלרה שומאן, לאו דווקא אלה של פרנץ ליסט. אדוארד גארדן כותב ב"מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" (2001), "ביצועיו שמו דגש על פרטים בולטים במבנה היצירה ושיוו להם משנה צלילות."[4]
לדברי הרולד ק. שנברג, אמר אנטון רובינשטיין, כי "לו היה ניקולאי עובד על כך באמת ובתמים, היה יכול להיות הפסנתרן הטוב בשנינו".[5] אחד מתלמידיו של ניקולאי, אמיל פון זאואר, כתב ב-1895 השוואה בין סגנונות הנגינה של שני האחים:
"קשה לקבועי מי היה הפסנתרן הטוב ביניהם. ממש כשם שהשניים היו שונים איש מאחיו במראה חיצוני - האחד כהה, כמעט שחור; השני בהיר מאד - כך היו נבדלים בנגינתם. נגינתו של ניקולאי דמתה יותר לזו של קרל טאוסיג, אם כי חמה ואימפולסיבית יותר. ייתכן שבנגינתו של אנטון רובינשטיין הייתה השראה רבה יותר, אבל הוא לא היה אחיד. ניקולאי לא השתנה מעולם; נגינתו, אם בחדרי חדרים ואם בציבור, הייתה תמיד שווה והיה לו תקן של מצוינות, שממנו לא סר לעולם...[6]
"
תלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תלמידי הפסנתר הנודעים ביותר של ניקולאי רובינשטיין היו סרגיי טאנייב, אמיל פון זאואר ואלכסנדר זילוטי.[7] זאואר וזילוטי המשיכו בלימודיהם אצל פרנץ ליסט.
רובינשטיין כמלחין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובינשטיין עשה לו שם גם כמלחין, אף כי גארדן מבטל את המוזיקה שלו כ"חסרת חשיבות". בין יצירות הפופולריות ביותר ה"טרנטלה" בסול מינור ו"פנטזיה על נושא של רוברט שומאן", שתיהן לפסנתר סולו. כשנשאל מדוע איננו מלחין יותר, ענה, שאחיו אנטון "חיבר די הצורך לשלושה".[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Garden, Edward, ed. Stanley Sadie, New Grove Dictionary of Music and Musicians, Second Edition (London: Macmilian, 2001), 29 vols. ISBN 0-333-60800-3.
- Maes, Francis, tr. Arnold J. Pomerans and Erica Pomerans, A History of Russian Music: From Kamarinskaya to Babi Yar (Berkeley, Los Angeles and London: University of California Press, 2002). ISBN 0-520-21815-9.
- Schonberg, Harold C., The Great Pianists (New York: Simon & Schuster, 1987, 1963). ISBN 0-671-64200-6.
- Note regarding dedication of Tchaikovsky's 1st Symphony to Rubinstein
- L.A Philharmonic reference to Rubinstein and Tchaikovsky's String quartet No. 1
- Article about Rubinstein's role in founding The Moscow State Conservatory
- גארדן, אדוארד, עורך סטנלי סיידי, מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים, הוצאה שנייה, לונדון, מקמילן 2001
- מייס, פרנסיס, תרגום ארנולד ואריקה פומרנס, "תולדות המוזיקה הרוסית מקאמארינסקאיה לבאבי יאר", ברקלי, לוס אנג'לס ולונדון: הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 2002)
- שנברג, הרולד, "גדולי הפסנתרנים" (ניו יורק: סיימון ושוסטר, 1987, 1963)
- הערה בנושא הקדשת הסימפוניה הראשונה של צ'ייקובסקי לרובינשטיין
- התייחסות של הפילהרמונית של לוס אנג'לס לרובינשטיין ורביעיית המיתרים מס' 1 של צ'ייקובסקי
- מאמר על תפקידו של רובינשטיין בייסוד הקונסרבטוריון הממלכתי של מוסקבה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולאי רובינשטיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ניקולאי רובינשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ניקולי רובינשטין (1835-1881), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Tchaikovsky Reasearch.net
- ^ הביוגרפיה של ניקולאי רובינשטיין.
- ^ Maes, 45.
- ^ Garden, New Grove (2001), 21:850.
- ^ Schonberg, 279.
- ^ As quoted in Schonberg, 279.
- ^ Schonberg, 317, 323—324.
- ^ As quoted in Garden, New Grove (2001), 21:850.