ניקו פירוסמני
 | |
| לידה |
5 במאי 1862 (יוליאני) כנראה מירזאני, פלך טביליסי, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1918 טביליסי, הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אמנות נאיבית |
| חתימה |
.svg) |
  | |
ניקו פּירוֹסמָנַשווילי (בגאורגית: ნიკო ფიროსმანაშვილი; 5 במאי 1862 – 9 באפריל 1918) הידוע יותר כניקו פירוסמני היה צייר גאורגי אוטודידקט שצייר בסגנון הנאיבי, ונחשב לגדול ציירי גאורגיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוסמני נולד בכפר מיראזני שבקאחתי שהייתה באותה תקופה חלק מהאימפריה הרוסית (פלך טביליסי של מלכות המשנה של הקווקז). משפחתו הייתה משפחת איכרים שהחזיקה כרם קטן. הוא התייתם בגיל צעיר וחסה תחת השגחתן של שתי אחיותיו הבוגרות. בשנת 1870 עברו אחיותיו לעבוד כמשרתות בטביליסי והוא עבר יחד עמן. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1872 הוא החל לעבוד כמשרת בבתי משפחות עשירות, וכאוטודידקט בכל מעשיו, הוא למד קרוא וכתוב ברוסית וגאורגית. עם מותה של אחותו הבכירה, בשנת 1876, הוא חזר לכפר הולדתו, מיראזני, יחד עם אחותו השנייה, והחל לעבוד כרועה צאן.
צימאון הדעת גרם לו לעזוב את כפרו ולחזור לטביליסי. אולם חוסר ביטחון והצורך להתפרנס למחייתו במלאכת כפיים מלהתקדם בלימוד העצמי. עוד בהיותו ילד צעיר הוא הוקסם מציור. הוא אהב לצפות בציירי-שלטים המציירים שלטים וציורי קיר עבור מסבאות ופונדקים. הוא לימד את עצמו לצייר בהדרגה. בתחילה הוא למד לצייר על שלטים ושעוונית, והתחיל למצוא לקוחות לציוריו. בשנת 1882, הוא פתח בטביליסי, יחד עם הצייר ג. זאזיאשווילי, בית-מלאכה לציור. אולם הוא לא היה איש עסקים מוצלח וזמן קצר לאחר מכן נאלץ לסגור.
החל משנת 1890, במשך זמן מה, הוא עבד ככרטיסן ברכבת גאורגיה אולם נאלץ לעזוב את העבודה בגלל בריאותו הרופפת. בשנת 1893 הוא פתח חנות למוצרי חלב אולם, כמו עסקיו האחרים, הוא סגר אותו בשנת 1901.
כאמן נודד, הוא נדד ממסבאה למסבאה בטביליסי מפונדק לפונדק הוא צייר את ציוריו על שלטים, שעוונית (בדרך כלל שעוונית שחורה), קרטון, פח וכל חומר מצוי אחר. לעיתים צייר גם ציורי קיר.
עד שנת 1912 ניתן היה לראות הדמויות הלא מציאותיות של פירוסמני בכל רחבי טביליסי. פטרוני המסבאות נהנו משיפודי עץ של מצבאדי או שישליק-קבב עם ציורי סועדים מתהוללים על ציורי קיר. הטבע הדומם שלו נקרא כתפריטי מסבאות: מתנאדי, ברבל (barbel, סוג של דג מאכל מקומי), חזיר צעיר, עוף, נקניקיות, פרות, בצל ירוק, צנוניות ומלפפונים מכל הסוגים בשורה, מבקשים את בחירתם של הצופים. הרבה מזמנו בטביליסי בילה פירוסמני בגני אורתצ'לה כשהוא מקשיב לשירי הקברט של אהובתו מרגריטה.
במהלך כל חייו היה פירוסמני עני ועבד בכל עבודה מזדמנת כמו צביעה וסיוד בתים. אף על פי שלציוריו הייתה פופולריות מקומית (מהם שרדו כ-200 ציורים), נותרו יחסיו, עם אמנים מקצוענים, לא קלים. היה לו חשוב יותר להתפרנס מאסתטיקה מופשטת. באפריל 1918 הוא נפטר מתת-תזונה ואי-ספיקת כבד. הוא נקבר בבית הקברות נינו, אולם מיקומו המדויק לא נרשם ונותר לא ידוע.
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירוסמני תופס מקום מיוחד בהיסטוריה של התרבות הגאורגית ובעולם. הוא יצר בעצמו את האופן שבו הוא צייר. הוא היה שרטט גדול ואף ציוריו משורטטים במידת מה באופן סכימתי. לוח הצבעים שלו כולל צבעי יסוד בשילוב הרמוני ניגודי. ציוריו כוללים דמויות אופייניות לגאורגיה הישנה, ציורים האופייניים לטביליסי העתיקה וחיי כפר באזור הולדתו, קאחתי, חיות וטבע דומם.
בתחילת המאה ה-20 התגורר פירוסמני בדירה קטנה לא רחוק מתחנת הרכבת של טביליסי. ציוריו באותה תקופה כללו הרבה נופים מקומיים ודיוקנאות דמיוניות של דמויות מההיסטוריה של גאורגיה כמו שותא רוסתוולי ותמר המלכה, כמו גם של גאורגים רגילים וחיי היומיום שלהם.
ציור שמן על שעוונית, המאה ה-20. המקור במוזיאון האמנות של גאורגיה בטביליסי
ממש באותה תקופה, זכה פירוסמני לתשומת לב מכרעת של המשורר הרוסי מיכאיל לה-דאנטיו, האמן קיריל זדאנביץ' ואחיו איליה זדאנביץ'. הם גילו עניין בציוריו והחלו לאסוף אותן. מיכאיל לריאונוב כלל את ציוריו של פירוסמני בתערוכה "טרגט" של קבוצת ג'ק דיאמונט (1913). איליה זדאנביץ' שלח מכתבים לעיתון הרוסי "זקווקזקייה רצ'" שפורסם ב-13 בפברואר 1913, ולעיתון פריזאי. הוא ארגן תערוכות לציוריו של פירוסמני במוסקבה, סנקט פטרבורג ופריז. העיתון המוסקובי, "מוסקובסקייה גאזטה", כתב על התערוכה "מישן", שבה מציגים ציירים אוטודידקטים את ציוריהם. מתוכם היו ארבע עבודות של פירוסמני: "פורטרט של זדאנביץ'", "טבע דומם", "אישה עם ספל בירה" ו"האיילה". המבקרים כתבו מאוחר יותר באותו עיתון את התרשמותם הרבה מהכישרון. באותה שנה פורסם מאמר על עבודתו של פירוסמני גם בעיתון הגאורגי, "תמי". פירוסמני עצמו לא עזב את גאורגיה מעולם.
איגוד הציירים הגאורגים, שנוסד בשנת 1916 על ידי דיטו שוורדנדזה, הזמין את פירוסמני לישיבותיו והחלו להוביל אותו. אולם יחסיו עם חברי האגודה היו לא קלים. אף על פי שהראה לאגודה את ציורו "חתונה גאורגית", פרסם אחד מחברי האגודה קריקטורה מעליבה במיוחד שלו. לעוניו המתמשך התווספו בעיות כלכליות שנגרמו בעטיה של מלחמת העולם הראשונה, והובילו לכך שחייו הסתיימו מבלי שעבודתו תוכר למעשה.
הכרה מאוחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה] האמנית מרגריטה אהובתו של פירוסמני על פי האגדה |
עבודתו של פירוסמני זכתה להכרה בינלאומית לאחר המלחמה, והוא הוערך כאמן נאיבי בפריז ובמקומות נוספים. הספר הראשון על אוסף הציורים של פירוסמני פורסם בשנת 1926 בשפות גאורגית, רוסית וצרפתית. הוא השפיע גם על ציורי הדיוקן של פבלו פיקאסו (1972). תערוכות של ציוריו נערכו בקייב (1931), ורשה (1968), מוזיאון הלובר בפריז (1969), ניס (1983), מרסיי (1983), טוקיו (1968), ציריך (1995) וטורינו (2002).
פירוסמני מוכר גם ברוסיה בשל האגדה על פגישתו הרומנטית עם שחקנית צרפתייה שביקרה בעירו; הוא היה מאוהב בה עמוקות, וכדי להפגין את הבתו קנה לה פרחים בכמות כזו שכיסתה את כל הכיכר מול בית המלון שבו שהתה. יש הטוענים כי מפגן זה הביא אותו לפשיטת רגל. הסיפור התפרסם והופיע בפואמה של אנדריי ווזנסנסקי (Андре́й Вознесе́нский) ומאוחר יותר בשירה של זמרת הפופ הרוסיה, אלה פוגאצ'ובה (Алла Пугачёва), "מיליון ורדים אדומים".
בקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1969 יצא לאקרנים סרט על חייו בבימויו של גיורגי שנגלאיה שזכה בפרס הגדול בפסטיבל הסרטים של שיקגו בשנת 1972.
ביולי 1991, יצא לאקרנים ביפן סרט דוקומנטרי קצר של הבמאי, סרגיי פרג'נוב, בשם "ערבסקה בנושא פירוסמני", שצולם בשנת 1985, על חייו של פירוסמני.
סרט קצר נוסף צילם הבמאי ההונגרי פטר מסזרוש, "אפיזודות מחייו המסתוריים של פירוסמני".
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דרה גולדשטיין (1999), המשתה הגאורגי: התרבות מלאת החיים והאוכל הטעים של הרפובליקה של גאורגיה, עמ' 17, ISBN 0520219295, (באנגלית)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] פורטל גאורגיה
|
ציורי ניקו פירוסמני | ||
|---|---|---|---|
